אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מדוע מלמד רבי אליעזר הגדול את רבי עקיבא רי"ו טעמים שבשיר השירים

ולמדו ריו טעמים שבשיר השירים.

ולמדו ריו טעמים שבשיר השירים.

בעקבות מחלוקת שהיתה בין חכמים בענין תנורו של עכנאי, הוחרם רבי אליעזר הגדול ע"י חכמי הדור. את ההודעה על הנידוי נטל על עצמו רבי עקיבא, תלמידו החביב, מחשש שמא יודיעו אדם שאינוראוי לשיעור קומתו, ובכך יגרום צער עמוק לרבי אליעזר הגדול, צער שיעורר את כעסו של רבי אליעזר ויחריב את העולם.

כך מתארת הגמרא במסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב' את חששו של רבי עקיבא והתנהגותו לאור החשש:

אמר להם רבי עקיבא: "אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו". מה עשה רבי עקיבא לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: "עקיבא מה יום מיומים?" אמר לו רבי (עקיבא): "כמדומה לי שחבירים בדילים ממך."

בשל הנידוי חלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות, כאשר נכנסו חכמי הדור לבקרו קלל (רבי אליעזר) אותם על שלא באו אליו לשמשו, שלמדנו גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה. בנתיים בא רבי עקיבא. אמר לו עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשיני. אמר לו, רבי לא היה לי זמן פנוי. כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. וקיללו שמיתתו תהיה קשה מכולם. כלומר, שקלל גם את שאר חכמים שלא באו לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת רבי עקיבא תהיה קשה מכולם. (זהר וירא, מאמר כשחלה רבי אליעזר, אות לד).

כפי שאנו רואים 'התכשיט הגדול', רבי עקיבא, זוכה לקללה הגדולה מכולם. רבי עקיבא מתחיל לבכות ומבקש מרבי אליעזר שילמדנו תורה, רבי אליעזר הגדול מלמדו רי"ו טעמים שבשיר השירים, מדוע רי"ו טעמים, והלא במגילת שיר השירים יש רי"ז פסוקים שהם רי"ו ועוד אחד, מהו אותה כללות אחת, שאותה לא יכול רבי אליעזר ללמד את רבי עקיבא?

אותה כללות שאוחז בה רבי אליעזר ואינו יכול ללמדה לרבי עקיבא, היא כללות האמונה, ואמונה אי אפשר ללמד, אי אפשר להעביר את הרגשת אחדות הכל מאדם לאדם, כי על האדם להשיג אותה בכוחות עצמו, ביגיע כפיו. לכן את אותה משוואה נראה מתקיימת גם אצל חבקו"ק (הנביא) ששמו עולה גימטריה רי"ו, שבא והעמידן על אחת, "צדיק באמונתו יחיה".

זו גם הסיבה שרבי עקיבא זכה למיתה משונה, וכאשר סרקו את בשרו במסרקות ברז"ל הוציא את נשמתו ב-אחד. מהי מהות הסריקה? סריקה מלשון סרק, כמו איומי סרק, איום שאין לו סיכוי להתקיים, ולכן לא מתייחסים אליו ברצינות.

זאת ועוד, אנחנו מכירים את הביטוי אילן סרק, שפירושו אילן שלא מפיק פירות, מספר הזה"ק כי אילן הסרק נמשל לאל אחר שאסתריס ולא עביד פרי כלומר, לאל אחר, שהוא מסורס ולא עושה פרות. ההיפך מאילן סרק הוא עץ פרי, מהו פרי ברוחניות? חיבור של אדם עם האלוקות.

חוכמתו הרבה של רבי עקיבא לא עמדה לו לימינו, היא אינה מביאה אותו לכלל חיבור עם האלוקות או עם חברים. חכמתו משכרת אותו, ומובילה אותו ליותר ויותר פירוד, גם כ"ד אלף תלמידיו, אינם מצליחים להיות בקשר עם חבריהם, ואינם נוהגים לכבד זה את זה, ולכן הם מתים במגפה מפסח עד ל"ג בעומר, להראות לרבי עקיבא כי דרכו אינה נכונה. אך רבי עקיבא בשלו, ממשיך להתרחק ולחיות בעולמו הפרטי, בו הוא רואה את שמעון בר כוכבא כמשיח-על-בריח.

למרבה הפלא יהיו אלה הרומאים, הנבחנים לרצונות הקבלה העצמיים הגדולים ביותר בנפשו של אדם פנימה, אשר יביאו את רבי עקיבא לכלל תשובה מאהבה.

...

תמונה : ציפי נחליאלי

מהו שאומר הכתוב הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו

דןד וגלית

דוד וגלית, רישום מהמאה ה-13

כותב ספר שמואל א' פרק יח' פסוקים ו' ז' : "וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ--בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים.   וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ:  הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו".

מהו פירוש השיר ששרו הנשים המשחקות לפני דוד בשובו מהכות את הפלישתי, למה הכוונה במילים "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" ? מהם אלפים, מהן רבבות, מדוע מיוחסים אלפים לשאול, ורבבות לדוד?

הכה שאול באלפיו, הכוונה היא כי שאול הכה את אויביו באמצעות ספירת חכמה, כמאמר הפסוק מאיוב (לג לג) ואאלפך חכמה. וכדי להבין במה הכה דוד את אויביו נתבונן תחילה בפסוק מספר יחזקאל, אותו אנו קוראים בהגדה של פסח, רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יחזקאל טז ז)

צמח הן אותיות מצח, ורבבה הוא מספר עשרת אלפים, או עשר פעמים אות א’.

כיצד בנויה אות אלף פשוטה? אות א’ בנויה מאות ו’ נוטה באלכסון ושתי אותיות יוד, אחת פונה ימינה ולמעלה ואחת פונה שמאלה ולמטה, באופן שערך האות אלף כעת (במילוי האות ו’ ושתי אותיות יוד) הוא כ”ו, כשם הויה פשוט,  י-ה-ו-ה.

שם הוי"ה פשוט ניתן לכתוב במילוי האות א' והוא יכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, ערכו בגימטריה 45, או שם מ"ה, או שם אד"ם.

נמצא כל אות א’ פשוטה כוללת בתוכה שם הויה במילוי אלפין שהוא מ”ה, באופן שכאשר אנו קוראים את הפסוק רבבה כצמח השדה נתתיך, אנו יכולים לקרוא אותו כעשר אותיות א' (עשרת אלפים) היוצאות מהמצח או עשר פעמים שם מ”ה היוצא מהמצח.

נמצא כי כוונת הפסוק הכה שאול באלפיו היא, כי שאול הכה את אויביו באמצעות ספירת החכמה, ככתוב באיוב לג לג, ואאלפך חכמה, ואילו דוד הכה את הפלישתי באמצעות עשר פעמים שם מ"ה היוצא מן המצח, שהוא בספירת כתר ואור יחידה מאיר בה, לכן נתקנא בו שאול, כי בספירת חכמה, שהיא בחינת שאול, מאיר אור החיה, ובספירת כתר, שהיא בחינת דוד המלך, מאיר אור היחידה.

מקור : אור הבהיר, סימן מ"ה היוצא מהמצח:

(ע"ע מ"ה) ונתבאר שם שכל מעלת החסדים האלו הוא משום מציאותם בכתר בבחי' פנים דכתר המכונה מצח, דע"כ כחו יפה להתהפך לאור החכמה עש"ה. וע"כ מוגדרת הויה דאלפין הזאת בשם מ"ה היוצא מהמצח.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בוידאו שלפנינו להקת כוורת מזמרת את דוד וגלית באוירה קלילה

אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ

"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ'".

"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ'".

בספר בראשית פרק י"ד, אנו קוראים על מלחמה שנערכת בין חמשת מלכי ככר הירדן, לבין ארבעת מלכי בקעת בבל. חמשת מלכי ככר הירדן היו מעלים מס מידי שנה אל ארבעת מלכי בקעת בבל, עד שיום אחד מרדו. ארבעת מלכי בבל השיבו מלחמה שערה, ובאו להלחם עימם בעמק השידים ים המלח. מלכי סדום ועמורה, שהם חלק מחמשת המלכים, נפלו בבארות החימר אשר שם ושאר מלכי ככר הירדן נסו לכיוון ההר. את בן אחי אברם, לוט, שבו ארבעת מלכי בבל.

בעוד אברם יושב באלוני ממרא, מגיע אליו פליט מן המלחמה ומספר לו על גורל אחיינו שנשבה. אברם מריק את חניכיו ומצפין עד לחובה שמצפון לדמשק כדי לשחרר את לוט אחיינו שנשבה. בשובו ארצה יחד עם לוט, פוגש אותם מלך סדום בעמק המלך הוא עמק השווה. וכך מתאר הכתוב את המפגש :" וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, (לקראת אברהם) אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ (ארבעת המלכים)--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ".

מדוע מכונה עמק השווה עמק המלך?

מסביר הרח"ו מפי האר"י, כי יש בסה"כ יש ב' הפכים במציאות אור וכלי. תכונת האור היא לתת, להתפשט, להשפיע, באשר תכונת הכלי היא לקבל. הקבלה הלוריאנית מסבירה מהו התנאי למפגש בין שני הפכים: כאשר הכלי יקבל את ההטבה, שהיא בחינת אור, בתנאי שהוא ישמש בה על מנת להשפיע, כלומר יקבל כדי לתת, אזי ימצאו האור והכלי בשווי תכונה או צורה. וכאשר שני אלמנטים משווים צורה או תכונה הם יכולים להפגש, כמו שני אנשים החולקים ראיית עולם דומה, תמצא שהם חברים.

מכאן נבין מדוע עמק השווה הוא עמק המלך, באשר "המלך" הוא אלופו של של עולם או האור, או הטוב שרוצה לתת, ו"עמק" הוא בית קיבולו של הכלי הרוצה לקבל, ורק כאשר הכלי מסוגל לקבל את הטוב, (האור) על מנת להשפיע (כלומר לא לעצמו, אלא להוליך את הטוב הלאה), הם יכולים להפגש בעמק השווה, כלומר עומק הכלי לובש תכונה של על מנת להשפיע, וכך הוא יכול להיות בשווי צורה עם צורת המלך שהיא נתינה, אהבה השפעה.

כי גם את הכלי יצר המלך, אלא שהמלך מעוניין בהתפתחות הכלי מקבלה עצמית, לקבלה על מנת להשפיע טוב, ואז גם הם יכולים להפגש מטעם שווי הצורה, בעמק (בכלי שיצר) המלך, הוא עמק השווה (מטעם) שווי הצורה, כמו חברים.

כל טוב הצלחה וברכה

על הקשר שבין העתקת עצי-זית למושג 'עתיק יומין' המופיע בספר דניאל והקשר שלו לחכמת הקבלה

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

העתקת עצי זיתים לשדרת השלום מצפה הילה

העתקת עצי זית לשדרת השלום מצפה הילה

עליונים ותחתונים

בגשמיות, (בתחתונים) בעולם הזה - אנו רואים בתמונה שלפנינו העתקת עצי זיתים ממקום למקום. העתקה פירושה הזזה ממקום למקום. העתקה היא שם הפעולה.

בעליונים, בעולמות הנפש של האדם פנימה  - נבחן המונח 'עתיק יומין' לשמו של פרצוף פנימיות הכתר. שמו נגזר מהפסוק בספר דניאל, המתאר את הקב"ה יושב על כסא המשפט: "ועתיק יומין יתיב, לבושיה כתלג חיור, ושער רישיה כעמר נקי" (ועתיק יומין יושב, לבושו כשלג לבן, ושער ראשו כצמר נקי). שהוא תכלית הגובה.

בקבלה ובחסידות מבואר כי בחינת "עתיק יומין" היא בחינה גבוהה באלוקות, הגבוהה מן הפרצופים של עולם האצילות, ואף מן פרצוף אריך אנפין. ודעת דעתיק הוא מקור התורה. 

וכך כותב בעל הסולם בהקדמה לספר הזהר במאמר עמי אתה בשותפא, בו מוסבר כיצד נעשה האדם שותפו של הקב"ה בקיימו את העולם ע"י חידוש דברי תורה.

סד) וכן כל מלה וכו': וכן כל דבר ודבר של חכמה נעשים רקיעים עומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין, והוא קורא אותם, שמים חדשים. כלומר, שמים מחודשים, שהם סתומים של סודות החכמה העליונה. וכל שאר דברי תורה המתחדשים, שאינם מבחינת חכמה עליונה, עומדים לפני הקב"ה, ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ונתחדש ונעשה הכל ארץ חדשה, מכח דבר ההוא שנתחדש בתורה.

פירוש, כי כן הולכים הצדיקים ומעלים מ"ן תמיד וממשיכים המדרגות הנשגבות ההן מעתיק יומין ע"י אותם הרקיעים שנעשו ע"י הזווג העליון. ומאלו הרקיעים נעשו סוד השמים חדשים, שהם מתחדשים במדרגת עתיק יומין כנ"ל. וע"כ נק' אלו ההשגות הגבוהות בשםסתימין דרזין דחכמתא עלאה דהיינו על שבאות מלובשות בלבוש הנמשך מהרקיעין.

וז"ש, שאר מלין דאורייתא וכו' לגבי ארץ חד ואתחדש ואתעביד כלא ארץ חדשה : כי בכל קומה יש חו"ב תו"מ, ועד כאן היה המדובר רק מבחינת רזין דחכמתא לבדה, ולא מבינה וז"א ומלכות שבכל קומה. וז"ש, ואתעבידו ארצות החיים שנעשים כולם לבחינת בינה, הנק' ארץ החיים. ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד היינו להמלכות הנקראת ארץ סתם ואתחדש ואתעביד כלא ארץ חדשה כי המלכות נתעטרה וקבלה כל המדרגות דארצות החיים, שהן בינה, וע"י זה עלתה המלכות להיות בינה. ונק' עתה ארץ חדשה, כי מה שהיתה מקודם לכן בחינת מלכות, היא עתה בחינת בינה. וז"ס עתיד הב"ן להיות ס"ג, והמ"ה להיות ע"ב. כי בחינת שמים הם ז"א, ועתה במדרגת עתיק יומין הם ברזין דחכמתא עלאה, הרי שהמ"ה שהוא ז"א נעשה לבחינת ע"ב שהיא חכמה. ובחינת ארץ שהיא נוקבא דז"א נעשה לבחינת ס"ג שהיא בינה. ונמצא שסוד שמים חדשים וארץ חדשה הם מ"ה וב"ן שנתבטלו ונעשו לע"ב ס"ג.

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה : אריה עשת

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה באור פרשת עקב לפי הקבלה והחסידות

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

"אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ".

"אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ".

פרשת השבוע פרשת 'עקב' וכך נאמר בה: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ", פרק ח' פסוק ד', "וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה", ממילא כיוון שקבלת תנאים כל-כך טובים שלא היה בלאי בלבושים, והרגל לא בצקה, לא נתקלקלה, למרות שהלכו במדבר כל כך הרבה שנים, ממילא, "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". אם בכל זאת הקב"ה משפיע לך ייסורים, דע לך שזה מחמת אהבתו אותך, כאשר ייסר איש את בנו, מחמת שהוא אוהב אותו.

ממילא, "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, ארץ ישראל,   "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר", בכל מקום יש הרבה מים, "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". העניין הזה עם מים זה קצת בעייתי היום, יש לנו משבר מים, אבל צריך להגיד שזה הכל תלוי במעשה התחתונים פשוט, " אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם", כאילו בקושי, "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ", תוכל להשיג את הלחם בקלות, ברוב שפע, מרוב עושר של האדמה, האדמה תצמיח חיטים, שעורים וכו'. "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת", היא עשירה במרבצים טבעיים, "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", זאת אומרת השם יתברך נתן לנו ארץ טובה, ארץ בעלת שפע עצום, ואם אדם יבוא וישאל, אנו לא רואים את זה, התשובה היא הכל יחסי, תסתכל מה היתה ארץ ישראל לפני שעם ישראל חזר לפה, היה פה הכל מדבר, לא היה כלום, ועם ישראל תוך שישים שנה הצליח לפתח כאן, חקלאות יוצאת מן הכלל, אם כן מה נאמר ומה נדבר רק נודה לה', "וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".

