בס"ד
שלום וברכה לכולם,
מ"ה הוא המרחק בין ארץ לשמים, תמונה Karen Roe
דהנה שם ה' מבחינת הרחמים שבו, נקרא הוי"ה, ואלקים הוא שמו מבחינת דינים שבו, וכאשר מנסרים ומפרידים את שם אלקים משם הוי"ה, מפרידים למעשה את הדינים מהרחמים, שהדינים נבחנים כיורדים כלפי מטה, אל המלכות, והרחמים עולים ומסתלקים כלפי מעלה, כלומר עצם הסתלקות ועליית הרחמים מהכלת ואיזון כוחות הדין, גורמת באופן טבעי לירידת הדינים כלפי מטה, לארץ, למלכות.
והוא השורש הרוחני של המנהג הרווח בקרב קוסמים לנסר אישה לשניים. אותו מהלך מתרחש בעצם הימים הנוראים, כאשר 'מנסרים' את השנה, שהיא בחינת זמן ומקום, ובחינת צמצום ודינים, מאור אינסוף ברוך הוא, שהוא רחמים.
לכן נקראים ימי הניתוח וימי ההפרדה בשם 'ימים נוראים', כפי שאמר יעקב אבינו בחלום הסולם, "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים", (בראשית כח יז). ו'נורא' מתייחס לעניין הרחמים, שרוצים להיות מושפעים כל הזמן בנבראים, ובשל היות הנבראים לא מתוקנים בקו אמצעי, שהוא רחמים, אין שווי צורה בין משפיע למקבל, ולא ניתן למשפיע להשפיע רחמים, שהוא איזון בין חסד לחכמה.
לכן אמר יעקב, מ"ה נורא המקום הזה, (כי מ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא: יוד, הא, ואו, הא, גימטריה מ"ה, או אד"ם) כי מהות הרצון האלוקי הוא להשפיע טוב לנבראים, ובשל היות הנבראים מחוסרי תיקון ראוי בקו אמצעי, כלומר אין בהם איזון של חסד וחכמה הנקרא רחמים, לא יכול המשפיע להשפיע, וזאת הרגשה נוראה למשפיע, כי במהותו הוא טוב והוא רוצה לתת, אך לא יכול מפני שנתינתו תגרום מוות למקבל, כי המקבל יקבל לטובת עצמו, ויסתגר בתוך עצמו, ובאותו רגע יתנתק מהנותן, וזאת אינה כוונת הבריאה. אלא להודיע אלוקותו לנבראיו, כלומר שעצם ההטבה האלוקית היא בקיום הקשר שבין הבורא לנברא. וקשר כזה יכול להתקיים רק בתנאי שיש שווי צורה בין משפיע למקבל, ככתוב מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן