בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
כי השעורה אביב, שעורה אותיות שעור ה', לפי רבינו בחיי בפסח נידונים על התבואה.
דרשו רז"ל ולא בשמחת אישתך, מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה, והנה הזכיר בכאן בחג הסוכות לשון שמחה ולשון ברכה, לשון שמחה שנאמר ושמחת בחגך, לשון ברכה דכתיב כי יברכך ה' אלהיך, וכן מצינו שהזכיר בחג שבועות לשון שמחה, שנאמר ושמחת לפני ה' אלהיך, לשון ברכה כאשר יברכך ה' אלהיך.
אבל בחג הפסח לא הזכיר בו לשון שמחה ולא לשון ברכה. וטעם הדבר, שבשני המועדים שהם שבועות וסוכות התבואה מצויה בהם אצל בעלי הבתים ואפשר להם לפרנס ארבעה קרואים שהזכיר, וכיון שהוא מפרנסן בהן הרי שמחה והרי ברכה ,שהקרואים שמחים ובעלי בתים מתברכין, אבל בפסח לא נקצרה התבואה החדשה עדיין, והישנה כבר כלתה, ואי אפשר לשמח אותם בפסח, שירדה תורה לסוף דעתו של אדם שלא יפרנסם לא נזכר בו לשון שמחה וברכה.
ועוד טעם אחר אמרו במדרש, מפני מה לא הזכירה תורה שמחה בפסח, והזכירה שמחה בעצרת, ובסכות שלש שמחות, א) ושמחת בחגך, ב) והיית אך שמח, ג) ושמחת לפני ה' אלהיך?
מפני ששנינו בארבעה פרקים העולם נדון: בפסח על התבואה, בעצרת על הפירות האילן , בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרום, ובחג נדונין על המים. ומפני שפסח יום הדין, וכל הדינין עתידין להעשות, לכך לא נזכר בו שמחה כלל, אבל בעצרת שכבר עבר דין אחד של פסח נכתב בו שמחה אחת. ובחג שכבר עברו שלשה דינין פסח ועצרת וראש השנה .לכך נכתבו בו שלש שמחות עד כאן .