נחזור על הדברים נתבונן בהם מבחינה פנימית, "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ", שמלתך זה לבוש, לבוש המלביש את הגוף, מבחינת חכמת הקבלה, לבושים מכונים אור חוזר, שזה הכוונה על מנת להשפיע שזה אדם מכוון, אם כן שמלתך לא בלתה מעלך הפירוש הוא, שהכוונה דעל מנת להשפיע, שהיא הלבוש שבו מתלבש אור האלוקות, זה לא נתקלקל, זה לא נמאס, "וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה", רגל נקרא הרצונות דקבלה של האדם, מלשון מרגלים שהרצונות דקבלה תמיד מרגלים לראות, איפה יכולים לקבל יותר תענוג, יותר סיפוק, יותר הנאה, וגם הרצונות דקבלה מרגלים אחר החברים לראות אם הם בסדר, אם הם פועלים כראוי ואחר הקב"ה לראות אם הוא באמת טוב ומיטיב, מפני שהרצונות דקבלה רוצים שהמציאות שסביבם תתנהל בצורה שמתאימה להם. כי הכל בחינת העוביות והרצונות דקבלה של האדם, לא נתקלקלו זה ארבעים שנה.

בשביל מה אדם צריך את כל הרצונות דקבלה, שמסבבים לו ייסורים רבים, על זה אומר הפסוק, "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". כמו שהאבא מייסר את בנו, בשביל מה, בכדי להיטיב לו, כך גם הקב"ה מייסר את האדם, דהיינו מגדיל את הרצונות הקבלה שבו, בשביל מה, בכדי להיטיב לאדם, כי כאשר האדם רואה שרצונות דקבלה הולכים וגוברים עליו, כאשר הוא רואה שהבקורת של הרצון לקבל, היא נוקבת, שהוא שולל את החברים שסביבו, ואת הנהגת הקב"ה שרואה, אז זה צריך לדעת שכל זה בא מאת ה', "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ".

ממילא כאשר אדם מאמין שכל הייסורים שיש לו, הן ייסורי הגוף, הן ייסורי הנפש, הן ייסורים רוחניים, הכל לטובתו, בכדי שיצטרך את עזרת ה', "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ", צריך להתירא מהשי"ת, איזה יראה זאת? לא יראת העונש, למרות שמצד האמת אז הקב"ה יצר כאן מערכת שבאמת מענישה את האדם, כל זמן שלא הולך בדרך הנכונה, אבל היראה צריכה להיות יראת הרוממות, מטעם כבוד המלך, לא ללכת נגד הקב"ה, מטעם כבוד המלך, אז יש לנו כאן מצוות עשה, ומצוות לא תעשה. ללכת בדרכיו, זה מה הוא רחום אף אתה רחום, ליראה אותו, שלא לעשות ההיפך מרצון השי"ת, מטעם כבוד ה'. זאת אומרת הקב"ה צריך להיות כל כך יקר לנו, שאנו אוהבים אותו, לא רוצים חס ושלום בשום אופן לפגום בכבודו. כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, מביא אותנו אל ארץ ישראל, שהיא בחינת רצון להשפיע ואהבת הזולת אהבת ה', ארץ נחלי מים שהשפע האלוקי מתגלה בה בלי הגבלה. עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, רוב אור אלוקי מפכה. בבקעה, במקומות של ירידת האדם, שהאדם יורד למטה, אז על ידי תפילתו וזעקתו ממשיך את השפע האלוקי, ובהר, כאשר אדם מהרהר הרהורי גובה, הרהורים עליונים על גדלות ה', גם ממלא אותו השפע האלוקי.

