ארבעה מלכים את החמשה

כותב הרח"ו בספר ליקוטי תורה, כתבי האר"י כרך יא', עמוד מח טור ב' על הפסוק : וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר וכו' (בראשית יד א) כך : כבר ידעת כי יש ז' מלכאן קדמאן (שבעה מלכים קדמונים, ז' מלכי אדום שמתו, בראשית ל"ו), וכבר הודעתיך, כי אע"פ שאנו קוראין ז', הם ט' שלמים, והם ט' אותיות שיש בשם ב"ן שבמלכות. ואלו הט' מלכים הם הקליפות ממש. אמנם דע, כי ד' המלכים, הם ד' אותיות השורש שבשם הוי"ה, (דב"ן), וה' מלכים הם ה' אותיות המילוי, וז"ס ארבעה מלכים את החמשה, וכולם מצד מלכות, וכולם נקראים מלכים על שמה.

הסבר : שם הוי"ה פשוט נכתב י-ה-ו-ה, וגימטריה שלו כ"ו, הוא 26. את שם הוי"ה ניתן לכתוב במילוי האות ה' וגם נקרא שם הוי"ה במילוי ההין, והוא נכתב : יוד, הה, וו, הה, גימטריה שלו הוא ב"ן כלומר 52 והוא במלכות. כאשר כותבים את שם הוי"ה במילוי ההין, יוד, הה, וו, הה, כותבים למעשה ט' (9) אותיות, באופן שיש ד' אותיות השורש (אותיות הוי"ה פשוטות, י-ה-ו-ה) וה' אותיות המילוי, ו,ד,ה,ו,ה ביחד ט' אותיות.

כותב הרח"ו כי ד' אותיות השם המפורש (י-ה-ו-ה) הם כנגד ארבעת המלכים, וה' אותיות המילוי של השם המפורש הם כנגד חמשת מלכי ערי הככר. ולמעשה מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, משתלשלת מהמלחמה של שם בן ד', שהוא שם הוי"ה פשוט, עם חמשת אותיות המילוי של שם הוי"ה דב"ן.

טבלת ארבעת המלכים הנמשכת משם בן ד'

אותיות השם המפורש             שם המלכים המשתלשלים ממנו

י                                          אמרפל מלך שנער

ה                                         אריוך מלך אלסר

 ו                                          כדרלעמר מלך עילם,

ה                                        ותדעל מלך גויים

טבלת חמשת המלכים הנמשכת מאותיות המילוי של שם הוי"ה דב"ן

סיבת המלחמה 

והענין, כי הנה לא היה סוד תיקון עדיין אל המלכים, רק בסוד ד' שהם שורשים (אלו הנמשכים משם בן ד'), אבל לה' לא היה תיקון. וכבר נודע, שכל דבר בלתי תיקון, הוא מופשט מן הלבוש, ויכול לעלות למעלה ממנו, להיות מלובש בתיקון. והנה עד עתה שהיה השפע מושפע בניהם, היה שלום ביניהם. אך כאשר חסרו יניקתם, (כי לוט נפרד מעל אברם, יבואר בהמשך) אז רצו אלו ה' לעלות למעלה ממדרגתם, ולעלות למעלה על ד' השורשים (שם בן ד') להיות כי אורם גדול של אותיות שם בן ד', ואילו ה' המלכים היו ללא תיקון, לכן שאפו לעלות למעלה, לשם בן ד' ולהתקן, לכן מרדו. וזאת היא החזקה והגבורה שהיה להם לעלות ולהתגבר על השורשים, ואז מרדו בהם, ורצו לעלות למעלה, וליקח השפע מלמעלה.

אך אחר כך, להיות אלו ד' אותיות שורש אל ד' אותיות הוי"ה עצמן, גברה כוחם, עם היותם מתוקנים, ונצחום והמיתום. ועם כל זה מחמת חסרון שפע הבא להם (לד' המלכים) שבו ולקחו לוט, כי הוא היה קרוב לאברם, וינקו ממנו, ורצו להדבק בו ולעלות אליו, כדי שישפיע בהם, ויקחו שפע מאברהם לתת להם. וז"ס רמזוהו רז"ל [(זהר לך לך אות פו) מה כתיב ויאמר אברם אל לוט, הנשמה השיבה ליצר הרע, ואמרה לו, אל תהי מריבה ביני ובינך, ובין רועי ובין רועיך, דהיינו בין המחנות שלי ובין המחנות שלך, כי אנשים אחים אנחנו, שהיצר הטוב והיצר הרע קרובים זה לזה, זה לימינו של אדם, וזה לשמאלו, דהיינו יצה"ר לשמאלו, ויצר הטוב לימינו.] באמרם, כי כוונתם היתה ליקח לוט, כדי שיבוא אברהם להצילו, וישבו אותו גם כן, והבן זה.

לסכום כל עוד היה לוט קרוב אל אברם ויונק ממנו, היו כל המלכים בשלום ושקט. וכאשר אברם נכנס לא"י, לקיים גזרה ואעשה אותך לגוי גדול, לצורך זיווג העליון. נפרד לוט מעליו, ולא היה אברהם משפיע בו, כיון שנגלה זיווג הקדושה, אז כתיב ויפרדו איש מעל אחיו, הוא שאמר אברם ללוט הפרד נא מעלי, ממש, מפני שהוא אחוריו [לוט גימטריה מ"ה (בחינת אחורי מ"ה)] וזהו ויפרדו איש מעל אחיו, ולוט ירד מיסוד ז"א אל המלכים דמתו וזהו ככר הירדן. ואברם ישב בארץ כנען, שב אל הקדושה.

כל טוב הצלחה וברכה בלימוד הפסוקים הללו שיש בהם סודות עמוקים ונשגבים וייתן לנו ה' כוח ועוז לכתוב מקצתם, אכי"ר.

אל הארץ אשר אראך, צפת

מספרת לנו התורה כי כוש, בן חם, בן נח, ילד את נמרוד, ונמרוד היה גיבור ציד לפני ה', וז"ל : וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה. (בראשית י')

ספר הזהר פרשת נח אות שכ מסביר את הצרוף גבור ציד ואומר : בוא וראה, הוא היה איש גבור, ולבושים של אדם הראשון היה לובש, והיה יודע לצוד בהם ציד של הבריות. כי כל הבריות נכנעו אליו בסבת הלבושים הללו, והיינו הלבושים דכתנות עור, שהכתוב אומר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וה"ס מוחין עליונים, ונמרוד היה לו בחינת חיצוניות של אלו הלבושים דאדה"ר. ובכחם כבש והכניע את כל העולם תחתיו. כמ"ש להלן.

ללומדי ספר הזהר ובאור הסולם: מהות חיצוניות הלבושים של אדם הראשון מבאר הספר אור הבהיר זו לשונו: מוחין דאלקים מלובשים למוחין דהוויות מבחוץ, וע"כ המה מכונים חיצוניות המוחין וע"כ הם מאירים רק בפרצוף החיצון, ובתוכם בפנימיותם מלובשים מוחין דהוויות דפרצוף עצמו וע"כ המה נקראים פנימיות המוחין וע"כ הם מאירים לגוף הפנימי. אור הבהיר עמוד קפב טור ב' ואילך.

שכא) אמר רבי אלעזר וכו': אר"א נמרוד היה מפתה את הבריות ללכת אחר עבדות של עבודה זרה. והיה שולט בכח אלו הלבושים ונצח את בני העולם. והיה אומר על עצמו שהוא המושל בהעולם דהיינו שעשה עצמו אלהים, ובני אדם היו עובדים אליו. ולמה נקרא שמו נמרוד, משום שמרד במלך העליון של מעלה, שמרד בעליונים, דהיינו בקדושה העליונה ומרד בתחתונים. דהיינו בבני עולם הזה.

מהו שאמר הכתוב גבור ציד לפני ה', ויש להבין כי פני ה' הן הוויות, הן חִיוּת הכל, ומה עשה נמרוד, היות שאי אפשר לינק מן הפנים, שהן פנימיות המוחין, היה צד אותן מן הצד, ומן האחוריים, באמצעות כותנות העור של אדם ואשתו שמהותן הוא שם אלקים, שהוא בחיצוניות, ובדין. מה שאם כן  את פני ה' אי אפשר לצוד, כי אין לו צד, כי הוא פנימי, לכן יכולים לצוד רק בחיצוניות, כי בחיצוני ובתחתון יש לצייד אחיזה והבן.

ההליכה מאור כשדים לחרן ומשם אל הארץ אשר אראך

ומספרת התורה ואומרת כי יצאו מאור כשדים, והגיעו לחרן, ולאחר כל המהלך הגדול הזה, מה היה לו לקב"ה לומר לאברהם, לך לך, הרי כבר הלך מרחק גדול? את השאלה הזו מעלה רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בספר הזהר פרשת לך לך אות כב ואומר :

הרי כתוב כי יצאו מאור כשדים (הכבשן אליו הושלך אברהם ע"י נמרוד) ובאו לחרן, אז מדוע אומר לו הקב"ה לאברהם, לך לך הרי כבר הלך, ומסביר, כי ראשית יציאתו של אברהם מאור כשדים היא יציאה מקו שמאל שהוא אש ודין, והמשכתו בהליכה לחרן ממשכת את הדין ומכפלת אותו, כי חרן הוא מלשון חרון אף וכעס כפול, (ב' נחיריים), לכן אמר לו הקב"ה לך-לך, מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

פירוש: לך הא', משמעותו לךְ מאור כשדים, לך הב', משמעותו לך מחרן, מארצך הוא קו ימין בלבד, ממולדתך, הוא מקו שמאל בלבד, אל הארץ אשר אראך הוא קו אמצעי.

גם ניתן לקרוא את הפסוק כך:

לך  לך                                  בספירת כתר

מארצך                                 בספירת חכמה

וממולדתך                             ספירת בינה

ומבית אביך                         ספירת תפארת

אל הארץ אשר אראך             ספירת מלכות

והנה רומנסה ספרדית ידועה המספרת את סיפורו של המלך נמרוד, שראה בחכמת הכוכבים, שאורו של ישראל אמור להוולד, הוא אברהם אבינו, האב היקר מכל, וכבר אמר אז נמרוד להפטר ממנו ולהשליכו לכבשן האש, אברהם ניצל, ואנו בני בניו עדיין הולכים אל הארץ אשר יראנו ה'.

כל טוב

תפילת ערבית, השכיבנו אבינו לשלום, תמונה Shawn Harquail

צרפנו את נוסח תפילת הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלום, כפי שמושר בבית הכנסת היכל יעקב. נהיה מעומדים בתפילה זו ונכוון ר"ת לא"ה שהם ה'שכיבנו א'בינו ל'שלום.

הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלום,

והַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום,

וּפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלומֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ מַלְכֵּנוּ בְּעֵצָה טובָה מִלְּפָנֶיךָ,

וְהושִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ. 

וּפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת רַחֲמִים וְשָׁלום. 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּורֵשׂ סֻכַּת שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם אָמֵן: 

 הנה הניגון

כל טוב

פרשת לך לך בסוד ג' קווין, תמונה Johan Røed

שאלו למה כל כך קשה ללמוד את פרשת לך לך? והסיבה, כי פרשת לך לך נכתבת בסוד קו אמצעי לכן היא קשה ללימוד, נסביר מעט את הדברים. בעוד שפרשת בראשית מספרת את סיפור בריאת העולם, וכוח ההתפשטות העצום של היקום המתגלה בו, המסוגל להוליד רקיע, לברוא ימים ואגמים, להוציא עשב, דשא, עצים, מאורות ברקיע השמים, כוכבים, דגים, בעלי כנף, שרצים, בהמות, אדם ובת זוגו, וגן עדן, ובנים, ובני בנים וערים, וכלי מלחמה, וכלי ציד, וכלי נגינה, הרי שבפרשת נח, מתבוננת ההנהגה בהשתלשלות מעשה הבריאה, ורואה כי היא אינה הולכת במסלול המיועד של בניה ותקומה, אלא במסלול של הרס וחורבן, לכן הופכת ההנהגה כיוון לקוטב השני, הוא הדין והמשפט, ומחליטה למחות את היקום, למעט משפחה אחת, משפחת נח, אשר תכנס לתיבה, ותעבור תהליך של שיפור ועידון, תיצור קשר נכון עם האלוקות, ובחלוף המבול על הארץ, תצא אל העולם ותקים אותו מחדש בצורה מתוקנת.

