אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר

 "וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר".

"וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר".

בזהר פרשת וישלח אות רג ואילך מאמר  "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן  - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר", מוסבר מהו אותו מעשה שעשה ראובן. אומר הפסוק כי  "וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא", כי הכוונה לשכינה ששרתה עימו, כי השכינה נקראת ארץ, ומדוע שוכן ישראל בארץ מבאר הסולם כי רחל ולאה מתו, וישראל הוא זה אשר שוכן בארץ המכונה שכינה. מפרש הזהר כי לא יתכן כי ראובן הלך ושכב עם בלהה, כי כל זמן שרחל ולאה היו בחיים שרתה השכינה עמהם, ומזמן שמתו שרתה השכינה בבית משכנה של בלהה.

ובא ראובן ואחרי שראה שבלהה ירשה מקום אימו, הלך ובלבל המיטה, כלומר לקח מטתו של יעקב משם, ממקום משכנה של בלהה, ומשום שהשכינה היתה שורה (על מטתו של יעקב, שאותה נטל ראובן) העלה עליו הכתוב, "וישכב את בלהה", רבי ייסא אומר כי ישן על אותה מיטה, כלומר ישן על מיטת אביו יעקב שנטל ממקום משכנה של בלהה, ולא חרד לכבוד השכינה ששרתה על המיטה, ולכן העלה עליו הכתוב כאילו שכב עימה. ומשום זה שלא חטא ראובן נכלל במנין השבטים, ומיד בא הכתוב ועשה חשבון, "ויהיו בני יעקב שנים עשר", ומשום זה כתוב בכור יעקב ראובן, שעשהו הכתוב ראש לכל השבטים.

מוסיף וכותב הזהר כי ראובן עכב את בלהה מלשמש עם אביו שמוש של מצוה. וזהו בלבול המיטה, ונבחן שכנגד השכינה עשה את המעשה הזה, כי בכל מקום שיש שימוש של מצווה שורה השכינה על המקום ההוא ונמצאת שם. ומי שגורם לעכב שימוש של מצוה, גורם להסתלקות השכינה מן העולם, ועל כן כתוב כי עלית על משכבי אביך (בראשית מט). ועל כן כתוב וישכב את בלהה. ויהיו בני יעקב שנים עשר, ללמד שכולם היו במנין ולא נגרע מזכותם מאומה.

אומר רבי אלעזר מה הטעם כי בתחילה נוקט הכתוב וישמע ישראל ואח"כ כתוב ויהיו בני יעקב שנים עשר, ומשיב כי כאשר לקח את מיטת אביו ממשכנה של בלהה, אמר הרי לאבי יש י"ב בנים בעולם ולא יותר, ועתה הוא רוצה עוד להוליד בנים, וכי פגומים אנחנו שהוא רוצה להוליד אחרים במקומנו כבתחילה. מיד בלבל המיטה ועכב השימוש ונחשב כאילו עשה בזיון כלפי השכינה ששרתה על אותה המטה. ועל כן כתוב וישמע ישראל, כי שם ישראל הוא מבחינת חזה ולמעלה, וחסדים מכוסים, ויעקב היה רוצה להוליד עוד י"ב בנים מבחינת י"ב שבשם ישראל, שהם חסדים מכוסים. ונמצא ראובן שבלבל יצועי אביו פגם בבחינת י"ב שבטים שבשם ישראל (המכונים בשם י"ב נהרות אפרסמון טהור), כלומר מנע מאביו להוליד י"ב שבטים שהם נמשכים מישראל שהוא מחזה ולמעלה, לכן חותם הכתוב ואומר ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי בני יעקב היו שלמים.

יש להבין כי שם ישראל הוא בחינת נסתר, ושם יעקב הוא הנגלה, כותב הזהר כי בנגלה היו ליעקב י"ב בנים, אך גם באמצעות שם ישראל, שהוא שם בחינת נפשו הפנימית שלה זכה לאחר מאבק עם שרו של עשו בנחל יבוק, רצה להוליד עוד י"ב שבטים שהם י"ב נהרות אפרסמון טהור, וזה נמנע ממנו, בעקבות מעשה ראובן.

ועם כל זה נענש ראובן, שהבכורה נטלה ממנו ונתנה ליוסף, כי בשעה שבא יעקב אל לאה היה רצונו וליבו ברחל, ומשמוש הזה מטפה ראשונה והרצון הזה נתעברה לאה, ובארוהו, כי אם היה יודע שלאה היתה מוחלפת ברחל, היה מחשב ברחל, והבן הנולד היה ח"ו בן תמורה, ולא יכול היה להכלל בחשבון השבטים. אך הקב"ה סובב שלא ידע יעקב על החילוף וחשב ברחל ורצה ברחל (ורק הטיפה נתן בלאה), לכן הנולד נקרא ראובן, ראו-בן, סתם, בלי שם.

ועם כל זה חזר המעשה למקומו, כמו שהרצון הראשון נפעל ברחל, הרצון הזה חזר אליה, כי בכורתו חזרה ליוסף בכור רחל, למקום שהרצון היה שם והיא רחל. והכל בא למקומו כי כל מעשיו של הקב"ה אמת וצדק.

שבת שלום

...

תמונה The Armatura Press

 

אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם

"וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר"

"וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר"

כאשר באים בנ"י בהנהגת יהושע בן-נון, לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר בהנהגת משה רבינו, לחצות את הירדן ולהכנס לארץ ישראל בתקופת ניסן, הַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר. וכך מספרת הגמרא במסכת סוטה (לד,א): "עודם בירדן אמר להם יהושע. [ירושלמי] אמר ריש לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם".

מהם הנסתרות עליהם מדבר ר' לקיש? ובכן אומרים המדרשים כי הנסתרות הן הכוונה שלשמה, כלומר לעשות על מנת להשפיע נחת רוח לאלקים ואדם. במשך שנות הנדודים במדבר היה עם ישראל מעובר במשה רבינו ע"ה, כעובר ברחם אימו. משה היה הרועה הנאמן שדאג לכל מחסורו של עם ישראל במדבר כאם מסורה העושה כל מה שניתן לאל ידה לעשות כדי שיצא העובר אותו היא נושאת ברחמה בריא ושלם.

כאשר התלונן העם לפני משה על פחדו למות במדבר ברעב המטיר להם ה' לחם מִן השמים. כל אדם שאכל את המָן טעם בו מה שנתאוה לו. פחד המוות של עם ישראל ההולך במדבר, העובר דרך אהרון ומשה ממציא מציאות חדשה מפי ה' הנקראת בשם מָן. האמא הגדולה היא משה, היא בינה, מספקת לעובר המעובר בה הכל, והעובר אינו יודע שהוא כלל אוכל, כי המָן נבלע באיברים ואינו מוציא פסולת, גם את ברכת המוציא לחם מן הארץ אי אפשר לברך עליו, להיותו ממוטר מִן השמים.

אמא משה דואגת לעובר המתפתח במעיה, בשנה הארבעים למסעותיהם במדבר שהיא מקבילה למעשה לשבוע הארבעים להריון, בו מצפים ללידה בכל יום, מספרת אמא משה לעובּר המעובר בקרבה את הדברים הבאים, אשר נכתבו בחומש דברים פרשת עקב, וזו לשונה:

"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּר:  לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו--אִם-לֹא. וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ:  לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם...  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. ואָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ".

הנה מספרת אמא משה לעוברה החביב, כי הוא אינו יודע מה הוא המָן, כפי שלא ידעו אבותיו מה הוא. אמא משה מסבירה כי הקיום החומרי המגולם בלחם אינו מספיק לקיים חיי אדם, אלא דבר ה' ומוצא פיו. אמא בינה המכונה בשם משה, מתארת לעובר את הארץ הטובה אליה הוא עתיד להגיע, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש, ורק דבר אחד מבקשת אמא בינה מעוברה כאשר יוולד, כאשר תאכל ותשבע, ברך את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך.

זה הצווי של אמא בינה, היולדת תמיד את עם ישראל לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, ודקות ספורות לפני שהיא עולה אל הר העברים היא משחררת את הרך הנולד לאויר העולם ואומרת:  "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ". אתה מסוגל ללכת עִם ה' אלוקיך, לעשות חוקיו ולשמור מצוותיו, בהליכה מעל הדעת ממש כפי שלמדה אותך אמא משה כל ירחי העיבור.

ולכך כוון יהושע בדבריו "אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם". כי ימי קציר, יהפכו לכם למי קציר שישימו לכם קץ, כי אם אינכם מקבלים על עצמיכם את העבודה של ללכת באמונה מעל הדעת כפי שעשתה אמא משה, שהיא לעשות נ"ר לאלוקים ואדם, הרי אתם פועלים למען טובתכם האישית, והמים באים ושוטפין אתכם, ממש כמו ששטפו מי נוח את האנושות. מה שאם כן אם אתם מקבלים על עצמיכם את הנסתרות ואת העבודה דלשמה שהיא עבודה מעל מהדעת ממש כפי שעשתה אמא משה.

כל טוב הצלחה וברכה

מהו שאמר משה בברכתו לשבט בנימין -יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן

"לְבִנְיָמִן אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן".

"לְבִנְיָמִן אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן".

מהו שאמר משה בברכתו לשבט בנימין בפרשת וזאת הברכה, "-יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". מפרש רש"י כי עבודת בנימין היא בבנין בית המקדש, ידיד ה' הוא בית המקדש, עליו חופף ה' כל היום ומשכין שכינתו בתוכו. ניתן לפרש כי בין כתפיו שכן כך, כי הראש מונח בין שתי הכתפיים, והראש נבחן לרצון להשפיע המכונה בשם קודש, וכאשר מתאר משה את בנין בית המקדש, שהוא ייעודו של שבט בנימין, הוא למעשה מזכיר, שכל בנין הקדושה בא למעשה מנתינה.

מפרש רש"י כי בין כתפיו שכן, הוא כי "אין לך נאה בשור יותר מכתפיו", מה מסמל השור ומה מסמלות כתפיו? יוסף, בכור רחל, נמשל לשור, מדוע? מפני שזן וכלכל את כל העולם כולו, כמו השור, הנושא בעול לפרנס את הבריות (המלבי"ם, נחלת דוד, עמ' קמח) ואין שור אלא תורה.

ובכן מהן כתפי השור? הרי כתפי השור או כתפי התורה, נמשלו לשני ההרים הסמוכים לשכם, ששם נכתפה התורה. ומשום מה אנו משתשמים בפועל להכתיף? כלומר לשאת על הכתף? כי שם מצווים שבטי ישראל בפרשת כי תבוא להכתיף, לשאת על כתף, ולתקף (לתת תוקף לתורה) כפי שהכין אותם משה בפרשת כי תבוא. ששה שבטים על הר גריזים (הר הברכה) וששה שבטים על הר עיבל (הר הקללה). כאשר הכתף האחת נתונה למצוות עשה (ברכה) והכתף השניה נתונה למצוות לא תעשה (קללה).

ובית המקדש שהוא בחינת בנימין שוכן כראש אחד בין שתי כתפי התורה, כתף ימין נתונה למצוות עשה, כתף שמאל למצוות לא תעשה, ורק כאשר אדם כופה(ת) את עצמו להשתעבד לה' בשתי כתפיו, יתכן בנין של קדושה שהוא בחינת בנימין. כך למעשה מחבר משה בברכתו את שני בניה של רחל לכלל אחד, כתפי התורה נתונות ליוסף (שכם) ובית המקדש נתון לבנימין (ירושלים). עליו התפללה אמו רחל, "יוסף ה' לי בן אחר" (כי יוסף נולד בגלות) והכוונה בתיבת אַחֵר, הוא לאחר הגלות שהוא בחינת ארץ ישראל. ומשה ששמע את תפילתה קיים אותה בברכת בנימין.

כל טוב הצלחה וברכה בבנין בית המקדש

יום הכיפור השנה - רשימה אורחת בבלוג

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

כתר ארם צובא, הדף בו מחזיק הספרן הוא מפרשת לך לך

כתר ארם צובא, הספרן אוחז בפרשת "לך לך"

הרשימה הבאה נכתבה ע"י כותבת אורחת המתגוררת עם בני משפחתה בבולדר קולרדו (ארה"ב), למשפחה אתר בשם "אריאל יודאיקה".

ביום כיפור השנה היתה פה, בבולדר, קולורדו, הצפה שלא נראתה מאה שנה, ויש אומרים - חמש מאות שנהבבת אחת נפתחות ארובות השמיים וגשם לא-הפסיק-לרדת במשך שלושה ימיםבתים הוצפו, כבישים נסחפו, רמזורים יצאו מכלל שימוש, בישובים בהרים בתים שלמים פשוט נהרסו - נסחפו בזרם המים האדיר, הנחלים עלו על גדותיהם והציפו שכונות שלמות.

לא היה ברור אם ואיפה נוכל לקיים את תפילות יום כיפור. אולם האוניברסיטה שהיה אמור לאכלס את המתפללים הרבים היה מוקף בכבישים מוצפים ובית הכנסת הוצף ויצא מכלל שימושהיתה היערכות לפנות את ספרי התורה כדי שלא ייזוקו, אך עד כמה שידוע לי, בסופו של דבר הם נותרו שלמים ובטוחים.

ברגע האחרון אישרו לנו להגיע לאוניברסיטה והתפילות התקיימו כמתוכנןבאופן מוזר - הבקר היה שמשי ונעים, רגוע, כאילו לא היו דברים מעולם, ולאורך כל הדרך, אותה עשיתי עם העגלה הכפולה ושני הילדים הקטנים שלנו, אפשר היה לראות אזורים שלמים של צמחים שוכבים בכיוון אחד, ובוץ ואבנים על השבילים- עדות למים שהציפו את הנחל שלאורכו הלכנו והמשיכו ושטפו את הדרכים.

הסמיכות בין יום הדין למבול היתה מעוררת מחשבה, מערערת את תחושת הבטחון היומיומי הפשוטמשפחות מהקהילה שהבית שלהם הוצף החלו נודדות בין חברים, אחרות עזרו לפנות את התכולה הרטובה של חיים שלמים - ספרים, מצעים, אלבומים.

יוסי, בעלי, סיפר לי שבמהלך עזרה שהוא והילדים נתנו כדי לפנות בית של אמא חד הורית ובנה, הוא הופתע לשמוע צלילי מוסיקה, וכשהרים את מבטו ראה את האישה עומדת במגפי גומי, שקועה עד הברכיים במים, מסביבה אנשים מפנים, והיא מנגנת במפוחית.

כמה כאב וחוסר אונים היא בטח הרגישה, שהיתה צריכה להתנתק מהסובב אותה, מההרס סביבה, מכל הרכוש שלה שנסחב נוטף מים אל הרחבה שלפני הבית ולהיאחז בבועת מוסיקה שהיא יצרה סביבה.

ולאט לאט חזרנו לשיגרה. המים נשאבו מהמרתפים, ציוד נאסף ונזרק, הילדים חזרו לבתי הספר ולגנים וחזרנו גם לחוג המוסיקה של הילדים, מרגישים ברי מזל ומודים על כך.

ואז, לפני שבועיים, קרה מקרה נוסף.

מאז המבול - עברו מתפללי בית הכנסת למבנה של כנסיה - שם מתקיימות התפילות, כי בית הכנסת עדיין בתהליכי שיפוץ. זה די מוזר להתפלל בכנסיה, ויש אנשים שמדירים את רגליהם משם.

בשבת, לאחר שהוציאו את ספר התורה, גבאי בית הכנסת, בחור עדין, נראה כנער, נשוי זה כמה שנים עדיין ללא ילדים, הניח את ספר התורה על כסא, וכשפנה - נזעק לגלות שהספר נופלספר התורה נופלהוא זינק לעברו, אך לא הספיק, והספר נפל על הרצפהספר התורה נפלהמתפללים היו בשוק, הוא פרץ בבכי, לא ידעו מה לעשותדבר כזה לא קרה פה מעולם.

רבי מארק אמר שבמקרה כזה, צריך לצום ארבעים יום. הוא פנה לקהילה והציע שארבעים איש יצומו, כל אחד יום אחד, כדי להשתתף בתיקוןהרבה מאוד מתנדבים כתבו לו והציעו את עצמם לצום ולהיות חלק מהקהילה המשתתפתהוא כתב לכולם שאנחנו בתהליך של פוסט טראומה, השמועה עברה בין כל היהודים בבולדר, מזעזעת או מרטיטה, או מרגשת, או מטרידה.

ואני נשארתי עם שאלות:

ספר תורה, דבר יקר שנכתב בקדושה. האם הוא-הוא הדבר הקדושהאם אינו מסמל דבר קדוש בהרבה? את התורה עצמהמזה זמן שאני לא משתתפת במנהג של נישוק ספר התורה שעובר בין המתפללים, מוחזק בידי נער בר מצוה או אדם אחר. אני מנסה להרגיש את אוירת התורה, את הקדושה באוירהספר הוא חומר, אחרי הכל. תוכן הדברים שבו, המוסר, הציווי האלוהי, המסרים- הם הקדושה.

האם הפלת ספר אינה כמו, חס וחלילה, הפלת ילד רך בלא שנפגעדבר חמור, מבהיל, מחלחל אפילו, אבל מה שנמצא בתורה שלנו, הוא לא נפל ולא ייפולתודה לאל, הספר לא נפגע. אני שמחה על כך, כי לבי לבחור הזה, שרצה לעשות טוב ואיתרע מזלולא הייתי רוצה שהוא יסבול יותר ממה שהוא עובראני כותבת את הדברים והלב שלי רועד.

עובר בי פחד להעלות את הדברים על הכתב, אך הייתי רוצה לזכור שאנחנו מכוונים לתורה עצמה, לאמונה, למוסר בחיי היומיום שלנו, למה שצווינו, גבוה.

...

תמונה : AP

כיצד מתקן אברהם אבינו את העולם בקבורת שרה אמנו במערת המכפלה

מערת המכפלה אשר בחברון שנות העשרים המאה העשרים

מערת המכפלה אשר בחברון שנות העשרים המאה העשרים

מספר הפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ו מהדורת ורשא תרל"ד 1874) כיצד נתגלתה לאברהם אבינו מערת המכפלה וז לשונו:

"כי אברהם כרת בית עם עמי הארץ. וכשנגלו המלאכים עליו (פרשת וירא) היה סבור שהן אורחי עם הארץ ורץ לקראתם, ורצה לעשות סעודה גדולה ורץ להביא בן בקר. וברח לפניו בן הבקר, ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם ומצא שם אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים ונרות דולקים אליהם וריח טוב אליהם כריח ניחוח לפיכך חמד את מערת המכפלה במכר טוב ובזהב ובשטר עולם לאחוזת קבר".

אותו מדרש אנו מוצאים בספר הזהר פרשת חיי שרה אות ק' בצורה מורחבת, וזו לשונו:

ק) רבי אלעזר אמר, בשעה שנכנס אברהם במערה, איך נכנס. כלומר, מה היה הסבה שנכנס אל המערה. ואומר, כי היה רץ אחר אותו העגל, שכתוב בו ואל הבקר רץ אברהם וגו', ובן בקר ההוא ברח עד אותה המערה, ואברהם נכנס אחריו להמערה, וראה מה שראה. (אל תקרי בָּקָר, אלא בוקר, כלומר רץ אל מקום שהיה נראה בו אור, שנאמר הבוקר אור (בראשית מד).

קא) עוד, סבה היתה, כי הוא היה מתפלל בכל יום ויום. והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מעלה ריחות עליונים, וראה אור יוצא מתוך המערה, והתפלל שם. ושם דבר עמו הקב"ה. ועל כן חפץ בה, בהמערה, ותשוקתו היתה באותו מקום תמיד.

קה) ובוא וראה, כשנכנס אברהם לתוך המערה בראשונה, ראה שם אור, והושלך לפניו העפר, ונתגלו לו שני קברים, בין כה וכה, עמד אדם מקברו, בצורתו, וראה את אברהם, ושחק. ובו ידע אברהם שעתיד להקבר שם.

הנה השיחה המתנהלת בין אדם הראשון לאברהם אבינו במערת המכפלה:

קו) אמר לו (לאדם הראשון) אברהם, בבקשה ממך, האם טירה בלתי מקורה כאן. כלומר, שהיה תמה, כי במערת מכפלה, שפירושו מערה לפנים ממערה, מחויב להיות חשך גמור, והוא ראה שם אור כמו בבית פתוח מלמעלה בלי גג. קוסטרא פירושו טירה, דהיינו ארמון או חצר. קטיר, פירושו בלתי מקורה בגג. כמ"ש (במדות פ"ב) על הכתוב חצרות קטורות, אין קטורות אלא שאינן מקורות. (קוסטרא קטיר לשון זהר והוא טירה קשורה או בית קשור בקשר של אור).

שואל אברהם את אדם הראשון איך ייתכן כי במקום שיש בו מערה בתוך מערה והוא אמור להיות חושך גמור, מופיע אור כל כך גדול, שכן מצב כזה ייתכן רק כאשר הטירה אינה מקורה, כלומר בבית פתוח בלי גג.

אמר לו אדם, הקב"ה הסתירני כאן, ומאותו זמן עד עתה מסתתר אני כמין הדג שבחפירה, הנקרא גילדא, שיש מין דגים הנקראים גילדנא דבי גילי (ברכות מד:) המסתתרים ויושבים תמיד בחפירות בתוך האשפה שבים. קירטא, בלשון יוני, פירושו חפירה תחת הארץ. עד שאתה באת לעולם, עתה, מכאן ואילך, כבר יש קיום לי ולעולם בשבילך. פירוש. עד שבא אברהם היה אדם והעולם, מחוסרי השלמות, ועל כן היה צריך להסתיר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות. אבל כשבא אברהם לעולם, תיקן אותו, ואת העולם, ואינו צריך עוד להסתיר את עצמו. וז"ש מכאן ואילך הא קיומא לי ולעלמא בנינך.

קח) אמר ר' שמעון בשעה שאברהם נכנס במערה, והביא את שרה שמה, קמו אדם וחוה, ולא רצו להיות קבורים שמה. אמרו, המעט לנו, שאנו בבושה באותו העולם לפני הקב"ה, מחמת אותו העון שגרמנו, ועתה יהיה נוסף לנו בושה שניה, שנבוש מפני המעשים טובים שלכם.

(אדם וחווה קמים מפני הבושה כאשר בא אברהם אבינו לקבור את שרה. הם מתביישים בושה כפולה, לא רק מפני החטא שהביאו לעולם, אלא גם מפני שהם משווים את מעשיהם הטובים של אברהם ושרה אל מעשיהם שלהם, והם חשים שאינם ראוים להיות קבורים ליד מעשים טובים שלהם, כלומר מפאת שינוי הצורה שלהם אינם מרגשים שהם ראויים להקבר יחדיו, כי אדם וחוה חייבים ואילו אברהם ושרה זכאים).

כדי להיטיב את הרגשתם של אדם וחווה, ולכסות על הבושה שהם חשים כאשר הם משווים את מעשיהם למעשיהם של אברהם ושרה אשתו, אברהם מציע פשרה, הוא מוכן להתפלל על אדם לפני הקב"ה כדי שלא יבוש אדם לעולם, וימחֵל לו עוונו לגמרי.

קט) אמר אברהם: הנה אני מוכן להתפלל לפני הקב"ה עליך, שלא תבוש לפניו לעולם. דהיינו שימחול לו העון לגמרי. מיד, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. מהו ואחרי כן, שאומר הכתוב, היינו, אחר שקבל עליו אברהם דבר הזה. להתפלל על אדם, כנ"ל.

קי) אדם חזר ונכנס למקומו. חוה לא חזרה ונכנסה, משום שהיא גרמה לאדם לחטא, כמ"ש האשה אשר נתת עמדי וגו', והיתה מפחדת שאדם לא יקבלנה. עד שקרב אברהם, והכניסה אל אדם, וקיבלה בשביל אברהם. וזהו שכתוב ואחרי כן קבר את שרה אשתו, לשרה לא כתוב, אלא את שרה והוא לרבות חוה. שאברהם החזירה אל הקבר, כנ"ל.

אדם חזר למקומו, אך חוה אינה שקטה משום שהיא גרמה החטא, וחוששת שאדם לא יקבלה אליו, אברהם מבחין בחששה ומכניס אותה אצל אדם, ואדם מקבל את חוה אליו בשל טובו של אברהם אבינו. לכן כתב הכתוב ואחרי כן קבר את שרה אשתו, וכל את יורה על ריבוי, את חוה, שהחזירה אצל אדם, אל הקבר ואחרי כן קבר את שרה אשתו.

ואז נתיישבו אדם וחוה במקומם כראוי. וזהו שכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ולמדנו, באברהם, כי בהבראם אותיות באברהם, ויורה, שבשבילו נתקיימו. תולדות השמים וארץ הם אדם וחוה. כי אלה השמים וארץ לא כתוב, אלא תולדות השמים והארץ, להורות, על אדם וחוה, שאינם תולדות של אנשים, ועליהם אומר הכתוב, שנתקיימו בשביל אברהם. דהיינו כמ"ש לעיל. ומאין לנו, שנתקיימו בשביל אברהם. כי כתוב ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם. ועד שבא אברהם לא נתקיימו אדם וחוה באותו העולם. כלומר, שדורש, ויקם הוא קיום. השדה והמערה אשר בו, יורה על אדם וחוה אשר שם. לאברהם בשביל אברהם. הרי שאדם וחוה נתקיימו בשביל אברהם.

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, השמים הם כנוי לאדם, והארץ כינוי לחוה, וכאשר כותב הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כוונתו היא כפולה כי אלה תולדות השמים והארץ הם תולדות אדם וחוה א) שאינם תולדות של אנשים, אחרת היה כותב בני מי הם, ב) וכאשר כותב בהבראם כוונתו היא שנבראו בשביל אברהם, כדי שאברהם יתקן אותם, שכל כ' הדורות מאדם הראשון עד אברהם היו כדי שיברא הנברא בעולם שיהיה מסוגל לאהוב את הבריאה ולרחם עליה, כאברהם אבינו שקראו הקב"ה אברהם אוהבי.

כל טוב הצלחה וברכה ושנזכה לתקן את אשר ניתן לתקן

...

תמונה ויקפדיה

וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ מהו שברך משה איש האלהים את בנ"י בפרשת וזאת הברכה

אילו היה לי, הייתי מעלה לך כתר, ירושלים של זהב (נדרים נ,א) דברי רבי עקיבא לרחל, אשתו

אילו היה לי, הייתי מעלה לך כתר, ירושלים של זהב (נדרים נ,א) דברי רבי עקיבא לרחל, אשתו

ויש להבין מהו שברך משה איש האלהים, את בני ישראל בפרשת וזאת הברכה, "וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ".

בשער הפסוקים פרשת ויצא, כותב הרח"ו כי זבולון הוא בכתר, לכן שמח זבולון בצאתך, שמחת הכתר כאשר הוא יוצא ונעתק מאינסוף (אור הבהיר ערך ראשי: א"ס ב"ה ה"ס כתר, ראש) מדוע בצאתך, ולא כאשר תצא ? כי לכתר ב' בחינות פנימי וחיצוני לכן ב'צאתך.

ש'מח ז'בולון ב'צאתך ראשי תיבות שזב שהוא בלשון ארם שיזבא ובלשון הקודש הצלה. היות ואי אפשר להדבק בו כי הוא אש אכלה, עלינו להיות דבוקים בצילו שהוא האצלה של עצמותו.

וכפי שדרש מר"ן בעל "הסולם" זיע"א כי סופי תיבות של הפסוק הוא העיקר, הרי שסופי תיבות שלהפסוק הוא חנך שהוא  "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ", שהוא מעשיו של הכתר.

שבת שלום ומבורך