דרך הבשורה שבישר משה לבני ישראל על הגאולה

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם", רבי יהודה אמר, כתוב מסורס הוא, שכתוב: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" בתחלה, ואחר כך "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם", ואחר כך "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם", היה לו לומר תחלה "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם", ואחר כך "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם", אלא שעיקר הכל מזכיר תחלה, שרצה הקדוש ברוך הוא לבשר להם בשבח של הכל בתחלה.

אמר רבי יוסי, והרי שבח של הכל הוא "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים", וזה נאמר אחר כך, אמר לו, בזמן ההוא לא היה להם שבח אלא היציאה, שחשבו שלא יצאו מעבודתם לעולם, לפי שראו שם שכל האסורים והעבדים שהיו ביניהם היו מקשרים להם בקשר כשפים, ואין יכולים לצאת מהם לעולם, ולפיכך מה שהיה חביב עליהם מהכל נתבשרו בזה תחלה, ואם תאמר אף על פי שיצאו, הרי אפשר שילכו חיילותם אחריהם להרע להם, על זה כתוב: "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם", וכי תאמר הרי יצאו וינצלו, ולא תהיה להם גאולה, תלמוד לומר "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה", ואם תאמר אפשר שלא יקבלם לעם, על זה כתוב: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", ואם תאמר כשיקבלם לא יביאם לארץ, על זה כתוב: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם וגו'".

זוהר פרשת וארא דף כד ע"ב

שלשה רגלים דרך הקבלה ....

בשלש רגלים אלו הנזכרים בפרשיות כסדרן פסח שבועות סכות כנגד שלשה אבות. החסד והדין והרחמים.

פסח כנגד מדת החסד, כלשון ופסח ה' על הפתח { שמות יב, כג } ,ותרגום אונקלוס ויחוס, וזהו שכתוב למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו {תהלים קלו, י }, שהרי מכת בכורות שבו יצאו ישראל דין היה למצרים וחסד לישראל.

שבועות כנגד מדת רחמים שהוא המכריע, ומזה דרשו {ברכות נח, א}
והתפארת זה מתן תורה, לפי שהתורה בשם המיוחד נתנה.

סכות כנגד מדת הדין, לשון סוכה ברוח הקודש, וכן אמרו {מגילה יד,א} למה נקרא שמה יסכה שסוכה בורח הקודש, וזהו אדני בם סיני בקדש {תהלים סח, יח}, כלומר בכחמה, שהרי מצות הסכה רמז לחכמה, ולכך דרשו קדש בסיני לא נאמר אלא סיני בקדש, מלמד שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, והענין שהוא מקום עולמו או בית עולמו ,וכן החכמה נרמזת בבי"ת של בראשית, והסוכה נקראת בית שנאמר ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית {בראשית לג ,יז}, וכן הוא אומר בחכמה יבנה בית {משלי כד, ג} ,וכתיב בית נתיבות נצבה והחכמה מקת וסובבת את הכל,ודוגמתה אות הבי"ת שהיא מוקפת מג' צדדים כנגד הכשר הסכה שהיא שלש דפנות, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח והוצרכו לומר כן ושלישית אפילו טפח, על עוקצו של בי"ת היוצא מאחוריו.

כלילת יופי, רבינו בחיי

והיא שעמדה לאבותינו ולנו

בס"ד

חג שמח לכל בית ישראל,

והיא שעמדה לאבותינו ולנו

"והיא שעמדה לאבותינו ולנו"

מי זו שעמדה לאבותינו ולנו?

כולנו רגילים לשיר עם הילדים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו", עד שאחד המסובים עוצר ושואל: ומיהי בעצם, זו שעמדה לאבותינו ולנו? כמובן שהפירוש כפשוטו הוא כהמשך לקטע הקודם:"ברוך שומר הבטחתו לישראל", אותה ההבטחה של ברית בין הבתרים. ההבטחה -או אם נרצה, הברית -שהיא שעמדה לאבותינו ולנו. היתה זו ברית עם אלוקים שהוא נצחי ואין בו כל שינוי, ולפיכך אף היא נצחית ללוא ביטול.

אך ניתן להוסיף פירוש נוסף: "היא" זו האמונה, אותה האמונה שלא זנחנו ולא נטשנו מדורי -דורות כי אכן תתגשם הבטחתו של הקדוש ברוך הוא בברית בין הבתרים ואנו עתידים להיגאל ולשוב לארצנו. האמונה הזו, היא שעמדה לאבותינו ולנו, כי עם שאיננו מאבד את האמונה ואיננו אומר נואש למרות כל הסבל -זהו עם שגם יזכה להגשמת ההבטחה, כפי שאומר דוד המלך: "שמחנו כימות עניתנו ראינו רעה".(תהלים צ.טו)

מתוך הגדה של פסח הרב ישראל מאיר לאו

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=kECTnguKXrM&feature=related]"והיא שעמדה לאבותינו ולנו"

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם.

בס"ד

באר מכאן כי ההוצאה היתה כדי ליהיה לנו לאלהים, ואם כן אין הענין צורך הדיוט בלבד כי אם צורך גבוה, וזהו שאמר יהושע והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול {יהושע ז, ט}, כי אם אין עם אין מלכותו של מלך מתפרסמת. והפסוק הזה התחיל אני ה' אלהיכם וסיים אני ה' אלהיכם, כלומר בעולם הזה ובעולם הבא.

או יאמר אני ה' אלהיכם בגאולה ראשונה, זהרו שאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, בגאולה אחרונה של קבוץ גליות, והבטיחנו בכאן בחזרת שכינה בקבוץ גליות כמו שהיתה בגאולת מצרים, מה שלא מצינו בגאולת בבל שלא שרתה שכינה בבית שני, שזה מכלל החמשה דברים שחסר משם {יומא כא, ב}, ממה שכתוב וארצה בו ואכבדה {חגי א, ח} , ואכבד כתיב, והשוה הכתוב גאולה אחרונה לגאולה ראשונה, וזהו דבר הנביא יוסיף ה' שנית ידו {ישעיה יא, יא}, וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות {מיכה ז, טו}.

ספר כלילת יופי, רבינו בחיי.

ענין הר סיני -שירדה שנאה לאומות העולם

מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו {שבת פ"ט}

ויש להבין מדוע גרמה התורה שנאה דווקא לישראל, ומדוע אין אנו אומרים שיש שנאה בין ישמעאלים לנוצרים וכדומה? ויש לפרש זה ע"ד המוסר, שענין אומה"ע נקרא הרצונות שלהם, היינו התאוות הגשמיות, שכל רצונם הוא למלאות את בטנם, והנושא לזה הוא היצר הרע. ולעומת זה ישראל נקרא הרצון לעבודת ה', והנושא לזה היצה"ט.

והנה בזמן העבודה, יש להאדם רצון וחשק לתאוות גשמיות. נמצא לפי"ז שהאדם אוהב את האוה"ע, ויש לו עבודה גדולה שיוכל להתגבר כדי שישנה את הרצונות האלו. וזה אי אפשר רק ע"י התורה ,שיש בסגלותה לשנוא את כל התאוות הגשמיות. וזה יש לפרש שנקרא הר סיני, שירדה שנאה לאומה"ע , דהיינו ע"י התורה הוא זוכה לשנאת אוה"ע שנקבע שנאה בלבו להיצה"ר, כמ"ש חז"ל, "המאור שבה היה מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה א' ו').

רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל, דרגות הסולם מאמר רע"ג.

מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ. דברים טז י

מסת נדבת ידך תרגומו יד מחסורו, כמסת חוסריניה, ויאמר הכתוב לפי ספוק נדיבות הלב שבך, ולפי הברכה והעושר שיש לך תתן, ולכך הושמה מלת תתן באמצע בין מסת נדבת ידך ובין כאשר יברכך ה' אלהיך, כלומר לפי נדיבתך ועשרך תביא קרבנות של שלמים ותקדיש על שלחנך קרואים. ונראה שאינו דבק עם חג השבועות לה' אלהיך אבל הוא ענין אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עשרו. אבל גלה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים, והסכות כמו כן שבעת ימים, אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים , לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם, ואע"פ שאינו אלא יום אחד.
והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה, וגר זה אינו אמור אלא בגר צדק שהוא בן ברית, ומה לוי בן ברית אף הגר בן ברית. ודרשו חז"ל ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, ארבעה שלי הלוי והגר והיתום והאלמנה, ארבעה שלך בנך ובתך ועבדך ואמתך, אמר הקב"ה אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך.
וזהו שאמר ושמחת לפני ה' אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך .

רבינו בחיי על פרשת ראה