"גם עבים נטפו מים"

שופטים פרק ה' פסוק ד' : "ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים". אומר רש"י ה' בצאתך משעיר, זה מתן תורה, מה קשור זה לפה עכשיו, הרי מדובר פה על המלחמה עם הכנענים,  "כך אמרה דבורה קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא להדבק בה, שהרי במורא ובגבורה נתנה, ולכך נמסרו ישראל לפני אויביהם על פרישתם ממנה, וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו", כך רש"י מבאר פה. ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום, זה נתינת התורה, שנתינת התורה מפרידה אותנו מהקליפות של שעיר ואדום.

ארץ רעשה, מה זה ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, אז המצודות מפרש, ארץ רעשה, הכרית והחריש כל מלכי האדמה, גם שמים נטפו, שרי מעלה של העובדים גילולים, אחזום חיל ורעדה, כאדם העובד וזיעה נוטפת ממנו, אז כשמדברים מבחינת עבודת ה', אז הכוונה לכל סוגי הרצון לקבל של האדם שמפחדים פחד גדול, אם אדם ילך ויישם את העקרונות של התורה, זה פחד גדול מפני כל הקליפות שיש באדם. זה ההסבר של המצודת דוד.

מה אומר הזה"ק כאן, הזהר בפרשת ויקרא אות שלג, "דבורה שבאה לשבח שבח המלך הקדוש, אמרה, ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום, מלמד שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה ולא רצו, שואל הזה"ק וכי לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמינם, ומשיב בכדי שלא יהיה להם פתחון פה, הם היו יכולים להגיד אם היית נותן לנו את התורה, היינו שומרים אותה, לא רצית לתת לנו את התורה, לכן הזמין אותם כדי שלא יהיה להם פתחון פה, אלא שהתברר שהם לא רוצים את התורה, כל אלו הכתובים שאמרה דבורה, כל אלו בסוד החכמה, עד אותה שעה ששבחה את עצמה, שנאמר עד שקמתי דבורה, עד שקמתי אם בישראל, שאז נסתלקה ממנה רוח הנבואה, ומשום זה אמרה, עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר, שהיתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.

כך הזהר מפרש ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, לכוון הזה שהקב"ה הציע את התורה לכל הגויים, לכל סוגי העמים, לכל סוגי הרצון לקבל שבאדם, והם לא רוצים, התורה נוגדת את האינטרס של הרצון לקבל, גם בזהר פרשת בלק אות קלח, כתוב כך, בוא וראה כתוב ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה, בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשיו ולא קבלוה, כמו שאתה אומר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, שלא רצו לקבלה, הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שכתוב הופיע מהר פארן, כיוון שלא רצו, חזר אל ישראל.

יש פה הסבר גדול בזהר אני רואה על הענין הזה, מורי ורבי זצ"ל באר, שהענין הזה צריך להתברר אצל כל אדם, שכל אדם יראה ברור שהרצון לקבל שלו הוא נגד הטבע, אלו שלוקחים את התורה בתור להמשיך יותר ויתר תענוגים לתוך הרצון לקבל שלהם, אז אין להם בעיה עם התורה, אבל אלו שרוצים להשתמש בתורה בשביל לצמצם את השימוש ברצון לקבל, כפי שאמרו חז"ל שאדם צריך להמית את עצמו, ולפתח את הרצון להשפיע, אז רואים שהרצון לקבל מתנגד לתורה.

"הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלוקי ישראל". זאת אומרת זה בא להראות את גדלות ה', איך כל סוגי הקליפות נמסות כאשר הקב"ה מתגלה, "בימי שמגר בן ענת בימי יעל, חדלו אורחות והולכי נתיבות אורחות עקלקלות", זאת אומרת כאן היא מספרת איך מחמת שישראל היו במצוקה היו יראים לצאת לדרכם מפני האויבים והיו הולכים בכל מיני דרכים צדדיות, היו הולכים דרך עקלתון בהחבא.

"חדלו פרזון בישראל חדלו", זאת אומרת כבר הפסיקו לבנות ערי פרזות שאין להם חומה, מחמת הלחץ של האויבים, "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל". זאת אומרת היא אומרת על עצמה, עד שקמתי דבורה, והמשיכה את הישועה האלוקית לעם ישראל.

