90% לחות בחיפה, כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה

בס"ד

בוקר אור ושבוע טוב לכל בית ישראל,

חבצלת החוף ערוכה לפריחה

חבצלת החוף ערוכה לפריחה, ה' אלול התשע"ג

איך אפשר להסביר למישהו מהי הרגשה של תשעים אחוזי לחות שהיו הלילה בחיפה? מסתבר שהיו אנשים שחוו מציאות כזאת וכתבו עליה, הימים הם ימי אלול ושכנינו הערבים דורשים את שם החודש أيلول مبلول (אַיְלוּל מַבְּלוּל) ובתרגום לעברית באלול כבר מטפטף (אפשר להרגיש את הקשר הלשוני בין מבלול למבול).

וכך מתאר חומש בראשית פרק ב' פסוק ה' את מציאות חודש אלול : "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה". כלומר העילה למחסור בצמיחה של עשב השדה או שיח השדה (שהוא סמל לשיחה שבין אדם לחברו) הוא קשר של סיבה ומסובב, כאשר הסיבה היא : טרם המטיר ה' אלהים מטר על הארץ, כלומר ענין של זמנים, (כי לא יצפה אדם שיצמח משהו, טרם ישקה אותו) והמסובב ממנה, הוא מחסור בצמיחה כללית, אך זה עוד לא הכל, מה שיותר תמוה הוא סופו של הפסוק, "וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה", מה הקשר בין העדרותו של אדם, למחסור במטר?

דרשו חז"ל אין עבודה אלא תפילה, ומכיון שלפי סדרי עולם יברא האדם אך ורק בראש השנה, הרי שבחודש אלול לא נמצא אדם שיתפלל על הג-שמים. לכן עד שימציאו אחד כזה נמצא אמצעי השקיה חלופי בדמות אד ככתוב, "וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה", אך השי"ת בעל זכויות היוצרים היחיד בעולם, לא ישתמש בתחליף זמני בעוד הוא יכול להשתמש בבריאה מקורית וקבועה, לכן הוא יברא גורם קיים קבוע ונמשך (בראש השנה) אשר בידיו יפקיד את האחריות על השקיית הארץ ככתוב, "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה". ואותו אדם שיברא בראש השנה הוא זה אשר ימונה להתפלל שלושה שבועות בלבד לאחר בריאתו, בבגרותו, מהושענא רבא, על הגשמים, שישקו את הארץ, כפי שהסביר משה לבנ"י בהכינו אותם לכניסה לארץ ישראל בחומש דברים (י"א י"א) ככתוב "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם".

שנה טובה ומתוקה ורווית מים