מספר ספר הזהר כי כניסת נח אל התיבה, יצרה חיבור של קודש, בין משפיע ומקבל, חיבור שהוליד שלושה קווים, בסוד שלושה בנים, שהם, שם, חם ויפת, כאשר שם נבחן לו ימין והוא החסד, חם נבחן לקו שמאל שהוא הדין, ויפת נבחן לקו אמצעי שהוא כלול מחסד ודין, והוא רחמים. וכך כותב הרח"ו בספר ליקוטי תורה כרך יא' כתבי האר"י עמוד מ' טור ב' : "אלא בהיות כל הנשמות של המבול צריכין תיקון, בסוד המלכים שירדו, והוצרכו למבול לצרפם, אף שנראה שחטא אדם הראשון גרם שהוצרכו כן, מכל מקום נורא עלילה על בני אדם, והעיקר היה מפני מיתות המלכים הראשונים (שבעת מלכי אדום,  שהיו בחינת ב' קווים המכחישים זה את זה, ומיתו מפני שלא נשאו אישה בראשית ל"ו), וזהו שסתם מעיינם של בני נח, והולידו אחר המבול, ולא קודם, מפני שלא היה זרעם צריכין לתקנן, וזה שאמר כל שי"ח השדה (בראשית ב'), ר"ת שם חם יפת, לא היה בארץ קודם לכן, מפני שעדיין לא המטיר ה' אלקים על הארץ, שהוא המבול שהיה צריך להביא, כדי לתקן כל הנשמות ההם".

נח ובניו, שם חם ויפת, יוצאים מן התיבה, ומתחילים בניינו של עולם בסוד ג' קווים, ובחלוף עשרה דורות מנח הצדיק, מופיע בעולם אברם אשר אליו מדבר ה' ואומר : "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". וכך מספר הרח"ו ליוטי תורה עמוד מג טור א' : "אמנם דע כי הלא מתחלה קודם האבות, לא היה זווג מעולם. וכבר ידעת, כי הגורם הזיווג, הם המוחין, אך כאשר אין בז"א (זעיר אנפין) רק ו"ק (ו' קצוות) לבד, אז אין זווג, שהזווג אי אפשר להיות אלא ע"י המוחין. והנה אז היה בבחינת ו"ק לבד, וכשבא אברהם אז התחיל הזיווג להתעורר, לכן נקרא שמו ע"ש הזיווג, אך עדיין לא היה הזיווג, לכן אמר הקב"ה לך לך, כדי שיבוא לארץ ישראל, ויעורר האהבה, ויבא זיווג על ידו.  וזה שאמר ואעשך לגוי גדול, כי עד עתה היה בו"ק לבד, ועתה יתארך ויתגדל ע"י ויהיה לו גם כן ג"ר (ג' ראשונות, כתר חכמה ובינה עצמה) שהם המוחין, ואעשך לגוי גדול".

וממשיך ומספר הרח"ו בעמוד מד ואומר : "אמנם עתה נבאר, מה ענין אמרו לך לך מארצך. והענין, כי עתה היה אברהם למטה ברחל, ועתה אמר לו, שילך מארצו התחתונה אל ארץ העליונה היא לאה, וזה שאמר אשר אראך. פירוש : שעדיין לא היו לז"א מוחין, ולא היה לאה נגלית ונראית, כי מכח אותן מוחין נגלית ונראית אל הארץ אשר אראל, כי ע"י שאעשך לגוי גדול שהוא הגדלות המוחין, אז אראך את הארץ העליונה".