ארץ שבעת המינים, חיטה ושעורה, ארץ ישראל נמשכת מעולם האצילות, יש בה תופעות שונות, חיטה היא מאכל אדם, מה זה מאכל אדם, אור החכמה, אור התגלות אלוקות. שעורה הוא מאכל בהמה, דהיינו בחינת אמונה. גפן זה יין גם מרמז על אור החכמה, מה יהיה ההבדל בין חיטה לגפן? חיטה זה בדרך כלל זה אור חכמה ממוזג מבחינת קו אמצעי, אבל בגפן, שזה יין, יכולים לשתות יותר מידי, ואז זה מפרק את כל המערכת, זה בחינת ג"ר דחכמה, צריך לראות לשתות יין רק במידה ובמשקל. תאנה, יש אומרים שעץ הדעת תאנה היה, מה זה תאנה, מלשון רמאות כמו הונאה, שאדם הראשון סבר שיכול לכוון על האור הגדול הזה על מנת להשפיע, אז זה גם מרמז על אור אלוקות, האמת היא שהכל מרמז פה על אור החכמה, חיטה מבחינת קו אמצעי, שעורה, זה ג"ר דחכמה, אי אפשר לקבל ג"ר דחכמה, אז צריך ללכת באמונה, כפי שאומרים חז"ל על הפסוק, אדם ובהמה תושיע ה', אלו שערומים בדעת כאדם, ומשימים עצמם כבהמה. גפן זה יין מרמז על חכמה, תאנה גם, רימון, אמר רבינו בעל הסולם מלשון התרוממות, למעלה מהדעת.

"אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ", זיתים יש בכל ארץ ישראל, זית מרמז על כמה וכמה דברים, קודם כל הזית הוא מר, זה מרמז על השגחת השי"ת שהוא טוב ומיטיב והיא נסתרת, אנחנו מרגישים הרבה מרירות בחיים, בפרט אדם שהולך בדרך ההשפעה, אז הגוף מתנגד מאוד, לכן מרגישים הרבה מרירות, אבל המרירות הזאת היא טובה לנו, כפי שאמרה היונה, ששלח נח, "מוטב יהיו מזונותי מרורים כזית ובידי הקב"ה, ולא מתוקים כדבש, בידי בשר ודם". הזית גם אין לו שלכת, יש לו את העלים כל השנה, זה מרמז על צל שמסתיר את מציאות ה', ואז האדם צריך ללכת באמונה תמיד. דבש, זה דבש תמרים, תמר זה גם דבר שיש בו שני הופכים, מצד אחד הוא מתוק מאוד, מצד שני תמר זה מלשון מר, אז גם זה מרמז על אותו ענין, שהאדם מרגיש מרירות בחייו, צריך להאמין שהכל מרצונו להיטיב לנבראיו, בפרט אדם שהולך בדרך ההשפעה מרגיש מרירות בגלל שהגוף מתנגד לזה, צריך להאמין שהכל לטובתו.

יוצא כך, יש לנו חיטה, שעורה, גפן ותאנה, ארבע ראשונים זה בחינת אור החכמה, רימון, זית ודבש, שלושת האחרונים זה בחינת אור החסדים, או אור האמונה. אלו הם שבעת המינים, שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל, "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם", לחם מרמז על בחינת אמונה למעלה מהדעת, כי הלחם הוא מלשון מלחמה, ומלחמת החיים שלנו זה להאמין שאנחנו עומדים לפני מלך גדול ונורא, אז יכול אדם להתעסק עם האמונה במסכנות, זאת אומרת הוא משתדל לקבל עול מלכות שמים, אבל הוא מרגיש את עצמו מסכן מאוד, זה סימן שאתה לא בארץ ישראל, מי שנמצא בארץ ישראל, הוא לא אוכל לחם במסכנות, הוא שמח על כל מהלך ומהלך של אמונה, למעלה מהדעת שהוא יכול ללכת, "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", אלא בשמחה ובשלמות, "לא תחסר כל בה", לא יהיה לך שום חסרון, בזה שאתה משפיע ומפקיר את עצמך ללכת עם אחרים בנתינה בבחינת שלי-שלך ושלך-שלך, ארץ שלא יהיה לך שום חסרון אם אתה הולך באמונה למעלה מהדעת ואתה לא מבין מה התועלת שיש לך מזה, אבל בכל זאת יהיה לך שלמות ושמחה. מטעם שאתה דבוק בה'.

" אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת", הרבה מרבצי טבע, יש בה גם כוחות הקליפות, אבניה מלשון הבנה, ברזל, זה קליפת הבחינה ד', כי בכל מקום שיש קדושה, יש גם סטרא אחרא, שרוצה לינק מהקדושה, אבל בכל אופן מהרריה תחצוב נחושת, נחושת מרמז על קו אמצעי, זהב הכסף ונחושת, נחושת זה בחינת קו אמצעי שבכל ענין ובכל דבר שיש לאדם צריך לתקן אותו, מבחינת קו אמצעי.

"וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". צריך לברך את ה', להודות לה' על כל דבר, גשמיות, נפשיות, רוחניות, כל דבר שאנו זוכים בו, צריך לברך לה', וגם אם יש ייסורים, וגם אם יש בלבולים, צריך להאמין. "וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ:  כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ". רק מתוך אהבתך, צריך להכניס את זה בראש, לחיות לפי זה, ולחיות בשמחה גם במצבים קשים, אומרים חז"ל, מדין דאורייתא, מדין התורה, מתי אדם צריך לברך ברכת המזון, רק אחרי שביעה, אבל עם ישראל החמירו על עצמם, עד כזית ועד כביצה, הסביר רבינו בעל הסולם כך, מדין דאורייתא, רק כשאדם שבע, מרגיש טוב, הוא מרגיש שמחה, אז הוא צריך לברך את ה', אבל חכמינו זכרונם לברכה שהנהיגו לנו את דרך האמונה, אז הנהיגו לברך גם אם אדם לא אכל כדי שביעה, אלא אם הוא אכל כביצה, מה זה כביצה, אומר רבינו בעל הסולם, ביצה זה דבר דומם, לא רואים בו חיים, פתאום אח"כ יוצא מזה חיים, יוצא אפרוח, כך גם עבודת האמונה מוגדרת כביצה, בהתחלה אדם הולך באמונה שיש בורא, ורוצה להתבטל אליו ולהשפיע, לבטל את עצמו לחברים, רק לדאוג לחברים, אבל הוא לא מרגיש כלום, אין לו פיד-בק, אומרים לו אם תקבל את האמונה בשמחה, ותברך את ה' גם על עבודת האמונה למעלה מהדעת, אחר כך תראה חיים.  אותו דבר זית, זית זה דבר מר, אדם מרגיש שמר לו, כשהוא באמת משפיע באמת משעבד את עצמו לאחרים ודואג לאחרים, בכל שעל וצעד, אז הגוף מתחיל לתת לו מרירות, קשה לגוף עם כל הדבר הזה, וגם יש התנגדויות מבית ומחוץ, ואם בכל זאת האדם מתאמץ לקבל עול מלכות שמים, ולברך את ה', גם על המצבים המרים, אחר כך הוא זוכה לכל מילי דמיטב.

להתראות לכולם, בהצלחה

שיעור וידאו "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ", פרשת 'עקב' מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א 

מדוע רוחו של משיח מנשבת על יד ישי בית הלחמי

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

על יד ישי בית הלחמי

על יד ישי בית הלחמי

בפיוט לכה דודי אנו אומרים : "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי, עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ". התנערי מעפר קומי, על מי מדובר? מי נמצא כאן בעפר? כלל ישראל, כנסת ישראל, השכינה הקדושה נמצאת בעפר, מה המשמעות לגבי כל אחד ואחת מאתנו? המשמעות היא פשוטה, בזמן שיש לנו הזדמנות, לקבל איזה תענוג גשמי, אכילה, כבוד, כסף, אנחנו רצים, מוכנים ומזומנים כל ההשתוקקות והכיסופים, לקבל את התענוג, אבל בזמן שאנו צריכים לפעול פעולה בקדושה, של אהבת הזולת באמת, שלנו לא יצא מזה כלום, של אמונה, של קבלת עול מלכות שמים, זה קשה לנו, זה כבד לנו, הרבה פעמים אנחנו מוצאים כל מיני תרוצים, בכדי להתחמק מדברים שאהבה העצמית שלנו לא תקבל מהם כלום, זה מושג של עפר. עפר זה דבר בלתי חשוב, על העפר אנחנו דורכים, כי הוא לא חשוב, המושג שכינתא בעפרא, פירושו של דבר שאם אני משווה את ההתלהבות שלי לעניינים גשמיים וההתלהבות שלי לענייני קדושה, אז ניכר הבדל גדול, מכך שהקדושה נמצאת אצלי בעפר.

