עיונים בספר הזה"ק פרשת "תזריע" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

ל משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי

"על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי"

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק השבוע פרשת "תזריע-מצורע", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה. למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

פרשת כי תזריע, "וידבר ה' אל משה לאמור: אישה כי תזריע וילדה זכר". רבי אלעזר פתח, "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי", רבי אלעזר פותח עם פסוק משיר השירים, שואל רבי אלעזר מוזכר כאן "על משכבי", "על משכבי בלילות" במשכבי היה צריך לומר, כלומר בהיותי במשכבי בקשתי את שאהבה נפשי. מדוע הפסוק אומר על משכבי, ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה ובקשה ממנו על הגלות, זה הנקודה, לכן כתוב על משכבי, זה בא לומר על מה אני מבקשת, אני מבקשת על הגלות והגלות נקראת על משכבי.

משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה "על משכבי אני מבקש", על הדבר הזה אני מתחננת לקב"ה, על הנושא הזה, שאני שוכבת לעפר. שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות, ועל כן "בקשתי את שאהבה נפשי" שיוציאני ממנה מן הגלות. על מה מדובר כאן, המילים הן מילים פשוטות, אבל השאלה מה מסתתר מאחורי המילים קודם כל צריכים להבין מה זאת גלות, ומי כאן שוכב בעפר.

קודם כל להבין מה זו גלות, אדם משיג משהו טוב, ולא יכול להיות שותף בו. למשל נקח ממאורעות אשר מתרחשים במדינתנו, היה לא מזמן המשא ומתן הקואליציוני, והיו מפלגות אשר נאלצו להשאר באופוזיציה, אז מה שמתבקש, או מה שמובן לנו, שלהיות בקואליציה, להיות שר בממשלה וכו' זה דבר טוב, למה זה דבר טוב, אז אנחנו נלך פה בקו חיובי, לא בקו שלילי חס ושלום, זה דבר טוב כי אני שותף לעשיה, מפני שאני עושה למען עם ישראל, בצורה פעילה יום יומית, לכן זה טוב, ואנשים שהדבר מפעם בליבם לעשות למען עם ישראל ואוהבים את הדינמיקה של העשייה היום יומית, אז הם יודעים שזה טוב, אם כן אלו שנשארו באופוזיציה, לא משנה סיבות, שמענו שהם צועקים גדולות, סיבות כאלו סיבות אחרות לא משנה, אבל היה ברור מהצעקות שלהם שהם מפסידים דבר טוב, הם יודעים שיש דבר טוב, ומכיוון שהם מפסידים אותו אז הם צועקים, זה נקרא גלות. גלות הפירוש הוא, שאני מודע למצב טוב שישנו, אני רוצה אותו, אני חפץ בו, זה קריטי, אבל אני לא יכול.

סיבות לא משנה, אני לא יכול, אז אני צועק, "אוי וי, נשארתי מחוץ לדבר הטוב", וכך בכל ענין וענין כל ענין. גם לגבינו, שמדברים על גלות, הגלות האמיתית זה בכלל שאנחנו לא מרגישים שאנחנו בגלות, זוהי גלות כפולה הסתר בתוך הסתר, זאת אומרת אם יש לאדם אמונה שיש בורא בעולם, אמונה זו לא פרוטוקול שאני כותב לי במחברת, "יש בורא בעולם", ועושה וי (V) על יד זה. אלא אמונה הפרוש הוא שאני חי את זה. אני חולם את זה בלילה, אני חי את זה ואני משתדל לשנות את החיים שלי בהתאם למה שמחייב אותי מלך כל היקום. ממילא אם אדם מאמין שיש כזה דבר, והוא מרגיש שהוא לא שותף בו, הוא לא שותף, הוא לא מחובר עם הבורא, יום רודף יום ואני מסתובב, לא משנה איפה, בבית הכנסת, ברחוב, ואני לא מחובר עם הבורא, אני לא מרגיש אותו, זאת אומרת יש דבר טוב ונפלא פה, אבל לא משתפים אותי, אני בחוץ, זה נקרא גלות.

ואז בן אדם יכול לצעוק צעקות, למה לא משתפים אותי, למה משאירים אותי בחוץ הרי יש פה דבר כל כך גרנדיוזי, להיות בקשר עם מלך מלכי המלכים, אז למה יום רודף יום, ואני מתפלל שלוש פעמים ביום, וכו' משתדל לקיים את מה שמבקשים ממני, אני מקיים, אבל אתם יודעים, זה נקרא מצוות אנשים מלומדה, מה זה מצוות אנשים מלומדה, שאני עושה את זה בתור דבר מכאני, אני לא מתרגש, אתם יודעים בן אדם עומד לפני מלך - מתרגשים, לא מזמן היה כאן נשיא ארה"ב, ראינו איך אנשים מתרגשים, זה לא פשוט, באמת הגמרא אומרת שהאדם צריך לרוץ לקראת מלכי אומות העולם, למה? בכדי לראות איזה כבוד נותנים למלך, האם אנחנו נותנים את הכבוד הזה למלך שלנו, הקב"ה, האם? כשהגיע נשיא ארה"ב החצוצרות רעמו, השטיח האדום, וכולם מחכים, כל האנשים מחכים, כל האנשים החשובים במדינת ישראל, אנשי ממשל, רבנים וכו' כו' כולם מחכים ללחוץ ידיים, ומה עם מלך מלכי המלכים, האם אנחנו מבחינה פנימית  האם אנחנו מתפעלים מתרגשים שאנחנו עומדים בתפילה, האם החצוצרות הפנימיות שלנו רועמות, הנה פותחים לנו את הדלתות אנחנו נכנסים לפגישה, עם מלך העולם.

