בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם"

פתיחה

שופטים פרק ה', "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר". כאן בפרק הזה מובאת שירת דבורה המפורסמת לאחר הנצחון על סיסרא, ועל יבין מלך כנען. צריכים לדעת שמדברים פה בכתבי הקודש, אז יש כמובן את הפשט, אבל יש את הצד הפנימי, הענין של שירה כאן, לא סתם שירה חיצונית המדובר כאן על השראת השכינה, השירה כאן באה בתוך השראת השכינה שהבורא יתברך שורה על האדם, מתוך ההשראה הזאת, מתוך ההתפעלות העצומה, מכך שהאדם מרגיש את הבורא, מתפרצת השירה.

הזה"ק בפרשת משפטים, אות שד אומר דבר מעניין, ש-תשר זה בסדר הפוך מאלף בית, וזה מראה על אור הנקבה שהוא מאיר ממטה למעלה, אור הזכר מאיר מלמעלה למטה, כלומר מדובר על אדם שיכול להמשיך את האור העליון, מלמעלה למטה, ברצותו לקבל על מנת להשפיע נחת רוח לה', אבל אור הנקבה, זאת אומרת אדם שאין לו את הכוחות לקבל על מנת להשפיע אז הוא לא ממשיך את האור מלמעלה למטה, אלא האור מאיר אצלו ממטה למעלה, כלומר בדרך דחייה, זה נקרא אור הנקבה, הוא דוחה את האור, מתוך הדחייה הזאת, יש לו איזה הארה ומגע עם המלך, וכאן השירה הזאת היא שירת דבורה ולכן היא כתובה בצורה הזאת של ת' ש' ר'.

מאמר המפרשים על שירת דבורה

"בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,  {ס}  בְּהִתְנַדֵּב  {ר} עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה". כשבאו פרצות על ישראל אומר רש"י כשפרצו בהם האויבים, על עוזבם את ה' והתנדב העם לשוב בתשובה, מעתה, מכאן ואילך ברכו את ה' גם על התשועות שעשה וגם התרגום יהונתן אומר פה, "בפרוע פרעות בישראל", כד מרדו בית ישראל באורייתא, כאשר ישראל מרדו בתורה, עטו עליהון עממיא, באו עמים גויים וטרדוהו מקרביהון, הטרידו אותם ממקומות המגורים שלהם, וכד עבדו למיעבד אורייתא, וכאשר רוצים לחזור בתשובה, ולעשות את התורה, אז התגברו על כל השונאים וגרשו אותם, מתחום ארץ ישראל, התרגום מאריך בזה.

ועל הניסים ועל הגאולה שנעשה לישראל, שחזרו החכמים לשבת בבתי כנסת, בריש גלי, ללמד את העם את חוקי התורה, לכן ברכו ה' תברכו ותודו לה' יתברך, זה אומר כאן תרגום יהונתן. "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,  {ס}  בְּהִתְנַדֵּב  {ר} עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה", אז המפרשים כאן מפרשים, את המושג בצורה שלילית, זאת אומרת כמו שאומרים התפרעויות, אדם מופרע, שהגויים באו להתפרע על עם ישראל, כמובן שצריכים ללמוד את הדברים קודם בגוף אחד. בגוף אחד הפירוש הוא בזמן שהגויים באים להלחם בתוך היהודים שבאדם, המלחמה היא קשה, הגויים בהתחלה, רוצים למשוך את הנקודה היהודית שבאדם, לכל השטויות שלהם, לכל התאוות של הרצון לקבל, ואם האדם מתפתה להם והוא שומע בקולם אז הגויים אומרים לו, "אתה רואה, אתה כל כך נמוך וכל כך קטן אין לך בכלל שום קשר לאלוקי ישראל", אז מתקיפים אותו מכל החזיתות. בהתחלה משכנעים אותו למרוד בה', אחרי שהוא מרד ונכשל פעם אחת, אז כבר מתקיפים אותו ומכניסים בו עצבות, שאין לו שום קשר לאלוקי ישראל, ואין לו מה לחפש בכלל, כמובן שהאדם צריך להלחם, לא להסחף לכיוון של הרצון לקבל, אלא לעשות צמצום ומסך על כל הרצון לקבל הגשמי, ולהשתדל להדבק בתורה ובאור הרוחני באור ה'.

וגם אם האדם נכשל פעם אחת, צריך להאמין שהכל בא מאת ה', לא להתיאש להיפך הפוך מהייאוש, להאמין שזה בא מאת ה' בכדי שיבנה אצלו כלי וצורך לאמונת ה', לחזור בתשובה.

באור הזה"ק על שירת דבורה 

אז לכן דווקא אז בפרוע פרעות בישראל, ברכו ה'. הזה"ק מענין מאוד דווקא מפרש את הדברים בצורה חיובית, בפרשת בראשית, בראשית ב' אות שסא כתוב, "ישראל עזבו ברית כי היו מלים ולא פורעים, עד שבאה דבורה ונדבה להם בזה, זהו שכתוב בהתנדב עם, כלומר שהמשיכה וגלתה מוחין העליונים בשבילם, כמו שכתוב בפרוע פרעות בישראל, פרעות הוא מלשון גילוי, גילויים מלשון ופרע את ראש האישה, והיינו התגלות המוחין שחזרה להם לישראל ע"י דבורה.

אז אם כן מענין מאוד, שזהר הזה מפרש את זה בצורה חיובית לגמרי, שדבורה הנביאה המשיכה גילוי אלוקות בישראל, והיא השלימה, היא גרמה לעם ישראל להשלים את פעולת הברית, חז"ל אומרים מל ולא פרע כאילו לא מל, כי מצוות הברית מילה, היא כוללת שלילי וחיובי, א) המילה, כלומר לחתוך את העורלה שהיא הרצון לקבל ולזרוק אותו לעפר, ב) פריעה, כלומר להמשיך את גילוי ה', שתהיה השראת השכינה באדם, כי זה מה שהקב"ה רוצה מהאדם, הקב"ה רוצה להיטיב לאדם, אז אם האדם רק מל ולא פרע, שזה למעשה הברית של ישמעאל, רק השלילי בלא החיובי, אז זה לא ברית, כאילו לא מל, מדוע? כי הקב"ה רוצה שני הפכים ביחד, מצד אחד לזרוק את הרע, "סור מרע", מצד שני "עשה טוב", כלומר שהקב"ה ישכון באדם.

אומר הזה"ק שדבורה היא זאת שהשלימה את הברית, כמובן מדברים הכל בגוף אחד כאן, כי אם מדובר בשני גופים, מה שייך שאישה תשלים את ענין הברית, הרי הברית לא שייך לה מבחינה גשמית, אך כשמדברים בגוף אחד, מדברים מבחינה רוחנית, אז ענין הברית שייך בין באיש ובין באישה, כל הדרך שלנו בתורה צריכה להתחיל קודם כל, בגוף אחד, בעבדות ה' בגוף אחד, קודם כל, אדם צריך לדאוג לתקן את עצמו.

התבוננות במציאות  

אני שומע הרבה שמדברים על ענין הגזרות שרוצים לגזור על עולם התורה וכו' וכו', זאת אומרת לנתק אנשים שעוסקים בתורת ה' נגד רצונם וכו' עם כל מיני כפיות כאלו או אחרות, ובכלל להוריד תקציבים מעולם התורה, כל העסק בעצם משדר שעולם התורה הוא לא חשוב, יש דברים יותר חשובים, צריכים ללמוד גם גאוגרפיה וגם פיסיקה, צריכים גם ללמוד תורה, אבל זה נראה שכל המדעים כולם שווים כולל התורה וצריכים ללמוד הכל יש כאן מכלול של "עליהום" על עולם התורה שכל המכלול הזה אומר שהתורה היא לא כל כך חשובה, היא חשובה אבל לא, אני לא נכנס כאן לסוגיה של השוויון וכו' וכו' אני לא נכנס, אבל לפי דעתי, קודם כל החפץ חיים מפורסם מאוד, בזמנו היתה גזירת גיוס לצבא פולניה, ורצו לגייס את הבחורים היהודיים, בחורי ישיבה, באו לחפץ חיים אז הוא אמר, חז"ל אומרים כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ, עול צריך להיות, אם אין לך עול תורה, אז עול דרך ארץ צריך להיות, זאת אומרת אם מתעוררת בעולם רוח כזאת שצריכים להחיל על לומדי תורה, עול, עול אחר, עול של צבא, עול של עבודה, אז זה סימן שאין עול תורה, ככה החפץ חיים היה אומר.

זאת אומרת שאנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, צריך לבדוק אצל עצמו, האם יש לי עול תורה, מה זה עול, המילה עול משמעותה נגד הרצון לקבל, האם ההתנהלות שלנו בתורה ובמצוות היא נגד הרצון לקבל, או שאנו עוסקים בתורה ובמצוות בשביל לפרנס את הרצון לקבל, ואז זה לא עול, כי עול משמעותו דבר קשה, כמו ששמים על השור, "כשור לעול וכחמור למשא", שמים עליו מן יצול כזה, מברזל כבד, או מעץ כבד, בכדי שהוא יוכרח לעבוד, ככה גם אנחנו צריכים לשים על עצמינו את הכובד של האמונה, ולעבוד, לעבוד בכדי להשפיע לאלוקים ואדם.

