בס"ד
שלום לכולם,
לתרגם הארה אלוקית להחלטות ביצועיות
הקדמת ספר הזהר אות ה', כבר בארנו אותה בכמה וכמה שלבים, כרגע אנחנו בשלב האחרון, אבל נקרא את הכל. הנצנים, אלו הם האבות שנכנסו במחשבה, האבות הם הספירות שנכנסו במחשבה ונכנסו בעולם הבא שהוא בינה, מדרגות רוחניות, ונגנזו שם. ומשם יצאו בגניזו, ונסתרו תוך נביאי האמת. נולד יוסף ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם, ואז נראו בארץ ונגלו שם. ומתי הם נראים? היינו בשעה שהקשת נראית בעולם.
כי בשעה שהקשת נראית, אז הם מתגלים. עד כאן בארנו בשיעורים קודמים, שהזהר הקדוש רוצה, לתת סדר של מדרגות רוחניות שהאדם צריל להשיג כמובן, כל מה שהזהר מלמד זה לא למעלה למעלה אצל התנאים הקדושים, אלא אנחנו צריכים גם למשוך קווים לחיינו אנו, זה עיקר לימוד הזהר למעשה, לראות את הרמה של התנאים הקדושים, את הגובה הנפלא, את המדרגות האדירות שהבורא יתברך הכין ויש אנשים שמימשו את זה, אבל גם למשוך קווים אלינו, לחיי היום-יום שלנו.
היום עם כל הקדמה, המחשוב, המדיות תקשורתיות השונות, להכניס את הכל בפנים, אז כאן יש סדר של מדרגות רוחניות, כאשר הזהר מציין שבכל מדרגה של מילוי וחסרון, חסרון - הוא קורא גניזה, עד שמגיעים לארץ הקדושה, ארץ ישראל, ששם גילוי ה' באופן טבעי באופן רציף, והוא קורא לזה קשת, הקשת נראית בעולם, הקשת מסמלת את גילוי ה' שמתגלה בג' קווים, ימין שמאל ואמצע.
ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע, זה המשך הפסוק פשוט, מה זה עת הזמיר הגיע? בגשמיות זה ענין חקלאי חותכים ומשפצים, את העצים, אבל הזהר מסביר באופן אחר. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה נצולו? היינו משום שהנצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים. אז למעשה הזהר הקדוש אומר כאן שני רעיונות. קודם כל שבזמן שמתגלה אור ה' באדם, עת הזמיר הגיע, זה הזמן לחתוך את הרשעים.כל אחד ואחד צריך לחתוך את הרשע שלו.
לתת לאיתותים מהקב"ה את החשיבות הראויה
זאת אומרת בזמן שהאדם מקבל איזו הארה רוחנית, ואני בטוח שכל אחד ואחד מקבל הארה רוחנית בזמנים אלו או אחרים. אחד יכול להתרגש בזמן התפילה, השני יכול להתרגש בזמן לימוד, אישה יכולה להתרגש בזמן אמירת תהלים או גם כן בזמן שבתות וימים טובים, אבל הקב"ה מאיר לכולם ואסור לתת לדברים האלו לחלוף על ידינו. צריכים לתת לאיתותים מהקב"ה את החשיבות הראויה.
איך נותנים חשיבות ראויה? קודם כל נותנים תודה, האדם צריך להגיד תודה לבורא שאתה מאיר לי, אתה זוכר אותי ואתה בעצם קורא לי, ואני בעצם חשוב לך, צריך בעצם להגיד תודה על כל הרגשה, שהיא בעצם הארה רוחנית, וגם על כל מחשבה. להגיד תודה לבורא, וצריך לזכור, בזמן שיש לאדם מחשבות מענין גדלות ה', או הרגשות, יש לנו שני כלים, מח ולב שניהם חשובים, אז צריך להשתמש בזה בכדי לקצץ את הרשעים שבאדם.