ועל זה אנו מתפללים ואומרים התנערי מעפר קומי, אחנו מקווים בטוחים שיבוא יום, ודווקא ענייני הקדושה, היכולת לעשות למען השני בלי לקבל לעצמי כלום, היכולת להאמין למעלה מהשכל, למעלה מהדעת, זה יהיה יום אחד דבר מכובד, מפואר ונפלא. לבשי בגדי תפארתך עמי, אנחנו מצפים שיהיה מפואר ויפה ללכת בדרך ישראל, הבגדים הם לבושים, התורה המצוות, החוקים המשפטים כל ההנהגות, מדאורייתא או מדרבנן, הם לבושים שמכסים את היקר מכל, את אדון הכל. ואנחנו בטוחים שיום יבוא והבגדים הללו, יהיו יפים בעינינו ולא יהיו בעפר, לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי, זהו כינוי למשיח צדקנו, לפי הפשט המשיח יהיה האדם המנהיג של כלל ישראל, שיצליח קודם כל, לעשות מהפכה פנימית בנורמות התרבותיות הישראליות, מצד פנימיות התורה, הענין של המשיח, הוא רוח של טהרה, רוח מיוחדת שתנשוב ותעשה שינוי דרמטי, אצל כל אחד ואחת.

בית הלחמי, מצד הפשט, הענין הוא ברור, היות והמקור הוא בית לחם, אבל מהצד הפנימי, הרי ידוע שהאמונה נקראת לחם, זה בא מן הפסוק, "לכו לחמו בלחמי", א) כי האמונה צריכה להיות האוכל הבסיסי כמו לחם. ב) לחם מלשון מלחמה, מלחמת החיים של האיש הישראלי והחברה הישראלית בכלל, זה אם ללכת בדרך האמונה, בדרך אבותינו, גם אם לא תמיד זה נעים לי, גם אם לא תמיד אני מבין, אבל זו משמעותה של האמונה, שאני מאמין למעלה מהשכל ואני הולך, לכן האמונה נקראת לחם, מלשון מלחמה, ולכן המשיח נקרא בית הלחמי, כי התמורה והשינוי הגדול שרוח המשיח תעשה בעם ישראל היא הליכתנו בדרך האמונה, ולכן לא כתוב כאן דוד, כתוב על יד בן ישי בית הלחמי, למה לא כתוב במפורש דוד, בגלל שרוצים לומר שהאמונה מסגלת אותנו, מאמנת אותנו, מרגילה אותנו ללכת בדרך הנסתר, למשל :

חבר התנהג אלי לא יפה, אז מה שמגולה זה, שהוא התנהג אלי לא יפה, אומרים חז"ל והוה דן את כל האדם לכף זכות, אתה צריך לדון אותו שהוא בכל זאת צדיק, גם אם אתה לא מבין את זה, האמונה מרגילה אותנו ללכת למעלה מהשכל בדרך הנסתרת מהשכל שלנו. קרבה אל נפשי גאלה, אנו מאמינים שמתקרבת גאולת הנפשות, ומימלא מתקרבת גם גאולת הגופים, כי הבעיה היא קודם כל בנפשות, בזמן שכל אחד ואחד חושב רק על עצמו, אבל אם הנפשות נגאלות, ואני במקום לחשוב על עצמי, שש ושמח לחשוב עליך, ולפעול למען טובתך שלך, אז ממילא יש גם גאולת הגופים כלומר גם החיים הגשמיים הפשוטים נעשים הרבה יותר טובים, יבוא יום ונלך ולא נפחד מאף אדם שהוא אולי הוא רמאי ואולי הוא אלים, יבוא יום והחברה הישראלית תהיה מאוחדת והומוגנית והכבוד ואהבה ינחלו בן אדם לרעהו.

קדושת השבת כאשר היא מתגלה באדם, היא מאירה לו, אכן, אכן, הגאולה מתקרבת, קרבה אל נפשי גאלה, הגם שנראה לנו לפי השכל שהעניינים הולים אחורה, אבל לא, האמון, הקב"ה מקדם הכל קדימה.

שבת שלום לכל בית ישראל הצלחה וברכה לכולם

שיעור שמע בענין רוחו של משיח לפי פנימיות התורה מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

...

תמונה  *Idit*