על הקשר שבין שירה לנבואה

אז מה עוד כתוב פה? "שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים:   אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". זאת אומרת שמעו מלכים האזינו רוזנים, כל כוחות השליטה באדם, "אנכי לה', אנכי אשירה", זה נקרא ביטול האנכי, כלפי הקב"ה, אנכי לה', כמו שאומרים על אלול, אני לדודי, אני צריך לבטל את האני שלי לקב"ה, אזמר לה' אלוקי ישראל, זאת אומרת ע"י זה שדבורה המשיכה את הגילוי הגדול בפרוע פרעות בישראל, ע"י זה היה לה את הכח לנצח את המלחמה עם הגויים שבאדם, כבר אמרנו ששירה זה ענין של השראת השכינה, דברים נפלאים, כלפנו הפרק הזה כתוב בצורת שירה, אבל זה הכל ענין נבואי, כל המלחמות שכתובות בתנ"ך הכוונה היא מלחמה פנימית עם הרצון לקבל שבאדם, שהוא נקרא הגוי שבאדם.

אנחנו נסיים כאן ונאחל לכולם, רק שמחות, שמחות של קדושה, להתראות

שיעור שמע בנושא שירת דבורה מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

לילה ויום ברוחניות

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "שלח לך", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספר מוזמן לפתוח.

פרשת שלח לך

וידבר ה' אל משה לאמור: שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, המימיך צוית בוקר? פסוק באיוב המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו, שחר כתוב, בלי ה׳ הידיעה, ה׳ נתרחקה משחר, מהו הטעם. אלא אמר ר׳ חייא בשעה שינטו צללי ערב והשמש שהוא ז״א, נוטה לבא, זאת אומרת מחצות היום ואילך, דהיינו אחר חצות היום, אז נחלש תוקפו של השמש, שהוא ז״א, אז שולט השמאל ונמצא הדין בעולם ומתפשט, ואז צריך האדם להתפלל, ולכוון רצונו, לפני אדונו.

זאת אומרת השמש שוקעת באופן הדרגתי ולאט לאט מתחיל הערב, הלילה, זה מכונה ברוחניות שמאל, אז נמצא הדין בעולם, הדין הכוונה הייסורים, העונשים, הצד השלילי, ואז צריך האדם להתפלל ולכוון רצונו לפני אדונו, כי אמר רבי ייסא כשנוטה השמש, לבא, ונחלש, דהיינו אחר חצות היום, אז נפתח פתח אחד בהשמש, ונאסף כחו של השמש, שהוא ז״א, וקו האמצעי. והשמאל שולט. ויצחק, שהוא קו השמאל, כורה באר תחתיו, בין האבות יצחק קו שמאל, אברהם קו ימין ויעקב קו אמצעי.

כיון שנכנס הלילה, כתבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם, זוהי הלשון של הזה"ק, צריכים להתרגל ללשון הזאת, היא לשון ערטילאית, מופשטת, היא שפת קוד למעשה. כיון שנכנס הלילה כתבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם. וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם וכולם הולכים ומשוטטים בערבוביא, והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים ומודיעים להם דברים. מהם שקרים, מהם אמיתיים, ומי שימצא בניהם, מבני אדם, נתנה להם רשות לחבל, וכל בני העולם ישנים, וטועמים טעם מוות. וכבר העמדנו הדברים, כך אומר רבי ייסא.

קצת להסביר את הדברים מבחינה רוחנית, מהו מצב של לילה ברוחניות, מצב של לילה הוא מצב של חושך, הסתרת פני הבורא יתברך, זאת אומרת בהסתרת פני הבורא יש כל מיני מדרגות, זאת אומרת יש אנשים שבכלל לא מאמינים שיש בורא, אם כן יכולים לעשות מה שרוצים. איו מי שיגביל את האדם. יש אנשים שמאמינים שיש בורא, אבל באמונה הזאת יש מדרגות שונות. זאת אומרת יש הבדל בין אדם שאומר שהוא באופן כללי מאמין שיש בורא, לבן אדם שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד.

זאת אומרת אדם שכל הזמן מצייר לעצמו ציור שיש בורא גדול ונורא בעולם, הציור הזה מכניס את האדם למשבצת, שיש כאן ישות אלוקית עצומה, ונפלאה ונוראה, ואדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי הוא צריך בכל יום לתת דין וחשבון לפני אדונו. אדם שמצייר לעצמו את הציור הזה, אז כל החיים שלו הם נראים אחרת, הוא כפוף לאדונו, יש בו רגשות כבוד לאדונו, יראה, אהבה, זה אדם חי, חי את אדונו. אז לכן אני אומר, מצב של לילה הוא מצב יחסי, תלוי על מי מדברים באיזה פרמטר מדברים, מה הם הדרישות, אני שוב חוזר יש אנשים שבכלל לא מאמינים שיש בורא, וודאי הוא מצב של לילה, ואם לא מאמינים שיש בורא, אז האדם מנסה להפיק מה שיותר הנאה ותענוג מהחיים באמצעים הפשוטים והנמוכים העומדים לרשותו של האדם, הוא צריך כמובן להתחשב בזולתו, יש חוקים, יש חברה, אבל במסגרת הזאת הוא מנסה לעשות, בכדי להנות מן החיים, בדברים העומדים לרשותו, והדברים שעומדים לרשותינו הם לא גבוהים.

ויש אדם שמאמין שיש בורא, אם כן, כלפי הראשון הוא נחשב קצת יותר מואר, קצת יותר אמיתי, ויש אנשים שמקיימים תורה ומצוות, לומדים ועוסקים במצוות, אבל הם עושים את זה מטעם שכך חונכו ומוסכמות חברתיות וכד', ויש אנשים שממש מציירים לעצמם בזמנים מסויימים ביום, שויתי ה' לנגדי תמיד, שיש בורא גדול ונורא שהוא מנווט את כל העולם ושום דבר לא קורה כאן במקרה, אלא הכל מסובב ממנו והוא מעורב בכל המציאות כולה, ומחייה את כל המציאות כולה, ויש לו מטרה בכל המציאות הזו כולה, אדם שמצייר לעצמו את הציור הזה, אז הוא מלא רגשות כבוד ויראה ואהבה לבורא, זה מצב של יום. אז כלפי אדם כזה, גם מי שמקיים תורה ומצוות, הוא עדיין נחשב בלילה, אם הוא מקיים את התורה והמצוות מצד שהוא חונך, מצד נורמות חברתיות, הוא נחשב לפי הספר, יהודי טוב, הוא לומד הוא מקיים, אבל הוא לא חי את הבורא, באופן יחסי, עדיין נחשב מצבו כמצב של לילה.

אם כן, כל אחד ואחד יבחר לעצמו, אבל בכל אופן המכנה המשותף בין כל סוגי האנשים הללו שמנינו, הוא שהבורא נסתר, הבורא נסתר מהם, אז בזמן שהבורא נסתר, שולטים הכוחות האגואיסטים באדם ובחברה הישראלית, כוחות איגואיסטים כוחות של כפירה וזה מכונה בשפת הזה"ק, כמה גדודי חבלה משוטטים מתפשטים בעולם וכולם משוטטים בערבוביא, זאת אומרת בתוך האדם, אם הוא לא כפוף לבורא עולם, אז מי שולט אצלו? התאוות, היצרים האגו שלו, כוחות האגואיזים וכוחות הכפירה, כי הגוף שלנו לא רוצה להודות שיש בורא בעולם, אם הוא מודה בזה, אז זה מחייב. אי אפשר לומר שיש בורא בעולם, ואני עושה מה שאני רוצה, זה לא יכול להיות, אלא אם יש בורא בעולם, שהוא ברא את כל העולם כולו, הוא ברא אותי והוא אחראי עלי, והוא משגיח עלי, ולאחר הקדנציה, כאשר אדם נפטר, ומגופו לא נשאר דבר, רק הנשמה עולה לפני כסא הכבוד, וצריכה לתת דין וחשבון לפני בורא העולם, מה היא עשתה.

אם כן, וודאי שזה מחייב את האדם, אז זהו שכתוב כאן שבמצב של לילה, הזה"ק קורא לזה קו שמאל, כאשר השמש יורדת לאט לאט, והערב מתפשט, הערב והלילה, כיוון שנכנס הלילה כתבי הגזרות שכיחים בכיס שלהם, על איזה גזרות מדברים כאן, מדברים על גזירות שהקב"ה גוזר על האדם בזמן שהוא נמצא במצב של לילה, כתוב ראה נתתי היום לפניך את החיים, ואת המוות, את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים. כלומר ביד האדם לבחור, כל אדם במשבצת שלו, האם הוא רוצה לחיות במצב שלא מקושר לבורא, במצב שלא כפוף לבורא, כי הבורא יתברך ברא את כל הבריאה הזו כדי להביא אנשים למצב מתוקן, למצב שלם, למצב מאושר.

המשך שיעור שמע בזה"ק פרשת "שלח לך" מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה,

...

תמונה  Express Monorail

"לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו"

לפני שעם ישראל מגיעים לארץ ישראל, הם מבקשים לשלוח מרגלים לראות הטובה הארץ אם רעה, מה טיב הארץ, מה טיבה של ארץ ישראל, והתורה מספרת לנו שהמסקנות שלהם, "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי", בקיצור הם מגיעים למסקנה שארץ ישראל לא יוכלו, "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק", וכו' וכו', יהושע וכלב דברו לצד הקדושה, אבל זה לא עזר, בגלל שכתוב פה, שכל העם התחיל לילל, וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא".

משמע שכלל העם שמעו יותר בקול השלילי יותר מאשר בקול החיובי, אח"כ כתוב במדבר הזה יפלו פגריכם, וכו', אז רבותינו שואלים מה בעצם היה החטא של המרגלים, הרי הם אמרו מה שהם ראו, זה לא שהם המציאו משהו, הם באמת ראו שארץ ישראל קשה להכבש, אלא מה, הרב'ה זצ"ל כותב, החטא היה חטא האמונה שלא האמינו, כי ענין האמונה שייך דווקא בזמן שהגוף נותן מסקנות שליליות, ודווקא אז שייך עניין של להאמין, אחרת לא שייך אמונה, אם נגיד הגוף אומר שהכל טוב והכל בסדר, לא שייך אמונה, אמונה זה דווקא בזמן שהגוף אומר לא, בעל הסולם מגדיר את האמונה שהיא למעלה מהדעת, למעלה מהשכל, במילא אם השכל מחייב את זה אז כבר אמונה לא שייכת רק בזמן שהשכל לא מחייב את דרכי הקדושה אז שייך עניין של אמונה.

הוא אומר שהחטא שלהם היה בענין של אמונה, שהם היו צריכים, לא לשמוע בקול המסקנות השכליות שלהם, אלא אם הקב"ה אומר שהוא מביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, והוא מביא אותם, אז הוא מביא אותם. הזה"ק לוקח את כל הפרשה הזאת ומסביר אותה על עבודת ה'. "אמר רבי שמעון, מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים, בא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי ועסקו בעבודתי ואני אביא אתכם, לעולמות טובים לעולמות עליונים".

עולמות טובים, עולמות עליונים זה ארץ ישראל, "אנשים שאינם יודעים אינם מאמינים ואינם מסתכלים הקב"ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא". תרגלו אותו, לרגל הענין של ריגול זה בדיקה, מה זה מרגל בגשמיות, שולחים איזה מישהו לארץ אויב לבדוק לראות מה המצב שמה, נקודת התורפה, אז בעל הסולם היה מסביר שיש להבחין באדם שתי בחינות.

בחינת נברא של האדם, המהות של הנברא זה נקרא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון לקבל, אדם רוצה רק לקבל. ניצוץ בורא שבאדם זו תכונה הפוכה, של רצון להשפיע, של רצון לתת, אהבה ענין של אהבת הזולת, ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את ה' אלוקיך, זה נקרא ניצוץ בורא, בכל אדם יש שתי בחינות, הבחינת נברא באדם זה הרצון לקבל, זה למעשה המהות המורגשת של האדם, הניצוץ בורא לא מורגש בו, נעלם, זה נקרא אחוריים דנפש דקדושה, כאילו איננו, רק ע"י התורה והמצוות האדם מתחיל לגלות את זה בתוך עצמו, אבל לולי תורה ומצוות, האדם רוצה לקבל כל היום, מהבוקר ועד הערב רק לקבל.

עכשיו בעל הסולם מחלק שיש שתי צורות של קבלה, קורא לאחת מוחא, ולשניה ליבא, מוחא זה נקרא שהרצון לקבל של האדם רוצה לעשות רק מה שהוא מבין, לא משהו שהוא לא מבין, וליבא זה התענוגים החושניים, אכילה שתייה וכו' וכו', דברי ההרגשה, שאדם מרגיש אותם, מוחא זה דברי שכל, וליבא זה דברי הרגשה. אז הרצון לקבל יש לו שני הפנים הללו, מוחא וליבא.

ענין של מרגלים, זה למעשה צורת המוחא של הרצון לקבל, זאת אומרת הרצון לקבל מרגל, הוא רוצה לבדוק כל דבר לראות אם זה מתאים לו, אם יכול לקבל הנאה ותענוג ע"י דבר פלוני או אלמוני. כאן בתורה אז שלחו את המרגלים בכדילדעת אם ארץ ישראל מתאימה, כאן הזה"ק מפרש את זה על עבדות ה'. זאת אומרת שאדם משתמש בשכל לבדוק אם עבדות ה' היא כדאית, או לא כדאית, אם העסק הזה הוא כדאי או לא כדאי. זה עסק, אדם משקיע את כל החיים שלו, השאלה אם זה משתלם אם זה כדאי או לא כדאי, מה מרוויחים?

אז תכונת הרצון לקבל היא מתאפיינת במרגלים, ותכונת הבורא שזה רצון להשפיע, היא מתאפיינת באמונה. אמונה משמעותה שאדם הולך למעלה מהדעת, זה הנידון כאן, יש גמרא, הגמרא אומרת, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, אז הרב'ה זצ"ל שאל מה הגמרא משמיעה לנו פה עיצות כאילו, שיקח מנעלים לרגליו, זה עיצות שתנאים ואמוראים צריכים להשמיע לנו, ימכור את קורות ביתו בשביל לקחת מנעלים לרגליו, אז הוא הסביר שרגליו זה לשון מרגלים, והשכל של האדם מרגל, מרגל אחרי החברים, אם האדם החליט על חברה מסויימת, אז באופו טבעי הרצון לקבל מרגל לראות אם החברים הם בסדר, לא פוגמים לא פושעים לא חוטאים, עושה עליהם בקורת חזקה, השכל מרגל אחרי הרב, השכל מרגל אחרי הבורא. אז הוא הסביר שאדם צריך לקחת מנעלים לרגליו, זאת אומרת לנעול את השכל, השכל הוא משרת של הרצון לקבל, כי למה השכל עושה בקורת, זה אינטרס של הרצון לקבל, הרצון לקבל רוצה לבדוק ולראות שהמציאות היא מתאימה לו, שהוא באמת יוכל לקבל הנאה ותענוג כחפצו, אז לכן הוא בודק, בודק.

הסביר, קורות ביתו זה המקרים שקורים לו, כל המקרים שקורים לאדם, קורה לו כזה מקרה וכזה מקרה, וכל מקרה שהוא קורה לו, אז האדם בודק מה זה המקרה הזה, מה הקב"ה רוצה פה ממני, האם הקב"ה הוא באמת טוב ומיטיב או שהוא לא טוב ומיטיב, האם הקב"ה משגיח עלי כראוי, או לא משגיח עלי כראוי, זה המחשבות ואת זה צריך לנעול, יקח מנעלים לרגליו הפרוש שצריך לנעול את זה. איך אדם יכול לנעול את זה, ע"י שהוא הולך בדרך האמונה. זאת אומרת הוא מחליט עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו, הוא מחליט שכל מה שהחושים שלו משדרים לו, זה הכל רק משרתים של הרצון לקבל, לא כדאי לשמוע בקולם, צריך ללכת באמונה למעלה מהשכל. שאלה : מה זה למכור? תשובה : לעולם ימכור, ימכור זאת אומרת שצריך להחיל על המקרים של ביתו, את דרך האמונה, להחיל את המקרים שקורים איתו את דרך האמונה. מה זה נקרא למכור? למכור זאת אומרת לשנות מצב, לשנות את התפיסה שלו.

כל טוב הצלחה וברכה,

...

תמונה  jcoterhals

"להתיצב בפני האלהים, עם שתי גומות של ח"ן ועם ששה מיתרים קרועים"

בשיר סיום אותו תרגמה נעמי שמר למילים של מנוס חגי'דאקיס ושרה חווה אלברשטיין, מופיעות השורות הבאות:

לי לא איכפת, לי דווקא די נעים
לשיר באוזניכם
את השירים הכי פרועים
ולהתייצב בפני האלוהים
עם שתי גומות של ח"ן
ועם שישה מיתרים קרועים,

הדימוי בו משתמשת נעמי לתאר את שברונו של הכלי האנושי הניצב קרוע על ביתריו, אבל שמח ומחייך לפני אלוהיו, ככלי מיתר שכל ששת מיתריו קרועים, ורק תיבת תהודה נותרה ממנו, שרה שמחה ומחייכת לפני האל, כפי שששת ימי החול הקרועים והפרועים מבקשים את קדושת השבת.

והיא, הכותבת נעמי, חסידה צחורה שעל שפת ים כנרת

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  Ruth Flickr

ראש השנה ושמיני עצרת סוד חג האסיף

מאמר הזה"ק שלפנינו פרשת פנחס עוסק במהות הימים שבין ראש השנה ליום שמיני עצרת, למי שיש ספר מוזמן לפתוח.

כז) אמר ר' חייא וכו': אר"ח לר' אלעזר, אלו הימים שמן ראש השנה עד יום האחרון של החג אני רוצה לעמוד עליהם. כפי שאנו רואים, רבי חייא מבקש מרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי להסביר לו את מהות הימים שמן ראש השנה עד יום האחרון של החג, הוא שמיני עצרת, מפני שרבי חייא רוצה לעמוד עליהם, כלומר רוצה להבין את מהותם.

א"ר אלעזר הרי למדנו, והחברים העירו בהם.  רבי אלעזר מסביר שכבר למדו את הנושא, והחברים השלימו את הערותיהם, כלומר את מה שחסר, א"ר חייא ודאי כך הוא. אבל אני שמעתי דבר בהם,  ממאור הקדוש העליון, שהוא ר' שמעון. רבי חייא מאשר את דברי רבי אלעזר ואומר שהוא שמע דבר מהמאור הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, כלומר רבי חייא מבקש למקד את השיחה בדבר שאמר רבי שמעון. אמר לו אמור דבר ההוא. רבי אלעזר מבקש מרבי חייא שיאמר את הדבר ששמע, אך רבי חייא אינו מבין את הדבר, לכן אינו יכול לעמוד בו ולומר אותו.

אמר לו, עוד איני עומד בו. כלומר שהדברים אינם מובנים לו כל צרכו. א"ר אלעזר, אע"פ שהחברים העמידו דבר הזה ויפה הוא, אבל סדר אלו הימים הוא סוד החכמה בין קוצרי השדה. כלומר, בין אלו החכמים, שכבר גמרו כל בירורי המלכות, הנקראת שדה.

רבי אלעזר מסביר כי החברים הבינו את מהות הימים הללו מראש השנה עד שמיני עצרת, היות והוא סוד החכמה בין קוצרי השדה. כאן משתמש רבי אלעזר במשל קוצרי השדה, להסביר בו ענין מעלת החכמים, שעברו את התהליך של בירורי המלכות הנקראת בשם שדה.

כח) ת"ח הא אתמר וכו': בוא וראה, הרי למדנו, סדר היחוד הכל באחד איך הוא. והנה למדנו, פתח ואמר, חשף ה' את זרוע קדשו, זו זרוע אחת, שהיא קו השמאל, שבו תלויה הישועה, בו תלויה הנקמה, בו תלויה הגאולה. ולמשהה, חשף ה' את זרוע קדשו זו, הוא להקים כנסת ישראל, שהיא המלכות, מן העפר, ולקבל אותה אצלו להתחבר כאחד. וכאשר זו הזרוע, נתעוררה כנגדה, כמה פחד שורה בעולם עד שיניח זרוע ההיא תחת ראשה, להתחבר. כש"א, שמאלו תחת לראשי וגו'. ואז נח הדין, ומכפר החטאים.

רבי אלעזר מזמין את רבי חייא ללמוד עימם את סוד הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת, כדי שרבי חייא יבין את המהות הימים, רבי אלעזר מזמין אותו לראות את התהליך, ואומר לו "בוא וראה", כדי ללמוד אומר רבי אלעזר עליך לעזוב את המקום בו אתה נמצא, לבוא אל המקום בו תוכל לראות את מה שאתה בקשת להבין, אך התנאי להבנה הבאה, הוא לעזוב את המקום בו עומד, לבוא אלי, למקום בו אני רבי אלעזר עומד, ואז תוכל לראות את מה שבקשת.

רבי אלעזר פותח בפסוק מספר ישעיהו "חשף ה' את זרוע קדשו", מה פרוש החשיפה, וכי להשי"ת יש גוף או דמות הגוף, אלא שהנביא מדבר בלשון משל ומליצה, לומר חשיפה היא לשון גילוי, כלומר של מה שהיה קודם לכן בחזקת נסתר, כלומר בפסוק הזה, מוציא השי"ת מן הכח אל פועל את ענין הגאולה, כיצד? הוא חושף את זרועו קודשו (שהוא משל לכוח הדין והצמצום הנמשך מהנהגת ספירת הגבורה) כדי לקבל אליה את כנסת ישראל השרויה בעפר, אז תוכל כנסת ישראל להתכלל אצלו ולהתחבר כאחד.

כט) לבתר אתי ימינא וכו': אח"כ בא קו הימין לחבקה, אז שורה שמחה בעולם, וכל הפנים מאירים. לאחר זה, היא, המלכות, מתחברת בגוף, דהיינו בקו האמצעי, ואז נקרא הכל אחד בלא פרוד. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל יחד. אז הוא שלמות הכל ושמחת הכל ומתאחדים ודאי ז"א ומלכות, מה שלא נמצא כך בשאר הזמנים.

ל) כגוונא דהאי סדורא וכו': כעין זה, הוא הסדר של אלו הימים, מרה"ש, עד יום האחרון של החג. בראש השנה נתעוררה זרוע השמאלית, דהיינו קו שמאל דז"א, לקבל את המלכה. ואז כל העולם בפחד בדין, וצריכים. העולם בעת ההוא, להמצא בתשובה שלמה לפני הקב"ה. אח"כ באה המלכה בתשעה לחדש (עי' אחרי אות רל"א) וצריכים בני ההיכל, דהיינו בני ישראל, לעשות שמחה ולטבול בנהר לטהר עצמם להיות ראויים אל הזווג של המלכה עם ז"א ביום האחר, דהיינו בעשרה לחדש, ביוה"כ. שהוא הזווג שלה, שז"א ישום שמאלו תחת ראשה, כמו שאתה אומר, שמאלו תחת לראשי.

לא) וכדין ישראל בתעניתא וכו': ואז ישראל הם בתענית על עונותיהם ומתכפרים להם. כי אמא עלאה, שהיא בינה, מאירה פניה אל המלכות בזווג. כי ביוה"כ עולה המלכות ומלבשת את הבינה. ומתכפר לכל בני ההיכל, שהם ישראל, משום שהשמאל דז"א מקבל אותה ביום הזה. כי הראש של המלכות שורה על שמאל. פירוש. כי אז נגלה הארת החכמה משמאל דז"א הממשיך משמאל הבינה, שהארת החכמה מכפרת העונות. כמו שנתבאר כל זה לעיל (בפרשת וירא מאות שפ"א עד אות שפ"ז ע"ש ובפרשת נח מאות שפ"א עד אות שפ"ו ע"ש).

לב) ביומא קדמאה דחג וכו': ביום הראשון של סוכות, יתעורר קו הימין דז"א כנגד המלכות, כדי לחבק. דהיינו בסו"ה וימינו תחבקני, ואז יש לכל שמחה, וכל הפנים מאירים. ושמחת ניסוך מים הצלולים על המזבח. וצריכים בני אדם לשמוח בכל מיני שמחה, מפני שהימין גורם זה. כי בכל מקום ששורה הימין, שהוא חסדים, צריך להיות שמחה בכל, אז היא שמחה להשתעשע.

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  United Nations Photo

"יהי שם יהוה מבורך"

בפרשת זהר ויחי מאמר הללו עבדי ה', מבאר הזהר כי במילת "יהי" נתקיים כל מעשה בראשית, כמו שנאמר, יה"י רקיע, יה"י מאורות, יה"י אור, יהי שם הויה מבורך, שואל מה הטעם שנאמר כאן מילת יהי, שהיה לו לומר יתברך שם ה' וכיוצא, ואמר אלא מילת יהי היא סוד ההמשכה מאותו מקום סתום העליון שאמרנו, שהוא שם י"ה של מילת יה"י, והיא כעין הי' העליונה של החכמה שהיא י' דשם יהו"ה, הרי התחלה כי כהסוף, לכן כתוב מילת יה"י, הוא סוד ההמשכה ממקום הנעלם על כל הנעלמים עד מדרגה התחתונה, ובמילת יהי נתקיים כל מעשה בראשית.

באור הסולם :

תפב) יהי שם ה' מבורך: שואל, מהו השינוי שאומר יהי. ומשיב, אלא יהי ה"ס המשכה מאותו מקום עליון שהוא סתום, שאמרנו, שהוא י"ה, עד סוד הברית, שהוא יוד תתאה כעין יוד עלאה, ההתחלה כסוף.

פירוש. ז"א נקרא הוי"ה, והנוקבא נקראת אדנ"י וז"ס יהי שם ה', כי שם היא הנוקבא, ה' ז"א. וביחודם משתלבים ב' שמות, הללו זה בזה, ומצטרף מהם יאהדונה"י, ויש כאן ב' יודין, י' הראשונה שהוא חכמה, שהיא י' של הוי"ה, וי' האחרונה שהיא י' של אדנ"י, היא חכמה תתאה. כנ"ל (ב"א רט"ז ד"ה פירוש) ע"ש ביאורם. וז"ש רזא דאמשכותא מההוא אתר עלאה וכו' י"ה, שה"ס י' ראשונה של יאהדונה"י, ונמשך ממנה שפע החכמה, עד רזא דברית, שהיא הנוקבא, דאיהי י' תתאה, היינו י' אחרונה של יאהדונה"י, כגוונא די' עלאה, כמו שיוד עליונה של יאהדונה"י היא חכמה, כן י' תחתונה של יאהדונה"י מקבלת ממנה, ונעשתה לחכמה תתאה. שירותא כסופא, שי' הראשונה וי' האחרונה נעשות שוות זו לזו ושתיהן הן חכמה.

הוא שאמר הכתוב,"יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך", (זהר חדש יתרו אות רנט), כי מילת שלום כוללת אותיות ש' ם' אשר בניהן כתובות אותיות ל"ו, אלו הם ל"ו צדיקים המקיימים את העולם, כי שם היא הנוקבא, ובהתכנס ל"ו הצדיקים בה, מתקיים השלום בעולם, הוא שאמר הנביא, " אַשְׁרֵי כָּל-חוֹכֵי לו".

כל טוב הצלחה וברכה,

...

תמונה hoyasmeg