משנכנס אדר מרבין בשמחה, מקור השם אדר לפי חכמת הקבלה

השבת הבאה עלינו לטובה, היא שבת מברכין, בה מברכין את ראש חודש אדר. היות והשבת נמשכת מספירת חכמה, וגם בחינת ראש נמשך מספירת חכמה, ככתוב "החכם עיניו בראשו", (קהלת ב יד) הרי שגם ראשי חודשים נמשכים מספירת חכמה. לכן נוהגים לברך את ראש החודש, בשבת שלפניו, וכך לחבר ענף לשורש.

דורשים חכמינו כי שם החודש אדר משתלשל מן הפסוק בספר מלכים א' יט יט וזו לשונו : "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו". בפרק יט מתבקש אליהו הנביא למשוח את אלישע בן שפט מאבל מחולה לנביא תחתיו, כאשר מגיע אליהו אל אלישעף הוא מוצא חורש בשנים העשר, אומר בעל הסולם כי המספר שניים עשר רומז לחודש השנים עשר בשנה העברית. מדוע? כאשר יצאו ישראל ממצרים צוו למנות את השנים מחודש ניסן, ככתוב "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". (שמות יב ב), כלומר אם מעתה ואילך ניסן הוא ראש חודשים, משמע חודש אדר, הוא החודש השנים עשר. הוכחה לכך אנו רואים בהמשך הפסוק, בו נאמר, "וישלך אדרתו אליו", כלומר באותו הפסוק ממש, אנו מוצאים קשר בין המספר שניים עשר, לבין השם אדר הנמצא במילה אדרת.

גם דורשים את השם אדר, מן הפסוק אדיר במרום ה' (תהלים צג ד), ואלו שני פרושים הפוכים לכאורה, אך משלימים זה את זה. כי כפי שאמרנו אדר הוא מלשון אדרת שיער, כי כאשר אדם נמצא במזג סוער, (סוער מלשון שערה, ש וס' מתחלפות) סוערים כלי הקבלה שלו, ורק אז הוא מבין שהוא חי לטובת עצמו, ולא לטובת אלקים ואדם, אז דווקא הסערה הפנימית העמוקה הזאת, משרה בתוכו את רוח ה', וכך הופך אדר להיות אדיר, כי השם אדר סובב על הכלי, על בחינת החסרון שבו, על אדרת השיער הפנימית שלו והשם תואר אדיר סובב על האור, השורה בתוך הכלי.

לכן משנכנס אדר מרבין בשמחה, כי ככל שהרגשת הסערה בתוכינו רבה יותר וגדולה יותר, באותו שיעור (סעור) ממש, ישרה בתוכינו אור יתברך.

שבת שלום, וראש חודש אדר טוב ושמח לכולם 🙂