בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
"מי שעומד מאחורי, ומצדדי, ומלפני ומעלי הוא העומד, אחת, שתיים, שלוש"
במשחק המחבואים הארצישראלי, מתבקש ה"מחפש", הוא הילד ה"סופר", לעצום את עיניו ולספור עד מאה, בעוד חבריו למשחק, משתמשים בזמן הספירה לרוץ למרחק ולהסתתר.
וכך נשמעת הספירה: "עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, שישים, שבעים, שמונים, תשעים, מאה. מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני ומעלי הוא העומד, אחת, שתיים שלוש". כאן נפסקת האמירה והספירה, ה"סופר" פוקח את עיניו ומתחיל לחפש אחר חבריו.
בכל רחבי העולם משחקים את משחק המחבואים, אך הסיומת של הספירה הפותחת במילים, "מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני ומעלי הוא העומד". נמצא רק במשחק המחבואים הארצישראלי, מהו שורשה של אמירה זו, ומדוע היא ייחודית לילדי ארץ ישראל?
ובכן אמירה זו מקורה בקריאת שמע שעל המיטה. כותבת – מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב' כי "הנכנס לישון על מיטתו אומר מ'שמע ישראל' עד 'והיה אם שמוע' ואומר ברכה "ברוך המפיל חבלי שינה על עיני... יהי רצון... שתשכיבני לשלום.. ותצילני מפגע רע... ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו". ובקהילות מסויימות נוהגים להוסיף את ברכת המלאכים: מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפני אוריאל, מאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אל".
ובכן הכל טוב ויפה, אך עדיין מה הקשר שבין קריאת שמע, לברכת המלאכים, לילד ה"סופר" במשחק המחבואים?
ויש לומר כי עצימת העינים של הילד ה"סופר", נמשלת לשינה. ולפני השינה קוראים קריאת שמע, ולאחריה קוראים את ברכת המלאכים, כי הילד ה"סופר", העוצם את עיניו הוא למעשה "ישן", ולפני שהוא פוקח את עיניו, כדי לחפש את חבריו, הוא ממשיך עליו את ברכת המלאכים, אך ברמיזה.
ואם תעלה השאלה, מניין לנו שהילד ה"סופר" רומז לברכת המלאכים? נשיב כי רק על מלאכים נאמר עומדים, ככתוב (ישעיהו ו', ב'): 'שרפים עומדים'. וגם הנשמות קודם בואם לעולם-הזה נקראים גם כן עומדים, כמו שכתוב (מ"ב ה', ט"ז; וכעין זה שם ג', י"ד. מ"א י"ז, א. שם י"ח, ט"ו): 'חי ה' אשר עמדתי לפניו'. רק אחרי ירידת הנשמות לעולם-הזה בהתלבשות בגוף ונפש הבהמית נקראים מַהְלְכִים ..." ("תורה אור" וישב דף ל/א עיי"ש).
ופעם הבאה שאנו נשחק את משחק המחבואים נדע מי הוא העומד 🙂
כל טוב הצלחה וברכה