מהו סוד העיבור ומדוע ניתן לישראל

שלום לכולם,

שלושה לוחות שנה עיקריים המשמשים בסיס לשלוש הדתות המונותאיסטיות מכירים אנו. א) את לוח השנה הגרגוריאני המבוסס על שנת החמה שבה 365 ימים, ב) את לוח השנה המוסלמי הנקרא גם הלוח ההיג'רי המבוסס על שנת הלבנה שבה 355 ימים ג) ואת לוח השנה העברי שהוא לוח אינטגרלי,  הכולל ומאזן את ההפרש שבין שני הלוחות הקודמים שציינו.

היות ששנת החמה מובילה על שנת הלבנה בעשרה ימים, הרי שכעבור שלוש שנים יהיה פער של חודש אחד בין שני לוחות אלו וכעבור שתים עשרה שנים לערך, יהיה הפרש של שנה אחת בין שני הלוחות. את הדיכוטומיה הזו פותר הלוח העברי, כאשר אחת לשנתיים או לשלוש נוסף חודש אחד למניין שניים עשר החודשים, השנה מתעברת בחודש נוסף לפני בוא האביב, וכך למעשה מסתנכרנים או מתּאמים הלוחות.

אך מי חשב על לוח מאוזן שכזה, מנין הגיע הסוד או הנוסחה שמצליחה לאזן את לוחות השנה המיוחסים לחמה וללבנה, מספר לנו הפרקי דרבי אליעזר, נקרא בפרק ח' של הספר ונראה על מה הוא מדבר:

פרקי דרבי אליעזר, פרק ח'

נמצאנו למדים כי היתה שרשרת מסירה של לוחות השנה (חמה ולבנה) וסוד עיבור השנים באופן הבא: הקב"ה מסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם לחנוך, וחנוך לנח, ונח לשם, ושם לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליוסף, כאשר עם מותו של יוסף נגנז ונעלם סוד העיבור, למשך מאתים ועשר שנים  עד ערב היציאה ממצרים.

כלומר לפי המדרש המופיע בפרקי דרבי אליעזר, אנו עדים לשרשרת של תשעה נושאי סוד, שהראשון שבהם הוא הקב"ה והתשיעי והאחרון הוא יוסף, כאשר במות יוסף, משתעבדים בני ישראל למצרים, ומכיון שלעבדים לא מוסרים סודות רק לבנים, נגנז סוד העיבור למאתים ועשר שנים, עד שנגלה הקב"ה לבני לוי משה ואהרון.

משמע שבמשך כל שנות השיעבוד, לא רק שעובדים כל הזמן ואין חופש או מנוחה, אלא לא יכולים לראות את קץ העבדות. התמונה היחידה שרואה העבד היא כיצד הוא בניו ובני בניו יהיו משועבדים לעולם, העבד אינו יכול לדמיין את האור שבקצה המנהרה, מפני שאין לו לוח שנה, ואפילו שבת אין לו, הוא לא יכול לנשום עמוק, לנשום לרווחה, אסור לו לעצור, לחשוב, או אפילו לדמיין שיכולה להיות מציאות אחרת.

עבד לא יכול לאמוד את הזמן, הוא לא יכול לראות את הקץ, והיות שאין לוח שנה, הוא לא יכול להיות מסונכרן עם המשחרר, וכמובן שאינו יכול להופיע במקום הנכון בזמן הנכון, בעת השחרור, כי אין לו שעון.

לכן התנאי הראשון ליציאה מעבדות לחירות, הוא מתן לוח שנה מתואם מסונכרן (חמה ולבנה) למשועבד. ברגע שיודע המשועבד את הלוח, הוא יכול לחשב, הוא יכול להיות בקשר, הוא יכול לקוות לגאולה.

מפאת זאת ניתן סוד העיבור (לוח השנה המדוייק הכולל חמה ולבנה) למשה ואהרון ערב היציאה ממצרים, והוא היה האות לגאולה הקרבה, מאחר שמשה ואהרון יכלו להתכונן לה וידעו בפירוש מתי יגיע הגואל והיא תתרחש, וזאת הסיבה שאומר הקב"ה למשה ואהרון את הפסוק הבא: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ומילת המפתח כאן היא חודש, לא רק כמחזור של ימי הקפת הלבנה את כדור הארץ, אלא כיחידת זמן שיש בה חידוש, כלומר בחודש הזה, ביחידת הזמן הזו יהיה משהו חדש לגמרי, לא עבודה סיזיפית החוזרת על עצמה במעגליות, אלא תחושה של יושר, של קו, של מטרה,של קשר, החודש הזה, כלומר החידוש הזה, יהיה בחזקת ראש, כלומר מעתה ואילך יש אלגוריתם חדש, קו, מטרה חידוש וקשר אליהם אתם צריכים לשאוף.

יוצא מכל האמור לעיל, כי לוח שנה עברי, הוא אינו עוד לוח שנה, כמו לוח השנה הלועזי, או הלוח המוסלמי שבו חודש הרמדאן יכול להופיע פעם בחורף פעם בקיץ ופעם באביב, אלא הלוח העיברי הוא לוח מעובר, כלומר הלוח העיברי נושא בקרבו סוד, הלוח העברי מעובר בסוד עיבור השנים ומפתח הזמן, הוא מתואם ומסונכרן בדיוק של חלקקי שניות, וכל זאת למה, משום שהלוח העברי הוא עדות לקשר בין הבורא לאדם, גם לבורא וגם לאדם יש אותו לוח ואותו שעון, הם יכולים לתאם פגישה כמו אהוב ואהובה, השעונים שלהם מתואמים היות שהם חולקים את אותה מודעות ואותה אהבה אינסופית.

כל טוב לכולם ושנה טובה ומתוקה