והוא שאומר הכתוב בבראשית פרק ב' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא בה' בראם כלומר באות הא שנתנה לאברהם, ברא את העולם, כי עתה שמו אברהם בסוד אבר מ"ה, הוא סוד האיבר הבורא את שם מ"ה החדש, שם הויה במילוי אלפין, שהוא : יוד, הא, ואו, הא, עולה גימטריה מ"ה, הוא סוד קו אמצעי והוא רחמים. כי שמים הם סוד משפיע, וארץ היא מקבל, וכאשר עושה ה' אלקים ארץ שהיא בחינת מקבל ושמים בחינת משפיע, אז יש תולדות שהם בחינת קו אמצעי שהוא שם מ"ה החדש, שהוא ברחמים, וקו אמצעי.

כל טוב וחודש טוב

הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, תמונה Guma89

מספרת התורה בחומש בראשית פרק יא' מדוע נפוצה האנושות על פני כל הארץ וכך אומרת:  וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

מספר הרח"ו בספר ליקוטי תורה כרך יא', עמוד מא טור ב', כתבי האר"י: ענין דור הפלגה, יש לומר איך אמר ועתה לא יבצר מהם, כי אף שהבחירה ביד האדם, היפלא מה' דבר למנוע מחשבותם הרעה. אלא עניינם היו, שהיו יודעים שמותיו של הקב"ה, והיו משתמשים בו מעשיות (באופן מעשי), והיו יודעין כל מלאך ומלאך כפי מדרגותו, ולהשביע מלאך השולט עליו, כי זה הוא ענין ההשבעות ושימושי השמות הקדושים, שנדע כל שמושם, להשביע התחתון בשם העליון המשפיע המושל עליו, ואם ישנה דבר זה, לא תעלה בידו כלל שום דבר.

ואלו היו יודעים כל זה, וזה שאמר בפרשת בראשית, אז הוחל, כי בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה', שהיו יודעין שמוש שמותיו יתברך. גפ פירש המתרגם, שפירושו שהתחילו לעבוד עבודה זרה, הכוונה הוא, כי בידיעה הזאת שהיו משתמשין בשמותיו יתברך, היו מורידים כח לעבודה זרה, והכל אחד ב' הפירושים.

והנה שמוש זה לא היה עולה בידם, אם לא היו יודעין צרוף האותיות והשמות בלשון הקודש, כי אי אפשר לשמוש השמות בלשון אחר, וזה שאמר ויהי כל הארץ שפה אֶחָת גימטריה לשון הקודש. [הסבר: לשון הקודש גימטריה 801, שפה אחת גימטריה 794 ועם ששת אותיותיה (שפה אחת) הרי 800 ועם הכולל שהוא אחד הרי 801 כגימטריה לשון הקודש]. ודברים אחדים, הם ממש שמוש שמותיו יתברך, שהם אחדותו יתברך, ויחוד שמותיו הקדושים.

[*  שפה  אֶחָת =  אלף מנוקדת סגול, יורה על קו אמצעי (ללומדי באור הסולם)]

ויאמרו הבה ונבנה לנו עיר ומגדל, עבודה זרה שהיה רצונם לעשות. וראשו בשמים, שיהא אל העבודה זרה כח מן הקדושה עליונה, ע"י שמוש שמותיו כנ"ל, כי כבר היו יודעים שאין בה כח, אם לא יבא אליה מן הקדושה. וכוונתן היה שישפיע עליהם טובה בהכרח, בכח שמוש שמותיו. אף אם לא היו טובים, כי היו רוצים ללכת בשרירות לבם הרע, ולא היו רוצים להשתעבד תחת הקדושה, כי צריך טורח גדול לסגף עצמו מתאוות החומר, והם היו רוצים להתעדן בתאוות עולם הזה, והעבודה זרה תשפיע להם טובה בכח שמוש השמות כאמור.

באור הזהר

ומבאר הזהר את הפסוק אז הוחל לקרוא בשם ה' הנאמר על דור אנוש המוזכר בפשרת בראשית:  והיו מתחזקים כלפי נח בחכמתם זו, במה שהזהירם בהמבול, ואמרו, ששום דין שבעולם לא יוכל לשרות עליהם, כי יעשו בחכמה לדחות מעליהם את כל בעלי הדין. ומאנוש ואילך התחילו כולם לעסוק בחכמה הזו, וזהו שכתוב, אז הוחל לקרוא בשם ה'. והוחל, פירושו, שעשו חולין את קריאת שם ה', ע"י חכמת הכשפים שעסקו בה. (זהר, בראשית ב' מאמר זכר ונקבה בראם, אות שפא).

