בס"ד
שלום וברכה לכולם,
לאחר חטא עגל הזהב, פרשת כי תשא כתוב, "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ. וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב". (שמות ל"ג א' - ו').
מהו אותו עדי, אשר הצטרכו להסיר מעליהם בני ישראל לאחר חטא עגל הזהב מסביר זהר בראשית ב' אות שי) וזו לשונו:
שי) ת"ח כגוונא דא, כיון דחב אדם, נטל קב"ה מניה אינון זייני אתוון נהירין קדישין, דאעטר ליה קב"ה: בוא וראה, כעין זה, כיון שחטא אדם בעץ הדעת, לקח ממנו הקב"ה אלו עדיים, שהם אותיות מאירות קדושות, שהעטיר אותו הקב"ה. דהיינו האותיות של השם הקדוש, (כנ"ל דף קע"ג אות רצ"א) וכדין דחלו וידעו דהא אתפשטו מנייהו, הה"ד וידעו וגו', אז יראו וידעו כי נתפשטו מעדים. כמ"ש וידעו כי ערומים הם. בקדמיתא הוו מתלבשן באינון כתרי יקר מזיינין דאינון חירו מכלא, בתחילה היו מתלבשים בכתרי יקר מזוינים הללו שהם חרות מכל. כיון שחטאו, נתפשטו מהם אלו כתרי יקר, ואז ידעו כי המות קורא להם, וידעו שנתפשטו מאותה החירות מכל, וגרמו המות להם ולכל העולם.
הרחבת הדברים: כאן משווים בעלי הזהר את חטא עץ הדעת עם חטא עגל הזהב, ואומרים כי כשם שלאחר חטא עץ הדעת, לקח הקב"ה מאדם אלו עדיים, היינו התכשיטים, היינו בחינת היופי שבו, שהן אותיות מאירות הקדושות, כלומר שם בן ד' הוא שם הוי"ה מבחינת הרחמים שבו, ונשאר בו דין בלבד, כך לאחר חטא עגל הזהב, ראו בנ"י כי נתפשטו מעדיים, בלשון נפעל, כלומר הוסרו מהם אותיות מאירות הקדושות.
מה מהות האותיות הקדושות והמאירות? דיש לומר כי המדובר הוא באותיות שם בן ד', הוא שם הוי"ה מבחינת רחמים שבו, מדוע מאירות? כשם שכתוב, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ומדוע הוסרו מהם אותיות המאירות לאחר חטא עגל הזהב, והתשובה היא, כי לאחר חטא עגל הזהב, לא נמצאת הארת הפנים יותר, מדוע? כי פנים מלשון פנימיות, ושם הוי"ה, שהוא שם ה' מבחינת הרחמים שבו, הוא פנימי, והוא ממלא הכל, והוא חיות הכל, וכאשר אמרו ישראל, "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", למעשה הצביעו על משהו חיצוני, שהוא מגולה בדעת, כי דעת האדם, היא חיצוני ביחס למחשבת האלוקות, שהיא רחמים גמורים, וברגע שהצביעו על עגל הזהב ואמרו, "אלה", למעשה ביטלו את הארת הפנים, שהיא רחמים גמורים, ולכן לא שייכים העדיים הללו אליהם כלל, כי העדיים, והרחמים הם פנימיים, ואילו הגלוי בדעת הוא חיצוני.
עד עתה ניסינו להסביר מדוע נסתלקו האותיות המאירות, אך מדוע נקראות אותיות אלו קדושות? ויש לומר כי הקדושה ענינינה להשפיע ולתת בלבד, ואילו עניינו של חטא עגל הזהב, הוא קבלה בלבד, כי זהב הוא נוטריקון זה-הב, כלומר תן לי את כל מה שמגולה, כי מילת "זה" יורה על גילוי, כפי שאנו מראים באצבע ואומרים "זה", ה"זה" הוא מגולה, כולם יכולים לראות אותו, ואילו הקדושה עניינה הבדלה והפרשה, כשם שאנו אומרים הקדוש ברוך הוא, אנו מתכוונים שהוא מובדל ומופרש מאתנו, מדוע כי עניינו רק לתת ולהשפיע, ואילו אנו ביחס אליו מקבלים.
לכן לא שייכות האותיות המאירות הקדושות, בבני ישראל לאחר חטא עגל הזהב, מחמת שינוי הצורה, כי אותיות המאירות הקדושות רוצות להשפיע, וענין עגל הזהב הוא הוא לקבל בלבד, נמצא שפועל כאן עקרון של ריחוק צורה (תכונה) בניהם, וזה שאמר הכתוב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב, ויתנצלו לשון צל, כלומר הוסר מהם צל קדושת הרחמים, ומאירה בהם דעת עצמם, שמפרידה אותם מחיי החיים, לכן משווים בעלי הזהר את חטא עגל הזהב, עם חטא עץ הדעת.
ולבוגרי תנועות הנוער בכל הזמנים, ניתן להבין עד כמה מסוכן השיר, חולצה כחולה והיא עולה כל העדיים, והמשכיל יבין.