אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

איך ייתכן שאת המים שמרמזים על השפע האלוקי המשיכה דוקא מרים, שהיא אישה?

מרים המשיכה שפע אלוקי לישראל

מרים המשיכה שפע אלוקי לישראל

איך ייתכן שאת המים שמרמזים על השפע האלוקי המשיכה דוקא מרים, שהיא אישה, אבל משה רבנו הוא שנתן את התורה לעם ישראל, התשובה היא פשוטה מאוד, אנו רואים בכללות בבריאה שיש רק שני דברים, אין יותר משני דברים, קודשא בריך הוא ושכניתה, הקדוש ברוך הוא מדומה לבחינת זכר שהוא משפיע, וכנסת ישראל מדומה לאישה, שכינה היא נקבה, ומדוע? מפני שהאישה צריכה לבקש, לגלות את החסרון, כאשר מתגלה החסרון יכול להמשך השפע האלוקי, הזכר הוא שמשפיע הנקבה היא שמקבלת, אבל מתי היא מקבלת, כאשר היא מגלה את החסרון, נקבה מלשון נקב, שצורה על חסרון, ולכל אורך התורה אנו מוצאים שהקב"ה מדומה לזכר, ועם ישראל לנקבה, יחסים של משפיע, נותן, ומקבל.

לכה דודי לקראת כלה, כנסת ישראל מדומה לכלה, לכן דוקא מרים שהיתה מרכבה לבחינת כנסת ישראל, לבחינת השכינה הקדושה, לבחינת מלכות שמים, היא זאת שהמשיכה את המים, מפני שהיא בעלת החסרון האמיתי, אדם צריך להגיע לחסרון אמיתי, כשיש לו חסרון אמיתי, אז יכול גם לבוא המילוי לחסרון, אבל אם אין חסרון אמיתי, לא יכול לבוא מילוי, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, כלומר למי ה' קרוב, רק לאלו שקוראים לו באמת, מה זה באמת, בקריאה אמיתית נוקבת, מעומק הלב, חסרון אמיתי, אם כן כל זמן שאדם לא מגיע למצב של נקבה דהיינו שיש לו מצב של חסרון אמיתי, מעומקא דליבא, אז באמת הקב"ה לא נותן לו את השפע, כי הקב"ה הוא שלם, והוא משפיע אך ורק לכלי שלם, דהיינו לחסרון אמיתי.

השאלה היא מדוע עשה להם הבורא נס, שהוציא להם מים מן הסלע אם הם היכו ולא דברו אליו, התשובה היא בגלל שהבורא יתברך אמת רוצה להשפיע את השפע האלוקי לאדם, רק שהבורא יתברך רוצה להשפיע בדרך הנעלה ביותר, אבל אם אדם לא מוכן לקבל בדרך הנעלה, אז הוא יקבל אותה בדרך היותר נמוכה, וזהו מפני שהשי"ת רוצה להיטיב עם נבראיו ורוצה להשפיע לנבראים, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, כלומר אם האיש הישראלי רוצה לילך בדרך של הכאה ולא בדרך של דיבור, מוליכים אותו בדרך הזאת, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.

כלומר הקב"ה הוא מוכן להשפיע והשפע האלוקי מתקבל אצל הנבראים, לפי הכלים שהנבראים מעמידים לרשות המשפיע, כפי שאנו רואים הנביא אומר לאישה השונמית, "כלים ריקים אל תמעיטי", תני כלים, כל זמן שאת נותנת כלים, אז השמן יכול להמשך, לא חשוב איזה כלים, כלים גדולים כלים קטנים, העיקר שהכלים יהיו ריקים, כך גם בעניינו השי"ת רוצה תמיד להשפיע, אתה הוא עד שלא נברא העולם, הוא הוא משנברא העולם, הוא רוצה להשפיע, ולפי הכלים שהנבראים נותנים, כך מתגלה השפע, והנבראים נותנים של כלים של הכאה, מתגלה השפע ברמה הזאת של ההכאה, אם הנבראים נותנים כלים של דיבור, מתגלה השפע ברמה של דיבור, אבל השי"ת איננו מונע את שפעו ובלבד שהנבראים יתנו את הכלים.

מדוע מלכתחילה צווה הקב"ה, ודברתם אל הסלע, הרי כוח המחשבה הוא יותר מרומם וגדול מכח הדיבור, ואם כן הנס היה יכול להיות הרבה יותר גדול, אם הם היו פועלים הוצאת מים מן הסלע ע"י מחשבה, זאת שאלה יפה, בפשטות, הייתי יכול לתרץ שבמחשבה לא היה נס כל כך גדול, כי אין נכרת שום פעולה, אינני יכול לראות אם האדם פועל משהו, אם הוא רק חושב עליו, אם הוא מדבר או מכה, יכולים לראות כל מי שמסביב יכולים לראות שהוא עושה פעולה וע"י הפעולה הוא פועל דבר פלאי מוציא מים מן הסלע, אבל אם משה ואהרון היו עומדים וחושבים, ואז היו יוצאים מים הסלע, אז הספקנים היו אומרים אין קשר בין יציאת המים מן הסלע לבין משה ואהרון, ולכן ציווה הקב"ה לפעול הדבר ע"י דיבור, אבל זה תרוץ מאוד מאוד פשטני וחיצוני, זה יכולים לתרץ כמו  שאומרים בהסברה פשוטה אולי כשמסבירים לילד יכולים לתרץ כך, אבל ההסברה היותר אמיתית הייתי אומר כזה דבר, וזה ענין כבר יותר עמוק שלא דיברתי עליו בשיחה.

יש לנו חמש מדרגות בנשמה, יחידה היא המדרגה הגבוהה ביותר, חיה, ואח"כ, נשמה רוח נפש, חמש מדרגות, חמשת המדרגות הללו מתחלקות לשלוש. נשמה רוח נפש, שהן המדרגות היותר נמוכות, הן מכונות בשם הכאה, מדרגת החיה היא אשר מכונה בשם דיבור, מדרגת היחידה שהיא המדרגה הגדולה ביותר, היא בחינת גמר התיקון, בחינת משיח, בחינת הגאולה השלמה היא, מדרגת המחשבה, ולכן צווה הקב"ה למשה ולאהרון לדבר אל הסלע, ולא להכות, כי ההכאה מתיחסת למדרגות היותר נמוכות, של נשמה רוח ונפש, ועם ישראל היו במדרגה יותר גבוהה, במדרגת חיה, ולכן יכלו לקבל את השפע דרך דיבור, אבל עדיין לא היו במדרגה הסופית של התיקון, שהיא בחינת יחידה, שהיא בחינת המחשבה, זאת התשובה.

בדורנו שלנו קודם אנו צריכים להתחיל עם נפש, כי בדרך כלל כולנו יש להם נפש בהמית, ולא נפש בכלל של בני אדם, לא נרמה את עצמינו, הרי כולנו משתוקקים לענינים בהמיים, והאושר והשמחה שיש לנו בחיים, זה מכל מיני עניינים שיש גם לבהמות וחיות, ולכן המדרגה הראשונה שאנו צריכים להשיג, בסבב הזה, בסדר הזה, היא קודם כל מדרגת נפש של אדם, יש הרבה מדרגות כאן, גם שאני אומר שיש לאדם נפש בהמית, יש בהמות טהורות ויש בהמות טמאות, בדרך כלל רוב הציבור נמצאים בדרגה של נפש מצד הבהמות הטמאות, וע"י התורה ניתן לקבל נפש מצד הבהמות הטהורות, ואח"כ יכולים לקבל נפש של אדם, ואנחנו צריכים להתחיל מהקל אל הכבד, אין שום ענין לדבר דיבורים גדולים שהם לא קשורים ולא נאחזים בכלל במציאות, מציאות שלנו היא מציאות נמוכה ביותר, מה שמענין אותנו זה הקנאה, והתאווה והכבוד, נאמר את הדברים בצורה פשוטה ומגולה, כל אחד עם התאוות שלו, עם הבמבה והביסלי שלו, ולכן אנו יכולים להתקדם וצריכים להתקדם, אני לא אומר שלא, ובעזרת פנימיות התורה, יכולים בהחלט לעשות חיל, ויכול אדם באם הוא מתמסר לעבודת האלוקים, דרך האור של פנימיות התורה יכול להשתנות, באופו דרסטי למאה ושמונים מעלות ובזמן לא כל כך ארוך, זה תלוי במידת התמסרותו, אבל אנחנו צריכים לדעת את מצבינו הנמוך, ולדעת את מה שאנו צריכים לתקן.

אנו נסיים בזאת

שיעור שמע פרשת חוקת מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א בדרך פנימיות התורה ובעל הסולם

...

תמונה  Ian Sane

מדוע לא יכול היה נח לבקש רחמים על בני דורו ונתגלגל במשה

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מדוע לא בקש נח רחמים על בני דורו

מדוע לא בקש נח רחמים על בני דורו

ספר זהר חדש* מבאר מדוע לא בקש נח רחמים על העולם,

אות קיג) בא וראה מה השיב הקב"ה לנח, כשיצא מן התיבה, וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר רבש"ע, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותך.

קיד) השיבו הקב"ה, רועה שוטה, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב עשה לך תבת עצי גופר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו' לשחת כל בשר וגו' ויאמר ה' לנח וגו'. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. כל כך נתעכבתי עמך, ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם, ועשית תיבה ונצלת. ועתה שנאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים.

קטז) אמר רבי יוחנן, בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אח"כ, ובין נח. נח לא הגן על דורו, ולא התפלל עליו כאברהם. דכיון דאמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר. והרבה דברים כנגד הקב"ה, עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם, וחשב אברהם שיהיו י' בעיר, עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו, וחתניו, ולכן  לא התפלל יותר.

קיז) בא משה והגן על כל הדור, כיון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו, סרו מהר מן הדרך. מה כתיב ביה, ויחל משה. מהו ויחל. מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי, לא הניח משה להקב"ה, עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן העולם הבא. דכתיב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת.

קיח) אמר רבי יוסי מכאן ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. וכן כל הצדיקים הגינו על דורו, ולא הניחו מדת הדין הדין לשלוט בהם.

קיט) ונח התעכב עמו הקב"ה, ואמר לו ריבוי דברים, שמא יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא בקש עליהם רחמים, ועשה תיבה ונאבד כל העולם.

מלמד כי נח הסתפק בדברי ה', "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", ראה שהוא עצמו נצל ולא יכול היה להתפלל על שאר העולם ברחמים, ויצא חגר מן התיבה, כי נשכו האר"י, כדכתיב עולם חסד יבנה, ונגף ברגלו מפני הארי, שהוא מצד החסד, ככתוב איזהו חסיד המתחסד עם קונו, וכתיב ורגלי חסידיו ישמור, ונתגלגל במשה, שאמר שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, שהאיר והתפלל על שש מאות אלף רגלי אשר הרגיש בקרבתם נכלל מהם והתעבר בהם.

נח לא יכול היה יכול להתפלל על בני דורו כי לא היה בו קו אמצעי המכונה אדם, ולכן הציל רק את החיות, כלומר את חיוּת הקודש הוא לקח אל התיבה, לכן כאשר יצאו מן התיבה, והוא חגר, כי נשכו הארי, הקריב בנו, שֵׁם, את הקורבן ונשלם בו העולם.

שבת שלום ומבורך

...

* זהר חדש, פרשת נח, מאמר נח לא בקש רחמים על העולם

מדוע לא יכול משה להכנס לארץ ישראל לפי ספר הזה"ק, מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

מדוע לא יכול משה להכנס לארץ ישראל

מדוע לא יכול משה להכנס לארץ ישראל

בוא וראה משה היה בחינת השמש, ורצה להכנס לארץ, משה רבינו רצה להכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה : "משה, כשבא אור השמש, הרי נכללה הלבנה בתוכו", זאת אומרת אור השמש הוא עצום ורב לעומת הלבנה, ובזמן שבאה השמש, כלומר כאשר השמש עולה, וזורחת בבוקר אז את הלבנה כבר לא רואים, לפעמים רואים טיפה אבל בעקרון היא נעלמת, כי כאשר יש אור גדול את האור הקטן כבר לא מרגישים לא מכירים בו.

יש מאמר ידוע של חז"ל, "שרגא בטיהרא מאי אהני", כלומר נר בצהרים לא רואים אותו, יש אור כל כך גדול של אור השמש, לא רואים את אור הנר, אז כאן הזה"ק מקביל את השמש והלבנה, למה? למשה רבינו וארץ ישראל, "אף שאתה הוא השמש, אם תכנס לארץ ישראל שהוא סוד הלבנה, איך יעמדו יחד השמש והלבנה? הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שנאסף השמש, ולכן אינך יכול להכנס לארץ ישראל, ואם תרצה לדעת ממנה, שלח לך אנשים, לך-לעצמך, כדי שתדע.

כאן הזה"ק אומר רעיון מעניין מאוד, למה משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, אומר הזה"ק כי משה רבינו הוא בחינת שמש, וארץ ישראל היא בחינת לבנה, ובזמן שהשמש עולה להאיר על הארץ, אז את הלבנה כבר לא רואים, זה לא יכול ללכת ביחד, שמש ולבנה זה תרתי דסתרי, לכן משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, לכן אומר הזה"ק דבר מעניין שמשמע שמדרגת ארץ ישראל יותר קטנה ממדרגת משה רבינו ולכן לא ראוי שמשה רבינו יכנס לארץ ישראל.

מה ההסבר בדבר, ההסבר הוא כזה, משה רבינו נקרא אספקלריה דנהרא, מנורה המאירה, אפשר לשים את משה רבינו בצד אחד, ואת כל עם ישראל בצד השני, בכמה מקומות מציין הזה"ק שמשה רבינו היה מיוחד מאוד, מדוע? אדם רגיל בכדי לעבוד את הבורא הוא צריך נקרא לזה בשפה פשוטה, הוא צריך אינפורמציה, הוא צריך להזין את עצמו באינפורמציה מסויימת בכדי לעבוד את הבורא, קודם כל צריך באופן חיצוני, ואחר כך אנו צריכים לאיזו שהיא הארה, הארה שתאיר בנפש האדם, שהוא ירגיש דרך ההארה הזאת שיש בורא בעולם, אך למשה לא היה דרוש כל זאת.

זוהי תופעה ידועה למשל אצל אנשים שחזרו בתשובה, שהיה להם אור גדול מאוד בתחילת דרכם, פעמים רבות אפילו לפני שחזרו בתשובה, מספרים אנשים, אנשים ונשים, שבגלל סיטואציה כזו או אחרת, פתאום הרגישו מן אור גדול, שיש בורא בעולם, שיש מי שמנהיג את העולם, שהוא הטוב והמיטיב, לאחר זמן, הארה זאת מסתלקת, נשארת רק רשימה כזו ממנה, רושם, כמו מן זכרון, ועל סמך הזכרון הזה אנשים פועלים, חוזרים בתשובה מתגברים את העסק שלהם בתורה ... זה נקרא מציץ מן החרכים, כביכול הקב"ה הציץ אליהם, נתן להם הצצה, להציץ להיכלו, היכל מלכותו של הקב"ה בסוד הפסוק, "אני ה' השוכן עימם בתוך טומאתם", אפילו שהאדם נמצא עדיין בדרך של טומאה, אבל הקב"ה נותן לאדם להציץ, הצצה, לפעמים זה יום, לפעמים זה יכול להיות שבועיים, אבל אז האדם מואר ומרגיש את המציאות האלוקית, בשביל מה הקב"ה עושה את זה, פשוט בכדי לתת לאדם, להרגיש ולדעת את האמת.

ואח"כ הוא הוא מושך בחזרה את ההארה הזו, כלומר, מנתק את האדם מן ההארה הזו, נשארת רק רשימה, הוא רוצה שהאדם על סמך ההארה הזו יקבל על עצמו עול תורה ומצוות, שיקבל על עצמו את עול האמונה, על סמך ההארה הזאת. אני לוקח את הענין הזה בתור דוגמה ומשל, אבל אני רוצה לומר שכולנו זקוקים בדרכי חיינו להארה כזו או אחרת, בכדי לתגבר את עצמינו, בכדי לקבל על עצמינו מחדש את האמונה בה'. אבל המדרגה של משה רבינו, היא מדרגה ממש על טיבעית, משה רבינו מסוגל ללכת גם ללא שום ראיות ואורות ולעבוד את הבורא במסירות נפש גדולה, הגם שלא נותנים לו חומר דלק כזה שעליו דברנו. זאת אומרת המהות, החומר של משה רבינו, הוא חומר זך מאוד, ולכן הוא לא זקוק לראיות, להארות, לכל מיני תגבורים שונים ותדלוקים שונים, בכדי ללכת בדרכו, בשפת הקבלה, נקראת מדרגתו של משה רבינו חסדים מכוסים. כלומר אפילו שמכוסה לגמרי לגמרי, הנהגת ה' מכוסה, לא רואים שיש בכלל שום חסד, ושום טוב ומיטיב, בכל זאת משה רבינו מסוגל ללכת "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, בנאמנות, במסירות נפש, אבל המדרגה של כלל ישראל נקראת בשפת הקבלה בשם חסדים מגולים, כלומר שצריכים פה ושם לאיזה שהוא גילוי, לאיזה שהוא טפטוף בכדי להמשיך וללכת בדרך אחרי הקב"ה.

זה ההבדל בין מדרגת משה לכלל ישראל, זה גם ההבדל בין השמש ללבנה, זאת אומרת יש כאן דבר והיפוכו, במשה רבינו נאמר, "בכל ביתי נאמן הוא", קראנו בשבת שעברה, (בהעלותך) שהקב"ה אומר לאהרון ומרים, איך לא יראתם לדבר בעבדי, במשה, "הלא הכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות", יש כאן דבר והיפוכו, דווקא משה רבינו, שמסוגל ללכת לגמרי במסירות נפש, ולא צריך שום הוכחות ושום גילויים ושום אורות, דווקא הוא זוכה לאורות הגדולים ביותר, ולכן הוא מדומה לשמש. מה שאין כן כלל ישראל, שהם צריכים הוכחות וראיות ואורות, הם צריכים להסתפק באורות קטנים יותר, זאת הסיבה אומר הזה"ק, שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, כי משה רבינו מדומה לשמש, וארץ ישראל במחובר עם כלל ישראל מדומה ללבנה.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל ישראל הצלחה וברכה

...

תמונה s myers

שירת דבורה בפנימיות מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

 "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם"

"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם"

פתיחה

שופטים פרק ה', "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר". כאן בפרק הזה מובאת שירת דבורה המפורסמת לאחר הנצחון על סיסרא, ועל יבין מלך כנען. צריכים לדעת שמדברים פה בכתבי הקודש, אז יש כמובן את הפשט, אבל יש את הצד הפנימי, הענין של שירה כאן, לא סתם שירה חיצונית המדובר כאן על השראת השכינה, השירה כאן באה בתוך השראת השכינה שהבורא יתברך שורה על האדם, מתוך ההשראה הזאת, מתוך ההתפעלות העצומה, מכך שהאדם מרגיש את הבורא, מתפרצת השירה.

הזה"ק בפרשת משפטים, אות שד אומר דבר מעניין, ש-תשר זה בסדר הפוך מאלף בית, וזה מראה על אור הנקבה שהוא מאיר ממטה למעלה, אור הזכר מאיר מלמעלה למטה, כלומר מדובר על אדם שיכול להמשיך את האור העליון, מלמעלה למטה, ברצותו לקבל על מנת להשפיע נחת רוח לה', אבל אור הנקבה, זאת אומרת אדם שאין לו את הכוחות לקבל על מנת להשפיע אז הוא לא ממשיך את האור מלמעלה למטה, אלא האור מאיר אצלו ממטה למעלה, כלומר בדרך דחייה, זה נקרא אור הנקבה, הוא דוחה את האור, מתוך הדחייה הזאת, יש לו איזה הארה ומגע עם המלך, וכאן השירה הזאת היא שירת דבורה ולכן היא כתובה בצורה הזאת של ת' ש' ר'.

מאמר המפרשים על שירת דבורה

"בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,  {ס}  בְּהִתְנַדֵּב  {ר} עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה". כשבאו פרצות על ישראל אומר רש"י כשפרצו בהם האויבים, על עוזבם את ה' והתנדב העם לשוב בתשובה, מעתה, מכאן ואילך ברכו את ה' גם על התשועות שעשה וגם התרגום יהונתן אומר פה, "בפרוע פרעות בישראל", כד מרדו בית ישראל באורייתא, כאשר ישראל מרדו בתורה, עטו עליהון עממיא, באו עמים גויים וטרדוהו מקרביהון, הטרידו אותם ממקומות המגורים שלהם, וכד עבדו למיעבד אורייתא, וכאשר רוצים לחזור בתשובה, ולעשות את התורה, אז התגברו על כל השונאים וגרשו אותם, מתחום ארץ ישראל, התרגום מאריך בזה.

ועל הניסים ועל הגאולה שנעשה לישראל, שחזרו החכמים לשבת בבתי כנסת, בריש גלי, ללמד את העם את חוקי התורה, לכן ברכו ה' תברכו ותודו לה' יתברך, זה אומר כאן תרגום יהונתן. "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,  {ס}  בְּהִתְנַדֵּב  {ר} עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה", אז המפרשים כאן מפרשים, את המושג בצורה שלילית, זאת אומרת כמו שאומרים התפרעויות, אדם מופרע, שהגויים באו להתפרע על עם ישראל, כמובן שצריכים ללמוד את הדברים קודם בגוף אחד. בגוף אחד הפירוש הוא בזמן שהגויים באים להלחם בתוך היהודים שבאדם, המלחמה היא קשה, הגויים בהתחלה, רוצים למשוך את הנקודה היהודית שבאדם, לכל השטויות שלהם, לכל התאוות של הרצון לקבל, ואם האדם מתפתה להם והוא שומע בקולם אז הגויים אומרים לו, "אתה רואה, אתה כל כך נמוך וכל כך קטן אין לך בכלל שום קשר לאלוקי ישראל", אז מתקיפים אותו מכל החזיתות. בהתחלה משכנעים אותו למרוד בה', אחרי שהוא מרד ונכשל פעם אחת, אז כבר מתקיפים אותו ומכניסים בו עצבות, שאין לו שום קשר לאלוקי ישראל, ואין לו מה לחפש בכלל, כמובן שהאדם צריך להלחם, לא להסחף לכיוון של הרצון לקבל, אלא לעשות צמצום ומסך על כל הרצון לקבל הגשמי, ולהשתדל להדבק בתורה ובאור הרוחני באור ה'.

וגם אם האדם נכשל פעם אחת, צריך להאמין שהכל בא מאת ה', לא להתיאש להיפך הפוך מהייאוש, להאמין שזה בא מאת ה' בכדי שיבנה אצלו כלי וצורך לאמונת ה', לחזור בתשובה.

באור הזה"ק על שירת דבורה 

אז לכן דווקא אז בפרוע פרעות בישראל, ברכו ה'. הזה"ק מענין מאוד דווקא מפרש את הדברים בצורה חיובית, בפרשת בראשית, בראשית ב' אות שסא כתוב, "ישראל עזבו ברית כי היו מלים ולא פורעים, עד שבאה דבורה ונדבה להם בזה, זהו שכתוב בהתנדב עם, כלומר שהמשיכה וגלתה מוחין העליונים בשבילם, כמו שכתוב בפרוע פרעות בישראל, פרעות הוא מלשון גילוי, גילויים מלשון ופרע את ראש האישה, והיינו התגלות המוחין שחזרה להם לישראל ע"י דבורה.

אז אם כן מענין מאוד, שזהר הזה מפרש את זה בצורה חיובית לגמרי, שדבורה הנביאה המשיכה גילוי אלוקות בישראל, והיא השלימה, היא גרמה לעם ישראל להשלים את פעולת הברית, חז"ל אומרים מל ולא פרע כאילו לא מל, כי מצוות הברית מילה, היא כוללת שלילי וחיובי, א) המילה, כלומר לחתוך את העורלה שהיא הרצון לקבל ולזרוק אותו לעפר, ב) פריעה, כלומר להמשיך את גילוי ה', שתהיה השראת השכינה באדם, כי זה מה שהקב"ה רוצה מהאדם, הקב"ה רוצה להיטיב לאדם, אז אם האדם רק מל ולא פרע, שזה למעשה הברית של ישמעאל, רק השלילי בלא החיובי, אז זה לא ברית, כאילו לא מל, מדוע? כי הקב"ה רוצה שני הפכים ביחד, מצד אחד לזרוק את הרע, "סור מרע", מצד שני "עשה טוב", כלומר שהקב"ה ישכון באדם.

אומר הזה"ק שדבורה היא זאת שהשלימה את הברית, כמובן מדברים הכל בגוף אחד כאן, כי אם מדובר בשני גופים, מה שייך שאישה תשלים את ענין הברית, הרי הברית לא שייך לה מבחינה גשמית, אך כשמדברים בגוף אחד, מדברים מבחינה רוחנית, אז ענין הברית שייך בין באיש ובין באישה, כל הדרך שלנו בתורה צריכה להתחיל קודם כל, בגוף אחד, בעבדות ה' בגוף אחד, קודם כל, אדם צריך לדאוג לתקן את עצמו.

התבוננות במציאות  

אני שומע הרבה שמדברים על ענין הגזרות שרוצים לגזור על עולם התורה וכו' וכו', זאת אומרת לנתק אנשים שעוסקים בתורת ה' נגד רצונם וכו' עם כל מיני כפיות כאלו או אחרות, ובכלל להוריד תקציבים מעולם התורה, כל העסק בעצם משדר שעולם התורה הוא לא חשוב, יש דברים יותר חשובים, צריכים ללמוד גם גאוגרפיה וגם פיסיקה, צריכים גם ללמוד תורה, אבל זה נראה שכל המדעים כולם שווים כולל התורה וצריכים ללמוד הכל יש כאן מכלול של "עליהום" על עולם התורה שכל המכלול הזה אומר שהתורה היא לא כל כך חשובה, היא חשובה אבל לא, אני לא נכנס כאן לסוגיה של השוויון וכו' וכו' אני לא נכנס, אבל לפי דעתי, קודם כל החפץ חיים מפורסם מאוד, בזמנו היתה גזירת גיוס לצבא פולניה, ורצו לגייס את הבחורים היהודיים, בחורי ישיבה, באו לחפץ חיים אז הוא אמר, חז"ל אומרים כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ, עול צריך להיות, אם אין לך עול תורה, אז עול דרך ארץ צריך להיות, זאת אומרת אם מתעוררת בעולם רוח כזאת שצריכים להחיל על לומדי תורה, עול, עול אחר, עול של צבא, עול של עבודה, אז זה סימן שאין עול תורה, ככה החפץ חיים היה אומר.

זאת אומרת שאנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, צריך לבדוק אצל עצמו, האם יש לי עול תורה, מה זה עול, המילה עול משמעותה נגד הרצון לקבל, האם ההתנהלות שלנו בתורה ובמצוות היא נגד הרצון לקבל, או שאנו עוסקים בתורה ובמצוות בשביל לפרנס את הרצון לקבל, ואז זה לא עול, כי עול משמעותו דבר קשה, כמו ששמים על השור, "כשור לעול וכחמור למשא", שמים עליו מן יצול כזה, מברזל כבד, או מעץ כבד, בכדי שהוא יוכרח לעבוד, ככה גם אנחנו צריכים לשים על עצמינו את הכובד של האמונה, ולעבוד, לעבוד בכדי להשפיע לאלוקים ואדם.

על הקשר שבין שירה לנבואה

אז מה עוד כתוב פה? "שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים:   אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". זאת אומרת שמעו מלכים האזינו רוזנים, כל כוחות השליטה באדם, "אנכי לה', אנכי אשירה", זה נקרא ביטול האנכי, כלפי הקב"ה, אנכי לה', כמו שאומרים על אלול, אני לדודי, אני צריך לבטל את האני שלי לקב"ה, אזמר לה' אלוקי ישראל, זאת אומרת ע"י זה שדבורה המשיכה את הגילוי הגדול בפרוע פרעות בישראל, ע"י זה היה לה את הכח לנצח את המלחמה עם הגויים שבאדם, כבר אמרנו ששירה זה ענין של השראת השכינה, דברים נפלאים, כלפנו הפרק הזה כתוב בצורת שירה, אבל זה הכל ענין נבואי, כל המלחמות שכתובות בתנ"ך הכוונה היא מלחמה פנימית עם הרצון לקבל שבאדם, שהוא נקרא הגוי שבאדם.

אנחנו נסיים כאן ונאחל לכולם, רק שמחות, שמחות של קדושה, להתראות

שיעור שמע בנושא שירת דבורה מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

עיונים בזה"ק פרשת "שלח-לך" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

לילה ויום ברוחניות

לילה ויום ברוחניות

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "שלח לך", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספר מוזמן לפתוח.

פרשת שלח לך

וידבר ה' אל משה לאמור: שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, המימיך צוית בוקר? פסוק באיוב המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו, שחר כתוב, בלי ה׳ הידיעה, ה׳ נתרחקה משחר, מהו הטעם. אלא אמר ר׳ חייא בשעה שינטו צללי ערב והשמש שהוא ז״א, נוטה לבא, זאת אומרת מחצות היום ואילך, דהיינו אחר חצות היום, אז נחלש תוקפו של השמש, שהוא ז״א, אז שולט השמאל ונמצא הדין בעולם ומתפשט, ואז צריך האדם להתפלל, ולכוון רצונו, לפני אדונו.

זאת אומרת השמש שוקעת באופן הדרגתי ולאט לאט מתחיל הערב, הלילה, זה מכונה ברוחניות שמאל, אז נמצא הדין בעולם, הדין הכוונה הייסורים, העונשים, הצד השלילי, ואז צריך האדם להתפלל ולכוון רצונו לפני אדונו, כי אמר רבי ייסא כשנוטה השמש, לבא, ונחלש, דהיינו אחר חצות היום, אז נפתח פתח אחד בהשמש, ונאסף כחו של השמש, שהוא ז״א, וקו האמצעי. והשמאל שולט. ויצחק, שהוא קו השמאל, כורה באר תחתיו, בין האבות יצחק קו שמאל, אברהם קו ימין ויעקב קו אמצעי.

כיון שנכנס הלילה, כתבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם, זוהי הלשון של הזה"ק, צריכים להתרגל ללשון הזאת, היא לשון ערטילאית, מופשטת, היא שפת קוד למעשה. כיון שנכנס הלילה כתבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם. וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם וכולם הולכים ומשוטטים בערבוביא, והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים ומודיעים להם דברים. מהם שקרים, מהם אמיתיים, ומי שימצא בניהם, מבני אדם, נתנה להם רשות לחבל, וכל בני העולם ישנים, וטועמים טעם מוות. וכבר העמדנו הדברים, כך אומר רבי ייסא.

קצת להסביר את הדברים מבחינה רוחנית, מהו מצב של לילה ברוחניות, מצב של לילה הוא מצב של חושך, הסתרת פני הבורא יתברך, זאת אומרת בהסתרת פני הבורא יש כל מיני מדרגות, זאת אומרת יש אנשים שבכלל לא מאמינים שיש בורא, אם כן יכולים לעשות מה שרוצים. איו מי שיגביל את האדם. יש אנשים שמאמינים שיש בורא, אבל באמונה הזאת יש מדרגות שונות. זאת אומרת יש הבדל בין אדם שאומר שהוא באופן כללי מאמין שיש בורא, לבן אדם שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד.

זאת אומרת אדם שכל הזמן מצייר לעצמו ציור שיש בורא גדול ונורא בעולם, הציור הזה מכניס את האדם למשבצת, שיש כאן ישות אלוקית עצומה, ונפלאה ונוראה, ואדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי הוא צריך בכל יום לתת דין וחשבון לפני אדונו. אדם שמצייר לעצמו את הציור הזה, אז כל החיים שלו הם נראים אחרת, הוא כפוף לאדונו, יש בו רגשות כבוד לאדונו, יראה, אהבה, זה אדם חי, חי את אדונו. אז לכן אני אומר, מצב של לילה הוא מצב יחסי, תלוי על מי מדברים באיזה פרמטר מדברים, מה הם הדרישות, אני שוב חוזר יש אנשים שבכלל לא מאמינים שיש בורא, וודאי הוא מצב של לילה, ואם לא מאמינים שיש בורא, אז האדם מנסה להפיק מה שיותר הנאה ותענוג מהחיים באמצעים הפשוטים והנמוכים העומדים לרשותו של האדם, הוא צריך כמובן להתחשב בזולתו, יש חוקים, יש חברה, אבל במסגרת הזאת הוא מנסה לעשות, בכדי להנות מן החיים, בדברים העומדים לרשותו, והדברים שעומדים לרשותינו הם לא גבוהים.

ויש אדם שמאמין שיש בורא, אם כן, כלפי הראשון הוא נחשב קצת יותר מואר, קצת יותר אמיתי, ויש אנשים שמקיימים תורה ומצוות, לומדים ועוסקים במצוות, אבל הם עושים את זה מטעם שכך חונכו ומוסכמות חברתיות וכד', ויש אנשים שממש מציירים לעצמם בזמנים מסויימים ביום, שויתי ה' לנגדי תמיד, שיש בורא גדול ונורא שהוא מנווט את כל העולם ושום דבר לא קורה כאן במקרה, אלא הכל מסובב ממנו והוא מעורב בכל המציאות כולה, ומחייה את כל המציאות כולה, ויש לו מטרה בכל המציאות הזו כולה, אדם שמצייר לעצמו את הציור הזה, אז הוא מלא רגשות כבוד ויראה ואהבה לבורא, זה מצב של יום. אז כלפי אדם כזה, גם מי שמקיים תורה ומצוות, הוא עדיין נחשב בלילה, אם הוא מקיים את התורה והמצוות מצד שהוא חונך, מצד נורמות חברתיות, הוא נחשב לפי הספר, יהודי טוב, הוא לומד הוא מקיים, אבל הוא לא חי את הבורא, באופן יחסי, עדיין נחשב מצבו כמצב של לילה.

אם כן, כל אחד ואחד יבחר לעצמו, אבל בכל אופן המכנה המשותף בין כל סוגי האנשים הללו שמנינו, הוא שהבורא נסתר, הבורא נסתר מהם, אז בזמן שהבורא נסתר, שולטים הכוחות האגואיסטים באדם ובחברה הישראלית, כוחות איגואיסטים כוחות של כפירה וזה מכונה בשפת הזה"ק, כמה גדודי חבלה משוטטים מתפשטים בעולם וכולם משוטטים בערבוביא, זאת אומרת בתוך האדם, אם הוא לא כפוף לבורא עולם, אז מי שולט אצלו? התאוות, היצרים האגו שלו, כוחות האגואיזים וכוחות הכפירה, כי הגוף שלנו לא רוצה להודות שיש בורא בעולם, אם הוא מודה בזה, אז זה מחייב. אי אפשר לומר שיש בורא בעולם, ואני עושה מה שאני רוצה, זה לא יכול להיות, אלא אם יש בורא בעולם, שהוא ברא את כל העולם כולו, הוא ברא אותי והוא אחראי עלי, והוא משגיח עלי, ולאחר הקדנציה, כאשר אדם נפטר, ומגופו לא נשאר דבר, רק הנשמה עולה לפני כסא הכבוד, וצריכה לתת דין וחשבון לפני בורא העולם, מה היא עשתה.

אם כן, וודאי שזה מחייב את האדם, אז זהו שכתוב כאן שבמצב של לילה, הזה"ק קורא לזה קו שמאל, כאשר השמש יורדת לאט לאט, והערב מתפשט, הערב והלילה, כיוון שנכנס הלילה כתבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם, על איזה גזרות מדברים כאן, מדברים על גזירות שהקב"ה גוזר על האדם בזמן שהוא נמצא במצב של לילה, כתוב ראה נתתי היום לפניך את החיים, ואת המוות, את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים. כלומר ביד האדם לבחור, כל אדם במשבצת שלו, האם הוא רוצה לחיות במצב שלא מקושר לבורא, במצב שלא כפוף לבורא, כי הבורא יתברך ברא את כל הבריאה הזו כדי להביא אנשים למצב מתוקן, למצב שלם, למצב מאושר.

המשך שיעור שמע בזה"ק פרשת "שלח לך" מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה,

...

תמונה  Express Monorail

חטא המרגלים סובב על ענין האמונה מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

"לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו"

"לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו"

לפני שעם ישראל מגיעים לארץ ישראל, הם מבקשים לשלוח מרגלים לראות הטובה הארץ אם רעה, מה טיב הארץ, מה טיבה של ארץ ישראל, והתורה מספרת לנו שהמסקנות שלהם, "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי", בקיצור הם מגיעים למסקנה שארץ ישראל לא יוכלו, "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק", וכו' וכו', יהושע וכלב דברו לצד הקדושה, אבל זה לא עזר, בגלל שכתוב פה, שכל העם התחיל לילל, וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא".

משמע שכלל העם שמעו יותר בקול השלילי יותר מאשר בקול החיובי, אח"כ כתוב במדבר הזה יפלו פגריכם, וכו', אז רבותינו שואלים מה בעצם היה החטא של המרגלים, הרי הם אמרו מה שהם ראו, זה לא שהם המציאו משהו, הם באמת ראו שארץ ישראל קשה להכבש, אלא מה, הרב'ה זצ"ל כותב, החטא היה חטא האמונה שלא האמינו, כי ענין האמונה שייך דווקא בזמן שהגוף נותן מסקנות שליליות, ודווקא אז שייך עניין של להאמין, אחרת לא שייך אמונה, אם נגיד הגוף אומר שהכל טוב והכל בסדר, לא שייך אמונה, אמונה זה דווקא בזמן שהגוף אומר לא, בעל הסולם מגדיר את האמונה שהיא למעלה מהדעת, למעלה מהשכל, במילא אם השכל מחייב את זה אז כבר אמונה לא שייכת רק בזמן שהשכל לא מחייב את דרכי הקדושה אז שייך עניין של אמונה.

הוא אומר שהחטא שלהם היה בענין של אמונה, שהם היו צריכים, לא לשמוע בקול המסקנות השכליות שלהם, אלא אם הקב"ה אומר שהוא מביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, והוא מביא אותם, אז הוא מביא אותם. הזה"ק לוקח את כל הפרשה הזאת ומסביר אותה על עבודת ה'. "אמר רבי שמעון, מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים, בא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי ועסקו בעבודתי ואני אביא אתכם, לעולמות טובים לעולמות עליונים".

עולמות טובים, עולמות עליונים זה ארץ ישראל, "אנשים שאינם יודעים אינם מאמינים ואינם מסתכלים הקב"ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא". תרגלו אותו, לרגל הענין של ריגול זה בדיקה, מה זה מרגל בגשמיות, שולחים איזה מישהו לארץ אויב לבדוק לראות מה המצב שמה, נקודת התורפה, אז בעל הסולם היה מסביר שיש להבחין באדם שתי בחינות.

בחינת נברא של האדם, המהות של הנברא זה נקרא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון לקבל, אדם רוצה רק לקבל. ניצוץ בורא שבאדם זו תכונה הפוכה, של רצון להשפיע, של רצון לתת, אהבה ענין של אהבת הזולת, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, זה נקרא ניצוץ בורא, בכל אדם יש שתי בחינות, הבחינת נברא באדם זה הרצון לקבל, זה למעשה המהות המורגשת של האדם, הניצוץ בורא לא מורגש בו, נעלם, זה נקרא אחוריים דנפש דקדושה, כאילו איננו, רק ע"י התורה והמצוות האדם מתחיל לגלות את זה בתוך עצמו, אבל לולי תורה ומצוות, האדם רוצה לקבל כל היום, מהבוקר ועד הערב רק לקבל.

עכשיו בעל הסולם מחלק שיש שתי צורות של קבלה, קורא לאחת מוחא, ולשניה ליבא, מוחא זה נקרא שהרצון לקבל של האדם רוצה לעשות רק מה שהוא מבין, לא משהו שהוא לא מבין, וליבא זה התענוגים החושניים, אכילה שתייה וכו' וכו', דברי ההרגשה, שאדם מרגיש אותם, מוחא זה דברי שכל, וליבא זה דברי הרגשה. אז הרצון לקבל יש לו שני הפנים הללו, מוחא וליבא.

ענין של מרגלים, זה למעשה צורת המוחא של הרצון לקבל, זאת אומרת הרצון לקבל מרגל, הוא רוצה לבדוק כל דבר לראות אם זה מתאים לו, אם יכול לקבל הנאה ותענוג ע"י דבר פלוני או אלמוני. כאן בתורה אז שלחו את המרגלים בכדילדעת אם ארץ ישראל מתאימה, כאן הזה"ק מפרש את זה על עבדות ה'. זאת אומרת שאדם משתמש בשכל לבדוק אם עבדות ה' היא כדאית, או לא כדאית, אם העסק הזה הוא כדאי או לא כדאי. זה עסק, אדם משקיע את כל החיים שלו, השאלה אם זה משתלם אם זה כדאי או לא כדאי, מה מרוויחים?

אז תכונת הרצון לקבל היא מתאפיינת במרגלים, ותכונת הבורא שזה רצון להשפיע, היא מתאפיינת באמונה. אמונה משמעותה שאדם הולך למעלה מהדעת, זה הנידון כאן, יש גמרא, הגמרא אומרת, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, אז הרב'ה זצ"ל שאל מה הגמרא משמיעה לנו פה עיצות כאילו, שיקח מנעלים לרגליו, זה עיצות שתנאים ואמוראים צריכים להשמיע לנו, ימכור את קורות ביתו בשביל לקחת מנעלים לרגליו, אז הוא הסביר שרגליו זה לשון מרגלים, והשכל של האדם מרגל, מרגל אחרי החברים, אם האדם החליט על חברה מסויימת, אז באופו טבעי הרצון לקבל מרגל לראות אם החברים הם בסדר, לא פוגמים לא פושעים לא חוטאים, עושה עליהם בקורת חזקה, השכל מרגל אחרי הרב, השכל מרגל אחרי הבורא. אז הוא הסביר שאדם צריך לקחת מנעלים לרגליו, זאת אומרת לנעול את השכל, השכל הוא משרת של הרצון לקבל, כי למה השכל עושה בקורת, זה אינטרס של הרצון לקבל, הרצון לקבל רוצה לבדוק ולראות שהמציאות היא מתאימה לו, שהוא באמת יוכל לקבל הנאה ותענוג כחפצו, אז לכן הוא בודק, בודק.

הסביר, קורות ביתו זה המקרים שקורים לו, כל המקרים שקורים לאדם, קורה לו כזה מקרה וכזה מקרה, וכל מקרה שהוא קורה לו, אז האדם בודק מה זה המקרה הזה, מה הקב"ה רוצה פה ממני, האם הקב"ה הוא באמת טוב ומיטיב או שהוא לא טוב ומיטיב, האם הקב"ה משגיח עלי כראוי, או לא משגיח עלי כראוי, זה המחשבות ואת זה צריך לנעול, יקח מנעלים לרגליו הפרוש שצריך לנעול את זה. איך אדם יכול לנעול את זה, ע"י שהוא הולך בדרך האמונה. זאת אומרת הוא מחליט עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, הוא מחליט שכל מה שהחושים שלו משדרים לו, זה הכל רק משרתים של הרצון לקבל, לא כדאי לשמוע בקולם, צריך ללכת באמונה למעלה מהשכל. שאלה : מה זה למכור? תשובה : לעולם ימכור, ימכור זאת אומרת שצריך להחיל על המקרים של ביתו, את דרך האמונה, להחיל את המקרים שקורים איתו את דרך האמונה. מה זה נקרא למכור? למכור זאת אומרת לשנות מצב, לשנות את התפיסה שלו.

כל טוב הצלחה וברכה,

...

תמונה  jcoterhals