דבורה זה מלשון דיבור, דיבור גם מראה על גילוי, למה האדם נקרא מין המדבר? בגלל שהוא מסוגל לגלות לחוץ מה שיש בפנימיותו, רוצה לומר כל הצרות שבאות לאדם, כאן מדובר באופן היסטורי על צרות שהיו לעם ישראל במלחמות עם האויבים וכו', אבל זה בא לסמל את המלחמות הפנימיות, כל המלחמות הפנימיות שיש לאדם, בכדי לקרב אותו לה'. כל המצוקות, גם המצוקות הגשמיות שיש לאדם, הכל בא בכדי לחבר אותו עם הבורא. שאדם ידע שהוא כלום, והבורא הוא הכל, והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, והאדם , להתבטל אליו, ולהכנע אליו, זאת האמת, להתחבר לאמת, כי אחרת אדם חושב שהוא לבד יכול להסתדר הוא חי חיי שקר, הוא חי חיים של כפירה, שהוא לא מאמין שהקב"ה הוא הכח היחיד, אז רק בזמנים שיש מצוקה לאדם או לעם ישראל, אז מחפשים את הקב"ה, אז כאן שהיא אומרת, עד שקמתי דבורה, עד שקמתי אם בישראל, הכוונה שהיא המשיכה התגלות אלוקות.

כבר דברנו מזה, גם כשרואים שיש גזרות מתחדשות על עולם התורה, כנגד הדתיים כנגד הדת, כנגד התורה, אז כל זה בא להראות על המצב הפנימי של האדם. צריך תיקון, אבל איך עושים את התיקון, התיקון צריך להיות בימין ובשמאל, בימין, צריך לשמוח, החיים לא צריכים להיות חיים מדוכאים, שכל הזמן אדם יגיד לעצמו, אני לא בסדר, אני לא בסדר, החיים צריכים להיות שמחים באופן כללי, לשמוח בכל קשר שיש לנו עם הקב"ה. זה גם אלמנט מסויים של רצון להשפיע, אם אדם רוצה להשפיע לבורא, כלומר לשרת את הבורא אז הוא צריך ללכת לפי האמת, והאמת היא שהקב"ה גדול, ולכן אנחנו צריכים לשמוח בכל דבר.

גם אם אדם מקיים רק מצוות מעשיות ואין לו את הכוונות הגדולות שלשם שמיים, גם במצוות המעשיות לבד, צריך לשמוח שמחה גדולה, בוודאי שהמצוות המעשיות יותר חשובות מכל ענייני העולם הזה, מכל תענוגי העולם הזה. "יבחר אלהים חדשים", אם עם ישראל בוחר לו אלקים חדשים, אז "לחם שערים", אז יש מלחמה, כל מלחמה שיש, בין מלחמה עם אויבי ישראל, בין מלחמה בתוך ישראל, כפי שאנו רואים היום, שיש סכנות עם אויבי ישראל המוסלמים מכל הכיוונים, ויש גם מלחמות בתוך עם ישראל, כולם נלחמים בכולם, כל אחד חושב רק על עצמו, כל אחד חושב שהאמת איתו, אז מאיפה זה בא? אומרת דבורה, "יבחר אלקים חדשים", כשבחר לו ישראל אלהים חדשים אז הוזקקו למלחמה בשעריהם, "מגן יראה ורומח בארבעים אלף ישראל", זאת אומרת כל הענין הוא אם הולכים עם הקב"ה אם לא. אם לא הולכים עם הקב"ה, באות צרות גדולות, ואם הולכים עם הקב"ה, לא צריכים מגן, ולא צריכים רומח, לא צריכים בכלל להלחם, הקב"ה כבר מסדר את הענינים, זה מה שרש"י אומר פה.

אם הם מתנדבים ורוצים להתחבר עם הקב"ה, מגן אם יראה ורומחף אז לא צריכים את כלי המלחמה. "לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם, ברכו השם" לבי, אומר רש"י לבי אני דבורה, לאהוב את חכמי ישראל שהתנדבו בעם, מה חכמי ישראל אומרים, "ברכו את השם" ושובו אליו, תחזרו אליו, כי תלוי רק בענין הזה, הן אצל האדם הפרטי, והן לגבי עם ישראל, זאת הנקודה, זאת בלבד.

כל טוב והתראות

...

תמונה  Cesar R.

במה שונה עם ישראל משאר אומות העולם

כותב חומש דברים פרק ז': "כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים", ה"א מעט, חמישה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים. להסביר דברים אלה שכותב רש"י שהבין מרבי משה הדרשן, נאמר כי בשבעים נפש ירדו ישראל מצריימה, יוכבד בת הלוי, אם משה, היתה השבעים במספר.

לבנימין בן יעקב היו עשרה בנים כשירד מצרימה ככתוב "וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ" (בראשית מ"ו, כ"א). במפקד שעורך משה לאחר מות אהרון בהר ההר, בפרשת פנחס, נמנים חמישה בנים או חמש משפחות לשבט בנימין, כלומר חמישה חסרו מבניו של בנימין, כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו, שקראתו, "בן אוני" - בן אנינותי, ופילגש בגבעה נתקיימה כולה כותב רש"י (במדבר כו כד).

חמישה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים, ודאי הוא, שהוא שישים וחמישה שהוא שם 'אדני', והוא בגי' 'הלל' ככתוב כל הנשמה תהלל י"ה, והוא סוד הלל שפעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלושה מילין (כתובות סז, ב) שנאמר "כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו ח).

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  Sarah Parrott

אני ישנה ולבי ער

כותב בעל שיר השירים פרק ה' פסוק ב': "אני ישנה ולבי ער", ומסביר רבי יהודה הלוי אשלג זצ"ל כך:

ישנה בגי' שס"ה, שהשס"ה גידין של דם הוא מהנקבה הנק' אני. וכיון שהדם שהוא הנפש מסתלק מהגידין וכל כחם מתקבץ בתוך הלב לבדו, וע"כ נק' הגידים שישינים.
וסוד השינה ה"ס הסתלקות הרוח הג"ר מהפרצוף שעולה בסוד מ"ן למעלה, והנפש והגוף נשארים למעלה, למטה ואז יש פחד מהקלי' שלא יינקו מהנפש, משום שבשעה שהנפש בלי רוח יוכלו הקלי' לינק ממנה, בסו"ה גם בלא דעת נפש לא טוב, ובגין דא תרעין דג"ע דאינון עיינין דלבא סתימין, כגוונא דתבת נח דכל נהורין סתימין בגוה דאינון מלאכין (וורידי הדם) דמתפשטין בכל אברי דגופא כלהו סתימין בלבא. (ע"ע התפשטות, שבשעה שהמלכות מתפשטת יש יניקה לקלי') שנסגרת ונסתמת היא וכחותיה בתוך הלב מפני המזיקין שהם מי המבול.

...

תמונה pedrosimoes7

מרים המשיכה שפע אלוקי לישראל

איך ייתכן שאת המים שמרמזים על השפע האלוקי המשיכה דוקא מרים, שהיא אישה, אבל משה רבנו הוא שנתן את התורה לעם ישראל, התשובה היא פשוטה מאוד, אנו רואים בכללות בבריאה שיש רק שני דברים, אין יותר משני דברים, קודשא בריך הוא ושכניתה, הקדוש ברוך הוא מדומה לבחינת זכר שהוא משפיע, וכנסת ישראל מדומה לאישה, שכינה היא נקבה, ומדוע? מפני שהאישה צריכה לבקש, לגלות את החסרון, כאשר מתגלה החסרון יכול להמשך השפע האלוקי, הזכר הוא שמשפיע הנקבה היא שמקבלת, אבל מתי היא מקבלת, כאשר היא מגלה את החסרון, נקבה מלשון נקב, שצורה על חסרון, ולכל אורך התורה אנו מוצאים שהקב"ה מדומה לזכר, ועם ישראל לנקבה, יחסים של משפיע, נותן, ומקבל.

