בס"ד

ארבע ערי הקודש נמשכות משם הויה. שם י-ה-ו-ה במילוי אלפין נכתב : יוד, הא, ואו, הא, אם נחבר את סכום אותיות שם הויה במילוי אלפין נקבל 45 שהיא גימטריה, מ"ה, שהיא שווה לגימטריה של תיבת אד"ם.

שורשן הרוחני של ארבע ערי הקודש משתלשל מארבע אותיות י-ה-ו-ה.

י - העיר ירושלים נמשכת מאות יוד משם הויה, ספירתה היא חכמה ויסודה הוא אש, עליה נאמר בחכמה יבנה בית (משלי כד,ג).

ה - העיר טבריה נמשכת מאות הא עילאה משם הויה, ספירתה בינה ויסודה מים, עליה נאמר,  וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא (שמות ב ב).

ו - העיר צפת נמשכת מאות ואו משם הויה, ספירתה תפארת ויסודה רוח, עליה נאמר, "דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שיה"ש ז, יד).

ה - העיר חברון נמשכת מאות הא תתאה (תחתונה) משם הויה, ספירתה מלכות ויסודה עפר, עליה נאמר "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן", וקשה הוא, מדוע מציין הפסוק כי קרית ארבע הוא חברון, כי  מספר ארבע יורה על פרוד, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, הנאמר על נהרות גן עדן, ועוד מוסיף ואומר כי יסוד הפרוד הוא הוא בחיבור, הנקרא חברון, איך יתכנו שני הפכים בנושא אחד? אלא שכותבת התורה בבראשית, "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה", עפר מרמז על קרית ארבע, כי  מספר ארבע לעולם יורה על פרוד, ואדמה מרמז על ירושלים שנאמר מזבח אדמה תעשה לי, אדמה מלשון "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד).

הוא ששאל  הקב"ה יסוד עפר   מ"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" (שמות כ, כ) ויצר אדם, שנשמתו מחוברת בדבקות בחינת אות יוד דשם הויה וגופו מפורד בחינת אות הא תתאה משם הויה. לכן כאשר כותב הפסוק ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, הוא רומז על שני הפכים, הגוף מת בקרית ארבע, וחוזר ליסודו המפורד שהוא עפר, שהוא ננשב לארבע רוחות שמים, ואילו הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל, שהיא בחינת משפיע ו'זכר', בזמן שנלקט ממנה היסוד הנפרד שהוא בחינת גוף, רואים שהיא היתה תמיד בחיבור כי לא שייך פרוד בנשמה.

שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל ברכה והצלחה.

...

תמונה חיים מצליח "צייר יהודי" 

בס"ד

ארבע תקופות השנה על שום מ"ה, שהוא שם הויה הנכתב במילוי אלפין כך:  יוד, הא, ואו, הא עולה גימטריה מ"ה שהיא גימטריה אד"ם = 45.

אות יוד משם הויה היא תקופת תמוז וחודשי החמה ויסודה אש.

אות הא עילאה משם הויה היא תקופת טבת ועונת החורף ויסודה הוא מים.

אות ואו משם הויה היא תקופת ניסן ועונת האביב ויסודה הוא רוח.

אות הא תתאה היא תקופת תשרי ועונת הסתיו ויסודה עפר.

ואת הכותרת יש לקרוא על שום מ"ה כעובדה ולא כשאלה...

שנה טובה ומעולה לכולם השת(א) ג(ן) ע(דן)

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=QIVvTq909b4]

בוא וראה כי מקום קבורת האבות והאמהות נמשך מעולמות רוחניים, כל מקום קבורה נמשך מאחת מאותיות שם הויה:

אדם וחוה                           ספירת כתר                  קוצו של יוד

אברהם ושרה                     ספירת חכמה                       י

יצחק ורבקה                       ספירת בינה                        ה

יעקב ולאה                         ספירת תפארת                    ו

רחל                                 ספירת מלכות                      ה

וכנגד הא תתאה משם הויה, היא ספירת מלכות, נתונה רחל בדרך אפרת היא בית לחם, עליה נאמר בפתח אליהו קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא - דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=_PId8BXqhVo]

...

תמונה בית השלום

בס"ד

כי המילה כחול היא חידוש של אליעזר בן יהודה. ראו דקה 8:47.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=0H5C_SiIPBY]

...

תמונה 
 Some rights reserved by woolbrain knitter

בפרשת ויחי חומש בראשית מבקש יעקב לאסוף את בניו כדי לספר להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. ספר הזהר מסביר כי ברכת יעקב היתה לנבואה אשר נבעה ממראה המאירה, בארמית אספקלריא דנהרא, בנבואתו ליהודה אומר יעקב, "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה". 

נתבונן מעט בדברים, מהי מהות הכביסה? רמז לכך מובא בדברי ישעיהו ,"אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (שם א יח) מה למעשה אומר הנביא? אם חטאכם יהיו כשנים (כלומר כצבע השני האדום עז), אז כשלג ילבינו, בתהליך הטהרה ילבינו כשלג. לומר החטא הוא כהה, והטהרה היא בהירה.

אם כך מציייר הנביא את תמונת הכביסה והטהרה, מדוע בדבריו של יעקב ליהודה אנו רואים תמונה הפוכה? מדוע אנו רואים כביסה ביין? כי יין הוא כהה ואינו בהיר, זאת עוד, כאשר נכתם הבגד ביין, רוב הסיכויים שהכתם לא יעלם, וישאר חקוק בלבוש. מה למעשה מאחל יעקב לבנו יהודה, ומדוע בדבריו לבנו הוא מאחל לו תמונה הפוכה מתמונת הנביא, מה פרוש ההיפוך?

כעת נשוב אל הפסוק ונקרא אותו שנית, והפעם בקריאה פנימית, "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה".

מילת יין עולה גימטריה סוד, שנאמר נכנס יין יצא סוד, לפיכך ניתן להציב מילת סוד במקום מילת יין ולקרוא את הפסוק באופן הבא, כבס בסוד לבושו, ובדם ענבים סותה.

מהו כבס בסוד לבושו? (כי בשווקים ניתן למצוא אבקת כביסה בשם סוד...)

סוד או תורת סוד, לומד אדם שרוצה להשפיע לבורא נחת רוח, לפיכך מתחיל הלומד ללמוד את פרד"ס הקבלה והחסידות, וסדר העבודה כמאמר הגאון מוילנא הוא ס'וד, ד'רש, ר'מז, פ'שט. ממטה למעלה כאשר הרובד הראשון לפרד"ס הוא רובד הסוד.

לפיכך מהו כבס בסוד לבושו? לבושי המוחין נקראים אור חוזר, אותם משיגים עובדי השם בכוונה בעל מנת להשפיע. נמצא כי כבס ביין לבשו הוא, כבס = נקה את הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע ע"י יין, שהיא תורת הסוד.

מהו "וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה" מדוע לכאורה נשמטה אות אות כ' מן המילה סותה, האם זו טעות? הרי יכול לטעון הקורא העברי ובצדק כי כאשר אתה קורא מילת סותה, אתה חושב על כסותה, שהיא מילה מקבילה למילת לבוש, זאת ועוד, הרי שלכאורה יש כאן טעות נוספת, כי כסותו יש לכתוב באות ו' שהיא הכסות שלו, מהו אם כן סותה באות ה'?

פירוש הדברים : מילת ענבים עולה גימטריה 'עקב' עליה נאמר עקב ענווה יראת השם, נמצא כי יהודה מתכסה בענווה, שהיא  סוּתֹה. מהי  סוּתֹה? אות ס' ואות ת' יורה על ס'תרי ת'ורה כפי שהם באים לידי יחוד בזיווג שבין אות ו' שהוא זעיר אנפין ומלכות שהיא אות ה' שהם בחינת ו"ה. נמצא הענווה היא הכסות, או הכלי בו מתלבשים סתרי תורה, או אם לומר במילים פשוטות, סתרי תורה מתגלים למי שהוא ענו וצנוע, ככתוב מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר.

חודש אלול מבורך ושנה טובה לכל.

...

תמונה  Some rights reserved by lanier67

בס"ד

ומלכותו בכל משלה

כתב הרב חיים נבון ספר חדש ומרענן בשם חוה לא אכלה את התפוח, בו הוא משתף את הקוראים בטעויות נפוצות הרווחות בציבור בנוגע להבנת הטקסט המקראי. בין היתר מספר הרב נבון, כי משה לא גמגם, אלא פשוט לא אהב לדבר מול קהל, וכך הוא מבאר בכתבה שפורסמה היום ב- ynet ע"י צופיה הירשפלד.

"כתוב על משה רבנו שהוא היה כבד פה, יש מדרש שמפרש את זה כגמגום, אבל זה בהחלט לא הפשט ופרשנים מעירים על כך. ככל הנראה הוא פשוט לא היה קומוניקטיבי במיוחד, זאת אומרת הוא לא ידע לדבר מול קהל ולכן הוא היה צריך את אהרון אחיו לצדו. אני חושב שכשאומרים שמשה רבנו, המנהיג הגדול בהיסטוריה, היה אדם שלא ידע לעבור מסך, זה מסר מאוד חשוב עבורנו. יש כאן הכרה שבוחרים מנהיג לא לפי יכולת הניסוח שלו, אלא לפי עוצמת האישיות והערכים שלו".

בעניין הפסוק מבראשית, הנתפס על ידינו כפסוק המכונן את היחסים בין איש לאישה, מסביר הרב נבון, "הרבה אנשים משתמשים בפסוק 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך' כדי להתקיף את התורה שמצדיקה שליטה של גברים בנשים, או לחלופין כדי להצדיק בשם התורה תפיסות עולם שוביניסטיות, אבל מי שקורא את הפסוק בהקשרו מבין שמדובר בקללה. שלטון הגבר באישה הוא בדיוק כמו 'בזיעת אפך תאכל לחם' ו'בצער תלדי בנים', וככל שאנחנו פועלים לצמצם את שלטון הגברים בנשים - אנחנו פועלים לתקן את הקללה. טעות מהסוג הזה היא טעות שפוגעת ביהדות". 

כאשר קראתי את דבריו של הרב נבון, חשבתי לעצמי, "יפה", והמשכתי לעניני היום בעודי מהרהרת בדבריו ובפסוק. תוך כדי הרהור עלתה בי מחשבה כי ניתן לקרוא את הפסוק גם ברשות היחיד, כי התורה כולה כתובה באדם אחד, מהו אם כן 'והוא ימשל בך'? היות והנברא לגבי הבורא נחשב לאישה, הרי נוכל לומר כי הבורא מושל בנברא, שהוא אדם יציר כפיו, ואם נאמר כך הרי נשלול מהאדם את יכולת הבחירה החופשית, מהו אם כן, 'והוא ימשל בך'? ניתן לקרוא את הפועל ימשל במשמעות שליטה, ויש הנוטים לעשות זאת, ואפשר לקרוא את הפועל ימשל במשמעות של למשול משלים כמו בפסוק "מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִד--    מֶלֶךְ, יִשְׂרָאֵל. לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין, אִמְרֵי בִינָה". משלי א, א-ב.

כעת ניגש לפרש את הפסוק ברשות היחיד. מילת וְהוּא, יורה על הבורא שהוא שהוא נסתר ונעלם, מילת יִמְשָׁל יורה על תכונת המשילה באמצעות מֹשָלִים, ומילת בך יורה על הכלים באמצעותם הוא ימשל שהן כ"ב אותיות האלף-בית הנקראות ב"ך. לפיכך אנו רואים כיצד הבורא מושל באמצעות משלים הנכתבים באמצעות ב"ך אותיות, והמשל מתראה לאדם אחד בצורה אחת ולאדם שני בצורה אחרת, באופן שכל נברא רואה במשל סיפור שונה, כפי עומק הבנתו.

נמצא בידי האדם נותרת אפשרות הבחירה. כך מסירה התורה את השליטה מן הגורם האנושי ומתירה בידיו את ניווט הבחירה החופשית באמצעות מֹשָלִים, שנאמר "יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה". תהלים קג יט.