שלום לכולם,
מהו שנאמר בפרשת שופטים שום תשים עליך מלך, וכי במלך בשר ודם מדובר, נתבונן בזהר פרשת קדושים, מאמר שום תשים עליך מלך.
נח) ובך אתקיים פקודא, דאיהי מצוה על ישראל, להעמיד עליהם מלך. הה״ד, שום תשים עליך מלך. ואתקיים בך ויהי בישורון מלך, כד בקדמיתא. וכלהו מתנהגין אבתרך, כאברין דמתנהגין כלהו בתנועה דנשמתא, דאתפשטא על כל אבר. בגין דכתר עליון אנת תהא מעוטר ביה, דביה עלת העלות איהו כתר על כלא, טמיר וגניז מלגיו מניה. ומניה אתפשט על כל ספירן, ומסדר לון למהוי דא רב, ודא זעיר, ודא בינוני, ואנהיג לון לרעותיה, ונהיר בהו, ומקשר לון. ומיחד לון.
פירוש כללי: על ישראל חלה מצוה להעמיד עליהם מלך כפי שמלמד אותנו הפסוק מפרשת שופטים, שום תשים עליך מלך. באופן זה, נמצאים ישראל מקיימים את הפסוק ויהי בישורון מלך, הנאמר בפרשת וזאת הברכה. נשאלת השאלה מה הקשר בין הפסוק ויהי בישורון מלך לפסוק שום תשים עליך מלך? אומר הזהר כי בפסוק ויהי בישורון מלך, מתוארת מציאות ראשונית (ישורון לשון ראש ראשון וראשונה), בה מָלַךְ הכתר, וכל הספירות היו מונהגות לפי השפעתו, כאיברים המונהגים על ידי תנועת הנשמה, המתפשטת על כל אבר. מפני שכתר עליון שאתה (אדם) מתעטר בו, ע"י המלכת המלך, הקב"ה, בו עילת העילות, הוא כתר על הכל, חבוי וגנוז בפנימיותו, וממנו מתפשטת הנהגתו על כל הספירות, והוא מסדר אותן, מי יהיה גדול (חסד) ומי יהיה קטן (גבורה) ומי יהיה בינוני (תפארת), והוא מנהיג את הספירות לפי רצונו, ומאיר בהן, ומקשר אותן ומייחד אותן.
הרחבת הדברים: זהר פרשת קדושים מלמד אותנו כי שום תשים עליך מלך, אינו הכתרה של מלך בשר ודם, חס ושלום, אלא הכתרה והמלכה, של המלך שהיה בראשונה, בהתחלה, הוא ישורון, והכוונה היא לספירת כתר, שנתאצלה ויצאה מאינסוף ברוך הוא. כלומר ישראל מצווים לשום על עצמם, את אותו כתר, את אותו מלך, שהיה כבר לראשונה, הוא סיבת הסיבות, או עילת העילות, וכל זאת למה? כי הכתר מנהיג את העולם והספירות לפי רצונו, באמצעות שלושה קווים, חסד דין ורחמים, וע"י הנהגתו בהן, הוא מאיר את הספירות, קשור אותן ומייחד אותן.
נמצאנו למדים כי פרשת שופטים מלמדת אותנו לשום עלינו מלך, שהוא נסתר וגנוז בספירת כתר, ואינו מגושם במקום בזמן או תחום בגבול וצורה, כדי שאנו ע"י הכתרה זו, נוכל להווכח בהנהגת ייחודו, כלומר שאין עוד מלבדו, שרק הוא בעצמו עשה עושה ויעשה את כל המעשים כולם.
כלומר אין המדובר בהכתרה חדשה, אלא בהזכרות, לשון זכירה ולשון זכות, של מה שהיה כאן קודם, לפני שהגענו לעולם.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן