נַעֲשֶׂה-נָּא עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה,

שלושה שהם אחד.

הקדוש-ברוך-הוא דואג לכך שכל אדם יפגוש את הניצוצות שמשורש נשמתו. בסביבתו של כל אדם יש תחום מיוחד השייך באופן נסתר רק לו בלבד, ושאינו בהישג ידו של שום אדם אחר ; זהו כאמור מעין שדה-כוח קוסמי של נפשו. ר' אפרים מסדילקוב, נכדו של הבעש"ט, כותב:"שמעתי מאבי זקני שכל מה שיש לאדם, הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו, ואפילו כל הכלים שלו, כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו, וצריך להעלותם לשורשם. וזהו : מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו, י), מגיד לשון קשר והמשכה, והיינו שיקשר בראשית- היינו בקדמון וראשית הכל-אחרית, היינו סוף כל המדרגות. וכל ניצוצי השפלים כולם הם דבוקים בראשית, עד אין סוף. וכשיש לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה, אזי כולם נתעלו עמו. והכל הוא על ידי שדבוק באמת... ועל ידי זה יכול להעלותן גם כן. והוא שרומז משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בצאנינו ובבקרנו נלך נלך וכו' (שמות י, ט), כי כל אלו הם ניצוצין קדישין הנתונים בשביה במדריגות תחתונים מאד, וצריך להעלותם". (דגל מחנה אפרים, קורץ 1810, לח ע"א)

מתוך הספר פרקי יסוד בהבנת חכמת הקבלה וסמליה, גרשום שלום 352 - 353.

 וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל-שׁוּנֵם, וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה, וַתַּחֲזֶק-בּוֹ, לֶאֱכָל-לָחֶם; וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ, יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל-לָחֶם.  ט וַתֹּאמֶר, אֶל-אִישָׁהּ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא--עֹבֵר עָלֵינוּ, תָּמִיד.  י נַעֲשֶׂה-נָּא עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה; וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ, יָסוּר שָׁמָּה.  יא וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹא שָׁמָּה; וַיָּסַר אֶל-הָעֲלִיָּה, וַיִּשְׁכַּב-שָׁמָּה. (מלכים ב ד).

 וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה, בֶּן-הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת; וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא-נוֹתְרָה-בּוֹ נְשָׁמָה.  יח וַתֹּאמֶר, אֶל-אֵלִיָּהוּ, מַה-לִּי וָלָךְ, אִישׁ הָאֱלֹהִים:  בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת-עֲו‍ֹנִי, וּלְהָמִית אֶת-בְּנִי.  יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, תְּנִי-לִי אֶת-בְּנֵךְ; וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל-הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטָּתוֹ.  כ וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  יְהוָה אֱלֹהָי--הֲגַם עַל-הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר-אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ, לְהָמִית אֶת-בְּנָהּ.  כא וַיִּתְמֹדֵד עַל-הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר:  יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל-קִרְבּוֹ.  כב וַיִּשְׁמַע יְהוָה, בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ; וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד עַל-קִרְבּוֹ, וַיֶּחִי.  כגוַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן-הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ, לְאִמּוֹ; וַיֹּאמֶר, אֵלִיָּהוּ, רְאִי, חַי בְּנֵךְ.  כד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-אֵלִיָּהוּ, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת. (מלכים א יז).

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.  ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כב).

שלוש עליות שהן אחת, שנאמר הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲ‍לִיּוֹתָיו (תהלים קד ג).