הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, תמונה Guma89
מספרת התורה בחומש בראשית פרק יא' מדוע נפוצה האנושות על פני כל הארץ וכך אומרת: וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
מספר הרח"ו בספר ליקוטי תורה כרך יא', עמוד מא טור ב', כתבי האר"י: ענין דור הפלגה, יש לומר איך אמר ועתה לא יבצר מהם, כי אף שהבחירה ביד האדם, היפלא מה' דבר למנוע מחשבותם הרעה. אלא עניינם היו, שהיו יודעים שמותיו של הקב"ה, והיו משתמשים בו מעשיות (באופן מעשי), והיו יודעין כל מלאך ומלאך כפי מדרגותו, ולהשביע מלאך השולט עליו, כי זה הוא ענין ההשבעות ושימושי השמות הקדושים, שנדע כל שמושם, להשביע התחתון בשם העליון המשפיע המושל עליו, ואם ישנה דבר זה, לא תעלה בידו כלל שום דבר.
ואלו היו יודעים כל זה, וזה שאמר בפרשת בראשית, אז הוחל, כי בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה', שהיו יודעין שמוש שמותיו יתברך. גפ פירש המתרגם, שפירושו שהתחילו לעבוד עבודה זרה, הכוונה הוא, כי בידיעה הזאת שהיו משתמשין בשמותיו יתברך, היו מורידים כח לעבודה זרה, והכל אחד ב' הפירושים.
והנה שמוש זה לא היה עולה בידם, אם לא היו יודעין צרוף האותיות והשמות בלשון הקודש, כי אי אפשר לשמוש השמות בלשון אחר, וזה שאמר ויהי כל הארץ שפה אֶחָת גימטריה לשון הקודש. [הסבר: לשון הקודש גימטריה 801, שפה אחת גימטריה 794 ועם ששת אותיותיה (שפה אחת) הרי 800 ועם הכולל שהוא אחד הרי 801 כגימטריה לשון הקודש]. ודברים אחדים, הם ממש שמוש שמותיו יתברך, שהם אחדותו יתברך, ויחוד שמותיו הקדושים.
[* שפה אֶחָת = אלף מנוקדת סגול, יורה על קו אמצעי (ללומדי באור הסולם)]
ויאמרו הבה ונבנה לנו עיר ומגדל, עבודה זרה שהיה רצונם לעשות. וראשו בשמים, שיהא אל העבודה זרה כח מן הקדושה עליונה, ע"י שמוש שמותיו כנ"ל, כי כבר היו יודעים שאין בה כח, אם לא יבא אליה מן הקדושה. וכוונתן היה שישפיע עליהם טובה בהכרח, בכח שמוש שמותיו. אף אם לא היו טובים, כי היו רוצים ללכת בשרירות לבם הרע, ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה, כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר, והם היו רוצים להתעדן בתאוות עולם הזה, והעבודה זרה תשפיע להם טובה בכח שמוש השמות כאמור.
באור הזהר
ומבאר הזהר את הפסוק אז הוחל לקרוא בשם ה' הנאמר על דור אנוש המוזכר בפשרת בראשית: והיו מתחזקים כלפי נח בחכמתם זו, במה שהזהירם בהמבול, ואמרו, ששום דין שבעולם לא יוכל לשרות עליהם, כי יעשו בחכמה לדחות מעליהם את כל בעלי הדין. ומאנוש ואילך התחילו כולם לעסוק בחכמה הזו, וזהו שכתוב, אז הוחל לקרוא בשם ה'. והוחל, פירושו, שעשו חולין את קריאת שם ה', ע"י חכמת הכשפים שעסקו בה. (זהר, בראשית ב' מאמר זכר ונקבה בראם, אות שפא).
ראש המכוונים לעבודה זרה, נמרוד וגלגולו נבוכדנצר
והמכוין בכל זה היה נמרוד כי הוא ראש בדור הפלגה והיה חכם גדול בכח שמוש הזאת, וזאת ממש היה כוונת נבוכדנצר כי היה גלגול נמרוד הרשע לכן אותיות נמרוד הוא אותיות נבוכד כי מלת "נצר" הוא כמו "קיסר", ובנמרוד נ' תחלה וד' בסופו וכן בנבוכד. ומעשה צלם שעשה נבוכדנצר היא היתה הכוונה בעצמה בעיר ומגדל נמרוד שהוא ע"ז גם נבוכדנצר עשה הצלם בכח שמות הקדושים לקח הציץ של כה"ג שהיה חקוק בה שם המפורש ונתן אותו בפי הצלם והיה אומר אנכי ה' אלהיך והיה אומר אמת, כי שם המפורש שבו היה מדבר, והם היו טועים וחושבים שהצלם היה מדבר זה.
פעלו של דניאל הנביא שפעל בבבל בזמן נבוכדנצר
ומה עשה דניאל, עלה על ראשו בסולמות שהביאו לו שהי' אומר שרוצה לנשקו, וכשנשקו הוציאו מפיו ,ומיד שהוציאו מפיו, מיד נפל כי לא הי' יכול לעמוד, כי היה ארכו ס' אמה ורחבו ו' אמה, אלא בכח שם המפורש. ועל זה אמר "ופקדתי על בל בבל" כי בל היה ע"ז של נבוכדנצר ועל זה אמר "והוצאתי בלעו מפיו" שהוא שם המפורש שהיה תוך פיו.
.... ולזאת אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, כי בני נח הם ולא בני האדם, אלא הכוונה היה כי כל כוונתם הם, ללכת אחר החומר והאדמה, ולא תחת הקדושה.
ולזאת אמר ויאמר הן עם אחד ושפה אחת לכולם כלומר שאם לא היו יודעין לשון הקודש לא היו פועלים השמות כלל. אבל זה החילם לעשות כי כל כח שיכלו לעשות ולהתחיל בזה על היותם מדברים בלשון הקודש לכן לא יבצר מהם, כי בכח שמוש השמות ובכח השבעתם יעשו כל מה שירצו.
משל המלך והאוצרות על מגדל בבל ודור הפלגה
וז"ש משל למלך שמסר מפתח אוצרותיו לכמה בני אדם, והיו נכנסין באוצרותיו כל פעם שירצו ואין מוחה.
מה עשה המלך כדי שלא יכנסו כשירצה? שינה המנעולים, ולא היו יכולין לפתוח. וכן עשה הש"י ששינה את השמות למעלה, וז"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם. ועוד שבלבל לשונם ולא היו יכולין לדבר בלשון הקודש, ואף אם היו משביעים את השמות בלשון אחר, לא היו פועלין כלל, לכן השכיח מהם לשון הקודש ,ולא ידעו לעשות שום דבר:
הנה הקלטה של הדברים
כל טוב וחודש חשוון טוב