בס"ד

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "ויקרא", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור 

ובנתיים סכמנו את השיעור בראשי פרקים למען ירוץ הקורא בו ואין הוא בא לשמש תחליף לשיעור השמע מבחינת עמקותו.

אות א, רבי אלעזר פתח עם הפסוק "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה", (ישעיה ז יא) פסוק מעניין. הסתכלתי בדורות ראשונים ובדורות אחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני. ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה העליונה, שהרי אמר לו הנביא ישעיהו את הפסוק הזה, שאל לך אות, ואם אחז לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא את זה, ויודעים באותיות עליונות ובאותיות תחתונות, חכמה להנהיג פעולות בעולם הזה. דברי רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי.

• היהדות מסתכלת על הפנימיות ורואה שהדורות הראשונים היו יותר מפותחים.
• בעל הסולם רואה את האנושות כסולם של נשמות.
• ששת אלפים קיים העולם: שני אלפים תוהו שני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח.
• מכיוון שהבורא יתברך מוליד את סולם הנשמות ממילא ברור שנשתלשלו ממנו נשמות יותר זכות ואח"כ יותר עבות עד שהגיעו לדורינו.
• דורות הראשונים היו דורות שהיו זכים באמונה ברצון להשפיע באמון בזולת, באהבת הזולת. הרצון להשפיע בהם היה יותר דומיננטי. מבחינה אנושית פנימית רוחנית, הם היו יותר מפותחים מאתנו. נשמות מדורות ראשונים היו אחוזים בהקב"ה, לא חפשו לקבל, לא חפשו לקבל מהחיים, חפשו את קרבת האלוקים, הראש שלהם היא בפתוח האמונה ואהבת השם.
• בכוון הזה מדברים כל הנביאים, להמעיט בענין אהבה עצמית ולפתח את האמונה באלוקים וברצון להשפיע.
• במגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן במדבר יהודה יש רבוי טקסטים העוסקים באהבת הזולת, (הם גם הפסיקו להתפלל לכיוון ירושלים) אך זה באופן יחסי בתקופה מאוחרת.
• ההסתכלות המדעית לא חוקרת את המניעים והסיבות, ולכן כל אחד מחפש יותר נוחיות ויותר תענוג, מכונת הרצון לקבל חזקה והאנושות נדחפת למצוא דרכים לסיפוק עצמי.
• כל "ההתפתחות האנושית" בא מתגבורת האגו של האדם, בדורות ראשונים זה לא עניין אותם, לכן השיגו חכמה עליונה.
• דורות ראשונים ידעו לצרף אותיות, אותיות, משמעותם כלים, מבחינתם געגועים כיסופים.
• התורה מורכבת מאותיות היוצרות תוכן, מבחינה אנושית אותיות הן חסרונות, המניעים אותנו בכל פעולתנו, תלוי מה שהאדם רוצה.
• אותיות שנתנו למשה בסיני, האותיות הן חסרונות שגילה בנו הבורא כדי שנמצא מילוי.
• דוגמא ככל שאדם רעב, הוא יאכל יותר, הוא יהנה מהאוכל.

  אם הוא לא רעב, הוא לא יהנה, אין לו כלים.
• וזה נכון לגבי כל עניין, כל ענין מותנה בחסרונות האדם, כל השאר זה פועל יוצא, זה עניין אותיות שנתנו למשה בסיני.
• כאן המקום לשאול שאלה, והשאלה המתבקשת היא, "כבוד הרב, אנו פותחים את התנ"ך והדברים לא כפי שאתה אומר, בבראשית האדם לא שמע להוראות הבורא, וקין הרג את הבל, וככל שמדפדפים יותר הכל נהיה יותר פרוע, סדום ועמורה, מגדל בבל, מכירת יוסף, בנות לוט הרות לאביהן וכו', תקופת אבותינו במדבר רוצים בשר קישואים, מתחברים לעבודה זרה, רוצים נשים מדיניות, ענין דוד שרצה אשת איש, איך אפשר להגיד שדורות ראשונים היו מפותחים אם כך נהגו", יש כאן פארדוכס.
• בתורה יש ארבעה רבדים, פשט רמז דרש וסוד, מי שלומד את הסוד את הזהר הקדוש מתרשם אחרת לגמרי, התורה נכתבת בקוד ומשמעות התורה היא אינסופית.
• אם התורה משתמעת לפחות לארבע דרכים, כל אדם יכול לגשת לתורה לפי מדרגתו האישית.

