אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מהו עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר

בס"ד

"וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ", הוא שרכב עליו אברהם, הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות, שנאמר, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר",הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים, שנאמר, "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר", הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו, שנאמר "עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר" (זכריה ט ט).

                                                                                             פרקי דרבי אליעזר פרק ל"א 

מדוע חובש אברהם את חמורו? חמור אותיות חומר, חבישה היא אותיות חשיבה, חבישת החמור היא משל לחשיבת החמור שבי או החומר שבי ,שרוצה לקבל לעצמו בלבד.

כאשר חובש אברהם את חמורו הוא למעשה מגביל ומתחם את החומר שבו, כאשר אדם מגביל את החומר שבחייו, הוא יכול לעלות מעליו וגם לרכוב עליו. מצב עגום בחייו של אדם, הוא כאשר רוכב חמור על אדם, כלומר כאשר חומר רוכב על רוח. וראה כי אותיות חומר מכילות בתוכן אותיות רוח ולא להיפך.

כעת מהו עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר הנאמר במשיח?

חמור הוא אותיות חומר, רוכב הוא האדם המנהיג את עולם החומר.

מהו עני? עני גימטריה ק"ל. ק"ל הן מאה ושלושים, י"ג מידות רחמים המתלבשות בעשר ספירות בלי-מה, עליהן נאמר "הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם" (ישעיה יט א).

מהו סודו של משיח עני ורוכב על חמור? עני עולה גימטריה ק"ל שהוא מרכבה לי"ג מידות רחמים המתלבשות בי' ספירות, ורוכב על חמור הוא התנאי להתגלות המשיח, שרוח האדם שבו רוכבת על החמור שבו.

בברכת גילויו של משיח לכל אחד ואחת מאתנו.

שנה טובה ומתוקה.

...

תמונה Some rights reserved by mherrero

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ

בס"ד

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ. אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. - דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי.

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ. מדוע נכפל בפסוק גם מילת זקן וגם בא בימים? מה משמעותם? זקן, הוא אדם הוא שקנה חכמה כי החכמה תחיה את בעליה, ובא בימים הוא ביטוי לאדם שעבד על מידותיו, במילה זקן אנו רואים תנועה מלמעלה למטה, ובביטוי בא בימים ממטה למעלה. שכן יכול היה הכותב לכתוב והמלך דוד זקן, אב בימים, ואם היה הכותב כותב כך, הרי שהביטוי אב בימים היה נרדף למילה זקן, אך כשהפך הכותב את האותיות מ-אב בימים ל-בא בימים, הוא למעשה מציין את כוון עבודת האדם ממטה למעלה, שכן אותיות בא, הן אותיות למפרע.

וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ, מה ההפרש בין בגד ללבוש? בגד הוא כיסוי חיצוני לגוף, מילת בגד, כתובה אותיות כסדרן ללא האות אלף, מילת בגד מזכירה את המילה בגידה, מהי בגידה?  התעלמות מקשר עם השורש, במקרה דידן הקשר לאלופו של עולם.

הבגדים החיצוניים בהם מכסים את דוד אינם מחממים אותו, דוד אינו מוצא מנוח עם החיצוניות הנגלית ומבקש מנוחה עם פנימיות הנסתר, עם לבושי המוחין בהם מתכסה הנשמה מבני אדם.

לפי עקרון של דומה בדומה מרפא, מבקשים לו עבדיו נערה בתולה, שתהיה לו סכנת, כלומר כֹּנסת, שהיא תּכנֹס אותו תחת כנפיה ויחם לו. הכתוב מדבר ב"נַעֲרָה בְתוּלָה שהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ", ומכוון לכלי נסתר שטרם נתגלה בו האור. נמצא כי שווי צורה מתקיים בין דוד המלך לאבישג שאותיות שמה משמאל לימין הן גש-יבא, עליו נאמר בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ (ויקרא טז ג).

וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד-מְאֹד; מאד אותיות אדם עליו נאמר, "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי".

 שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל

...

תמונה Some rights reserved by notashamed

מהו וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה

בס"ד

וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה--וּקְרָא עָלֶיהָ: היא   כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי.

יונה נתבקש לקרוא על תושבי נינוה. יכול היה הכתוב לומר אל נינוה, ככתוב "ופניהם איש אל אחיו" (פרשת תרומה), כי מילת אל יורה על קשר ישיר שבין פנים אל פנים, ואילו מילת על הכתובה אות ע' לפני אות ל' יורה על קשר של אחור, לפיכך הקריאה על נינוה, היא קריאה שמטרתה להשיב את נינוה לקשר של פנים עם ה', כדבר איש אל רעהו.

 הָעִיר הַגְּדוֹלָה  - שסופה נעוץ בראשיתה, ונקראת גדולה שעתידה היא לשוב מלפניו, ופרוש נוסף כי נקראת גדולה ולא גולה, שנכנס שם ד' אותיות הויה בתוך הגולה והפכה לג(ד)ולה. להבדיל מדברי יחזקאל "וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה, עַל-נְהַר-כְּבָר".

יונה מעדיף להסתתר בעולם החומר ובורח תר-שישה, שפירושו תר מחפש אחר השש שהם קצוות של עולם החומר. יונה הבטוח כי תשלום חומרי עבור היעד המבוקש יתן לו מנוח, ומשלם את שכר ההפלגה.

אך עלה יונה על סיפון האניה, "וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר". המלחים מטילים לים את הכלים אשר מעליה להקל מעליהם, ויונה בשלו יורד אל ירכתי הספינה שוכב נרדם. רב החובל האמון על קשרי החבלים באניה מבחין בו ישן בירכתי האניה ואומר לו, "מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד". 

יונה יודע כי בסיבתו סוער הים, ומבקש כי יטליהו אל-הים כדי שישתוק הים מזעפו (כי המלכות סוערת כאשר היא מנותקת מהבינה). המלחים נושאים את יונה ומטילים אותו אל-הים, והים עומד מזעפו. האנשים העדים ליחס שבין הטלת יונה אל-הים ושתיקת הים, זובחים זבח לה' ונודרים נדרים.

את מחשבות הבריחה של יונה ניתן לכנות כחשיבה מ-כאנ-ית, חשיבה מ-כאן, חשיבה המובילה את האדם לפעולות קטנות אינסופיות, ובלבד שלא יתבונן, יקשיב או יראה. הוא עושה הכל רק לא לשמוע לקול הנשמה (הנשמע).

לאחר הטלתו אל-הים, ממנה ה' דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה. מהו אותו דג גדול? ולמה ממנה ה' דג גדול לבלוע את יונה? דג גדול היא כינוי למחשבה גדולה, שהיא מחשבה של בינה, מחשבה של השפעה, שהיא בחינת טוב ומיטיב. אותו דג גדול בולע את יונה (דגים קטנים, מחשבות קטנות). יונה נמצא במעי הדגה שלושה ימים ושלושה לילות, למעשה הוא מעובר באותה מחשבת בינה.

אפשר לומר כי דג גדול הוא לויתן, וכמו שלויתן מגיח מן המעמקים לנשום אויר על פני המים ולאחר מכן נעלם במעמקים, כך אותה מחשבת בינה, בחינת טוב ומיטיב מפתיעה אותנו בחיי היום יום ומגיחה מן המעמקים, מופיעה לרגע או שניים, מנשימה אותנו רוחנית ונעלמת מתחת לפני המים.

שנה טובה ומיטיבה לכל.

Parashat Devarim

                   "De l’autre côté du Jourdain, dans le pays de Moab,
                    Moïse commença à expliquer cette loi"

Comme à chaque année lors du Chabbath de la paracha de Dvarim, l'été chez
moi tire à sa !n. Et lorsque je pense au cinquième verset de la parasha — "De
l’autre côté du Jourdain, dans le pays de Moab, Moïse commença à expliquer
cette loi" — je ressens une fébrilité monter à nouveau en moi. Un long voyage de
quarante ans dans le désert de la conscience doit prendre fin et le berger fidèle,
Moïse, récapitulera les événements et interprétera la Torah.

Cette année était la quarantième depuis leur sortie du pays d'Egypte. C'était le
mois de Shvat qui est un mois court (il ne compte que 29 jours).
En son premier jour, Moïse se mit à expliquer la Torah selon l'ordre divin.
Moïse termina cette explication le septième jour du mois de Adar, le jour même
où il monta vers le mont Avarim. Moïse n'avait que trente-six jours pour
expliquer et écrire la Torah au peuple d'Israël (trente-six jours avant [son cent
vingtième anniversaire] d'où la bénédiction).

Moïse a mérité le surnom de serviteur de l'Éternel, et à son propos il est dit :"Il n'en est pas ainsi pour mon serviteur Moïse, dans toute ma maison, c'est lui [le
plus] !dèle" (Nombres 12:7).  "Mon serviteur" (avdi en hébreu) a une valeur
numérique équivalente au nom de Dieu (Élohim), c'est-à-dire 86. Moïse a donc
mérité un surnom possèdant la même valeur que le nom de Dieu.

Outre la parasha Behaalotcha (Nombres 12) où il est appelé "mon serviteur"
(dont la valeur, comme nous venons de le dire, est la même que le nom Dieu "Élohim"), Moïse a également été appelé "homme de Dieu" (Dvarim 33:1).
Or, lorsque Moïse bénit Israël, il dit: "L'Éternel, le Dieu de vos pères,
multipliera votre nombre mille fois, et vous bénira, comme il vous l'a dit ! "
(Dvarim 1:11)

Joav Millis s'interroge :  "Vraiment il y a de quoi s'étonner! Qu'a
donc voulu Moïse en ajoutant sa propre bénédiction à la bénédiction de l'Éternel
donnée dans le passé aux patriarches sachant que la bénédiction de l'Éternel à
Abraham n'avait pas de mesure ?"

Dieu avait en effet déjà promis à Abraham que le peuple se multiplierait au
point qu'il ne serait plus possible de le compter, tandis que la bénédiction de
Moïse est une bénédiction limitée. Pourquoi? Parce qu'un cadeau sans limite que
l'on donne à son prochain ne peut être un cadeau.

Moïse ne voulait pas s'arroger la grandeur divine qui lui aurait permis de bénir
le peuple sans limite, et c'est pourquoi il limita sa bénédiction.
Et lorsque les enfants d'Israël s'étonnèrent de cela, d'après les paroles de Rachi,
il leur répondit : je vous bénie par une parole limitée, mais l'Éternel vous bénira
avec une bénédiction sans limite comme il a été promis à vos pères [Me'am
Lo'ez].

Or, nous avons trouvé que le verset "Il multipliera votre nombre" ( יֹסֵף עֲלֵיכֶם
כָּכֶם ) a pour gematria 400, quatre cents étant le symbole d'une mesure complète
(seah), (comme les quatre cents sicles d'argent payés par Abraham à Ephron le
Hittite, lors de l'achat du terrain du champ au bout duquel se trouve la grotte de
Makpéla).

De plus, l'expression quatre cent ( ארבע מאות ) n'est pas qu'un nombre, mais
représente également le tétragramme יהוה . En effet, on peut lire :
(ארבע אותיות) מ-אות (יוד) (quatre lettres à partir de la lettre yod)
Quatre lettres depuis la lettre yod, c'est-à-dire le tétragramme יהוה formé de
quatre lettres et débutant par un yod. Pour cette raison, la bénédiction de Moïse
peut être lu de la manière suivante : "L'Éternel, le Dieu de vos pères, multipliera
votre nombre (valeur numérique 400, nombre représentant le tétragramme divin
de l'Éternel, quatre lettres à partir de yod) - mille fois, et vous bénira, comme il
vous l'a dit".

Cette bénédiction est constituée de trois sections :
"L'Éternel, Dieu de nos pères"
"multipliera votre nombre (valeur numérique 400, nombre représentant le
tétragramme divin de l'Éternel, quatre lettres à partir de yod) - mille fois"
"et vous bénira, comme il vous l'a dit"

Il est également possible d'associer :
le début de la bénédiction "L'Éternel, Dieu de nos pères", à la voie de droite,
c'est-à-dire à la grâce;
le coeur de la bénédiction "multipliera votre nombre mille fois", à la voie de
gauche, c'est-à-dire à la justice;
et la !n de la bénédiction "Il vous bénira comme il vous l'a dit" à la voie
médiane, c'est-à-dire à la miséricorde.

Bon Chabbath.

..............

traduit par étudiant

img: DavidB

                                                                                                        .

וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר, מהו שורש הסערה בנפש האדם פנימה?

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

והאניה חשבה להשבר, תמונה OliBac

והאניה חשבה להשבר, תמונה OliBac

וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה--וּקְרָא עָלֶיהָ:  כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, יְהוָה. וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. יונה א א-ד

בכל מקום ששם מצויות שכינה עליונה [הא עילאה, בינה] ותחתונה [הא תתאה, מלכות], מנשב אותו רוח שהוא אות ו'[כלומר במקום שנכללת מלכות מבינה אז מנשב אותו הרוח שהוא ו' החיבור] בה' כנפי ריאה, ועל הלב ששם נר יהו"ה. זו נשמה [שוכנת] במח, רוח [שוכן] בכנפי ריאה, נפש [השוכן] בלב, ולעיתים [ אם זוכה,שוכנים] השלושה [נר"ן] בשלושת המוחין, ומחשבה רוכבת עליהם שהוא אדם, וכך גם שוכנים שלושה בלב [המתוקן], נ"ר, נ"שמה, ר"וח.

הרוח הנושב בהם, בשני בתי הלב נקרא נ"ר והם ראשי תיבות נפ"ש ורו"ח [הבית השמאלי בלב משכן הנפש, הבית הימני בלב משכן הרוח, שסימנם ביחד הוא נ”ר] ואותו ו' הנושב בזרועות בששה פרקים שלהם, שהוא נושב בשני שוקיים בששה פרקים, הנאמר בהם (שיר ה טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, ועליו נאמר,(ישעיה יא, ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהו"ה.

כשאברי הגוף מתנהגים באותו הרוח בתורה הקדושה במצוות התורה, נוהגת הספינה לכל צד שמבקש אדם, כמו שאתה אומר, (יחזקאל א, יב) אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, כי ספינה היא ראש והיא לב והיא גוף.

אם אברי הגוף שהם בעלי הספינה, שהם עם קדוש, לא מתנהגים בתורה, שהיא נשמה, ובמצווה, שהיא נפש, פורח הרוח מביניהן [שאות ו' החיבור הופכת להיות ו' המהפכת, ובמקום לחבר היא תפרק] בזמן ההוא (יונה א, ד) וַיהו"ה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, שהיא גזרת דין קשה, של סערת גופו של אדם שהם ישראל, וישראל הם בסערה, והאניה שהיא הגוף חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.

(תיקוני זהר נג א)

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=Vx7RWW36wes]

הנעימה הנשמעת ברקע היא אדג'ו של חצ'טוריאן שלוותה את הסדרה הבריטית "קו אונידין" המתארת את התפתחותו של צי הסוחר הבריטי.

ארבע ערי הקודש על שום מ"ה

בס"ד

ארבע ערי הקודש נמשכות משם הויה. שם י-ה-ו-ה במילוי אלפין נכתב : יוד, הא, ואו, הא, אם נחבר את סכום אותיות שם הויה במילוי אלפין נקבל 45 שהיא גימטריה, מ"ה, שהיא שווה לגימטריה של תיבת אד"ם.

שורשן הרוחני של ארבע ערי הקודש משתלשל מארבע אותיות י-ה-ו-ה.

י - העיר ירושלים נמשכת מאות יוד משם הויה, ספירתה היא חכמה ויסודה הוא אש, עליה נאמר בחכמה יבנה בית (משלי כד,ג).

ה - העיר טבריה נמשכת מאות הא עילאה משם הויה, ספירתה בינה ויסודה מים, עליה נאמר,  וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא (שמות ב ב).

ו - העיר צפת נמשכת מאות ואו משם הויה, ספירתה תפארת ויסודה רוח, עליה נאמר, "דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שיה"ש ז, יד).

ה - העיר חברון נמשכת מאות הא תתאה (תחתונה) משם הויה, ספירתה מלכות ויסודה עפר, עליה נאמר "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן", וקשה הוא, מדוע מציין הפסוק כי קרית ארבע הוא חברון, כי  מספר ארבע יורה על פרוד, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, הנאמר על נהרות גן עדן, ועוד מוסיף ואומר כי יסוד הפרוד הוא הוא בחיבור, הנקרא חברון, איך יתכנו שני הפכים בנושא אחד? אלא שכותבת התורה בבראשית, "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה", עפר מרמז על קרית ארבע, כי  מספר ארבע לעולם יורה על פרוד, ואדמה מרמז על ירושלים שנאמר מזבח אדמה תעשה לי, אדמה מלשון "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד).

הוא ששאל  הקב"ה יסוד עפר   מ"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" (שמות כ, כ) ויצר אדם, שנשמתו מחוברת בדבקות בחינת אות יוד דשם הויה וגופו מפורד בחינת אות הא תתאה משם הויה. לכן כאשר כותב הפסוק ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, הוא רומז על שני הפכים, הגוף מת בקרית ארבע, וחוזר ליסודו המפורד שהוא עפר, שהוא ננשב לארבע רוחות שמים, ואילו הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל, שהיא בחינת משפיע ו'זכר', בזמן שנלקט ממנה היסוד הנפרד שהוא בחינת גוף, רואים שהיא היתה תמיד בחיבור כי לא שייך פרוד בנשמה.

שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל ברכה והצלחה.

...

תמונה חיים מצליח "צייר יהודי"