לתרגם את ההארה שאדם מקבל להחלטות ביצועיות
הכוונה היא שאדם צריך ע"י ההארה שהוא מקבל, להחליט החלטות, להעביר את ההארה הזאת לפסים של החלטות ביצועיות. כי כל אחד יש לו רשע, הרצון לקבל, עם כל השטויות והשגעונות שלו, ולמה אנחנו נכנעים לרצון לקבל, בגלל שההארה האלוקית לא מאירה, ולא תמיד יש לנו כח, להלחם, ללכת למעלה מהדעת, בכפייה, אבל כשמאירה הארה אלוקית, אז צריך להשתמש בה לעניין הזה, לא סתם לשבת ולהנות מהדבר, אלא לתרגם את זה לשפה מעשית, שהאדם מקבל על עצמו קבלות, כל אחד ואחד עם הרשע שלו, כל אחד מכיר את החולשות שלו.
אחד אוהב לישון הרבה, אז צריך לומר לעצמו "הנה הקב"ה מאותת לי ומראה לי כמה הוא גדול, אני צריך להוריד שעה מהשינה שלי ולהקדיש אותה לתורה, לחברים". השני יש לו חולשה של הסתכלות במראות אסורות, אז הוא צריך לומר: "הנה הקב"ה מאותת לי, אני רואה כמה הקב"ה גדול, למה אני צריך ללכת נגד הקב"ה ולהסתכל בכל מיני דברים שמגרים אותי סתם? אני מהיום והלאה מחליט, אני לא מסתכל יותר, אני רוצה להתקשר לבורא ולא לדברים נמוכים, חבל על הזמן שלי". אז זה נקרא שזה הזמן לקצץ את הרשעים, עת הזמיר הגיע.
עניין השני שאומר כאן הזהר, למה ניצולו? הוא לא מתכוון שהרשעים ניצלים, מתכוון לומר שהצדיקים נצלים, ע"י אור האלוקות שמאיר, אז הצדיקים נצלים, הוא מביא פה עניין של הקשת, הרי הקשת נראתה בזמן המבול, ונח ובניו נצלו, איך נצלו? אומר הזהר הקדוש משום שהניצנים נראו בארץ, ואם הם לא היו נראים, אז לא היו נשארים בעולם והעולם לא היה מתקיים. אם הניצנים לא היו נראים בארץ, אז הצדיקים לא יכלו להשאר, והיו נכחדים כולם, כמו בזמן המבול.
ואני עובר לאות ו' עכשיו. ומי הוא המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? היינו קול הילדים העוסקים בתורה. ובשביל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. מכאן בא המשפט הידוע שהעולם מתקיים על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ובאמת מתייחסים בשיא החשיבות ללימוד תורה של ילדים בתלמוד תורה, המקור הוא הזהר הזה כאן, בהקדמת ספר הזהר אות ו'. מי הוא המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? היינו קול הילדים העוסקים בתורה. ובשביל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. כנגדם כתוב: "תורי זהב נעשה לך". אלו הם ילדים, נערים, עלמים, שכתוב: "ועשית שנים כרובים זהב".
לכל פנים, קודמים אחוריים, לכל גאולה קודמת גלות
אז כאן צריך לתת הקדמה קצרה, רבינו בעל הסולם מסביר כאן שלכל מצב של גילוי, קודם מצב של הסתרה, לכל פנים, קודמים אחוריים, לכל גאולה קודמת גלות, וזה חייב להיות ככה, כי הגלות מכינה את הגאולה, כאן הזהר הקדוש אומר בעצם רעיון מאוד מאוד עמוק, וחשוב, מהי הגלות? נתרגם את זה למושגים שלנו. הגלות היא בראש ובראשונה חוסר אמונה, אדם עומד בבית הכנסת בתפילה, הלב שלו אומר לו, "א, כמה פעמים כבר התפללת, אף אחד לא מסתכל עליך, מי בכלל אומר שהקב"ה משגיח על הנבראים?" הלב של האדם מעורר הרבה ספקות ושאלות ותהיות, וודאי אתם מכירים את זה.
