בס"ד
"וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". (בראשית כב ט - יג)
מהו-אַיִל, אַחַר, יכולה היתה התורה לכתוב איל אַחֵר כשם תואר, במשמעות של another, שהוא שונה או נוסף, מדוע אם כן, משתמשת התורה במילה אַחַר, שהיא מילת יחס במשמעות של המילה after והיא מורה על סדר הפעולות? אם נתבונן מעט בדברים נוכל לראות כי התורה מפסקת את הפסוק באופן הבא:
"וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר,"
כלומר אברהם ראה איל, לאַחַר שגמלה החלטה בליבו להקריב את בנו. ברגע שלקח אברהם את המאכלת, כי המאכלת יורה על כלי חד מברזל שנתברך ביכולת ההפרדה והחיתוך, כלומר ברגע שאברהם משיג, במובן של תפיסה ואחיזה במחשבה, הוא גם מסוגל לאחוז במאכלת, ברגע בו הוא אוחז במאכלת, קורא אליו מלאך ה' מן השמים ומסביר לו שאין צורך במעשה גופא לאחר שלמעשה הכריע אברהם את הסוגיה במחשבה, כמובא בדברי האר"י, פרי עץ חיים, שער קריאת ספר תורה, פרק א, "וכבר ידעת כי במחשבה אתבררו כולהו, לכן ס"ת מורה על בחינה זו, וע"י זה שאנו קוראין בה בטעמים ונקודות, אנו מתקנים אותה".
ואפשר לומר כי מילת 'איל' עולה גימטריה 'אם' שנאמר "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא", והוא סוד התקיעה בשופר בראש השנה. לתקוע בשופר, להזכר באיל, ובכוח הבינה וההשפעה. מילת סבך היא משל לסבך המחשבות של הקבלה העצמית שהן סבות ומסובבות אותנו, ואותו איל, שנאחז בסבך הוא בחינת מחשבת הבינה. כאשר האיל (הבינה) הוא עיקר, והסבך (המחשבות של הקבלה העצמית) הוא טפל.
שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל.
...
תמונה Some rights reserved by Property#1