באחד הקרבות האחרונים של שאול, הוא פוגש בלוחמים אוחזי קשת, הוא מפחד כי יתעללו בו, ומבקש מנערו שימיתהו כדי שלא יפול בידיהם. נערו חושש מאוד, ולא מבצע את בקשת שאול, שאול נוטל את חרבו שלו ונופל עליה.
וכך מספר ספר שמואל,
"וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים, בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו; וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ--בְּנֵי שָׁאוּל. וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל-שָׁאוּל, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת; וַיָּחֶל מְאֹד, מֵהַמּוֹרִים.וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד; וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ וַיַּרְא נֹשֵׂא-כֵלָיו, כִּי מֵת שָׁאוּל; וַיִּפֹּל גַּם-הוּא עַל-חַרְבּוֹ, וַיָּמָת עִמּוֹ. וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל-אֲנָשָׁיו,בַּיּוֹם הַהוּא--יַחְדָּו". (שמואל א לא)
מדוע פחד שאול מהקשתים, האם היה זה פחד גשמי מטכנולוגיית לחימה חדישה?
מדוע בקינתו על שאול ויהונתן מבקש דוד, "לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת" (שמואל ב א) הרי דוד עצמו הוא בן יהודה, לפיכך מהו שאמר דוד ללמד את בני יהודה קשת, האם רומז על עצמו? ואם כך הוא, הרי היה צריך לכתוב בן-יהודה, זאת ועוד דוד כלוחם בגליית הפלשתי השתמש בטכנולוגית לחימה פשוטה ביותר, קלע ואבן. אם כן מי הם בני-יהודה, ומדוע צריך ללמדם קשת? על מה רומזת אומנות השליטה בקשת?
רש"י מקדם אותנו בעניין ומעיין בסופו של הפסוק, "הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר", ומסביר כי ספר הישר הוא ספר בראשית, "הלא היא כתובה על ספר בראשית שהיא ספר ישרים אברהם יצחק ויעקב והיכן רמיזא (בראשית מט ח) ידך בעורף אויביך איזו היא מלחמה שמכוין בה ידו כנגד פדחתו שהוא מול ערפו הוי אומר זה קשת".
וכפי שאתה מחזיק בעורפו של תינוק כדי לראות את פניו, כך תאחז ידך בערף אויבך, ערף הוא ע' רצונות דקבלה רפים (שאינם ידועים), הוא כינוי לאחורי הראש, לדבר שאינו ידוע וגלוי כפנים. כאשר אתה אוחז בעורפו של מישהו אתה חולש על תנועת ראשו, ויכול להסב את פניו, כי היד אוחזת היא בחינת ידיעה, יד אוחזת בע' אומות העולם, המשולים לרצונות קבלה של הגוף.
"יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ" רומז על "והָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה" כי מילת ידכה עולה גימטריה ט"ל הוא אותיות יהו במילוי אלפין ( אות יוד, אות הא, אות ואו) והוא ט"ל המחיה את המתים והם התפילין הכרוכים על היד הכהה הסמוכה ללב, וקשר התפילין המצוי בעורף.
מדוע אם כן זכה יהודה לברכה "יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ"? הוא ולא אחר?
משום ש-יהודה שבי הוא שם הויה בד' בחינות, (כי אות ד' יורה על דלת אל הנסתר) הוא המפותח ביותר, הוא היודע, בחינת מכיר ומשיג מה הם רצנות קבלה של ע' אומות העולם, המכונים אויבים, ויכול לשלוט בהם, מה שאם כן ע' אומות העולם, אינם מכירים ברצונות דקבלה שלהם, לכן נקראים לגביהם ערף.
בני יהודה הם המסובבים, מבחינת יהודה שבי, שהוא מכיר ויודע את ה', לכן הם אלו המודים בהשכמת הבוקר "מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ׃" ומשום הכרתם של הנבראים בבורא, הם מכירים בקטנותם ובחסרונם לעומתו, עליהם אומר המשורר, "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים". (תהלים ח ה)
לפיכך ללמד בני יהודה קשת הוא ללמדם להניח תפילין, לבקש ללמדם להניח תפילה מלפניו, כי תפילות הן אלו הדברים שעומדים ברומו של עולם.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
...
תמונה Some rights reserved by basykes
