עיונים בספר הזה"ק פרשת "ויקרא" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "ויקרא", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור 

ובנתיים סכמנו את השיעור בראשי פרקים למען ירוץ הקורא בו ואין הוא בא לשמש תחליף לשיעור השמע מבחינת עמקותו.

אות א, רבי אלעזר פתח עם הפסוק "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה", (ישעיה ז יא) פסוק מעניין. הסתכלתי בדורות ראשונים ובדורות אחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני. ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה העליונה, שהרי אמר לו הנביא ישעיהו את הפסוק הזה, שאל לך אות, ואם אחז לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא את זה, ויודעים באותיות עליונות ובאותיות תחתונות, חכמה להנהיג פעולות בעולם הזה. דברי רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי.

• היהדות מסתכלת על הפנימיות ורואה שהדורות הראשונים היו יותר מפותחים.
• בעל הסולם רואה את האנושות כסולם של נשמות.
• ששת אלפים קיים העולם: שני אלפים תוהו שני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח.
• מכיוון שהבורא יתברך מוליד את סולם הנשמות ממילא ברור שנשתלשלו ממנו נשמות יותר זכות ואח"כ יותר עבות עד שהגיעו לדורינו.
• דורות הראשונים היו דורות שהיו זכים באמונה ברצון להשפיע באמון בזולת, באהבת הזולת. הרצון להשפיע בהם היה יותר דומיננטי. מבחינה אנושית פנימית רוחנית, הם היו יותר מפותחים מאתנו. נשמות מדורות ראשונים היו אחוזים בהקב"ה, לא חפשו לקבל, לא חפשו לקבל מהחיים, חפשו את קרבת האלוקים, הראש שלהם היא בפתוח האמונה ואהבת השם.
• בכוון הזה מדברים כל הנביאים, להמעיט בענין אהבה עצמית ולפתח את האמונה באלוקים וברצון להשפיע.
• במגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן במדבר יהודה יש רבוי טקסטים העוסקים באהבת הזולת, (הם גם הפסיקו להתפלל לכיוון ירושלים) אך זה באופן יחסי בתקופה מאוחרת.
• ההסתכלות המדעית לא חוקרת את המניעים והסיבות, ולכן כל אחד מחפש יותר נוחיות ויותר תענוג, מכונת הרצון לקבל חזקה והאנושות נדחפת למצוא דרכים לסיפוק עצמי.
• כל "ההתפתחות האנושית" בא מתגבורת האגו של האדם, בדורות ראשונים זה לא עניין אותם, לכן השיגו חכמה עליונה.
• דורות ראשונים ידעו לצרף אותיות, אותיות, משמעותם כלים, מבחינתם געגועים כיסופים.
• התורה מורכבת מאותיות היוצרות תוכן, מבחינה אנושית אותיות הן חסרונות, המניעים אותנו בכל פעולתנו, תלוי מה שהאדם רוצה.
• אותיות שנתנו למשה בסיני, האותיות הן חסרונות שגילה בנו הבורא כדי שנמצא מילוי.
• דוגמא ככל שאדם רעב, הוא יאכל יותר, הוא יהנה מהאוכל.

  אם הוא לא רעב, הוא לא יהנה, אין לו כלים.
• וזה נכון לגבי כל עניין, כל ענין מותנה בחסרונות האדם, כל השאר זה פועל יוצא, זה עניין אותיות שנתנו למשה בסיני.
• כאן המקום לשאול שאלה, והשאלה המתבקשת היא, "כבוד הרב, אנו פותחים את התנ"ך והדברים לא כפי שאתה אומר, בבראשית האדם לא שמע להוראות הבורא, וקין הרג את הבל, וככל שמדפדפים יותר הכל נהיה יותר פרוע, סדום ועמורה, מגדל בבל, מכירת יוסף, בנות לוט הרות לאביהן וכו', תקופת אבותינו במדבר רוצים בשר קישואים, מתחברים לעבודה זרה, רוצים נשים מדיניות, ענין דוד שרצה אשת איש, איך אפשר להגיד שדורות ראשונים היו מפותחים אם כך נהגו", יש כאן פארדוכס.
• בתורה יש ארבעה רבדים, פשט רמז דרש וסוד, מי שלומד את הסוד את הזהר הקדוש מתרשם אחרת לגמרי, התורה נכתבת בקוד ומשמעות התורה היא אינסופית.
• אם התורה משתמעת לפחות לארבע דרכים, כל אדם יכול לגשת לתורה לפי מדרגתו האישית.

  דורות ראשונים לא נדחפו לשפר את החיים הגשמיים, היו מחוברים במלכו של עולם, והיו הולכים ממדרגה למדרגה, הרבה יותר גבוה מאתנו.
• התורה מדברת על נח והיין, היין הוא משל המדבר על האור האלוקי שיכול לגרום לאדם לאבד שליטה. לפי הזהר "ויתגל', הוא פירוש לגילוי אלוקות.
• עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים היא שפת קוד.
• התורה נותנת לאדם לבחור לפי איזה רמת פירוש הוא רוצה לראות את הדברים.

  אנשים ברמה נמוכה לא יבינו מדוע דורות ראשונים היו יותר מפותחים מדורות אחרונים.
• אנו לפני חג הפסח, יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה, את המצוות צריכים לקיים כולם, השאלה איך אתה נגש למצות הללו? אתה לא יכול לגשת למצווה מעבר לרמה הפנימית שלך.
• אנשים מגושמים מטאטאים את החמץ מהבית ומקיימים את הפסח, אנשים הללו חושבים על מאורע היסטורי ומבינים שזה שייך למסורת, כי זה תשתית העם היהודי.
• אנשים יותר מפותחים מבינים שזה היום, אנו נמצאים במצרים בצרות העין וצרות הלב. רוב האנשים מרגישים טוב במצרים.
• צריך להרגיש לא טוב בזה שחושבים על עצמינו ואז גונחים ונאנחים כי אנו נמצאים במצרים, הרצונות הגשמיים שולטים בנו, איך יוצאים ממצרים? צריך נס. נס אחד צריך כדי להרגיש שאנו במצרים. ולפי שיעור המרירות שיעור הצעקה.
• הצעקה היא על הניתוק מהבורא, לא יראה חמץ, זה הרצון לקבל, והיצרים של האדם בל יראה בל ימצא.
• אנשים שמגיעים למצב שהקב"ה נותן להם רצון להשפיע, הם נמצאים בהיכל המלך, הם מרגישים את האורות שבכל מצווה ומצווה, הם מרגישים בזה אורות אלוקיים עליונים. אצל האנשים הללו מורגשת כל הסקלה, פשט רמז דרש וסוד. הלב והנשמה של האדם קולטים את המימדים הרוחנים של המצוות הללו.

  בסולם הדורות האנושי אנחנו בתחתית ודורות ראשונים גבוהים מאוד.
• לפי דרך התורה אנו הפרימיטיבים והם המפותחים ואנו לא נוכל להשרד אם לא נשלב את האידאולוגיה של דורות ראשונים בזמננו.
• ללא אהבת השם ואהבת אדם, לא נוכל להצליח.

  לפי הזהר הקדוש כל התורה כולה נלמדת באדם אחד. מה הן חיות עליונות? חיות הקודש, החיות שלהם הוא מן הקדושה.
• הרוחנית מלובשת במציאות הגשמית, כאשר הזהר אומר חיות, הוא מתכוון לכך שאנו צריכים לפתח שני סוגים של מערכות, סוג אחד של אמונה וסוג אחד של ידיעה.
• מערכת האמונה פועלת בתדר גבוה למעלה מהשכל ולמעלה מן ההבנה.
• מערכת הידיעה, אנו צריכים להבין מה הבורא רוצה מאתנו.

  שתי מערכות הפוכות אלו צריכות להיות קיימות במקביל.

  מערכת האמונה פועלת לפי רצון להשפיע, מערכת הידיעה בנויה על רצון לקבל.
• כמו הנשמה והגוף, הגוף רוצה לקבל הנשמה רוצה להשפיע מכאן משתלשלות המערכות.
• מן השמים לא נותנים חצי דבר, בגלל שהבורא שלם, הוא נותן דברים שלמים, אך לא תמיד אנו מוכנים לקבל השפע.
• דוגמא, כאשר בא אורח, אנו שמים בקבוק שלם על השולחן, גם אם האורח שותה מעט, מניחים בקבוק שלם. (משל לכך כי מן השמים לא נותנים חצי דבר).
• לא נותנים משמים (שהוא בחינת השפעה) חצי דבר.
• את החלק הארי של האור, צריך לסלק, לא לקבל.
• שרפים זה החלק העליון של האור, האור גדול מידי והוא יתן שליטה למערכות הקבלה של האדם.
• חיות הקדוש, הוא החלק המועט יותר של האור אותו יכול האדם לקבל.
• אנו נסיים בזאת ונאחל הצלחה וברכה לכל בית ישראל.

  ...

  תמונה : cobalt123