שני מצבים בחיי האדם, הלא מוּדע והמוּדע, לאה ורחל, לוז ובית אל

שלום וברכה לכולם,

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח יא)

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח, י"א)

בפרשת ויצא יוצא יעקב אבינו מבאר שבע והולך חרנה. בדרך לחרן הוא פוגע (פוגש) במקום, בו הוא חולם את חלום הסולם. מה שם המקום בו פגע יעקב ומה בדיוק מתחולל בו? האם קורות חיי יעקב אבינו הוא מאורע הסטורי בלבד, או שהוא תהליך שמתחולל אצל כל אדם כאשר הוא עובר ממצב מודע למצב לא מודע, ואם כך הוא, איך באים לידי ביטוי שני הבטים אלו בנפש האדם פנימה, נקרא את הפסוקים ונעזר בדברי הרח"ו עליהם.

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא". (בראשית כ"ח, י"א).

פירוש. ויצא יעקב מבאר שבע, מלמד שיצא אדם מתוך הטבע המוכר לו, המכונה בשם באר שבע, והולך חרנה, לשון אחוריים, כלומר יוצא אדם ממקום מוכר וידוע למקום שאינו מוכר וידוע. ויפגע במקום. פגיעה היא לשון תפלה, וילן שם לשון לינה, (לונה באיטלקית ירח) ותלונה, כלומר מקום החסרון, כי בא (נאסף) השמש, להבדיל מהביטוי וזרח השמש, כי בא השמש, כלומר הדעת המכונה שמש, לא מאירה לו יותר, וזה נבחן לחסרון לכן הוא מלין ומתפלל, כדי ליצור קשר.

אבן לשון בינה והבנה

ויקח מאבני המקום, אבן לשון בינה והבנה, וישם מראשותיו, כלומר את ההבנה שיש לו הוא שם מראשתיו, יכול היה הכתוב לומר מתחת לראשו, מדוע נוקט הכתוב לשון מראשתיו, שהוא לשון רבוי, ויש לומר כי כאשר יש לאדם הבנה, הבנה היא תולדה של שתי ספירות חכמה ובינה. וכאשר שם אבן למראשותיו, זה נבחן לכך שהוא מניח את האבן, בין חכמה ובינה. כי החכמה נבחנת לראשית גילוי האור היוצא מספירת כתר, שהוא העצמות, והבינה היא ספירה ראשונה לגילוי הכלים, הרי ב' ראשים, לכן שם האבן מראשותיו, מתחת לחכמה ובינה, לומר כי הבנתו הפרטית אינה נחשבת כל כך, כי הבנתו הפרטית היא של אדם, בעוד ראשותיו קשורים לאינסוף ברוך הוא, לכן הניח האבן מראשתיו, לומר הברוך הוא חשוב יותר.

וישכב במקום ההוא, ההוא שאינו נודע, כי מילת הוא סובב על נסתר, שאינו ידוע בשם, ונקרא הוא.

ויקח מאבני המקום, אומר הרח"ו, (ספר הליקוטים פרשת ויצא, ע' פט) הנה כאן זכה יעקב להדבק בהארת לאה, ולכן שמה מראשותיו, כי לאה מקומה בראש. וזה סוד וישכב במקום ההוא, כלומר שיש זיווג וחיבור במקום ההוא בסוד הדיבור, וכל זיווג הוא להשפיע כ"ב אותיות, אלא שבכאן נעלם מאד, ונקרא הוא עלמא דאיתכסיא, עולם המכוסה ורחל עלמא דאיתגליא, עולם הנגלה, וז״ס (בראשית כ״ט כ״ה) ויהי בבקר והנה היא לאה, (כי בבוקר יש גילוי האור ורואים, והנה היא לאה) כי בלילה היא נעלמת, (בסוד יונת אלם, כי יכולת הדיבור של האדם נעלם ונאלם ממנו בשעה שהוא ישן, אבל עדיין יש זיווג (קשר וחיבור) עם הקב"ה בשעה שישן, אך אינו מודע לו, לכן נקרא זה הזיווג, כלומר החיבור עם הקב"ה עלמא דאיתכסיא, כלומר העולם המכוסה מהאדם, כי אינו מודע לו וזיווג (קשר וחיבור) זה נודע בשם אמונה, אבל בבקר, כאשר אדם מתעורר ומזדקף, וראשו נצב מעל לגופו, מצב זה נבחן באדם למצב הכרתי, לכן כותב הפסוק ויהי בבוקר והנה היא לאה, כלומר בבוקר יש הכרה, ובוקר הוא לשון אור, המאיר לאדם בשכלו, ובלשון התורה והנה היא (הנסתרת) לאה (מגולה וידועה בשמה).

מהו בוקר בנפש האדם פנימה

"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה".

לסיכום: יש ב' בחינות באדם: עולם (או מצב) שהוא מכיר, ועולם (או מצב) שאינו מכיר. העולם הנגלה והמוכר באדם מכונה בלשון התורה בשם רחל, ולכן אוהב יעקב את רחל, כי האדם אוהב דברים שהוא מכיר ויודע. והעולם הלא מוכר והלא ידוע לאדם מכונה בשם לאה.

וכפי שיעקב נשא ב' נשים לאה ורחל, כך לכל אדם יש קשר עם ב' עולמות בתוכו, עם  העולם המכוסה והנסתר שאינו ידוע שהוא בחינת לאה, שאיתו שהוא מתקשר באמצעות האמונה. ועם העולם הנגלה והמוכר שהוא בחינת רחל, שאיתו הוא מתקשר באמצעות הידיעה.

שני הבטים בחיי אדם נסתר ונגלה לאה ורחל

הקשר של האדם עם ההיבט הנסתר שבחייו, נבחן לקשר של יעקב עם לאה, שהיא בחינת העולם המכוסה, והיבט זה מכונה בלשון התורה וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה, ומכוון להיבט הנסתר בחיי האדם, שהוא מגיע ראשון לאדם, כי תמיד המצב הלא מודע קודם למודע, כפסוק, ויהי ערב (לא מודע) ויהי בוקר (מודע) יום אחד. כי הכלי קודם להאור, ומצב הלא מודע קודם למודע.

ולעומת זאת, הקשר של האדם עם ההיבט הנגלה שבחייו, נבחן לקשר שבין יעקב לרחל, כי כפי שיעקב אוהב את רחל, כך אוהב האדם את מה שמגולה וידוע ומוכר, ואת מה שיכול לתפוס בשכלו בהבנתו ובחושיו, לכן לאחר חלום הסולם, בבוקר, שהוא מצב של הכרה, קורא יעקב שם המקום ההוא בית אל, כי לאור היום, מכיר יעקב ויודע כי האל שוכן במקום. לכן אומר הרח"ו בדבריו כי שם העיר לוז מקביל להיבט הנסתר בחיי האדם הנקרא בשם לאה, בעוד ששם בית אל מקביל להיבט הנגלה בחיי האדם, הנקרא בשם רחל.

לנוחות לקוראים רכזנו את הנתונים בטבלה הבאה

מקום / עיר        היבט                 שמות נשים                       שמות אנשים 

לוז                   נסתר                       לאה                                ישראל

בית אל             נגלה                        רחל                                 יעקב

כל טוב לכולם הצלחה וברכה