על הקשר שבין הילד האוטיסט לבית המקדש וברכת פרו ורבו ברוחניות

שלום וברכה לכולם,

%d7%a1%d7%a4%d7%9c

מעשה בילד אוטיסט שנהג לשתות בכל יום מספל אחד שכל כך אהב (אוטיסטים נקשרים מאוד אל חפצים). כל יום שתה הילד מהספל במשך עשר שנים, עד שיום אחד נשבר הספל. ביום שנשבר הספל חדל הילד מלשתות, ונזקק לטיפול רפואי בבית החולים. חפשו ההורים המודאגים את המפעל שייצר את הספל, ומצאוהו, אך בשיחה שנערכה עם מנהל המפעל התברר כי הספל יצא מפס היצור. שמע זאת מנהל הייצור והורה לייצר מייד חמש מאות ספלים מדגם הספל שאהב הילד.

עד כאן סיפור יפה להפליא,  אך מה מיוחד במספר חמש מאות, ובאותם חמש מאות ספלים אותם ייצר המפעל עבור הילד, מה הפעיל את מנהל הייצור לייצר דווקא חמש מאות ספלים ולא שלוש מאות ספלים, או שבע מאות ספלים, איזו איכות רוחנית מסתתרת מאחורי המספר חמש מאות? מדוע מזכיר מעשה הילד האוטיסט וסיפור המפעל את בנין בית המקדש, ומה לכל הסיפור היפה הזה עם ברכת פרו ורבו ברוחניות, נתבונן בדברים:

חמש מאות, הוא לא רק מספר כמותי 500, אלא חמש מאות הוא סוג של איכות. כאשר אנו אומרים חמש מאות, הכוונה היא חמש מדרגות מקוצו י'. כאשר סופרים בצורה אייכותית הרי מה שקבלנו הוא: קוצו של יוד, אות י', אות ה' ראשונה, אות ו', אות ה' אחרונה.

כלומר חמש מאות כאיכות, הוא גילוי של שם ה' במידת הרחמים שבו י', ה', ו', ה', (כאשר קוצו של יוד מובלע בתוך האות י'), אם כך, כל אימת שמופיע המספר חמש מאות, הרי שהכוונה היא לשם ה' במידת הרחמים שבו.

לכן כאשר כתוב במשנה מסכת מידות פרק ב' משנה א', כי בית המקדש היה ריבוע של חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, הכוונה היא לא במידה גשמית, שהיא ס"מ, מטרים או ק"מ, אלא באיכות רוחנית, בית המקדש הוא ריבוע, כלומר מרחב נפשי, המלא ברחמי ה' יתברך, הן לאורך והן לרוחב, לכן כאשר שמענו את הסיפור על הילד האוטיסט יכולנו לכתוב את הרשימה הזאת, כדי להמחיש מהו בית מקדש רוחני, וגם להסביר מהי ברכת פרו ורבו ברוחניות, הברכה הראשונה שנאמרה בתורה. הגימטריה של הברכה "פרו ורבו" היא חמש מאות, לא רק ככמות אלא גם כאיכות, כלומר תפרו ותרבו עד שיתפתח בכם בית מקדש נפשי, ורחמים פנימיים לכל הנבראים באשר הם.

כל טוב וחודש טוב לכולם