מיהו בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה בנפשו של האדם פנימה ומדוע הוא בונה את המשכן

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

להשיג מדרגת חיים גבוהה ונישאה זהו רק ע"י נתינה, האדם היותר העליון, יותר מתנשא, הוא האדם אשר נותן יותר, מה אפשר לתת, אפשר לתת הכל, בדרך כלל אנשים שמדברים איתם על נתינה, תכף ומיד הם חושבים על כסף, לתת כסף, אבל הנתינה היא לא רק כסף, הנתינה יכולה להתבטא בהרבה דברים אחרים, למשל בזמן, אדם מקדיש מזמנו לאחר, אדם יכול לתת תשומת לב לאחר, לתת חיוך לאחר, לפעמים אדם מתקשר לחבר, שואל מה שלומו, אז הוא כבר נותן, הגם שהוא לא שם פה, כסף או צ'קים, אבל זה שהוא פינה את היום שלו ומתקשר לחבר, לשאול מה שלומו ומתעניין בו, אז גם נקרא נתינה, ככל שהנתינה נוגדת יותר לרצון לקבל של האדם, אז היא יותר חשובה ויותר מגביהה את האדם למעלה אל דבקות בבורא.

ככל שהאדם יותר ממורמר על השני, או יותר סבור שהשני לא בסדר, ובכל זאת הוא משתדל להתנהג אליו בסבר פנים יפות, ולתת לו מה שאפשר בין דברים פיסיים, ובין תמיכה נפשית, ככל שהוא יותר ממורמר עליו, אז ככה הנתינה שלו יותר גדולה.

מהי נדבה בנפש האדם פנימה?

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה, הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה. כך מתואר בנין המשכן, אדם אדם רוצה לבנות משכן, כלומר לבנות בתוך עצמו מצב לה', מצב נפשי שאליו הקב"ה יכול להתחבר, אז זה יכול להיות על ידי נדיבות לב, משכן בונים ע"י נדיבות לב, ע"י נתינה, ע"י תרומה ע"י התרחקות מהאגו, וויתור על האינטרס, זה מה שהתורה רוצה למסור לנו כאן.

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה, הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה. זהו המושכל כאן, את כל המשכן הזה בנו ע"י נדבות, נדבות של כל אחד מישראל והנשיאים וראשי בנ"י. למה בנו את המשכן מנדבות? בגלל הנקודה הזאת, שבית לה' יכולים דווקא לבנות דווקא ע"י הקרבה ע"י נתינה וע"י חסד. וכך זה במשכן הגשמי וכך גם בענין ליבו של האדם שצריך להיות משכן לאור האלוקות.

מתי הקב"ה מתרצה לשכון בתוך האדם, כאשר האדם כל כולו חסד, כאשר האדם הוא נדיב לב הוא מוכן רק לתת ולא מסתכל על עצמו, אז הקב"ה דבק בו, ומתגלה אליו כפי שאמרו חז"ל ולדבקה בו, הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום, ואיך אפשר להגיע להתנשאות גדולה כזאת? להיות בבחינת נשיא?

ב' קצוות הקיימים בנפשו של נדיב

יש בזה שני קצוות, הקצה העליון הוא הוא עניין של אהבה, שהאדם מעריך ומחשיב את הבורא יתברך, ומתוך אהבה אליו, הוא מוכן לוותר על מה שיש לו, שהאדם מעריך ומחשיב את חברו, ומתוך אהבה אליו, הוא מוכן לתת את כל מה שיש לו. זהו הקצה העליון, והקצה התחתון הוא השפלות, ההרגשה של השפלות, של ענין הקבלה לתועלת עצמו בענין האינטרס, אם האדם מבין שהקבלה לתועלת עצמו, היא לא מביאה אותו, לתענוג או לחיים כפי שהגוף מנסה לצייר לנו, אלא הקבלה, מביאה את האדם להתרחקות מהחיים להתרחקות ממלך מלכי המלכים, אם האדם מבין את זה, אז הוא באמת לא רוצה להיות מקבל, הוא רוצה להיות משפיע אמיתי.

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. מי שהיה אחראי לבנין המשכן היה האיש הזה. בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. בצלאל בצל-אל, מרמז על אדם שהולך בצל, כלומר בהסתרה, כפי שכתוב בצילו חמדתי וישבתי, זה מראה על אדם שמשוחרר מהרצון לקבל שלו, ומוכן להיות נותן מתוך אמונה. גם במצב שנסתר מהשכל מההגיון של האדם, החשיבות של הבורא, או החשיבות של החבר, הוא לא בונה על השכל כלום, אלא הוא בונה על האמונה.

מדוע האמונה נחשבת לנתינה?

האמונה היא גם בחינה של נתינה, כאשר האדם לא מקבל, אז הוא כבר בגדר של נותן, הגוף שלנו לא רוצה ללכת באמונה, הגוף שלנו רוצה ללכת בידיעה, הגוף לא לנהל מערכת של קשרים עם זולתו, על בסיס אמונה, אלא על בסיס ידיעה. הוא רוצה לדעת ולהרגיש ולהבין, שהחבר הוא טוב, שכדאי להתחבר איתו, ושהוא בסדר, וכמו כן לגבי הבורא. אבל ברגע שמשהו לא מתאים ונוגד לאינטרס של הגוף, תכף ומיד בועט בחבר, בבורא, לא מתאים לו, לבנות מערכת של יחסים על בסיס של אמונה. וזה נבחן למקבל, הגוף רוצה לבנות מערכת יחסים רק על בסיס של ידיעה, הרגשה, הבנה, כי בזה הוא מקבל תענו ובהיפך הוא לא מקבל תענוג.

בצלאל הוא הפירוש שאדם הולך באמונה, בונה מערכת של יחסים עם זולתו, עם הבורא, על בסיס של אמונה, אמינות, ונאמנות. בצלאל בן אורי, את הכוח ללכת באמונה לוקחים מאור התורה, זה נקרא בצלאל בן אורי, בן חור, מה זה חור? חור בהיפוך אותיות רוח, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. התורה נקראת מים, נמצא אם כן מאיפה האדם לוקח כוח לבנות חיים של אמונה? מהרוח של התורה, ואז כשהאדם הולך באמונה, וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה.

מודל של האדם הנותן לפי התורה

ובכן כאן התורה נותנת לנו את המודל של האדם הנותן, זהו האיש המאמין, הבונה את היחסים עם זולתו על בסיס של אמונה, בצלאל בן אורי לוקח את הכוח הזה מהתורה, בו חור לוקח את הכוח הזה מרוח התורה, אפשר לומר חור מלשון שלילית, חורבן, או מלשון מחרחר ריב, רוצה לומר יש כאן מערכת של סיבה ומסובב, כאשר אדם מרגיש חורבן בחייו, מרגיש שלילי, שאין לו טעם ואין לו סיפוק והוא מחפש לחיות חיים אמיתיים זה מביא אותו להדבק באור התורה, ואור התורה מוביל אותו לחיות חיים של אמונה.

וזהו למטה יהודה, שאז הוא מודה, מודה במציאות הבורא והולך בדרך של אמונה. כשהאדם מנהל את החיים שלו על בסיס האמונה, זוכה לכל הטוב. וימלא אותו רוח אלוקים, אדם מתמלא אלוקות, הרגשת אלוקות, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה. בכל מלאכה שהאדם עושה, הוא עושה אותה ע"פ צו אלוקי, באופן אלוקי, באופן של קדושה, לחשוב מחשבות המחשבות של האדם הן מחשבות קודש, והפעולות שלו הן פעולות קודש, לעשות בזהב ובכסף בנחושת ובחרושת אבן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ, לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. אז אפשר לפרש את הדברים בפשטות, שהאיש הזה בצלאל התמלא רוח אלוקים, וע"פ רוח אלוקים ומחשבות אלוקיות שהיו לו, הוא בנה את המשכן, המשכן הוא מקום שכינת ה'.

וכן אם נדבר בגוף אחד, כשאדם מתקן את עצמו להיות משכן, בזהב ובכסף ובנחושת ג' קווים, ימין שמאל ואמצע, בחינת חסד גבורה תפארת, אברהם יצחק ויעקב, בחינה שאנו אומרים בתפילה, האל הגדול (חסד) הגיבור (גבורה) והנורא (תפארת).

המשך שיעור וידאו על פרשת ויקהל לפי פנימיות התורה מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

הצלחה וברכה בבנית המשכן בנפשנו פנימה

...

תמונה :Photo Credit: The Quilting Rose via Compfight cc