"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם", רבי יהודה אמר, כתוב מסורס הוא, שכתוב: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" בתחלה, ואחר כך "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם", ואחר כך "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם", היה לו לומר תחלה "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם", ואחר כך "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם", אלא שעיקר הכל מזכיר תחלה, שרצה הקדוש ברוך הוא לבשר להם בשבח של הכל בתחלה.
אמר רבי יוסי, והרי שבח של הכל הוא "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים", וזה נאמר אחר כך, אמר לו, בזמן ההוא לא היה להם שבח אלא היציאה, שחשבו שלא יצאו מעבודתם לעולם, לפי שראו שם שכל האסורים והעבדים שהיו ביניהם היו מקשרים להם בקשר כשפים, ואין יכולים לצאת מהם לעולם, ולפיכך מה שהיה חביב עליהם מהכל נתבשרו בזה תחלה, ואם תאמר אף על פי שיצאו, הרי אפשר שילכו חיילותם אחריהם להרע להם, על זה כתוב: "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם", וכי תאמר הרי יצאו וינצלו, ולא תהיה להם גאולה, תלמוד לומר "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה", ואם תאמר אפשר שלא יקבלם לעם, על זה כתוב: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", ואם תאמר כשיקבלם לא יביאם לארץ, על זה כתוב: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם וגו'".
זוהר פרשת וארא דף כד ע"ב
