שלום לכולם,
מה ההפרש שבין מנחת קין למנחת הבל ברוחניות, מדוע אע"פ שקין מופיע כיוזם הבאת המנחה, לא מתקבלת מנחתו, ואל מנחת הבל שועה ה', נתבונן בפסוקים:
בבראשית פרק ג' כתוב: "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה". מפרש רש"י "מפרי האדמה" - מן הגרוע ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה (ד"א מפרי מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר).
צמר מנחת הבל
אך האם זה הכל, נתבונן בערך הגימטרי של הבטוי "מפרי האדמה", הערך הגימטרי שלו הוא 385, כגימטריה של המילה "שפה", ומה פירוש שפה, כמו שאנו אומרים "אבן השפה" הכוונה היא לאבן המונחת בקצה המדרכה או בסופה לפני שמתחיל הכביש.
שפה היא גם תצורת היחיד של המילה שפתיים, שהיא למעשה שער או גבול בין ההבל (האויר) הפנימי הנמצא בחלל הפה, ובין ההבל (האויר) החיצוני הנמצא מחוץ לפה. השפתיים הן המוציאות לפועל של הדיבור, לכן כאשר אנו רוצים לתאר אדם המתאפק שלא להוציא דיבור מפיו, אנו שומעים את הביטוי "נושך שפתיים", באופן ציורי זה שומר אדם בכוח נשיכת השיניים, בכוח הלובן, שלא יצא הדיבור מפיו ויהיה מגולה בעולם.
זאת ועוד, שפה היא מלשון סוף (כי לש' שמאלית ולאות ס' יש אותו צליל) וחיץ, החוצצת בין ההבל (האויר) הפנימי הנמצא בחלל הפה, שאינו מלובש במילים, להבל (האויר) החיצוני היוצא ממנה המלובש במילים לחלל העולם. נמצא שקין הביא מנחה, מן הסוף, מן הקצה, מהחיצוני, ולא מן הפנימי שהיא הראשית, כמו שאנו מצטוים במצוות בכורים. והנה סיפור קטן, יום אחד נתבקש מלצר לחתוך עוגה שנאפתה בתבנית ארוכה, ולהגישה לאורח במסעדה. אותו מלצר החל לחתוך את העוגה כסדרה מן הקצה בשיטת הסלאמי, והניח את הפרוסות כסדרן על צלחת ההגשה. נזף בו בעל המסעדה ואמר, "לא מגישים את הקצה של העוגה לאורח, זה לא מכובד".
ונחזור לענין, מביא רש"י מדרש אגדה האומר כי מנחת קין היתה זרעי פשתן, בעוד שהבל הביא צמר, צמר הוא לבן וזרעי פשתן הם כהים, זו אבחנה אחת, אבחנה שניה, גימטריה של המילה "פשתן" עולה 830 בעוד גימטריה של המילה "צמר" עולה 330, ההפרש בין 830 ל - 330 הוא חמש מאות. אומרים רבותינו כי מהלך עץ חיים הוא חמש מאות שנה.
נמצא כי ההפרש בין מנחת קין למנחת הבל היא חמש מאות שנה, כמהלך עץ החיים, כי הבל הביא מנחה מעץ החיים, שהם בכורות צאנו וחלביהן, שהבכור הוא מצד החסד הנקרא ברא בוכרא, כלומר בן בכור, וחסד הוא בחינת אור ומים וצבעו לבן, כמו החלב והצמר, כי כאשר חולבים צאן, החלב לא גורע מחיי הצאן, אלא הצאן ממשיך לחיות ומשתבח, וכן כאשר גוזזים את צמרו הלבן, הגזיזה לא רק שאינה גורעת מאייכות חיי הצאן, אלא להיפך היא מקלה עליו בימות הקיץ החמים, ואילו הצאן כשלעצמו, ממשיך לגדל צמר לעונה הבאה. נמצא כי הבל הביא מנחה לה' מאינסוף, כי צמר וחלב לא נוטלים חיים, אלא להיפך, רק ממשיכים אותם.
פרח הפשתן
ואילו קין, לא רק שלא הביא מנחה מאינסוף, אלא הביא מהקצה, "מפרי האדמה", דבר שיש לו סוף, ואפילו לא צמח שלם של פשתן שפריחתו כחולה או סגולה, אלא זרעי פשתן, וזרע נוטריקון "זה - רע", והזרע הוא כהה ולא בהיר, וזרעים הם מפורדים ואינם בכלל האחדות, והם רק הפוטנציאל של הצמח, ולא הצמח כולו, כי כדי להגיע לקומת שכלול הצמח, צריך ראשית לזרוע את הזרעים באדמה, להשקות אותם, ולהמתין לכלל בשולם לצורתם השלמה, וקין שהיה קצר בזמן, זרק משהו מפורד, כהה ולא שלם שנוטריקון שלו "זה רע", שהמרחק שלו מעץ חיים חמש מאות שנה.
זרעי פשתן
מה פירוש שמהלך עץ חיים הוא חמש מאות שנה. שנה היא מידה, כמו השנתות המודפסות על גבי המסורה, בה אנו מודדים כמה מ"מ גשם ירדו השנה. ואילו מהלך עץ החיים חמש מאות שנה, פירושו כי משהו שלם שנותן חיים יש לו מהלך של ה' בחינות, ה' אמות, ה' מאות, כמו לכף יד אדם שיש בה ה' אצבעות, למעשה יש בה ה' מידות כי כל אצבע היא מידה, כי ה' אצבעות שיש לנו בכף יד נמשכות מספירות כח"ב תו"מ, שהן כתר חכמה בינה תפארת ומלכות. ואלו נמשכות מקוצו של יוד וד' אותיות שם הוי"ה ברוך הוא שהן יחדיו חמש בחינות.
נמצא כי הביטוי מהלך עץ חיים חמש מאות שנה, סובב על ד' אותיות שם הוי"ה ברוך הוא וקוצו של יוד, וזה למעשה ההפרש שבין מנחת קין למנחת הבל, כי הבל הביא מנחה משם הוי"ה ברוך הוא שאין לו סוף, לכן הביא בכורות, חלב וצמר, שאינם באים בכלל כליה, ואילו קין הביא מן הסוף, מן הקצה, מן הגרוע, מן השפה והחוצה, מן ה"זה - רע", הכהה והמפורד שמרחקו ממנחת הבל חמש מאות שנה.
מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון