"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד", (אסתר ג' ח').
ודרשו חכמינו "ישנו" ישן+ו', כלומר האות ו', זעיר אנפין, ישן ואינו נוכח לכאורה, וזוהי שעת כושר לעץ הדעת, הסופי, "המן", (הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ) לפעול זממו.
והוא כנראה היסוד הנסתר לשורות אלו שנכתבו היום אחר הצהרים.
הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן
לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת
וְחִשֵּׁב רַב-כַּלְכַּל
בְּמָה לְהַכּוֹת
הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן
לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת
וְאֵין לוֹ בְּמִי
אוֹ בְּמָה לִהְיוֹת
הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן
לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת
וְאוֹתוֹ אֶחָד
כָּתַב אֶת הָאוֹת