יש כל מיני סוגים של גלויות, יש לפעמים שהאדם מטביע עצמו בתאוות נמוכות, הוא יודע שזה נמוך, הוא יודע שחבל על הזמן, אבל גם כאן נכנס האלמנט של חוסר האמונה, שהלב של האדם אומר לו: "תשמע, אתה לא תגיע לשום דבר. כל המדרגות שאתה קורא עליהם זה בשביל אנשים גבוהים, אבל אתה קטן, אתה, אתה יודע מאיפה נולדת, מאיפה באת, לאן אתה כבר יכול לבוא. אז אכול ושתה, כי מחר נמות, לפחות תעשה חיים בעולם הזה".
והרבה פעמים האדם נכנע לתכתיבים הללו של הרצון לקבל, ומשקיע את עצמו בתוך כל מיני זבלים וטנופות, ככלב השב אל קיאו וכמו חזיר במי המדמנה, זה נקרא מצב של אחוריים. כאן בא הזהר הקדוש ואומר דבר חשוב מאוד, תדע לך שבלי האחוריים לא היו פנים. ובלי הגלות הזאת לא תהיה גאולה, זאת אומרת אדם צריך למנף את המצב הנמוך. זה קשה בגלל הגוף של האדם, היצר הרע שלו, בא עם כל ההתחכמויות שלו, והחכמולוגיות שלו, אבל אז יש לאדם את הבחירה. כי כאן הזהר הקדוש קובע ואומר, שאם לא הילדים הללו, אז העולם לא היה ניצול, והילדים הללו, הם המצבים הנמוכים של האדם, כמו בגשמיות ילדים קטנים משחקים, עושים שטויות, כך זה המצבים הנמוכים שלנו.
מצבים נמוכים מכינים כלים, העלייה היא עניין של זמן והיא תבוא
זאת אומרת, דוגמה פשוטה, אדם הולך לסעודה, ויש שמה הרים של אוכל, אבל אם הוא לא רעב, אז הוא לא יכול להנות מהאוכל הזה, אפילו שזה יהיה הכי טעים, הכי משובח והכי יקר. צריך כלים. ברוחניות כלים הם המצבים הנמוכים. אז רבותי לא צריך להבהל מהמצבים הנמוכים, לא צריך לקחת ללב את כל מה שמנסה הגוף לטמטם את האדם, להיפך, צריך לדעת שהמצבים הנמוכים אליהם אנו נופלים, הם רק מצבים שמכינים את העלייה. העלייה היא עניין של זמן אבל היא תבוא. אדם מרגיש תענוג בסעודה לפי גודל התאבון שלו. אם הוא רעב ככה חצי חצי fifty fifty אז הוא לא מרגיש את כל התענוג, אבל אם הוא בא באמת רעב, אז הוא מרגיש את הטעם של כל דבר ודבר, כמות ואיכות הוא מרגיש הכל בשיא העדינות.
אז כך זה גם ברוחניות, ככל שהכפירה שבאדם יותר גדולה, אז יש לו כלים להרגיש את חשיבות האמונה. ככל שהחזירות שבאדם יותר גדולה, אז יש לו כלים להרגיש את המצב ההפוך, שאני לא שולט על היצרים שלי, או שאני כן שולט על היצרים שלי. במצב השלילי רוכשים כלים למצב החיובי, אדם אז יכול לראות כמה יפה שהאדם הוא עליון על כל היצרים והתאוות, הוא מסתכל מלמעלה והוא בוחר זה אני לוקח, זה אני לא לוקח. זה נקרא אדם, אבל איך מגיעים לאדם הזה, ע"י כלים, ע"י חסרונות, ע"י תפילות. התפילות נוצרות במצב הגלות.
הגלות לא נעלמת בזמן גאולה, אלא היא כלי בתוכה מורגשת הגאולה
ואומר הזהר הקדוש, כשאדם מגיע לגאולה, הגלות לא נעלמת, היא נמצאת איתו בזמן הגאולה בכדי שהוא ירגיש את כל הטעמים הנפלאים של הגאולה, הרי הם מתקבלים ומורגשים רק בזכות הכלים, רק בזכות הגלות, רק בזכות המצבים הנמוכים. זה מה אומר כאן הזהר הקדוש, אני חושב שזה דבר חשוב מאוד מאוד, כי חלק גדול מהנפילות שלנו, זה מנפילות, כלומר אם האדם נכשל, אז אומרים לו כבר גמרנו, "תפול, לא יצא ממך כלום וכו' וכו", כל הדמגוגיות הידועות, כאן כתוב לא ככה, ואדם צריך להביא את הזהר הזה, לראייה, לענין של העלייה, למה ניצולו הוא אומר, איך ניצלים? הניצנים נראו בארץ, ואם לא היו נראים, העולם לא היה מתקיים.
והוא ממשיך באות ו', מי הוא המקיים את העולם מי זה הניצנים הללו, מי הגורם לאבות שיתגלו, כל הילדים העוסקים בתורה. זאת אומרת אנחנו צריכים לקחת את המצבים הנמוכים, לא להתייבש בהם, לא להבהל מהם, לבוא איתם, ולהכניס את התורה בתוך הכלים של המצבים הנמוכים, אז אנחנו נרגיש את הגובה את המתיקות, את היופי, נוכל להרגיש הרגשות נפלאות מאוד מאוד, גם מבחינה שכלית, גם מבחינה הרגשתית, ובשביל ילדי העולם האלו, העולם ניצל. מה זה מושג ילדי העולם, המצבים הנמוכים בזמן שהקב"ה נעלם. זה נקרא ילדי העולם, וכנגדם כתוב "תורי זהב נעשה לך".
זהב זה מראה על תפילה, זה הב, את זה אני רוצה, מתי מתרקמת באדם תפילה, רק במצבי הגלות, אלו הם ילדים, נערים, עלמים, שלוש הגדרות נותן כאן הזהר הקדוש כמובן שזה לא במקרה, זה לא איזה סופר מן השורה שמחפש כל מיני סגנונות ופייטנות, כאן כל מילה מדוייקת, זה בגלל שכל מדרגה בנויה משלושה חלקים, ראש תוך וסוף, ימין שמאל ואמצע. וכנגד כל מצב ומצב יש את הגלות שלו. יש את הגלות של הימין והגאולה של הימין, הגלות של שמאל, והגאולה של השמאל, וכן בקו האמצעי שכתוב "ועשית שניים כרובים זהב".
מצבי הקטנות (כרובים) הם התשתית להתגלות אור ה' בתכלית הגובה
אומר הזהר הקדוש לכרובים יש פנים של תינוקות, המושג תינוקות של בית רבן, זה מושג של שני הופכים כי תינוקות זה מצב נמוך ורב זה מצב גבוה, המצב הנמוך מהיא מצב גבוה, אי אפשר שיתגלה מצב גבוה בלי מצב נמוך, ולא זו בלבד, אלא שהמצב הנמוך הוא שותף בתוך המצב הגבוה, אנחנו צריכים לכלול אותו, לזכור אותו, בתוך המצב הגבוה בכדי שהאור יאיר בתוך הכלים האלו, בתוך המצבים הנמוכים, שניים כרובים זהב אומר הזה"ק שהם היו פני תינוק ופני תינוקת, זה בא להראות קודש הקודשים, ששם נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה, ששם גילוי ה' הגבוה ביותר, היכן הוא מתגלה? דווקא מבין שני הבדים כתוב, ז"א שני הכרובים הללו הם התשתית לגילוי ה' בקודש הקודשים, מדוע מפני שאנו צריכים את המצבים הנמוכים הללו, זה מה שכאן קובע הזה"ק, הילדים הללו הם מקיימים את העולם.
אז לכן לזכור, לא להבהל משום ירידה, לא במחשבה לא במעשה, כמובן שאנחנו לא רוצים ליזום שום דבר, אבל אם קורה, צריכים לדעת שזה מגולגל ומסובב מאת השי"ת וזה לטובתנו, כדי יהיה לנו כלים להשיג את המצבים של העלייה בתכלית הפאר וההדר.
נסיים כאן להתראות