בס"ד
שלום וברכה לכולם,
ארץ ישראל מכונה בתורה בשם ארץ זבת חלב ודבש, ארץ מלשון רצון, זבת חלב, שלא צריך לחלוב אותה כי נותנת מעצמה, תמונה Benjamin Horn
כל מי ששרת בצה"ל, ואכל בחדר האוכל, או שעשה תורנות מטבח, יודע שיש הפרדה ברורה בין כלים חלבים לכלים בשריים. על הכלים החלביים כתוב בצבע תכלת, חלבי, ועל סירי הבשר כתוב בצבע אדום, בשרי. ויש מי שמכיר את ההפרדה בין ב' מערכות הכלים, מביתו, מבית הוריו, או מבית סבו, אך מה שורשה הרוחני של ההלכה הקובעת שיש להפריד בין כלים חלביים, לכלים בשריים.
ובכן הלכה זו נמשכת מאבחנה בתורת הסוד, הקובעת שיש ב' סוגי כלים: האחד, כלים זכים, הנושאים לאור, והשני, כלים עבים, הממשיכים את האור. כלים זכים נבחנים לכלי השפעה, כלי נתינה, וכלים עבים נבחנים לכלי קבלה. יכול הקורא לומר כי אבחנה זו היא יפה, ואולי מעניינת, אך כיצד היא קשורה לחיי היום יום שלנו, ואיזה ענין יש למטבח חלבי או בשרי עם כלים זכים או כלים עבים?
וכדי להשיב על שאלות אלו, נהתבונן בעומק הדברים. את החלב ומוצריו מספקות לנו הפרות החיות ברפתות ברחבי העולם. במשך כל יממה יש כך וכך חליבות, המאפשרות למשק החלב לייצר את מוצריו מחלב הפרות ולשווקם בשווקים.
הפרות החולבות, נגשות לחליבה כדי להקל מעליהן את עומסי החלב המצטברים בהן, לשון אחר, החליבה, אינה גורעת מחיי הפרות. הפרה נותנת חלב וממשיכה לחיות. ואנו נהנים ממוצרי החלב.
עד כאן הסיפור יפה ואפילו פסטורלי.
אך מה קורה בענין הבשר? כדי שאנשים יאכלו בשר, צריך לשחוט בעלי חיים ועופות. כלומר כדי לאכול בשר, צריך אדם ליטול את חיי הבהמות והעופות. ומה למעשה משמיענו הכתוב? א) החלב מסמל נתינה, והשפעה. ב) בשר ומוצריו מסמלים לקיחה וקבלה.
ענין הנתינה בחיינו, מתאפיין כמו החלב המגיע מן הפרה, אומנם צריך לחלוב אך הוא קיים ונמצא, כאשר אנו נותנים בחיינו, לא נגרע מאתנו דבר, אלא להיפך כל מה שניתן מיד מתמלא, ומיד מופיע שפע גדול יותר. זאת ועוד החליבה באופן מסורתי נעשתה באמצעות כפות ידיו של אדם. בעוד ששחיטת בהמות ועופות מצריכה כלים (ברז"ל, בחי"ד).
וזהו השורש להפרדת מערכות הכלים בגשמיות, מערכת כלים חלבית נמשכת מכלים זכים דהשפעה, ומערכת כלים בשרית נמשכת מכלים עבים דקבלה.
כל טוב