לכה דודי לקראת כלה, כנסת ישראל מדומה לכלה, לכן דוקא מרים שהיתה מרכבה לבחינת כנסת ישראל, לבחינת השכינה הקדושה, לבחינת מלכות שמים, היא זאת שהמשיכה את המים, מפני שהיא בעלת החסרון האמיתי, אדם צריך להגיע לחסרון אמיתי, כשיש לו חסרון אמיתי, אז יכול גם לבוא המילוי לחסרון, אבל אם אין חסרון אמיתי, לא יכול לבוא מילוי, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, כלומר למי ה' קרוב, רק לאלו שקוראים לו באמת, מה זה באמת, בקריאה אמיתית נוקבת, מעומק הלב, חסרון אמיתי, אם כן כל זמן שאדם לא מגיע למצב של נקבה דהיינו שיש לו מצב של חסרון אמיתי, מעומקא דליבא, אז באמת הקב"ה לא נותן לו את השפע, כי הקב"ה הוא שלם, והוא משפיע אך ורק לכלי שלם, דהיינו לחסרון אמיתי.

השאלה היא מדוע עשה להם הבורא נס, שהוציא להם מים מן הסלע אם הם היכו ולא דברו אליו, התשובה היא בגלל שהבורא יתברך אמת רוצה להשפיע את השפע האלוקי לאדם, רק שהבורא יתברך רוצה להשפיע בדרך הנעלה ביותר, אבל אם אדם לא מוכן לקבל בדרך הנעלה, אז הוא יקבל אותה בדרך היותר נמוכה, וזהו מפני שהשי"ת רוצה להיטיב עם נבראיו ורוצה להשפיע לנבראים, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, כלומר אם האיש הישראלי רוצה לילך בדרך של הכאה ולא בדרך של דיבור, מוליכים אותו בדרך הזאת, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.

כלומר הקב"ה הוא מוכן להשפיע והשפע האלוקי מתקבל אצל הנבראים, לפי הכלים שהנבראים מעמידים לרשות המשפיע, כפי שאנו רואים הנביא אומר לאישה השונמית, "כלים ריקים אל תמעיטי", תני כלים, כל זמן שאת נותנת כלים, אז השמן יכול להמשך, לא חשוב איזה כלים, כלים גדולים כלים קטנים, העיקר שהכלים יהיו ריקים, כך גם בעניינו השי"ת רוצה תמיד להשפיע, אתה הוא עד שלא נברא העולם, הוא הוא משנברא העולם, הוא רוצה להשפיע, ולפי הכלים שהנבראים נותנים, כך מתגלה השפע, והנבראים נותנים של כלים של הכאה, מתגלה השפע ברמה הזאת של ההכאה, אם הנבראים נותנים כלים של דיבור, מתגלה השפע ברמה של דיבור, אבל השי"ת איננו מונע את שפעו ובלבד שהנבראים יתנו את הכלים.

מדוע מלכתחילה צווה הקב"ה, ודברתם אל הסלע, הרי כוח המחשבה הוא יותר מרומם וגדול מכח הדיבור, ואם כן הנס היה יכול להיות הרבה יותר גדול, אם הם היו פועלים הוצאת מים מן הסלע ע"י מחשבה, זאת שאלה יפה, בפשטות, הייתי יכול לתרץ שבמחשבה לא היה נס כל כך גדול, כי אין נכרת שום פעולה, אינני יכול לראות אם האדם פועל משהו, אם הוא רק חושב עליו, אם הוא מדבר או מכה, יכולים לראות כל מי שמסביב יכולים לראות שהוא עושה פעולה וע"י הפעולה הוא פועל דבר פלאי מוציא מים מן הסלע, אבל אם משה ואהרון היו עומדים וחושבים, ואז היו יוצאים מים הסלע, אז הספקנים היו אומרים אין קשר בין יציאת המים מן הסלע לבין משה ואהרון, ולכן ציווה הקב"ה לפעול הדבר ע"י דיבור, אבל זה תרוץ מאוד מאוד פשטני וחיצוני, זה יכולים לתרץ כמו  שאומרים בהסברה פשוטה אולי כשמסבירים לילד יכולים לתרץ כך, אבל ההסברה היותר אמיתית הייתי אומר כזה דבר, וזה ענין כבר יותר עמוק שלא דיברתי עליו בשיחה.

יש לנו חמש מדרגות בנשמה, יחידה היא המדרגה הגבוהה ביותר, חיה, ואח"כ, נשמה רוח נפש, חמש מדרגות, חמשת המדרגות הללו מתחלקות לשלוש. נשמה רוח נפש, שהן המדרגות היותר נמוכות, הן מכונות בשם הכאה, מדרגת החיה היא אשר מכונה בשם דיבור, מדרגת היחידה שהיא המדרגה הגדולה ביותר, היא בחינת גמר התיקון, בחינת משיח, בחינת הגאולה השלמה היא, מדרגת המחשבה, ולכן צווה הקב"ה למשה ולאהרון לדבר אל הסלע, ולא להכות, כי ההכאה מתיחסת למדרגות היותר נמוכות, של נשמה רוח ונפש, ועם ישראל היו במדרגה יותר גבוהה, במדרגת חיה, ולכן יכלו לקבל את השפע דרך דיבור, אבל עדיין לא היו במדרגה הסופית של התיקון, שהיא בחינת יחידה, שהיא בחינת המחשבה, זאת התשובה.

בדורנו שלנו קודם אנו צריכים להתחיל עם נפש, כי בדרך כלל כולנו יש להם נפש בהמית, ולא נפש בכלל של בני אדם, לא נרמה את עצמינו, הרי כולנו משתוקקים לענינים בהמיים, והאושר והשמחה שיש לנו בחיים, זה מכל מיני עניינים שיש גם לבהמות וחיות, ולכן המדרגה הראשונה שאנו צריכים להשיג, בסבב הזה, בסדר הזה, היא קודם כל מדרגת נפש של אדם, יש הרבה מדרגות כאן, גם שאני אומר שיש לאדם נפש בהמית, יש בהמות טהורות ויש בהמות טמאות, בדרך כלל רוב הציבור נמצאים בדרגה של נפש מצד הבהמות הטמאות, וע"י התורה ניתן לקבל נפש מצד הבהמות הטהורות, ואח"כ יכולים לקבל נפש של אדם, ואנחנו צריכים להתחיל מהקל אל הכבד, אין שום ענין לדבר דיבורים גדולים שהם לא קשורים ולא נאחזים בכלל במציאות, מציאות שלנו היא מציאות נמוכה ביותר, מה שמענין אותנו זה הקנאה, והתאווה והכבוד, נאמר את הדברים בצורה פשוטה ומגולה, כל אחד עם התאוות שלו, עם הבמבה והביסלי שלו, ולכן אנו יכולים להתקדם וצריכים להתקדם, אני לא אומר שלא, ובעזרת פנימיות התורה, יכולים בהחלט לעשות חיל, ויכול אדם באם הוא מתמסר לעבודת האלוקים, דרך האור של פנימיות התורה יכול להשתנות, באופו דרסטי למאה ושמונים מעלות ובזמן לא כל כך ארוך, זה תלוי במידת התמסרותו, אבל אנחנו צריכים לדעת את מצבינו הנמוך, ולדעת את מה שאנו צריכים לתקן.

אנו נסיים בזאת

שיעור שמע פרשת חוקת מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א בדרך פנימיות התורה ובעל הסולם

...

תמונה  Ian Sane

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מדוע לא בקש נח רחמים על בני דורו

ספר זהר חדש* מבאר מדוע לא בקש נח רחמים על העולם,

אות קיג) בא וראה מה השיב הקב"ה לנח, כשיצא מן התיבה, וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר רבש"ע, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותך.

קיד) השיבו הקב"ה, רועה שוטה, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב עשה לך תבת עצי גופר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו' לשחת כל בשר וגו' ויאמר ה' לנח וגו'. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. כל כך נתעכבתי עמך, ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם, ועשית תיבה ונצלת. ועתה שנאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים.

קטז) אמר רבי יוחנן, בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אח"כ, ובין נח. נח לא הגן על דורו, ולא התפלל עליו כאברהם. דכיון דאמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר. והרבה דברים כנגד הקב"ה, עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם, וחשב אברהם שיהיו י' בעיר, עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו, וחתניו, ולכן  לא התפלל יותר.

קיז) בא משה והגן על כל הדור, כיון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו, סרו מהר מן הדרך. מה כתיב ביה, ויחל משה. מהו ויחל. מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי, לא הניח משה להקב"ה, עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן העולם הבא. דכתיב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת.

קיח) אמר רבי יוסי מכאן ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. וכן כל הצדיקים הגינו על דורו, ולא הניחו מדת הדין הדין לשלוט בהם.

קיט) ונח התעכב עמו הקב"ה, ואמר לו ריבוי דברים, שמא יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא בקש עליהם רחמים, ועשה תיבה ונאבד כל העולם.

מלמד כי נח הסתפק בדברי ה', "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", ראה שהוא עצמו נצל ולא יכול היה להתפלל על שאר העולם ברחמים, ויצא חגר מן התיבה, כי נשכו האר"י, כדכתיב עולם חסד יבנה, ונגף ברגלו מפני הארי, שהוא מצד החסד, ככתוב איזהו חסיד המתחסד עם קונו, וכתיב ורגלי חסידיו ישמור, ונתגלגל במשה, שאמר שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, שהאיר והתפלל על שש מאות אלף רגלי אשר הרגיש בקרבתם נכלל מהם והתעבר בהם.

נח לא יכול היה יכול להתפלל על בני דורו כי לא היה בו קו אמצעי המכונה אדם, ולכן הציל רק את החיות, כלומר את חיוּת הקודש הוא לקח אל התיבה, לכן כאשר יצאו מן התיבה, והוא חגר, כי נשכו הארי, הקריב בנו, שֵׁם, את הקורבן ונשלם בו העולם.

שבת שלום ומבורך

...

* זהר חדש, פרשת נח, מאמר נח לא בקש רחמים על העולם

מדוע לא יכול משה להכנס לארץ ישראל

בוא וראה משה היה בחינת השמש, ורצה להכנס לארץ, משה רבינו רצה להכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה : "משה, כשבא אור השמש, הרי נכללה הלבנה בתוכו", זאת אומרת אור השמש הוא עצום ורב לעומת הלבנה, ובזמן שבאה השמש, כלומר כאשר השמש עולה, וזורחת בבוקר אז את הלבנה כבר לא רואים, לפעמים רואים טיפה אבל בעקרון היא נעלמת, כי כאשר יש אור גדול את האור הקטן כבר לא מרגישים לא מכירים בו.

יש מאמר ידוע של חז"ל, "שרגא בטיהרא מאי אהני", כלומר נר בצהרים לא רואים אותו, יש אור כל כך גדול של אור השמש, לא רואים את אור הנר, אז כאן הזה"ק מקביל את השמש והלבנה, למה? למשה רבינו וארץ ישראל, "אף שאתה הוא השמש, אם תכנס לארץ ישראל שהוא סוד הלבנה, איך יעמדו יחד השמש והלבנה? הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שנאסף השמש, ולכן אינך יכול להכנס לארץ ישראל, ואם תרצה לדעת ממנה, שלח לך אנשים, לך-לעצמך, כדי שתדע.

כאן הזה"ק אומר רעיון מעניין מאוד, למה משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, אומר הזה"ק כי משה רבינו הוא בחינת שמש, וארץ ישראל היא בחינת לבנה, ובזמן שהשמש עולה להאיר על הארץ, אז את הלבנה כבר לא רואים, זה לא יכול ללכת ביחד, שמש ולבנה זה תרתי דסתרי, לכן משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, לכן אומר הזה"ק דבר מעניין שמשמע שמדרגת ארץ ישראל יותר קטנה ממדרגת משה רבינו ולכן לא ראוי שמשה רבינו יכנס לארץ ישראל.

מה ההסבר בדבר, ההסבר הוא כזה, משה רבינו נקרא אספקלריה דנהרא, מנורה המאירה, אפשר לשים את משה רבינו בצד אחד, ואת כל עם ישראל בצד השני, בכמה מקומות מציין הזה"ק שמשה רבינו היה מיוחד מאוד, מדוע? אדם רגיל בכדי לעבוד את הבורא הוא צריך נקרא לזה בשפה פשוטה, הוא צריך אינפורמציה, הוא צריך להזין את עצמו באינפורמציה מסויימת בכדי לעבוד את הבורא, קודם כל צריך באופן חיצוני, ואחר כך אנו צריכים לאיזו שהיא הארה, הארה שתאיר בנפש האדם, שהוא ירגיש דרך ההארה הזאת שיש בורא בעולם, אך למשה לא היה דרוש כל זאת.

זוהי תופעה ידועה למשל אצל אנשים שחזרו בתשובה, שהיה להם אור גדול מאוד בתחילת דרכם, פעמים רבות אפילו לפני שחזרו בתשובה, מספרים אנשים, אנשים ונשים, שבגלל סיטואציה כזו או אחרת, פתאום הרגישו מן אור גדול, שיש בורא בעולם, שיש מי שמנהיג את העולם, שהוא הטוב והמיטיב, לאחר זמן, הארה זאת מסתלקת, נשארת רק רשימה כזו ממנה, רושם, כמו מן זכרון, ועל סמך הזכרון הזה אנשים פועלים, חוזרים בתשובה מתגברים את העסק שלהם בתורה ... זה נקרא מציץ מן החרכים, כביכול הקב"ה הציץ אליהם, נתן להם הצצה, להציץ להיכלו, היכל מלכותו של הקב"ה בסוד הפסוק, "אני ה' השוכן עימם בתוך טומאתם", אפילו שהאדם נמצא עדיין בדרך של טומאה, אבל הקב"ה נותן לאדם להציץ, הצצה, לפעמים זה יום, לפעמים זה יכול להיות שבועיים, אבל אז האדם מואר ומרגיש את המציאות האלוקית, בשביל מה הקב"ה עושה את זה, פשוט בכדי לתת לאדם, להרגיש ולדעת את האמת.

ואח"כ הוא הוא מושך בחזרה את ההארה הזו, כלומר, מנתק את האדם מן ההארה הזו, נשארת רק רשימה, הוא רוצה שהאדם על סמך ההארה הזו יקבל על עצמו עול תורה ומצוות, שיקבל על עצמו את עול האמונה, על סמך ההארה הזאת. אני לוקח את הענין הזה בתור דוגמה ומשל, אבל אני רוצה לומר שכולנו זקוקים בדרכי חיינו להארה כזו או אחרת, בכדי לתגבר את עצמינו, בכדי לקבל על עצמינו מחדש את האמונה בה'. אבל המדרגה של משה רבינו, היא מדרגה ממש על טיבעית, משה רבינו מסוגל ללכת גם ללא שום ראיות ואורות ולעבוד את הבורא במסירות נפש גדולה, הגם שלא נותנים לו חומר דלק כזה שעליו דברנו. זאת אומרת המהות, החומר של משה רבינו, הוא חומר זך מאוד, ולכן הוא לא זקוק לראיות, להארות, לכל מיני תגבורים שונים ותדלוקים שונים, בכדי ללכת בדרכו, בשפת הקבלה, נקראת מדרגתו של משה רבינו חסדים מכוסים. כלומר אפילו שמכוסה לגמרי לגמרי, הנהגת ה' מכוסה, לא רואים שיש בכלל שום חסד, ושום טוב ומיטיב, בכל זאת משה רבינו מסוגל ללכת "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, בנאמנות, במסירות נפש, אבל המדרגה של כלל ישראל נקראת בשפת הקבלה בשם חסדים מגולים, כלומר שצריכים פה ושם לאיזה שהוא גילוי, לאיזה שהוא טפטוף בכדי להמשיך וללכת בדרך אחרי הקב"ה.

זה ההבדל בין מדרגת משה לכלל ישראל, זה גם ההבדל בין השמש ללבנה, זאת אומרת יש כאן דבר והיפוכו, במשה רבינו נאמר, "בכל ביתי נאמן הוא", קראנו בשבת שעברה, (בהעלותך) שהקב"ה אומר לאהרון ומרים, איך לא יראתם לדבר בעבדי, במשה, "הלא הכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות", יש כאן דבר והיפוכו, דווקא משה רבינו, שמסוגל ללכת לגמרי במסירות נפש, ולא צריך שום הוכחות ושום גילויים ושום אורות, דווקא הוא זוכה לאורות הגדולים ביותר, ולכן הוא מדומה לשמש. מה שאין כן כלל ישראל, שהם צריכים הוכחות וראיות ואורות, הם צריכים להסתפק באורות קטנים יותר, זאת הסיבה אומר הזה"ק, שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, כי משה רבינו מדומה לשמש, וארץ ישראל במחובר עם כלל ישראל מדומה ללבנה.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל ישראל הצלחה וברכה

...

תמונה s myers