עצימת עיניים כהתבטלות לאינסוף

עצימת עיניים כהתבטלות לאינסוף, תמונה OliBac

עצימת עיניים כהתבטלות לאינסוף, תמונה OliBac

ודע כי עצימת עיניים (כפי שאנו עושים בקריאת שמע) היא התבטלות לאינסוף, לכתר. כי החכמה היא בחינת עיניים, ועליה נאמר "והחכמה מאין תמצא" נמצא שהחכמה מקורה ב"אין" בספירה המכונה "כתר". כאשר אנו עוצמים עיניים בקריאת שמע, למשל, אנו מבטלים את ההארה בכל הספירות (מכבים את השלטר, המפסק, turn off the switch), מלמטה עד למעלה (מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה חסד, בינה וחכמה) ומתבטלים לספירת "כתר" המכונה "אינסוף, או "אין", המכונה בפתיחת אליהו, "לית מחשבה תפיסא בך כלל", כלומר מהות שאין שום מחשבה (בחינת כלי) שיכולה לתפוס או להכיל.

להתבטלות זו זכה משה רבינו ע"ה הנקרא ע"י האר"י הקדוש מובחר כל הנבראים, הוא זכה להתבטל אל האינסוף, אל ספירת הכתר. הוא עלה אל הר סיני והוריד עימו לוחות ראשונים בחינת "עץ חיים", אלא שבנ"י שהמתינו לו, לא יכלו לקבל את התורה שהיא "עץ חיים", שהיא בחינת 'לשמה', והתעקשו לגלות את התורה בדעת, כלומר לנסות לתפוס ולהבין את התורה בחינת "עץ הדעת טוב ורע".

לכן שִבֵּר משה לוחות ראשונים, מִכְתַּב אֱלֹהִים, שהיו "עץ חיים" בחינת לשמה, היות ובנ"י לא היו ראויים לה. ועלה משה להר סיני לבקש רחמים על בני ישראל שרצו לעבוד את ה' בתוך הדעת (לכן נקרא דור המדבר דור-דעה).

בבקשת הסליחה שלו בפרשת "כי תישא", אומר משה, "אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".

משה מציב תנאי לפני ה', "אם תכפר (ה') להם (לבני ישראל) ותשא חטאתם (מה טוב), ואם אין, כלומר, ואם אין אתה מוחל לבני ישראל על חטא עגל הזהב, (תקזז מחשבוני) מחני נא מספרך אשר כתבת.

תשובת  יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: "מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי", ויש להסביר את הדברים, היות ומשה כתב את התורה, הוא מוחה (מוחק) את שמו מפרשת תצוה ככתוב , "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כה יז-יט) כי עמל"ק היא ראשי תיבות על מנת לקבל לעצמו (היפך בחינת לשמה), והיות ומשה נכלל מבני ישראל, ומכליל את עצמו בחטא עגל הזהב או עץ הדעת, הרי הוא מוחה את שמו, או את זכר עמל"ק שבו מפרשת "ואתה תצוה".

ואמנם פרשת ו"אתה תצוה" פותחת במילים, "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כלומר הכנוי הרומז "ואתה" מתייחס אל משה, כגוף שני נוכח כפי שאתה אומר נוכח לדעת שהוא לשון גלוי, והוא תשלום כפול שגזר על עצמו משה לאחר חטא העגל, כי התשלום הראשון היה "מחני נא מספרך אשר כתבת" ונמחה שמו של משה מפרשת תצוה, והתשלום השני היה בפתיחת הפרשה "ואתה תצוה" שתיבת "ואתה" רומזת על נוכחותו והווכחותו של משה במעשה עגל הזהב.

חודש אדר טוב ומיטיב לכל בית ישראל ושכל אחד ואחת מאתנו יזכו לבחינת משה, כלומר לעבוד את ה' מעל הדעת.