שמע ישראל לפי הקבלה, תמונה Olibac
במפגש בין יעקב ליוסף בארץ גושן, לאחר שנים ארוכות שלא התראו בניהם, בוכה יוסף על צואר אביו יעקב. יעקב עצמו אינו בוכה אע"פ שסבר כל אותן שנים כי יוסף אינו בין החיים והתאבל עליו שנים רבות. רש"י מפרש כי באותה שעה קרא יעקב קריאת שמע בכוונה, ולכן לא בכה.
מהו גודל עבודתו של יעקב? גם בעת שראה את בנו בפעם הראשונה לאחרי שרבות בשנים חשב כי אינו בחיים – בכ"ז לא הפסיק מקריאתו את שמע. ועוד יותר: שמחה עצומה זו לא הטרידתו מלכוון בקריאת שמע שצריכה כוונה (כי הכוונה עולה מעלה, והדמעות יורדות למטה).
בחסידות מסופר כי הבכי בא בכדי להקל על הבוכה, וכי אין בכוחה של הבכיה לגרום לתקון השבר שגרם לבכייה, ככתוב היתה לי דמעתי לחם וגו' (תהלים מב). מזה נבין כי כאשר יש בידינו לתקן איזה ענין, עלינו לפעול ולתקן ולכן אין מקום לבכייה.
קבלת האר"י בענין שמע ישראל
בספר ליקוטי הש"ס מסביר האר"י הקדוש, מדוע לא בכה יעקב כאשר ראה את בנו יוסף לאחר שנים רבות שחשבו כמת והתאבל עליו,
"והנה יעקב חטא על ששלח את יוסף צדיק יסוד עולם בלא לויה ואז כמעט ח"ו הפריד את היוד ולכן ארז"ל כשראה את יוסף במצרים הי' קורא ק"ש ומייחד השם לחזור ולזווג מה שהפריד ע"י שליחות יוסף בלא לויה".
האר"י מסביר כי חטא יעקב בכך ששלח את בנו יוסף לבד, ללא לויה מעמק חברון לראות את שלום אחיו הרועים בשכם, בעודו יודע כי הם אינם אוהדים אותו ומקנאים בו. נתבונן מעט בדברים, עמק חברון הוא עומק החיבור, מבחינה רעיונית מקום שיש בו חיבור הוא עולם אצילות מלשון אצלו, וסמוך לו. מה בעצם עושה יעקב, הוא שולח את בנו יוסף מעמק חברון, (מאצלו, וסמוך לו ) שְׁכֶמָה, שהיא גימטריה שס"ה, מניין מצוות לא תעשה, מקום שכבר היתה בו פורענות, כלומר הוא שולח את בנו מאצלו וסמוך אליו לעולמות הנפרדים, ללא לויה, בעוד יוסף יתום מאימו הקבורה בדרך אפרת (לשון נפרד) ואחיו בנימין, מלווהו הטבעי, פעוט.
ארץ ישראל נמשכת מעולם אצילות, ורואה האר"י שעצם שליחת יוסף לעולמות הנפרדים, מחברון מאצלו וסמוך אליו, היא זו שתביא לבסוף להורדת יוסף למצרים. הרי שמו יעקב י-עקב, לפי השם הוא אמור לעקב (to follow) אחר עולם אצילות המיוצג ע"י האות י' משם השם (י-ה-ו-ה) ובשלחו את בנו לשכם, הוא כמעט יוצר הפרדה סימלית בין עולם אצילות (אות י') לעולמות הנפרדים (אותיות ה-ו-ה, עולמות בי"ע).
הקבלה שקבל על עצמו יעקב במצרים
ולכן כאשר ראה יעקב את יוסף בנו האהוב במצרים, היה קורא קריאת שמע ומייחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן (שורשה במקום עליון) מה שפגם בשליחת יוסף, ולא בכה כשם שבכה בנו יוסף, משום שהיה בידו לתקן מה שפגם. כאן המקום להוסיף ולומר, כי קריאת שמע כוללת את שמו החדש של יעקב שנתן לו ה' והוא ישראל, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", להורות כי בעודו יעקב לא יתכן ייחוד ואיחוד אלא בשם ישראל.
זו גם הסיבה שפרק ל"ז בבראשית המספר על מכירת יוסף פותח בפסוק וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כל עוד הוא י-עקב הוא יושב בארץ מגורי (מלשון פחד) אביו בארץ כנען, שהיא ארץ בה הרצון כנוע, בה נכנעים לרצונות הקבלה (המפרדים את הנברא מן הבורא) רק לאחר שישתעבדו בנ"י למצרים, יצאו ממנה, ויתגבשו לכלל עם ישראל, רק אז יוכלו להכנס לארץ ישראל, הנקראת ע"ש הרצון היחיד המכוון שבה, ישר-אל, הרצון להיטיב.
רק בשם ישראל (שהוא אותיות לי-ראש) ניתן לייחד, כי יש לאדם יש ראש אחד, בעוד עקבים יש לו שניים.
כל טוב הצלחה וברכה