  דורות ראשונים לא נדחפו לשפר את החיים הגשמיים, היו מחוברים במלכו של עולם, והיו הולכים ממדרגה למדרגה, הרבה יותר גבוה מאתנו.
• התורה מדברת על נח והיין, היין הוא משל המדבר על האור האלוקי שיכול לגרום לאדם לאבד שליטה. לפי הזהר "ויתגל', הוא פירוש לגילוי אלוקות.
• עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים היא שפת קוד.
• התורה נותנת לאדם לבחור לפי איזה רמת פירוש הוא רוצה לראות את הדברים.

  אנשים ברמה נמוכה לא יבינו מדוע דורות ראשונים היו יותר מפותחים מדורות אחרונים.
• אנו לפני חג הפסח, יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה, את המצוות צריכים לקיים כולם, השאלה איך אתה נגש למצות הללו? אתה לא יכול לגשת למצווה מעבר לרמה הפנימית שלך.
• אנשים מגושמים מטאטאים את החמץ מהבית ומקיימים את הפסח, אנשים הללו חושבים על מאורע היסטורי ומבינים שזה שייך למסורת, כי זה תשתית העם היהודי.
• אנשים יותר מפותחים מבינים שזה היום, אנו נמצאים במצרים בצרות העין וצרות הלב. רוב האנשים מרגישים טוב במצרים.
• צריך להרגיש לא טוב בזה שחושבים על עצמינו ואז גונחים ונאנחים כי אנו נמצאים במצרים, הרצונות הגשמיים שולטים בנו, איך יוצאים ממצרים? צריך נס. נס אחד צריך כדי להרגיש שאנו במצרים. ולפי שיעור המרירות שיעור הצעקה.
• הצעקה היא על הניתוק מהבורא, לא יראה חמץ, זה הרצון לקבל, והיצרים של האדם בל יראה בל ימצא.
• אנשים שמגיעים למצב שהקב"ה נותן להם רצון להשפיע, הם נמצאים בהיכל המלך, הם מרגישים את האורות שבכל מצווה ומצווה, הם מרגישים בזה אורות אלוקיים עליונים. אצל האנשים הללו מורגשת כל הסקלה, פשט רמז דרש וסוד. הלב והנשמה של האדם קולטים את המימדים הרוחנים של המצוות הללו.

  בסולם הדורות האנושי אנחנו בתחתית ודורות ראשונים גבוהים מאוד.
• לפי דרך התורה אנו הפרימיטיבים והם המפותחים ואנו לא נוכל להשרד אם לא נשלב את האידאולוגיה של דורות ראשונים בזמננו.
• ללא אהבת השם ואהבת אדם, לא נוכל להצליח.

  לפי הזהר הקדוש כל התורה כולה נלמדת באדם אחד. מה הן חיות עליונות? חיות הקודש, החיות שלהם הוא מן הקדושה.
• הרוחנית מלובשת במציאות הגשמית, כאשר הזהר אומר חיות, הוא מתכוון לכך שאנו צריכים לפתח שני סוגים של מערכות, סוג אחד של אמונה וסוג אחד של ידיעה.
• מערכת האמונה פועלת בתדר גבוה למעלה מהשכל ולמעלה מן ההבנה.
• מערכת הידיעה, אנו צריכים להבין מה הבורא רוצה מאתנו.

  שתי מערכות הפוכות אלו צריכות להיות קיימות במקביל.

  מערכת האמונה פועלת לפי רצון להשפיע, מערכת הידיעה בנויה על רצון לקבל.
• כמו הנשמה והגוף, הגוף רוצה לקבל הנשמה רוצה להשפיע מכאן משתלשלות המערכות.
• מן השמים לא נותנים חצי דבר, בגלל שהבורא שלם, הוא נותן דברים שלמים, אך לא תמיד אנו מוכנים לקבל השפע.
• דוגמא, כאשר בא אורח, אנו שמים בקבוק שלם על השולחן, גם אם האורח שותה מעט, מניחים בקבוק שלם. (משל לכך כי מן השמים לא נותנים חצי דבר).
• לא נותנים משמים (שהוא בחינת השפעה) חצי דבר.
• את החלק הארי של האור, צריך לסלק, לא לקבל.
• שרפים זה החלק העליון של האור, האור גדול מידי והוא יתן שליטה למערכות הקבלה של האדם.
• חיות הקדוש, הוא החלק המועט יותר של האור אותו יכול האדם לקבל.
• אנו נסיים בזאת ונאחל הצלחה וברכה לכל בית ישראל.

  ...

  תמונה : cobalt123

בס"ד

הבדלה, ונציה 1601 לערך

הגמרא במסכת סוטה מתארת רגע נדיר בחיי בנ"י שניות ספורות לפני שהם חוצים את הירדן בשובם לארץ ישראל. הימים הם ימי קציר (תקופת ניסן, חודש האביב) והירדן מלא עד גדותיו, המים בירדן שופעים. שניה לפני המעבר מזהיר אותם יהושע, "אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם". מהן הנסתרות עליהן מזהיר יהושע את בנ"י, ובכן הנסתרות היא הכוונה, בעוד מעשיו של האדם מכונים 'נגלה', שהם גלויים לעיני כל, הרי שכוונת האדם נקראת נסתר, היות והיא בחזקת מחשבה, כלומר בכוח, מה שאם כן המעשה של אדם הוא בפועל, והוא גלוי.

אומר ר' לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות, מה פרוש? בירדן קבלו עליהם בנ"י את הנסתרות כלומר את הכוונה, לומר קבלו על עצמם בחינת לשמה, הווה אומר, קבלו על עצמם להשפיע נחת רוח. ויש להבין כי ארץ ישראל נמשכת מעולם אצילות (מלשון אצלו וסמוך לו), ומשום כך, כדי להכנס לארץ ישראל (ארץ מלשון רצון, וישראל מלשון ישר-אל), כלומר כדי להכנס למצב של רצון דלהשפיע ישר-(ל)אל, צריך קודם כל לקבל על עצמו את הכוונה דעל מנת להשפיע, כי ידוע שרצונו של השי"ת הוא להיטיב לנבראיו, לפיכך אם אתה רוצה להיות בסמוך לו או קרוב אצלו, עליך להיות קרוב אליו בתכונה של על מנת להשפיע.

ברוחניות קרוב פרושו קרוב אליו בשווי צורה, בתכונה, כלומר אם הוא רוצה להשפיע, ואתה רוצה להשפיע נבחן זה ליחס של קרבה. רחוק נבחן לשינוי צורה, למשל שני אנשים יושבים בחדר בסמיכות זה לזה, האחד חושב איך להשפיע, והאחר חושב איך לדאוג אך ורק לעצמו, הרי לפנינו שני אנשים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, אע"פ שהם יושבים באותו החדר, מפאת שינוי הצורה בניהם, כלומר כל אחד אוחז בקוטב הפוך, האחד רוצה להשפיע והאחר דואג לעצמו.

אם נמשיך לקרוא התוספות לברייתא המביא את דברי התלמוד הירושלמי נראה את המשפט הבא , "אמר ר' לוי : ביבנה הותרה הרצועה. יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות". לפנינו נצבת שאלה, מה אם כן קרה בין שתי הנקודות ההפוכות הללו בזמן, בין "בירדן קבלו על עצמם בנ"י את הנסתרות", כלומר את הכוונה דלשמה, ובין התאור של ר' לוי כי "ביבנה הותרה הרצועה, ויצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות", מה בין זה לזה?

ובכן, אמרתו של ר' לוי מתארת מציאות שלאחר חורבן בית שני ותבוסת מרד בר-כוכבא, בה חכמי ישראל אינם יושבים עוד בירושלים לא כל שכן במקדש. חכמי ישראל גלו ליבנה, ומשם הם מקיימים את  הקיבוץ היהודי שנותר לאחר חורבן בית שני, הכולל בתוכו את חורבן בית ראשון. הסיבה לחורבן המקדש וחורבן ירושלים הוא בדיוק עניין הכוונה. קיבוץ היהודים שחי בארץ, סר מדרך הישר, מדרך העבודה של לשמה, ועבד לטובת עצמו, ופתח פתח לשליטת צבאות זרים, המכונים גם רצונות דקבלה.

מכאן תבין ענין בת קול שאמרה על הקיבוץ היהודי הנותר בארץ ישראל לאחר חורבן שני, "אין לכם עסק בנסתרות", כי קיום ממשל חכמים גולֵה בעיר יבנה, מעיד כאלף אלפי עדים שאין לציבור הנותר בארץ ישראל כל קשר לכוונה העולה מעלה (לשמה) כי רוח האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה, ומשום כך הוא מצוי ביבנה.

תשאל ובצדק היכן מתקשר ענין זה להבדלה שאנו עורכים במוצאי שבת, ועל כך באה תשובה כי ההבדלה במוצאי שבת מונחת אל ארבעה אדנים והם : יין, בשמים, נר, הבדלה (ברכה), ראשי תיבות יבנ"ה, ותנועתה ממטה למעלה, כאשר היין נטעם בפה, ניחוח הבשמים עולה בחוטם, הנר נראה בעיניים, וההבדלה (הברכה) נעשית במח.

כלומר אנו מבדילים קודש מחול באמצעות ארבע פעולות שראשי התיבות שלהן עולות יבנ"ה, וכל זאת להבדיל את קדושת השבת מששת ימי החול, כי הקודש פרושו על מנת להשפיע, וחול פרושו על מנת לקבל לעצמו, הבט בחול וראה כי כל גרגר נפרד הוא לעצמו, מה שאם כן, מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לפיכך נקראת ההטבה קודש, לכן כאשר יוצאת השבת אנו מבדילים את השבת (מלשון לשוב אל) (ה)קודש מימי החול באמצעות מעשים שסימנם עולה ראשי תיבות יבנ"ה, ממש כפי שגלתה סנהדרין מירושלים של קודש, ליבנה של חול.

בס"ד

בפרשת עקב מספר משה לעם ישראל על עלייתו להר סיני לבקש עליהם רחמים לאחר שחטאו בעגל הזהב, וכך מתאר משה את הנעשה בהר, "ואתנפל לפני יהוה כראשונה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי:  על כל-חטאתכם אשר חטאתם, לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו.  כי יגורתי, מפני האף והחמה, אשר קצף יהוה עליכם, להשמיד אתכם; וישמע יהוה אליי, גם בפעם ההיא (דברים ט).

הוא שנאמר "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה" באלף זעירא, לומר זו אני אות אלף זעירא (בלחש) שהייתי עמך על ההר בעת שבקשת רחמים על ישראל, מה אתה התחננת והתנפלת ובקשת רחמים, אף אני התחננתי התנפלתי  ונפלתי ובקשתי רחמים עימך להיות נאמנת עליך לקיים את הסליחה, שנאמר "סלחתי כדבריך", ומה אתה זעיר בבקשת מחילה אף אני זעירא בבקשת מחילה, שנאמר "ויקרא אל משה" באלף זעירא בקול ענות חלושה, שתשש כוחה מבקשת הסליחה וקראה למשה בלחש מבעד לזעירותא המוחלת.

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

והיא שעמדה לאבותינו ולנו, תמונה OliBac

כותב בעל ההגדה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו

כותב בעל ההגדה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, ויש לשאול מי עמדה לאבותינו ולנו, יש האומרים זכות אבות ויש האומרים ברית אבות, כי ברית אבות אינה תמה. ממשיך בעל ההגדה ואומר אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלתינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, איך הקב"ה מצילנו מידם, על ידי כך שמחדש את הברית עמנו.

מספרת התורה כי בשעה שהיה משה ממהר להוציא את ישראל ממצרים היה כרוך אחר שליחותו, ופסח על מצוות מילת בנו הנולד לו במדין. בעודו רוכב על עב ק"ל ובא מצרים (עם אשתו ציפורה ובניו גרשם ואליעזר) פוגש בהם מלאך המוות במלון (במקום ששהו בלילה) ומבקש להמיתו, (לא ברור אם את משה או את בנו שלא נימול בזמן) ציפורה, שהבחינה במלאך המוות הניצב עליהם, עשתה מעשה ככתוב, "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ".

אם ציפורה פועלת בתחום הפרט (מלה את בנה) הרי שמשה פועל בתחום הכלל, הוא מל את כלל ישראל הגרים במצרים כפי שכותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג, א-ד) כי מילה הייתה במצרים, שנאמר: "וכל ערל לא יאכל בו", כלומר מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי.

מהות המילה

צפורה מלה את בנה במלון, שהוא לשון תלונה וחשכה, מהי מילה בפנימיות? כאשר התורה נלמדת באדם אחד אנו רואים כי אצל הגר שבי יש כוחות קבלה גדולים בהם אי אפשר לשמש בעל מנת להשפיע, לכן את החלק שאי אפשר לשמש בו על מנת להשפיע (כי טוב לא יצא ממנו) כורתים, מפרידים מנתקים, וזה מה שעשתה ציפורה, וזה מה שעשה משה בן-לוי, ערב צאתם מארץ מצרים.

מהי ברית מילה? הברית מורכבת משני חלקים, החלק האחד הוא כריתת העורלה, והחלק השני הוא הפריעה, הפשלת העור החוצה וגילוי הברית קודש, כלומר בחלק השני של הברית, בפריעה, מתגלה הברית קודש. והנה רואים אנו כי במילת צפורה הנעשית בתחום הפרט ובמילת משה הנעשית בתחום הכלל לא מוזכר כלל מרכיב הפריעה. מדוע?

באופן מעניין משתמשת התורה במושג פריעה כאשר יורד משה מן ההר ולוחות העדות בידו, הוא רואה את העם במעשה עגל הזהב, ושואל את אהרון אחיו לפשר המעשה, אהרון משיב את תשובתו, ובמשה עולה תובנה, "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם". משה מבין כי את הפריעה שהוא לא בצע, בצע אהרון אחיו, אך באופן הרע, הגילוי שהיה בפריעה היא גילוי רע, של עבודה זרה ולא של ברית קודש.

מה בין מילת משה למילת ופריעת יהושע 

הדור שמל משה במצרים ופְרָעֹה אַהֲרֹן בעגל הזהב, תם במשך ארבעים שנות נדודים במדבר. את בניו אשר הקים ה' תחתם, מל יהושע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך. מדוע לא מלו אותם בדרך ארבעים שנה, אמרו רז"ל, כי מ' שנים שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, כי רוח צפונית רפואה למכת דם וזולתה סכנה.

מבחינת הפשט ניתן לומר כי רוח צפונית היא רוח מרפאה, וכי מ' שנים שלא נשבה לא היו תנאים אקלימים טובים, אך ניתן לבאר בפנימיות כי רוח צפונית היא רוח תשובה, כמאמר זהר ויקהל אות יב, בוא וראה בד' תקופות שנה שהם חו"ג תו"מ מתעורר קול בד' רוחות העולם, שתקופת ניסן הוא דרום וחסד, ותקופת תשרי צפון וגבורה, עליה נאמר, וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים (שמואל ב יא) נמצא רוח צפונית היא רוח התשובה, ורוח צפונית היא המפזרת העננים, כמו שכתוב: רוח עברה ותטהרם ועל רוח צפונית הוא אומר: כי אין יום בהיר וטהור אלא עם רוח צפונית.

והוא שנתבקש יהושע למל אותם שנית, עֲשֵׂה לְךָ, חַרְבוֹת צֻרִים; וְשׁוּב מֹל אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית, מדוע כפל (שוב, שנית) מפני שנצטווה יהושע על מילה ועל פריעה, על כריתת העורלה, ועל הפריעה, על הגילוי ברית קודש, לכן נאמר בו חרבות צורים (לשון רבים) ולא אבן צור ככתוב בציפורה.

והוא שפירשו חז"ל כי מ' שנים שהיו שראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, לא נשבה להם רוח תשובה, אך משקבלו עליהם ישראל את הנסתרות, ושבו לארץ ישראל (קבלו על עצמם את הכוונה, לעבוד לשמה, לעבוד בעל מנת להשפיע) אז הוביש (לשון תשובה) יְהוָה אֶת-מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, ועברו בני ישראל את הירדן, והיו מסוגלים, כלומר היו יכולים לעבור את מצוות ברית מילה (ערלה ופריעה, כנגד צרות העין וצרות הלב), משום שכבר קבלו על עצמם את הכוונה (הנסתרות).

שבת שלום וראש חודש ניסן שמח לכל בית ישראל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מהו המושג של בניית מקדש בלב האדם? 

מהו המושג של בניית מקדש בלב האדם, אדם צריך ללכת לכוון של קדושה, קדושה משמעותה שהאדם מפריש ומבדיל את עצמו מן התכונות הרעות שבו. שאדם מפריש ומבדיל את עצמו מחיים של אהבה עצמית. ככל שהאדם יותר מתקדם בעניין הזה באופן ממשי יומיומי כך נבחן שהוא בונה בית מקדש בתוך נפשו.

נפש האדם, או לב האדם, מה האמת, כאשר אנחנו מדברים על לב, אנחנו לא מדברים על הלב הגשמי, הלב הגשמי הוא משאבה ששואבת ומוליכה את הדם, אבל לא על זה אנחנו מדברים, אנו מדברים מבחינה רוחנית נפשית, הלב מרמז על הרצון של האדם, כמו שהלב הגשמי מושך את הדם, ומוליך אותו התכווצות והתפשטות, כך גם הרצון של האדם ממשיך אליו את כל מה שנפשו חומדת ומשחרר החוצה.

התכווצות והתפשטות הרצון הוא למעשה המהות של האדם, מה שמתמצת את האישיות של כל אחד ואחת זה הרצון. הרצון הכללי שמשותף לכל בני האנושות הוא הרצון לקבלהנאה ותענוג, אבל ממה אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, זה מה שמפריד, יש אנשים שאוהבים רוחניות ויש גשמיות יש שאוהבים מוסיקה ויש אנשים שאוהבים כבוד, ויש שאוהבים כסף, ויש שאוהבים לאכול. בד"כ משמשים בערבוביא רצונות שונים באדם, אבל לכל אחד יש איזה רצון אחד עיקרי ודומיננטי ששולט בו.

וזה מכונה בכללות האישיות של האדם, אבל הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא המהות של האדם, והוא זה שצריך להבנות בתור בית מקדש, שבו ישרה הקב"ה את שכינתו. זאת אומרת, האדם צריך להבין שאם הוא מבסס את כל החיים על קבלה ואהבה עצמית, זאת אומרת לא תהיה תפארתו על הדרך הזאת. הוא לא יוכל באמת להנות, ולא ישיג באמת את המשימות הנעלות שהקב"ה מציב בפני האדם.

הקב"ה מייעד את האדם לגדולות,

הקב"ה מייעד את האדם לגדולות, להגיע למצב שיהיה מחובר איתו עצמו, עם מלך כל היקום, אבל האדם צריך להכשיר ולהכין את עצמו לכך וזה עניין עשיית המקדש. לכן כתוב שהנחש כאן באות ב', פרשת ויקהל הזה"ק, הנחש אורב בפרשת דרכים לטמא את המקדש כלומר, לטמא את החלק אשר אמור להיות בית מקדש באדם. כי בכל אדם יש חלקים שנקראים בכללות נשמה וגוף. הנשמה היא חלק אלוק ממעל הרצון להיטיב לשני, אהבת הזולת, היכולת לחיות חיי אמונה, להאמין למעלה מהדעת ולמעלה מהשכל ועל זה לכונן את החיים החברתיים ואת החיים האלוקיים.

תכונת הגוף, אין הכוונה כאן לגוף הגשמי, אלא הכוונה לגוף בנפש האדם, שהוא הרצון לקבל שהוא ההיפך רוצה לקבל הנאה ותענוג דואג לעצמו לסיפוק עצמו לא רוצה לתת, לא רואה את השני לא מעניין אותו השני, לא רוצה להאמין, זת תכונת הרצון לקבל. אם כן הנשמה והגוף הם שני הופכים גמורים שנמצאים בכל אדם.

המושג של "ועשו לי מקדש", שהאדם יפעל פעולה דרך התורה והמצוות שהנשמה היא זו שתשלוט ברצון לקבל הנאה ותענוג שלו , ואז ע"י כך הוא מקדש את הרצון לקבל שלו, הופך אותו לבית מקדש, שבו מתגלה המלך הקב"ה.

כל טוב ברכה והצלחה

שיחה מאת האדמו"ר הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א ע"פ דרכו של המקובל האלוקי רבי יהודה הלוי אשלג מחבר פרוש הסולם על ספר הזהר.

תמונה:  Some rights reserved by kool_skatkat