ראש המכוונים לעבודה זרה, נמרוד וגלגולו נבוכדנצר

והמכוין בכל זה היה נמרוד כי הוא ראש בדור הפלגה והיה חכם גדול בכח שמוש הזאת, וזאת ממש היה כוונת נבוכדנצר כי היה גלגול נמרוד הרשע לכן אותיות נמרוד הוא אותיות נבוכד כי מלת "נצר" הוא כמו "קיסר", ובנמרוד נ' תחלה וד' בסופו וכן בנבוכד. ומעשה צלם שעשה נבוכדנצר היא היתה הכוונה בעצמה בעיר ומגדל נמרוד שהוא ע"ז גם נבוכדנצר עשה הצלם בכח שמות הקדושים לקח הציץ של כה"ג שהיה חקוק בה שם המפורש ונתן אותו בפי הצלם והיה אומר אנכי ה' אלהיך והיה אומר אמת, כי שם המפורש שבו היה מדבר, והם היו טועים וחושבים שהצלם היה מדבר זה.

פעלו של דניאל הנביא שפעל בבבל בזמן נבוכדנצר

ומה עשה דניאל, עלה על ראשו בסולמות שהביאו לו שהי' אומר שרוצה לנשקו, וכשנשקו הוציאו מפיו ,ומיד שהוציאו מפיו, מיד נפל כי לא הי' יכול לעמוד, כי היה ארכו ס' אמה ורחבו ו' אמה, אלא בכח שם המפורש. ועל זה אמר "ופקדתי על בל בבל" כי בל היה ע"ז של נבוכדנצר ועל זה אמר "והוצאתי בלעו מפיו" שהוא שם המפורש שהיה תוך פיו.

.... ולזאת אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, כי בני נח הם ולא בני האדם, אלא הכוונה היה כי כל כוונתם הם, ללכת אחר החומר והאדמה, ולא תחת הקדושה.

ולזאת אמר ויאמר הן עם אחד ושפה אחת לכולם כלומר שאם לא היו יודעין לשון הקודש לא היו פועלים השמות כלל. אבל זה החילם לעשות כי כל כח שיכלו לעשות ולהתחיל בזה על היותם מדברים בלשון הקודש לכן לא יבצר מהם, כי בכח שמוש השמות ובכח השבעתם יעשו כל מה שירצו.

משל המלך והאוצרות על מגדל בבל ודור הפלגה

וז"ש משל למלך שמסר מפתח אוצרותיו לכמה בני אדם, והיו נכנסין באוצרותיו כל פעם שירצו ואין מוחה.
מה עשה המלך כדי שלא יכנסו כשירצה? שינה המנעולים, ולא היו יכולין לפתוח. וכן עשה הש"י ששינה את השמות למעלה, וז"ש הבה נרדה ונבלה שם שפתם. ועוד שבלבל לשונם ולא היו יכולין לדבר בלשון הקודש, ואף אם היו משביעים את השמות בלשון אחר, לא היו פועלין כלל, לכן השכיח מהם לשון הקודש ,ולא ידעו לעשות שום דבר:

הנה הקלטה של הדברים

כל טוב וחודש חשוון טוב

בס"ד

שלום וברכה לכל בית בית ישראל,

נפלאתה אהבת לי מאהבת נשים תמונה Isidro Vila Verde

מהי משמעות הקשר שבין דוד ליהונתן, ומדוע נפלאת אהבת יהונתן לדוד מאהבת נשים, בספר ליקוטי תורה של כתבי האר"י, כרך י"א עמוד רצד טור א' טור ב', כתוב כי מיהונתן בא השפע לדוד, נסביר מעט את הדברים. בשם יהונתן יש ג' אותיות יה"ו, ודוד הוא הקטן ה' תתאה הנשפעת מג' אותיות יה"ו ונעשה השם שלם יהו"ה בהתיחדם יחד.

מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון