"וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא"

יהושע פרק ו', "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא", באדרא רבא אות שנד מסביר רבינו בעל הסולם שיריחו היא כלים דאחוריים של המלכות, וצריכים להבין זאת, יש כלים דפנים, יש כלים דאחוריים, כלים דפנים הם כלים דהשפעה, כלים דאחוריים, כלים דקבלה, המלכות מסומלת בלבנה, בתחילה היתה הלבנה גדולה כמו השמש, זה נקרא מצב של ב' מאורות הגדולים, שהלבנה היתה גוף מאיר כמו השמש, ולא היתה צריכה את אור השמש, הכוונה היא שהאדם משתמש ברצונות דקבלה שלו, וממשיך את התענוגים הגשמיים הרוחניים, אבל אז יש ייסורים גדולים, בשפת הקבלה זה נקרא דינים דדכורא, יש דינים וייסורים מחמת ריבוי השפע, זה מצב לא טוב לאדם, בגלל שיש שימוש מופרז בכלים דקבלה ומאירים תענוגים גדולים, ולכן אמר הקב"ה אמר ללבנה, "לכי ומעטי את עצמך", שהיא תמעט את עצמה, ולא תהיה יותר גוף מאיר רק השמש יהיה לבד גוף מאיר, וכל האור של הלבנה יהיה מהשמש, זה רמז לאדם שהוא צריך למעט את עצמו ולא לבנות את החיים שלו על שימוש ברצונות דקבלה, אלא להיות שמח בחלקו, מה שהשם נותן לו יקבל, ומה שלא לא, ולכן זה באמת הנקודה העיקרית בעבודתנו להיות בדוגמת הלבנה, שהיא בחינת אמונה ובחינת השפעה, הלבנה גם מדומה לאישה, יש אישה שהיא לא צריכה את בעלה, היא גדולה כמו בעלה, היא בעצמה יכולה להביא פרנסה, והיא חכמה והיא פקחית, והיא לא צריכה אותו, אבל זה מצב לא תקין, אלא מה, מה המצב התקין, "שלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה", שהאישה תהיה כל כבודה בת מלך פנימה, שהיא לא תשמש ברצונות דקבלה להמשיך עוד ועוד דברים אלא, האישה צריכה להיות באופן שאין לה בעצמה שום דבר, והיא מקבלת הכל מבעלה בדוגמת הלבנה, שאין לה אור, וכל אורה שמאיר הוא רק מן השמש, וכך צריך להיות כל אדם ואדם, להיות מתוקן בצורה כזאת של אישה "שלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה", שהוא הקב"ה.

אומר אם כן הזה"ק יריחו, זה הכלים דאחוריים של המלכות, זה הכלים דקבלה, וזה היה המעוז הראשון שיהושע רצה לכבוש, לבטל את השליטה הזאת של כלים דקבלה, יריחו זה באמת מלשון ירח, אבל לא ירח שהתמעט, אלא ירח שהוא שווה לשמש, יריחו גם מלשון ירך, רגליים שגם כן מרמזות על כלים דקבלה, "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" מבחינה רוחנית זה ההופכי לבנ"י, בנ"י מושתתים על רצון להשפיע ואמונה, והמדרגה של יריחו זה המדרגה של כלים דקבלה, "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ, אֶת-יְרִיחוֹ וְאֶת-מַלְכָּהּ--גִּבּוֹרֵי, הֶחָיִל", מה זה גיבורי החיל, זה מרמז על זה שהם בבחינת גבורות, גבורות מרמזות על הרצון לקבל, "וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה--הַקֵּיף אֶת-הָעִיר, פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה, שֵׁשֶׁת יָמִים", כל יום צריך להקיף את העיר פעם אחת, מה הענין של הקפה, הקפה מיועדת להמשיך את אור השם, אור השם נקרא אור מקיף, שהוא יאיר ויתן את הכח לבטל את השליטה, של בחינת הקליפה הזאת שנקראת יריחו, כלים דאחוריים.

"וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים, לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; לא פעם אחת, אלא שבע, וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ".

ככה הקב"ה מצווה את יהושע, אז זה בעצם ממש דומה למה שאנחנו עושים בימי הסוכות, בכל יום ויום מקיפים את התיבה עם ד' המינים פעם אחת, ובהושענא רבא שבע פעמים, כי שבע ספירות שנוגעות לנשמות התחתונים שהם, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, מלכות היא הספירה השביעית ששם תגבורת הרצון לקבל, ושם הכלים דאחוריים, המלכות יש לה כלים דפנים וכלים דאחוריים אבל בחינת יריחו זה כלים דאחוריים של המלכות ואז ממילא כאשר מגיעים לספירת המלכות שזה היום השביעי צריך להקיף שבע פעמים, דהיינו להמשיך שבעה אורות בכדי לתקן את הכלים של המלכות, זאת אומרת בכל יום מתבצע תיקון אחד, של ספירה אחת, ביום השביעי מתבצע תיקון של ספירת המלכות שהיא למעשה כוללת את כל כלי הקבלה של כל הספירות, לכן צריך לעשות שבע הקפות להמשיך שבעה אורות לעשות שבעה תיקונים. שבעה כוהנים, כל מספר שבע מרמז על שבעת הספירות הללו, "יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים", שופר מרמז על ספירת הבינה הספירה השמינית שהיא מעל הספירות הללו, ספירת הבינה תכונתה, "כי חפץ חסד הוא", שופר זה מלשון שפרו מעשיכם, שע"י השתדלות של האדם שישלוט בו רצון להשפיע, ע"י המשכת ספירת הבינה, האור של "כי חפץ חסד", ע"י זה יכולים לבטל את הכוח של הקליפה שנקראת יריחו.

אז יש לנו פה שבעה כהנים שרומז לשבעת הספירות, ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון, הארון מרמז על המלכות גם כן, ,"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת.  וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ". קרן היובל מפרש הזה"ק בפרשת לך לך אות תסג, פירושו מלכות הממותקת בבינה, כי קרן היא מלכות ויובל היא בינה, זאת אומרת בכדי לבטל את כוחות הקבלה של המלכות שזה נקרא אחוריים דמלכות צריך להעלות את תכונת המלכות לתכונת הבינה, ואז תכונת הרצון לקבל מתמתקת בתכונת כי חפץ חסד דבינה, זה נקרא קרן היובל, ואז הכהנים תוקעים בשופר, זאת אומרת עושים חיבור, ענין של תקיעה מראה על חיבור כמו שתוקעים תקע בתוך השקע, זאת אומרת מחברים אותו פנימה, ע"י התיקון של עליית מלכות לבינה, אז עושים חיבור בין המצב הנפשי של איש ישראל לבין הקב"ה, ואז יריעו כל העם תרועה גדולה, תרועה זה מלשון שבירה, זאת אומרת לשבור את כוחות השמאל, שהם הכלים דאחוריים דמלכות,  "וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּוֹ", בראש השנה יש תקיעה, תרועה, תקיעה בתחילה ובסוף תקיעה שזה מרמז על קו ימין  או קו אמצעי חסדים, באמצע תרועה בכדי לשבור את כוחו של הרצון לקבל שנמצא בקו שמאל.

כל אלו הם תיקונים, תיקוני נפש למעשה שצריכים לעשות התחתונים, תיקוני נפש שצריכים לעשות, צריכים להמשיך או האור משבעת הספירות, לבטל את בחינת יריחו, שבעה שופרות ביום בשביעי, שבע פעמים תקיעת שופר עם תרועה, כך מבקש הקב"ה מיהושע ואז יהושע מצווה את העם,  וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, אֶל-הַכֹּהֲנִים, גם ספירת חסד, כהן נושא לספירת חסד, שצריך לשבור את התכונה של יריחו "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית" ארון הברית זה בחינת מלכות, והברית זה בחינת יסוד, יסוד ומלכות, קודשא בריך הוא ושכינתה, ושבעה כהנים שבע ספירות מבחינת החסדים "יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים", בחינת עליית המלכות לבינה, "לִפְנֵי, אֲרוֹן יְהוָה.  ויאמרו (וַיֹּאמֶר), אֶל-הָעָם, עִבְרוּ, וְסֹבּוּ אֶת-הָעִיר; וְהֶחָלוּץ--יַעֲבֹר, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה", מי זה החלוץ, אומר רש"י בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם לפי שהיו בני גד הגבורים ומכים בזרוע חזקה. מבחינה פנימית הכל מדובר בחינת תיקוני נפש האדם, התכונות הללו של ראובן וגד יכולים לשבור את הקליפה.

 "וַיְהִי, כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם". הם הולכים לפני הארון, זאת אומרת זהו הסדר הרוחני שיש שבע ספירות, נקרא לזה שבע ספירות עליונות, שבע ספירות של הבינה, שמשפיעים לבחינת קודשא בריך הוא ושכינתה ומחזקים את חיבורם, ארון זה בחינת שכינה, ברית השם זה קודשא בריך הוא.  "וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ--לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, תקעו (תֹּקְעֵי) הַשּׁוֹפָרוֹת; וְהַמְאַסֵּף, הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן, הָלוֹךְ, וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת". היה פה פמליה שלמה, יש פה כמה וכמה חלקים, בני ראובן ובני גד (קוצו של יוד, ואות יוד משם הויה, הנמשכות מהנהגת הספירות כתר וחכמה) ראשונים, אחרי זה הכוהנים נושאים שבעה שופרות, (אות הא עילאה משם הויה, נמשך מהנהגת ספירת בינה), אחרי זה ארון ברית השם (אות ואו משם הויה נמשך מהנהגת ספירת תפארת) אחרי זה הולך המאסף (אות הא תתאה משם הויה, נמשכת מהנהגת ספירת מלכות) שבט דן אומר רש"י.

כל טוב הצלחה וברכה

הנה קישור לשיעורים נפלאים מפי הרב גוטליב שליט"א לספר יהושע על פי פנימיות התורה בדרך בעל הסולם

זהר פרשת אמור

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "אמור", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור

"ויאמר ה' אל משה, דבר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם, לנפש לא יטמא בעמיו", כאן מדובר על איסור לכהנים להטמא למתים, אמר רבי יוסי מהו הטעם, מדוע לכהנים אסור להטמא למתים, זהו כנגד זה שכתוב למעלה, בפרשה הקודמת, ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, מות יומת. אוב או ידעונים הם כשפים והסמיך אליהם, אליו הכתוב, אמור אל הכהנים, מדוע יש את הסמיכות הזאת, מה הקשר בין אסור של אוב או ידעוני לבין האזהרה הזאת לכהנים שלא יטמאו למת, עונה רבי יוסי, כיון שהזהיר את ישראל שיקדשו עצמם בכל, זאת אומרת שעם ישראל צריכים להתרחק מכל מיני דברים, אנשים, מצבים, שאינם עולים בקנה אחד עם הדרך הישרה של היהדות, כיוון שהזהיר את ישראל שיקדשו עצמם בכל, הזהיר גם לכהנים שיקדשו עצמם.

ומאין לנו ללוים, כי כתוב דבר אל הלוים, ואמרת אלהם. כדי שימצאו כולם צדיקים קדושים טהורים. מי זה כולם, הכהנים הלוים והישראלי, צדיקים קדושים וטהורים פרושו של דבר, שמי שהולך ע"פ דרך התורה, דרך התורה הקב"ה נתן לאדם בכדי שיברור לעצמו, יברר לעצמו, את הדרך הישרה והנכונה לחיות בצורה מאוזנת מכל האופנים ובכל העניינים.

אות ב) אמור אל הכהנים בני אהרון, שואל רבי יוסי, מהו הטעם שכתוב כאן בני אהרון, וכי איני יודע שהם שבני אהרון, הרי ברור, ידוע ומפורסם בתורה שהכהנים הם בניו של אהרון הכהן, אם כן מדוע התורה צריכה לציין את זה, אמור אל הכהנים בני אהרון ומשיב, אלא בני אהרון מלמדנו ולא בני לוי, הדיוק הוא דווקא בני אהרון, ולא בני לוי, מה ההבדל, כי אהרון הוא התחלה לכל כהני העולם, כי בו בחר הקב"ה מכל כדי לעושת שלום בעולם, ומשום שדרכיו של אהרון העלו אותו לזה, כי כל ימיו של אהרון היה משתדל להרבות שלום בעולם, ומשום שדרכיו כך, העלהו הקב"ה לכהונה שיכניס שלום בפמליה של מעלה, כי ע"י העבודה שלו, הוא גורם זיווג קודשא בריך הוא ושכינתו ונעשה שלום בכל העולמות, ולכן כתוב אמור אל הכהנים בני אהרון, להדגיש שהכהנים הם בני אהרון, בגלל שאהרון אוהב שלום, ורודף שלום הוא זה שגורם לחיבור הקב"ה וכלל ישראל.

לפי פשט הדברים ידוע שאהרון היה משתדל לעשות שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, בזמן שעם ישראל לא חי בשלום בתוך עצמו, אז הקב"ה איננו מחובר עם כלל ישראל, והסיבה היא פשוטה, כיון שהקב"ה הוא טוב ומיטיב ואין במציאות האלוקית ענין של אהבה עצמית, ענין של אגו, אלא הקב"ה הוא הישות המוגדרת כטוב המוחלט, כל כולו אהבה ורצון רק לתת, ממילא כאשר אין שלום בין אנשים, או בין איש לאשתו, או בין אדם לחברו, מדוע אין שלום, מפני שכל אחד חושב רק על עצמו, ברור שאם כל אחד יחשיב את השני יותר מאשר את עצמו ויאהב את השני לא תהיינה מחלוקות, לא מריבות ולא מלחמות, אלא מכיון שכל אחד חושב רק על עצמו, כל אחד חושב רק על האינטרסים שלו, מכאן נובעות כל המחלוקות והמלחמות, ולכן אין שלום, ממילא לא יכול להיות החיבור בין הקב"ה לכלל ישראל.

כי אם כלל ישראל חיים בצורה של אהבה עצמית והקב"ה כל כולו הוא אהבת הזולת, ממילא אין השתוות בניהם, ולכן כביכול הקב"ה מושך את עצמו ונעלם ואיננו מורגש, וזוהי הסיבה שאנחנו לא מרגישים את המציאות האלוקית, אנחנו מקבלים את זה בתור דבר נורמלי, בתור דבר טיבעי, אבל אם מעיינים בספרים שחיברו אנשים קדושים, אנשים צדיקים שהשאירו תעוד מהחיים שלהם עצמם, אז רואים שהם חיו עם הקב"ה, מחוברים לחלוטין, כל כך היו מתוקנים באמונה ובאהבת הזולת, עד כדי כך שלא היה צריך הקב"ה להתרחק ולהעלם מהם, והיו מדברים עם הקב"ה כדבר איש אל רעהו, וזה צריך להיות המצב הנכון והנורמלי, ולא המצב שלנו שאנו חיים במציאות חשוכה, שלא מרגישים את הבורא, אפילו באים לבית הכנסת, למקומות קדושים, הרבה פעמים הראש מונח במקומות אחרים. זה מצב של העלמה, כלומר הקב"ה מושך את עצמו כביכול, ואינו ממציא את עצמו, ולא נותן לנו לדעת אותו, להרגיש אותו, להבין אותו, וזה מפני שאין אנו חיים בשלום אחד עם השני.

אם כן זוהי האנטיתיזה לצורת החיים האלוקית, ולכן אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, אנחנו לא יכולים לגור ביחד. זוהי המעלה של אהרון הכהן שלכן מדגיש הפסוק, הכהנים בני אהרון, כדי לומר שצורת החיים של אהרון, שמביא שלום בין כל חלקי עם ישראל, צורת חיים שכל אחד יחשיב את השני ולא את עצמו, היא מביאה לעם ישראל את הדבר היותר יקר, שהוא חיבור הקב"ה וכנסת ישראל, וגם אפשר ללמוד את הדברים באדם אחד, זאת אומרת כאשר אדם אחד חי אך ורק לפי מה שמתאים לו ולא מתחשב בבורא, חושב אך ורק על האינטרס שלו, ולא מה שמתאים לאינטרס האלוקי, אז אם כן כביכול הוא יוצר מצב של מלחמה עם הבורא, מצב של הפכיות, וממילא הקב"ה אינו רוצה להיות מחובר עם אדם, או ען חברה שחיים בצורה כזאת.

הדברים הללו צריכים להוות כמו מצד אחד, נורה אדומה לגבינו, מצד שני לדעת מהו קו אופק שאליו צריך לשאוף, כי זו היא צורת החיים הישראלית הנורמלית, כפי שרוצה הבורא צורת החיים שבה כל אדם מחשיב את זולתו, ומשתדל להיטיב ולגרום נחת רוח לזולתו. אנו מתקרבים אל ל"ג בעומר, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, עם ישראל מציין את היום הזה, זוהי תופעה מדהימה, כאשר כלל ישראל מציינים את היום הזה, של פטירתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי שהוא מחבר הזה"ק, אם כן צריכים לזכור ביום הזה, מה זה הזה"ק ומה רבי שמעון בר יוחאי השאיר כאן לכלל ישראל, לא מספיקות כל הפעולות הגשמיות שעושים, מדליקים מדורות ויש שעורכים סעודות לציין את יום פטירתו, ויש שנוסעים למירון לקברו לעלות ולהתפלל שם, אך כל הדברים הללו צריכים להיות מכוונים לנקודה אחת, צריכים לזכור מה אומר רבי שמעון בר יוחאי לכלל ישראל, מהו המסר שלו, מה הוא רוצה להשאיר לכלל ישראל בתור הוראת חיים?

כתוב שבאותו יום שרבי שמעון בר יוחאי רצה להסתלק מן העולם אמר לתלמידיו אני חייב לגלות סודות התורה, שלא גיליתי כל ימי חיי לתועלת כלל ישראל, בכדי שלא אבוא לעולם ההוא עם בושה, כלומר הוא רוצה למצות את המתנה הגדולה שנתן לו הבורא, היכולת לגלות את הסודות העליונים לכלל ישראל, בדרך כלל רבי שמעון בר יוחאי היה אומר ורבי אבא היה כותב את הדברים, כי רבי אבא היה מסוגל לכתוב בצורה כזאת שכל אחד יוכל להוציא מן הכתוב מסקנות לפי רמתו ולפי דרגתו, כך לשון הזה"ק שרבי אבא היה בקיא לכתוב ברזא, כלומר בצורה רזית, סודית, כמו מן כתבי קוד כאלו, שכל אחד יוכל לפענח אותם אך ורק לפי רמתו הרוחנית.

בגלל שרבי שמעון בר יוחאי גילה סודות נפלאים מאוד ביום פטירתו לכן אנחנו מציינים את זה בציון גדול, ולכן יש שעורכים סעודות והתכנסויות ביום הזה, אבל צריכים לזכור היכן צריכה להיות ההתמקדות, ההתמקדות צריכה להיות במסר, איזה מסר רבי שמעון בר יוחאי משאיר לנו לכלל ישראל, נקרא קטע שרבי שמעון אומר מובא בזהר פרשת בהעלותך, כתוב כך, רבי שמעון אמר אות נח, אוי לו לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, דברי הדיוט של עשו ולבן וכד', אוי לו לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות.

כל טוב הצלחה וברכה

המשך שיעור שמע עיונים בזה"ק פרשת "אמור" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א בדרך בעל הסולם

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"

בחומש דברים כאשר מכין משה את בנ"י לכניסה לארץ ישראל הוא אומר, "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם" (דברים יא יא) מדוע, כי המטר על ארץ ישראל, נמשך מעבודת האדם, היא תפילה, ככתוב בבראשית, "כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. עד אשר לא יעמוד אדם בתפילה ויבקש להיות דומה לעליון, שזה הפרוש לעבוד את האדמה, לא ירד מטר. כי בהמטיר המטר יודע התחתון הנמשל לאדם, כי תפילתו, או בקשתו, נתקבלה אצל העליון, כי באמצעות מי הגשמים, נוטריון גש-מים, נוצרת גישה בין המקור העליון, לנברא התחתון על מנת לשפר אותו, ולהיטיב עימו, כדי שיהיה דומה לעליון.

את אותה משוואה פורש לפנינו הזה"ק בפרשת "אחרי מות" מאמר 'הנה מה טוב ומה נעים' אות נח, וכך כותב הזה"ק, למדנו אמר רבי יוסי, פעם אחת היה העולם צריך לגשמים, באו לפני רבי שמעון, רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר החברים. מצאוהו שהיה הולך הוא ובנו רבי אלעזר, לראות את רבי פנחס בן יאיר. כיוון שראה אותם פתח ואמר: "שיר המעלות, הנה מ"ה טוב ומ"ה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג).

שואל : "מהו שבת אחים גם יחד?"

נט) ומשיב, כדרך שאתה אומר, "ופניהם איש אל אחיו", אשר אחים פירושו זכר ונוקבא (אשר הזכר נקרא משפיע, והנוקבא נקראת מקבל, כמו בחשמל, החלק הבולט נקרא תקע, והחלק השקוע נקרא שקע,  וכאשר מחברים את התקע, שהוא בחינת זכר, לשקע שהוא בחינת נקבה נוצר חיבור וזורם חשמל, שהוא שפע על דרך משל). כי בשעה שהיו זעיר אנפין (זכר) ומלכות (נקבה) מסתכלים זה בזה פנים בפנים כתוב, מה טוב ומה נעים. (מדוע, כי הם זכר ונקבה יחד יוצרים שלמות, כי רק זכר ונקבה יחד נקראים אד"ם שנאמר, "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה ב), לכן פתח ואמר רשב"י, "שיר המעלות, הנה מ"ה טוב ומ"ה נעים שבת אחים גם יחד", כדי להבין את הפסוק נתבונן במילת מ"ה.

שם הויה פשוט נכתב כך : י-ה-ו-ה, הגימטריה של שם הויה פשוט הוא כ"ו או (26).

שם הויה במילוי אלפין (במילוי האות אלף) נכתב כך: יוד,הא,ואו,הא, הגימטריה שלו הוא מ"ה או (45)

מילת אד"ם, עולה גימטריה (45)

כעת כאשר נקרא את הפסוק "הנה מ"ה טוב", נוכל להציב בו במקום מילת מ"ה, מילת אד"ם, כי ערכן שווה, אז נקבל את הפסוק הבא: "הנה אד"ם טוב", שהיא מטרת הבריאה.

מדוע?

כי מטרת הבריאה היא יצירת אדם טוב שנאמר, הנה מ"ה טוב, הוא אד"ם (שהוא) טו"ב, עליו נאמר וירא אלהים את האור כי טו"ב.

הנה מ"ה טו"ב נאמר כנגד אד"ם שלמעלה, ומ"ה נעי"ם נאמר, כנגד אד"ם שלמטה כי 'נעים' (170) הוא י' פעמים טו"ב (17), כלומר נעים הוא התגלות של י' ספירות טוב.

גם ניתן לפרש כי, "הנה מ"ה טו"ב ומ"ה נעי"ם" הוא כנגד הפסוק מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כי תדע, כי מ"ה הוא שמו למעלה (שהוא י-ה-ו-ה במילוי אלפין יוד,הא,ואו,הא), ומ"ה הוא שם בנו למטה (שהוא אד"ם), לכן מ"ה טו"ב, נאמר על העליון, ומ"ה נעי"ם נאמר על התחתון, שהוא ההרגש של י' ספירות המתלבשות בו.

וכשהזכר מחזיר פניו מן הנוקבא אוי לעולם. (אין חיבור בין המשפיע למקבל) אז כתוב, ויש נספה בלא משפט (משלי יג) בלא משפט ודאי, מדוע? דהיינו בלי זעיר אנפין הנקרא משפט, שאינו מסתכל ומשפיע לנוקבא הנקראת צדק. וכתוב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט) שאינו הולך זה בלא זה, וכשמשפט, שהוא זעיר אנפין (בחינת משפיע) מתרחק מן הצדק, שהוא מלכות (בחינת מקבל) אוי לעולם.

ס) ועתה אני רואה (אומר רבי שמעון) שאתם באתם (רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר החברים), על מה שהזכר  אינו שורה בנוקבא (אין חיבור בין משפיע למקבל), שמשום זה אין גשמים בעולם.

אמר רבי שמעון, אם לזה באתם אלי (לבקש על הגשמים), שובו. כי ביום הזה הסתכלתי שהכל יחזור לשרות פנים בפנים, ולא יחסר עוד שפע הגשמים בעולם, ואם באתם אלי ללמוד תורה, תשבו עימי. אמרו לו, לכל באנו לאדוני, הן לגשמים והן ללמוד תורה, ילך אחד ממנו ויבשר לאחינו, ישועת הגשמים, שאר החברים, ואנו נשב לפני אדוני.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה ניסים זמיר ויקישיתוף 

מהו שמשיח עתיד להתגלות בארץ בגליל

בזהר ויקהל אות תצג נכתב כך, "אמר רבי שמעון, בזמן ההוא לעתיד לבוא שיתעוררו מתי עולם, ויזדמנו בארץ הקדושה יקומו מחנות מחנות, כולם על ארץ הגליל, משום ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, משום שהיא חלקו של יוסף, ושם נשברו תחילה, שמשם הגלו תחילה מכל מקומותיהם והתפזר בין העמים כש"א ולא נחלו על שבר יוסף".

רשעים בחייהם נקראים מתים, אלו הם רצונות דקבלה, והם יתעוררו לעתיד לבוא, ויזדמנו בארץ הקדושה, שהיא נמשכת מרצון להשפיע הנקרא קודש, ועל מנת להשפיע נקרא קדושה, יקומו מחנות מחנות, מחנה מלשון חן, אומר בעל הסולם כי כאשר אתה אומר כי משהו מוצא חן בעיניך, אתה לא יכול להסביר מהו בדיוק וזה נמשך מאמונה, כי משהו שאתה יכול להסביר נמשך מהדעת, ומשהו שאי אפשר להסביר אותו הוא מעל הדעת, כמו אמונה, לכן מחנות מחנות, מרמז לאלו בעלי האמונה, כולם על ארץ הגליל. מהי ארץ הגליל, נכון שהוא חבל גאוגרפי בצפון ארץ ישראל, אך הזוהר לא מדבר בדברים גשמיים, מהי אם כן ארץ הגליל ברוחניות? גליל הוא נוטריקון ג' ליל כלומר ג' פעמים ליל, ליל גימטריה שבעים (70) ג' פעמים ליל הוא גימטריה 210 כמנין רד"ו שהוא זמן שעבוד בנ"י במצרים.

מהי אם כן ארץ הגליל ברוחניות, ומדוע עתיד להתגלות שם מלך המשיח, אמרנו כי גליל הוא גימטריה רד"ו כמאמר יעקב לבניו "רדו שמה" (בראשית מב ב) כאשר כוונת הפסוק היתה לרדת למצרים, לרדת לעומק האהבה העצמית הגדולה ביותר, שם ינתן לבנ"י הצורך לגלות את החכמה האלוקית העליונה, מכאן נבין מדוע גלות מצרים היא תנאי לגילוי המשיח, או למעשה מדוע הרגשת הגלות שיש באדם היא תנאי מוקדם והכרחי לגילוי ה' בו.

כבר אמרנו כי גליל הוא ג' פעמים ליל כמנין רד"ו שנים שהיו בנ"י משועבדים במצרים, מהו אם כן ה-גליל? אם במקום המילה גליל נכתוב רדו ונוסיף את הא הידיעה של ה-גליל הרי נקבל אותיות דור ה', כלומר ארץ הגליל ברוחניות, היא ארץ מלשון רצון, הגליל הוא אותיות דור ה', כלומר ארץ הגליל ברוחניות נמשכת מרצון של אנשים שהם דור ה' (דורשי ה') ומכיוון שהם דורשים, אומר הנביא "דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיה נה, ו).

אות תצד) ולמה יקומו שם העומדים לתחיה, משום שהוא חלקו של אותו שהושם בארון, שכתוב, ויישם בארון במצרים. ואח"כ נקבר בארץ הקדושה, שכתוב, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. וזה, יוסף, עמד בקיום הברית יותר מכל השבטים.

ולמה יקומו העומדים לתחייה בארץ הגליל דווקא, כאן יוצר רבי שמעון בר יוחאי משוואה ואומר משום שארץ הגליל היא שהוא חלקו של אותו שהושם בארון (שהוא יוסף) שכתוב, ויישם בארון במצרים. ואח"כ נקבר בארץ הקדושה, היא ארץ ישראל שכתוב, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, עצמותיו הנמשכות מעצמותו יתברך קברו בשכם, מדוע? כי אמר יעקב בנבואת ויחי "תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו", שהם בקשו הפרוד והוא בקש האיחוד שנאמר, "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד–עַל-אַחֶיךָ" (בראשית מח, כב)  וזה, יוסף, עמד בקיום הברית יותר מכל השבטים.

לסיכום מדוע תתגלה תכונת המשיח בארץ הגליל, כי ארץ הגליל נמשכת מרצון של דורשי ה', ובמקום שיש דרישה לגילוי ה' יהיה גילוי ה', ומדוע ארץ הגליל היא חלקו של יוסף אע"פ שעצמותיו שהועלו ממצרים נקברו בשכם? כי יוסף הוא זה שהושם בארון במצרים, ומכיוון שהוא שמר את הברית יותר מכולם, הרי שהארון שהושם בו במצרים נקרא על שם שומר הברית שהוא יוסף ונקרא ארון הברית, על שם מ"ה שנשמר בו והיא הברית, ואלו מחנות מחנות שיקומו בארץ הגליל, אלו מחנות של בעלי האמונה ככתוב "חונה מלאך ה' סביב יראיו" והוא חלקו של יוסף שראה דיוקנו של אביו באותה שעה (סוטה לו) שנאמר "ותשב באיתן קשתו", ואין ברית אלא קשת ככתוב, "אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט י"ג).

גילוי משיח נעים לכל אחד ואחת מאתנו

תמונה ארץ הגליל, פרחי ארץ ישראל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

שיעור בנושא ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א בישיבת 'כתר דוד' בנהריה

דברים שנאמרו בשיעור ל"ג בעומר לציון יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, שבחר להסתלק מן העולם באותו יום, לא כמו כל אדם שהמיתה פוגשת אותו בלי הכנה, אלא הזה"ק מציין שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם.

"באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם, היה מסדר דבריו ונתאספו החברים אצל רבי שמעון, והיו לפניו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ושאר החברים והיה הבית מלא. נשא רבי שמעון עיניו וראה שנתמלא הבית, בכה רבי שמעון ואמר: בזמן אחר כשהייתי חולה היה לפני רבי פנחס בן יאיר, ועד שבררתי מקומי בגן עדן חיכו לי, וכשחזרתי היתה אש מסובבת לפני ולעולם לא נפסק, ולא נכנס אדם אלי, אלא ברשות, ועתה אני רואה שנפסקה האש והנה נתמלא הבית. אמר רבי שמעון הנה עתה שעת רצון היא, ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם הבא, והנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה. שלא יאמרו שבחסרון הסתלקתי מן העולם".

רשב"י אומר שהוא רוצה לגלות דברים שהוא לא גילה עד עכשיו, מדוע, בכדי שהוא יבוא בלי בושה לעולם הבא, מה העניין שהוא יבוא בלי בושה? ואם הוא לא יאמר את הדברים הללו, למה הוא יבוא עם בושה לעולם הבא? מה הנקודה? מדוע הוא חייב לגלות את הדברים הללו? הזה"ק במקום אחר אומר דברים מאוד מדהימים לגבי רבי שמעון בר יוחאי, כתוב "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה",(שמות כג יז) הפשט של הפסוק מדבר על עלייה לרגל שכל עם ישראל צריכים לעלות שלוש פעמים בשנה לבית המקדש, שואל הזהר הקדוש, "מאן פני האדון יהו"ה, דא רבי שמעון בר יוחאי", זהו רשב"י, (זהר פרשת בא מאמר ויהי בחצי הלילה אות קכו).

אני שואל אתכם, איך אפשר לומר על אדם שהוא האדון השם, זה לא כפירה? אני מחכה לתשובות ממכם, איך אפשר לומר על אדם ילוד אישה שזה האדון השם? איך אפשר לומר כזה דבר?

משיב תלמיד : "כתוב בטל רצונך מרצונו כדי שהוא יבטל רצונו מפני רצונך, אתה יכול איך שהוא להגיע לזה".

הרב גוטליב : "תסביר קצת", (מחייך).

תלמיד: "אתה מבטל רצונך לפני הקב"ה, אז אם אתה רוצה משהו, הוא יעשה מה שאתה רוצה, מה שאתה מבקש, כמו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים".

הרב גוטליב: "אני שומע, זה נכון". למשל לגבי משה רבינו אומרים חז"ל, שכינה מדברת מתוך גרונו, זה גם מן משפט מדהים, זאת אומרת אדם ילוד אישה, שכינה מדברת מתוך גרונו, פירושו של דבר, שהוא אומר משהו, זה כמו שהקב"ה אומר משהו, ויפה ציינת, זאת אומרת שאם אדם דבק בהשם, מחובר עם הקב"ה, אז הוא נעשה כפי שכתוב בספרים הקדושים, מרכבה להקב"ה, כמו בגשמיות אנו רואים יש מרכבה, והנוסע נוסע ממקום למקום ע"י המרכבה, כך יש אנשים שמגיעים לדרגות של טהרה ושל קדושה ודבקים בקב"ה ועניין של דבקות משמעותו חיבור, והצדיקים הללו נעשים מרכבה לקב"ה בכל מקום שהם הולכים, והם אומרים משהו, הם בעצם אומרים את דבר השם.

לכן אומרים חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו, ועם זה יכולים להבין את המאמר המדהים הזה, שאומר הזה"ק, "שלוש פעמים בשנה יראה זכורך אל לפני האדון השם, האדון השם זה רבי שמעון בר יוחאי, לא פחות ולא יותר, דבר שקשה להבין אותו בהסתכלות שטחית, אבל ההסבר כפי שאמרתי. נשאלת השאלה, איך יכולים להגיע באמת לרמה כזאת שהאדם נהפך להיות מרכבה להשכינה? תחשבו על זה, הקב"ה ממ"ה, שלא מצומצם לא במקום ולא בזמן והוא מנהיג את כל העולם כולו, ואת כל הנבראים כולם, הוא מוליך הוא מנהיג, תתכן מציאות של ממ"ה יעשה לו אדם להיות מרכבה שלו? במה זה תלוי? ולמה כל אחד מאתנו עדיין לא יכול להגיע למעמד הזה?

תשובת תלמיד: שהקב"ה, אדם שהוא נחשב זאת אומרת בכוחות היותר מצומצמים אפילו, דוקא בגלל שהאדם הוא מצומצם, והוא קטן, אם הוא עושה עבודה מאוד גדולה, משקיע מתאמץ וכו' אז הוא מגיע לדרגה הגדולה ביותר שהוא באמת יכול להיות מרכבה לקב"ה, זה נראה כאילו פשוט.

מה מונע את זה ומה גורם לזה, אתה אומר משקיע עבודה זה ודאי שזה כך, האמת היא פשוטה (לתלמיד) אל תתביש בפשטות, קשה מאוד להיות פשוט, מספרים על אחד האדמו"רים הגדולים קראו לו הרבי מקוצ'ק, פעם נכנס אליו מישהו ואמר: "תשמע, אנחנו למדנו בחדר ביחד בתלמוד תורה, איך זה קרה שאתה נהיית אדמו"ר רבן של כל ישראל, ואני נשארתי אדם פשוט?", "אתה פשוט? אתה עקום, ואני פשוט". להיות פשוט זה קשה כתוב שהבורא הוא פשוט, כל האלוקות הוא פשוט. מה המשמעות של פשוט? פשוט אפשר לומר אנחנו הגענו לכאן עכשיו, אז זה לא היה לנו פשוט להגיע לכאן, כי יש כאן הרבה בניינים ובכל בנין הרבה קומות, כיתות ואולמות, אז זה לא היה לנו פשוט, זאת אומרת ככל שיש פחות חלוקות ופוחת מידור הכל יותר פשוט, לו למשל היינו באים לכאן, והיה כאן רק בנין אחד, עם אולם אחד, אז היה מאוד פשוט להגיע, זאת אומרת ככל שיש יותר ויותר חלוקות ויותר ויותר מדורים, אז זה יותר קשה. על הבורא יתברך אומרים שהוא פשוט, האר"י הקדוש כותב שאור האלוקות הוא פשוט, זה יהיה נכון אם נגדיר שלהיות פשוט, המשמעות שדרכו של האדם ברורה לו בחיים, ויש לו רק מטרה אחת, ורק כיוון אחד ורק עניין אחד, אז נבחן שהאדם הוא פשוט.

אדם לא פשוט, הפרוש הוא שבאמת הוא לא יודע מה המטרה האמיתית ויש לו כל מיני מטרות וכל מיני עניינים, ופעם לכיוון הזה ופעם לכיוון האחר, אז זה לא פשוט, החיים מחולקים אצלו. משל דוד המלך אומר, "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש", היתה לו שאיפה אחת בלבד, אז במילא אפשר לומר שהחיים שלו היו חיים פשוטים, מפני שהיתה לו שאיפה אחת בלבד והוא הלך לכיוון אחד בלבד, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", זה הכל, אז לכן אני אומר שאתה מתנצל שאתה אומר דברים פשוטים, אין מה להתנצל, ככל שהדברים יותר פשוטים הם יותר טובים.

אז אתה אמרת שהיצר הרע מפריע לנו להתחבר עם הבורא, זה נכון, רק השאלה היא מה זה בכלל יצר הרע, איך נגדיר יצר טוב, ואיך נגדיר יצר הרע, שהיצר הטוב מקרב אותנו אל הבורא, מביא אותנו אל המעמד הבלתי יאומן הזה שהאדם הקטן, יכול להדבק במלך מלכי המלכים, והיצר הרע מנתק אותנו ובעצם גורם לנו את ההפסד הכי גדול שאדם יכול להפסיד, כי מה כבר אדם יכול להרוויח בעולם הזה, אתם עוד קצת צעירים, אבל הגיל הרבה פעמים לא אומר הרבה, יש צעירים שכבר בגילאים קטנים חושבים מחשבות נכונות, ושואפים שאיפות נכונות, אבל כל אחד יכול להבין בפשטות.

למשל שהאדם משקיע אז יש מצב בעולם שזוג מתחתן והוא עובד וגם היא עובדת וגם עובדים שעות נוספות בגלל שהם רוצים לקנות דירה, אז גם הוא עובד וגם היא עובדת וגם שעות נוספות הרבה שנים בכדי לממן דירה, אז זה כדאי? אז אנשים מבינים שכן דירה זה דבר שנשאר להמון שנים, זה לא סוכריה שנגמרת אחרי שתי דקות, בשביל זה לא היית עובד כמה שנים, אבל בשביל שתהיה לך דירה ותוכל לגדל שם ילדים, ושם תשב כמה עשרות שנים, אז אתה מבין שזה כדאי, אז לפי אותו האופן יכולים להבין שאם אדם משקיע בעולם הזה והוא מקבל איזה שהוא רכוש, שהוא לא נשאר לכמה עשרות שנים, אלא הוא נשאר לו לתמיד, באופן נצחי גם אחרי פטירתו, הרכוש הזה נשאר לו, אז יכולים להבין שעל הדבר הזה כדאי להשקיע את ההשקעות הכי מאומצות, כדאי לתת את היגיעה הכי גדולה בכדי להשיג את ההשקעה הזאת. זאת אומרת הקשר עם בורא עולם, להגיע למעמד כזה שאדם יכול להיות מרכבה לבורא עולם, זה ענין נצחי, זה לא ענין של שנה שנתיים כאן, זה נמשך לתמיד, גם לאחר פטירתו של אדם.

המשך שיעור שמע ל"ג בעומר בישיבה נהריה תשס"ט מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה

מהו שנאמר בתפילת ראש השנה, "אִם כבנים אִם כעבדים"?

יש כל מיני ערכים של עבודת הבורא, כמו שאומרים בראש השנה, אם כבנים אם כעבדים, אין מובחר, צריכים את כל הערכים, אם יש רק ערך אחד.... צריכים גם בן, הבורא ברא אותנו משני הופכים שקוראים להם נשמה וגוף, אז אדם לא יכול לחיות רק חיים נשמתיים, אין דבר כזה, והראיה שהקב"ה הלביש את הנשמה בתוך גוף, אז אדם לא יבוא ויגיד לי הוא פנימי הוא נשמתי, צריכים לקיים את המצוות בפועל, בשביל זה הכניסו אותנו בתוך גוף. הכל צריך לבוא לידי גילוי ריאלי בפועל, אין כזה דבר דתי בלב, הכל צריך לבוא בפועל, אני אוהב את השני זה צריך לבוא להוכחה מעשית, אני הולך עושה אצלו ספונג'ה, וגם ההיפך לא לחיות רק חיים גופניים, בלי חיים נשמתיים, גם כן לא, זה לא טוב, וזה לא טוב, זה קליפה וזה קליפה.

ההבדל בינינו לאומות העולם, שאומות העולם תמיד תופסים מידה קיצונית, או את הימין, או את השמאל, וישראל תמיד תופסים שני הפכים ביחד, זה נקרא קו האמצעי בכל דבר ודבר צריך למצוא את הקו האמצעי, זה הכי קשה, כי תמיד יותר קל להיות קיצוני, אני אזרוק את זה, אני אלך רק עם זה, אבל להתחשב גם עם זה וגם עם זה, זה תמיד קשה.

נזיר הוא חוטא, התורה אמרה שנזיר הוא חוטא, נזיר צריך להביא קורבן. אתה רואה יש כאלו בהודו יושבים על הסלעים כמו לטאות, ראית פעם לטאות יושבות על סלעים? ברחובות אני לא יודע אם יש לכם את זה, ברחובות יש לכם זה, אין לכם זה, אתם לא יודעים שום דבר, פה אנחנו הולכים פה בהרים, אתה רואה השמש עולה, הלטאות יוצאות מהחורים שלהם, הוא עומד, והוא מתפלל לשמש הוא עושה ככה (מטה ראשו) אתה ראית פעם? הוא מתפלל. במזרח יש לך כל מיני כאלה הוא יכול לשבת על סלע שלושה חדשים, לא אבל התורה שלנו אומרת "ואנשי קודש תהיו לי", אנשים אני רוצה אתכם, אנשים בשר ודם עם כל התאוות, עם כל היצרים, אנשי קודש אבַל, לא לכאן ולא לכאן, אם תבדוק טוב טוב כל נושא שיש, כל נושא יש לו תמיד ימין ושמאל, וצריכים ללכת באמצע, הקו האמצעי.

אז לכן, זה לא נכון, צריך עבדים וצריך בנים, "אם כבנים, אם כעבדים", צריך את שניהם, מה ההבדל בניהם, העבד זה נקרא כלי זך, הוא לא צריך שום דבר, מה שהאדון נותן לו, הוא אומר, "תודה רבה", לא מגיע לו כלום, אבל אני צריך גם כלים עבים, אני צריך כלים שיגידו, "אני רוצה, אני רוצה", זה הבן, הבן הוא רוצה, הוא דורש, בטח, "אתה הבאת אותי לעולם, אז תתן לי משהו, אני אמרתי להביא אותי לעולם, אתה הבאת אותי לעולם, אז תן לי, תן לי זה וזה וזה", זה כוח ההמשכה זה הבנים, אם יש רק כוח שמסתפק במועט, שזה נקרא עבד, זה לא טוב צריך את שניהם ביחד, להרכיב אותם אחד עם השני, בחיכוך של שני הופכים יש רווח, זה ברור?

פעם אני באתי לרב'ה זצ"ל, זה היה לפנות בוקר, הוא היה נותן את השיעור בשתיים בלילה, ואח"כ הוא היה יוצא קצת החוצה תפוס עם מחשבות, אז פעם אני באתי אליו, אז אמרתי לו את זה מה שאמרתי לכם,  המשפט הזה מה שאמרתי לכם, "מה זאת אומרת? הקב"ה הוא הביא אותנו לעולם, אז הוא הביא, אני אמרתי לו להביא אותי? כתוב בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך, אז הוא צריך לדאוג לכל ה..., מה זאת אומרת?" ונתתי שם דפיקה, אז הוא אמר (הרב'ה) זה כוונה טובה. כך אמר.

אמרתי לו אם הילד יבוא לאבא שלו יגיד לו: "תן לי, תדאג לי זה וזה, אתה הבאת אותי לעולם, אתה צריך לדאוג לי", אתה מביא ייצורים לעולם, אתה לא דואג להם, זה אכזריות, אבל תביא ואל ת.. אז הוא אמר לי, "זה כוונה טובה, וזה צריך לדרוש באמת". זה נקרא בנים. יש מקום לעשות את זה באופן יזום לגבי רוחניות, ואין מקום לעשות את זה באופן יזום לגבי גשמיות.

בגשמיות אנחנו לא צריכים ליזום שום דבר, הרצון לקבל שלנו הוא בריא לגמרי, וכל דבר שאנחנו רואים, אנחנו רוצים אותו, אם לא היה משטרות בעולם, מי היה יודע לאן היינו מגיעים. נכון שולם? מי יודע, אז מימלא שם אני לא צריך לעשות שום דבר יזום, אלא מה לפי מה שקורה בשטח, שם עיקר העבודה בעניין של גשמיות זה להיות בבחינת עבד, זאת אומרת שמח בחלקו, ובענין רוחניות צריך להיות בבחינת בנים, לא שמח בחלקו, רק לדרוש, אתה מבין את זה?

לדרוש גשמיות, זה יש לנו ממילא לא צריך לעבוד על זה, לכן עיקר העבודה שמה זה להיות בבחינת עבד, שהוא שמח בחלקו, לא לעשות ענין משום דבר, שום דבר לא לעשות ענין, מה שנותנים לך בצלחת זה תאכל, אל תשאל, "איפה זה? למה לא שמת זה?" אתה מבין? נותנים לך תפוח אדמה לא מבושל תאכל לא מבושל מה שנתנו ככה, בלי לעשות בעיות, למה? כי את השמאל יש לך שמה, אז מה עיקר העבודה? ימין. אבל לגבי רוחניות שמה אין דרישה, כתוב "ציון דורש אין לה", אף אחד למה מחפש את ציון, אף אחד לא מחפש את הקב"ה, כן? אם משהו פגע בך, אתה לא יכול לישון בלילה, אבל מעט מאוד אנשים לא יכולים לישון בלילה בגלל געגועים להשם. איפה יש אנשים כאלה?

המשך שיעור שמע "מהו שנאמר בתפילת ראש השנה אם כבנים אם כעבדים" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

שבת שלום ומבורך