אילו היה לי, הייתי מעלה לך כתר, ירושלים של זהב (נדרים נ,א) דברי רבי עקיבא לרחל, אשתו
ויש להבין מהו שברך משה איש האלהים, את בני ישראל בפרשת וזאת הברכה, "וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ".
בשער הפסוקים פרשת ויצא, כותב הרח"ו כי זבולון הוא בכתר, לכן שמח זבולון בצאתך, שמחת הכתר כאשר הוא יוצא ונעתק מאינסוף (אור הבהיר ערך ראשי: א"ס ב"ה ה"ס כתר, ראש) מדוע בצאתך, ולא כאשר תצא ? כי לכתר ב' בחינות פנימי וחיצוני לכן ב'צאתך.
ש'מח ז'בולון ב'צאתך ראשי תיבות שזב שהוא בלשון ארם שיזבא ובלשון הקודש הצלה. היות ואי אפשר להדבק בו כי הוא אש אכלה, עלינו להיות דבוקים בצילו שהוא האצלה של עצמותו.
וכפי שדרש מר"ן בעל "הסולם" זיע"א כי סופי תיבות של הפסוק הוא העיקר, הרי שסופי תיבות שלהפסוק הוא חנך שהוא "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ", שהוא מעשיו של הכתר.
שבת שלום ומבורך