אז אני מוכרח לומר לכם שלא, זאת אומרת, שאנחנו נמצאים בגלות כפולה, אנחנו לא מרגישים שיש כאן איזה משהו, שעליו כדאי להצטער ולצעוק, "למה לא משתפים אותנו?" אנחנו אדישים, זה גלות. גלות בתוך גלות. וזה נקרא שכנסת ישראל שוכבת, זה כמה ביטויים, שוכבת בגלות, שוכבת לעפר, שוכבת בארץ אחרת הטמאה, כמה וכמה ביטויים תתבוננו כאן, באות א' בזהר הקדוש פרשת "תזריע".

זאת אומרת כנסת ישראל שוכבת בעפר, מה זה אומר, כנסת ישראל היא מדרגה רוחנית, היא מדרגה שתיקן המאציל שהיא מתוקנת באמונה, עם רצון להשפיע עם נתינה, עם חסד, זו היא כנסת ישראל, אבל כמה אנחנו מחשיבים את זה, כמו שמחשיבים עפר, זה נקרא שהיא שוכבת לעפר, עפר זה דבר שכולם דורכים עליו, הוא לא חשוב, כך גם כנסת ישראל שוכבת בעפר, כלומר, הרי כנסת ישראל זהו מצב רוחני שאם נקנה אותו נוכל להתחבר עם המלך, כי המלך הוא בחינת ישראל העליון, יש ישראל למטה זה עם ישראל, וישראל העליון הוא קודשא בריך הוא, הוא אמור לשכון בתוך כנסת ישראל, שכונסת את האורות האלוקיים מישראל העליון, שהוא בעלה, אבל בכדי שזה יקרה, אז אנחנו צריכים לתקן את עצמינו, בהתיקונים הללו שהזהר מדבר עליהם, תיקוני האמונה, להאמין שיש בורא, ובהתאם, להתנהג בהתאם לדבר בהתאם להתרגש בהתאם, לתקן את עצמינו בהתאם מבחינת אהבת אלוקים ואדם, זה לא קורה.

למה זה לא קורה כי זה לא חשוב לנו, אז זה נקרא גלות בתוך גלות, זה לא חשוב, אז ממילא אנחנו לא צועקים, הפסוק אומר, "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי" אז כאן מדובר שכנסת ישראל כן מבקשת את מלך העולם שאהבה נפשי, היא מבקשת והיא אומרת אני מבקשת "על משכבי" על זה שאני שוכבת, שכיבה זה נקרא מצב נמוך, יש ג' מצבים, עמידה, ישיבה ושכיבה, שכיבה זה מצב נמוך ועל זה כנסת ישראל מבקשת, אבל השאלה היא אם גם אנחנו שותפים לצעקה הזאת, היא יודעת, כנסת ישראל שיש דבר טוב, שנקרא הבורא, ואז היא צועקת, אז אם כן, למה זה לא חשוב לי, למה אני מונחת בעפר, שכל ענייני הקדושה אין להם חשיבות, למה אנחנו נמצאים בארץ אחרת הטמאה, מה פרוש בארץ אחרת הטמאה, הרי אנחנו נמצאים בארץ ישראל?

התשובה היא, פעם רבינו בעל הסולם נסע ללונדון, ישב שם משהו כמו חצי שנה, והוא ערך שם את הבאור שלו, "פנים מאירות ופנים מסבירות" על ספר "עץ חיים" של האר"י הקדוש. התלמידים כאן בירושלים, כתבו מכתבים התגעגעו, הוא החזיר להם, אז יש מכתב אחד שהוא כותב להם, "נדמה לכם שאתם נמצאים בארץ ישראל, ואני נמצא בארץ העמים, אבל האמת היא הפוכה, אני נמצא בארץ ישראל, ואתם נמצאים בארץ העמים" כלומר מבחינה פנימית, ארץ זה רצון, השאלה איזה רצונות יש לנו, אם יש לנו רצונות של עמים אחרים, שאומר הזהר הקדוש, הרצונות המיוחסים לעמים אחרים, אלו הם רצונות של קבלה, או שיש לנו את הרצון הישראלי, שהוא רצון של השפעה, אם יש לנו רצון להשפיע ולהיטיב זה נקרא ישראל, נוטריקון ישר-אל, שאדם רוצה להשפיע לבורא, לגרום לו נחת רוח, הוא לא רוצה לחיות למען עצמו, אלא למען אלוקים ואדם.

התענוג של איש הישראלי שהוא יכול לגרום נחת רוח לשני, זה נקרא ישראל, זה נקרא ארץ ישראל, הרצון הישראלי, אבל אם אנחנו חיים רק למען עצמינו וכל הרצונות שלנו, זה רק איך לספק את עצמינו, ולא מעניין אותנו מהזולת, אז נבחן שאנחנו נמצאים בארצות של עמים אחרים, כלומר בתוך רצוונות של עמים אחרים, וזה הפרוש פה בדברי רבי אלעזר, "שהיא כנסת ישראל שוכבת בארץ אחרת הטמאה", אם כן יש כאן תפילה, "בקשתי את שאהבה נפשי" שהוא יוציא אותי מהגלות.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה  Adrián Afonso

הנה קישור לשיעורים נפלאים של הרבי גוטליב לחומשים ויקרא במדבר דברים לפי הקבלה, ע"ג דיסק בפורמט mp3, האזנה נעימה לכל.