מהו שאמר הכתוב דיו לעבד להיות כרבו, זהר פרשת תרומה רעיא מהימנא

תקצה) ומסטרא אחרא אפילו בהאי עלמא, אחזי דכלא חד, דיו ועץ, דדיו מתפוחים, דאתעבידו בעץ אינון, ועוד, דיו אוכם מלבר, וחוור מלגו. הכי אינון מארי תורה וחכמים, אוכמים בהאי עלמא דאיהו לבר, שפירין בההוא עלמא דאתי, דאיהו מלגו. ובגין דא, דיו, לישנא דיו לעבד להיות כרבו. דיו: יו"ד ידו, חכמה ותבונה ודעת דכתב בר נש בידו בדיו. (ע"כ ר"מ)

תקצה) ומסטרא אחרא אפילו וכו': ומבחינה אחרת, אפילו התורה והארון שבעולם הזה מראה שהכל אחד דיו ועץ, כמו הקב"ה ושכינתו, כי דיו נעשה מתפוחים שהם עץ. דהיינו מעפצים. נמצא שהספר תורה הנכתב בדיו הוא מין אחד עם הארון שהוא עץ. שז"ס קב"ה ושכינתיה. ועוד, דיו, היינו האותיות, הוא שחור מבחוץ, ולבן מבפנים, וכך הם בעלי תורה וחכמים, שהם שחורים בעולם הזה, שהוא מבחוץ, והם יפים בעולם הבא שהוא מבפנים. ומשום זה, דיו, הוא לשון דיו לעבד להיות כרבו, דיו, הוא אותיות יוד, ואותיות ידו, הרומז, על חכמה בינה דעת, שה"ס יוד, שאדם כותב בידו בדיו. (ע"כ רעיא מהימנא).

הרחבת הדברים: רוצה הכתוב לומר כי אפילו כאן בעולם הזה ניתן לראות כי הכל אחד, ופה מדבר הזהר על ספר התורה, שהדיו שנכתב בו הספר, והארון בו מצוי הספר שניהם מקורם אחד, ומסביר, כי הדיו נעשה מתפוחים שמקורם בעץ, וגם הארון בו מונח ספר התורה עשוי מעץ, לכן הכל אחד, הספר, והארון בו הוא נתון. את זאת ניתן לראות בספר התורה שכתב רמח"ל באמצעות דיו שהופק ממיץ רימונים ונמצא בבית הכנסת בעכו.

וכאן אומר הזהר כי פנימיות שהוא השוכן והחיצוניות שהיא השכינה מקורם אחד, הספר שהוא פנימי וארון העץ בו הוא מונח וונחשב חיצוני לספר, שניהם באים ממקור אחד.

ועוד דיו הוא שחור מבחוץ ולבן מפנים, כלומר הדיו הנראה לנו בעין אנושית כשחור, הכח הפועל בו הוא האור הפנימי, כך הם בעלי תורה וחכמים בעולם הזה, שחורים מבחוץ בעולם הזה, ויפים (בהירים, לבנים) מבפנים בעולם הבא. ולכן דיו לעבד להיות כרבו, משום זה, משום שהעולם הזה נראה מבחוץ שחור, דיו לעבד, כלומר מספיק לו לעבד להיות כרבו, דיו לעבד להיות כרבו, איך יכול עבד שעובד עבודה שחורה בעולם הזה להיות כרבו שהוא בהיר ולבן ומאיר כרבו?

איך ישתווה העבד לרב? ויש לומר כי מילת המפתח כאן היא דַיוֹ, (די לו, מספיק לו) שהן אותיות יו"ד ואותיות דיו, העבד יכול להשתוות לרבו, (שהוא בוראו) ע"י כתיבה של חכמה תבונה ודעת בדיו, בידו. כי חכמה היא אות י', ותבונה היא אות ד' ודעת היא אות ו', נמצא שחכמה תבונה ודעת נמצאות כלולות פעם אחת באות יו"ד, פעם שניה בדיו, ופעם שלישית בידו, אך כל פעם בסדר אחר, והכל אחד.

שבת שלום