אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם

בס"ד

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:

אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. שיר השירים ג ה

...

תמונה Share Alike Some rights reserved by nosha

אלו דברים שאין להם שעור

בס"ד

משנה פאה א

אלו דברים שאין להם שעור. הפאה, והבכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא. כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם.

וזהו גם מה שמדברים אודות הענין ד"ופרצת" - שצריכים לצאת מכל המדידות והחשבונות, אפילו חשבונות כאלו שלפי דעתו הם על-פי שולחן ערוך, שעל ידי זה נעשה ב' הענינים : ביטול במציאות, וכלי להשפעות בלי גבול.

הוא שאמר הפסוק, "מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ" (בראשית לח כט) כי פרץ הוא דור חמישי מאברהם (אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ).

בתמונה שלפנינו רואים עץ שקד. שקד אותיות קדש, אלו דברים שאין להם שיעור, קדושה שהיא השפעה שאין לה גבול

...

תמונה Attribution Some rights reserved by pasotraspaso

ויפח באפיו נשמת חיים

בס"ד

ובזאת יבואר ההפרש שבין שני האופנים שבהם מוציא האדם הבל מפיו, האופן האחד הוא ע"י דיבור והאופן השני ע"י נפיחה. איזה הבל הוא פנימי ואיזה הוא חיצוני? נראה במאמר הנ"ל שהובא מ"דבר מלכות" לפרשת ואתחנן.

שנאמר ורק אני מרוב אהבה שותק

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=TP4AVOiJtao]

הארץ הטובה

בפרשת ואתחנן מופיע הבטוי הארץ הטובה שלוש פעמים:

בפעם הא' משה מבקש מאת ה', "אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן" (דברים ג כה).

בפעם הב' ה' משיב את פני משה ריקם בחינת "וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (דברים ד כא).

ובפעם הג' מסכם משה את שיחתו עם ה' בחינת "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת" (דברים ד כב).

~  ~ ~

שלושה קווים ניתן לראות בשיחה שבין משה והשם:

בקשת משה שהיא "אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן", בחינת קו ימין שהוא חסד.

תשובת ה' שהיא בחינת קו שמאל וסיום כלפי משה,  "וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה".

וסיכום הדברים שבו  הפותח בקו שמאל, "כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן" נכלל בקו ימין בחינת  "וְאַתֶּם, עֹבְרִים", ומייחד בקו אמצעי שהוא רחמים בחינת "וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת".

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=vTsF2tlk56g&w=420&h=315]

עשר ספירות בלי מ"ה

הר הבית בידינו

הר הבית בידינו

ודע כי יש עשר ספירות כח"ב חג"ת נהי"מ (כתר,חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) והם כנגד עשרה שבועות שבין י"ז בתמוז לראש השנה. ספירות כח"ב כתר חכמה בינה (שהן ג"ר בחינת ג' ראשונות) הן כנגד שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב.

לשון מהיר, ספירות ג"ר כנגד שלושת השבועות בין י"ז תמוז לט' באב.

ספירות חג"ת נהי"מ (חסד, גבורה, תפראת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הנקראות גם ז"ת, ז' תחתונות) הן כנגד שבע שבתות שבין ט' באב לראש השנה, שבע שבתות אלו ידועות כשבע שבתות דנחמתא, שבע הפטרות של נחמה שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה.

לשון מהיר, ספירות ז"ת כנגד שבע שבתות דנחמתא, שבין ט' באב לראש השנה.

שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב הם שבועות המסמלים את חורבן המקדש בלבו של אדם, והן כוללות את הסיבה לחורבן, רצונו של האדם לספק את צרכיו העצמיים. זה יסוד חורבן כל בית ובהכללה ניתן לומר כי זה יסוד חורבנה של כל חברה, תרבות, ואומה באשר היא.

למילים שנאמרו בקשר ביום כ"ח אייר,"הר הבית בידינו", יש שורש רוחני גבוה, הן היסוד לכל תקומה באשר היא. בידי כל פרט מצוי הכח (הפונציאל) לבנות אדם וחברה. כל פרט יכול להכריע אם הוא עושה לטובת עצמו או לטובת זולתו. כי טובת זולתו היא היא הכוונה עליה הושתתה הבריאה כולה. וככל שנקדים לכוון בבנין הבית הפנימי שבלבנו, כך גם לנגד עינינו תבנה חברה טובה ואוהבת.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=__f3-j_2DN0]

כוונת הטבילה במקווה

בס"ד

שמעתי מהרב אברהם גוטליב שליט"א שסיפר כי בעל הסולם היה מכוון בפסוק הבא כאשר טבל במקווה.

קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ. קומה אותיות מקוה, וכאשר טובלים בונים קומה רוחנית חדשה, לכן מכוונים "קוּמָה יְהוָה" יקום הרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, "וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ" יפוצו ויתפוצצו רצונות קבלה של האדם, שהם בחינת רצון עצמי הנקרא ר"ע, הוא שנאמר סור מרע ועשה טוב.

כי אדם הוא ארון ה' וכאשר נוסע ארון ה' ורצונות דקבלה מטלטלים אותו, צריכה להיות בו כוונה אחת, קוּמה ה' שהוא רצון להשפיע נחת רוח, ומאידך שיפוצו ויתפוצצו רצונות הקבלה הרבים שבו הנחשבים לאויביו ושונאיו.

כי הכל נמצא באדם, רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו הנקרא יחיד, ורצונות עצמיים המכונים רבים. הרצון להשפיע נחת רוח נקרא אוהב, ורצונות על מנת לקבל לעצמו, נקראים שונאים.

לכן בכוונת הטבילה אנו מכוונים שני הפכים בנושא אחד, יקום הרצון להשפיע, בחינת קוּמה יהוה, ויפוצו השונאים שהם רצונות קבלה של האדם למען עצמו הנקראים אויביו.

וכך בקיום ב' הפכים בנושא אחד נוצר ייחוד.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל וטבילה נעימה.