שלום לכולם,
הנה אומר רמח"ל בספרו אדיר במרום, "כי גן עדן הוא פנימיות העולם הזה, ומשם הובא אדם הראשון אלא שלא עמד בו" (עמוד ס' מהדורת תשע"ח). למה מתכוון רמח"ל ואיך קשורים הדברים למשה מושיען של ישראל בגלות במאמר הבא:
הנה נכתב שמו הפשוט במידת הרחמים: י', ה', ו', ה', וכנגדן ד' עולמות אבי"יע, י' באצילות, ה' ראשונה בבריאה, ו' ביצירה, וה' אחרונה בעשייה היא העולם הזה. הנה כך:
י' = אצילות
ה' = בריאה
ו' = יצירה
ה' = עשייה, העולם הזה
כעת כאשר כותב רמח"ל כי גן עדן הוא פנימיות העולם הזה, הוא מתכוון לכך שנתמקד באות ה' אחרונה דשם הוי"ה. הנה נכתבת אות ה' משתי אותיות ו' המאונכות זו לזו, ואות י' הנכתבת למרגלותן כעין צ'ופצ'יק או נקודה. היות ואות ה' אחרונה דשם הוי"ה נבחנת לעולם הזה, הרי שהאות י' הנכתבת בתוכה, נבחנת לפנימיות של העולם הזה, שהיא למעשה זכר לעולם אצילות וספירת חכמה, כי סוף מעשה במחשבה תחילה, כלומר, האות י' הנכתבת בתוך האות ה', רומזת לראשית המחשבה, לעולם אצילות, לספירת חכמה ולגן עדן. נמצאנו למדים כי גן עדן, (אות י' המרכיבה את האות ה') היא פנימיות העולם הזה.
ומכאן נבין את המשך מילותיו של רמח"ל, "ומשם הובא אדם הראשון", הוא הובא מאות י' מעולם אצילות, ביידיש אומרים ייד (יהודי) אך לא עמד בלהיות רק יוד, אלא רצה להתפשט מעולם אצילות, ונזקק ללבושי העולם הזה ודי בזה.
ומה שנאמר על משה, "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב' ג'), הכוונה במילה סוף, היא לסוף האות ה', שהיא למעשה אות י', ולכן ממשיך וכותב: עַל שְׂפַת הַיְאֹר כי האות י' היא אור, כי היא עולם אצילות, בו נאמר לא יגורך רע, שכן הכל בו אור.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן