בס"ד

ביום שההלכה מאירה לנו, נפרד אחד ממנו ומבשל אותם ואנו אוכלים. תמונה Olibac

שנו) רבי חזקיה אמר, אני הייתי במקום של ערביים, וראיתי אנשים שהיו מתחבאים במערה בים ההרים, ובאים לביתם מערב שבת לערב שבת. אמרתי להם מה זה שאתם עושים. אמרו לי, פרושים מן העולם אנו, ועוסקים בתורה בכל יום ויום, ולפעמים אין אנו אוכלים רק עשב השדה.

שנז) אמרתי להם, ובכל זמן במה אתם נזונים. אמרו לי, אנו מוצאים במדבר עצים המצמיחים מזונות, ואנו אוכלים אותם. כשההלכה (הלכה היא המהלך ההגיוני שמתקבל בדרכי השכל וההגיון) מאירה לנו מרוב שמחה, נפרד אחד ממנו, ומבשל אותם ואנו אוכלים. ויום הזה נחשב לנו שהוא בכי טוב. ובזמן שעצים אלו אינם צומחים, אנו אוכלים עשב שאנו מוצאים, ומבשלים אותם ואוכלים.

שנח) אמרתי להם יהיה חלקי עמכם לעולם הבא. אשריכם בעולם הזה וטוב לכם בעולם הבא. עתה אני יודע שלא תהיו בבושה, כשיבוא משה לתבוע עלבונה של תורה. אמרתי להם, בני, בחייכם, איזה חידוש נתחדש לכם ביום הזה.

זהר חדש, הסולם, כרך י"ט, מדרש הנעלם בראשית, עמ' קלד.

"לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל"

משל שאמר המגיד מדובנא, על הפסוק: "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". ואמר משל : שאחד בא למלון מן הדרך, והסבל שלקח את המזוודה לחדרו ביקש תשלום מופרז. שאל האחד את הסבל: מדוע אתה מבקש סכום כל כך גדול? אמר לו הסבל : היות והתיגעתי מאוד לסחוב את המזוודה עד החדר". אמר לו האיש : אם התיגעת סימן  שלא סחבת את המזוודה שלי, כי המזוודה שלי קטנה וקלה מאד, כי היו בה רק כמה יהלומים יקרים ותו לא.

נמשל : אם האדם מרגיש יגיעה בעבודת הבורא, סימן שאינו עובד את הבורא, אלא עובד למישהו אחר, וצריך לבקש אותו המישהו שישלם לו. כי מי שעובד אצל הבורא הוא מלא תענוג.

ויש לציין אשר "במקום דאית טרחא תמן אית ס"א", לומר במקום שיש טרחה יש ס"א, היינו כאשר האדם עובד לשם שמים, ומכיוון שהס"א שולט, לכן יש לו טרחה. אבל בזמן שהאדם עובד עבור הרצון לקבל, אין לו טרחה, כי בזמן שהאדם עובד לספק את צרכי הגוף שלו, אינו מרגיש בזאת טרחה. מצד שני גם אינו בשלימות, מטעם ששלמות יש רק למי שדבוק בבורא, מה שאם כן, אם אינו דבוק, אזי יש לו מנה רוצה מאתיים, משום שהתשלום מגדיל את החוב, שהוא בחינת שלא לשמה.

ורק בזמן שעובד לשם שמים, והס"א תוקן בעל מנת להשפיע, היינו שעובד גם עם היצר הרע, אז האדם בשמחה ובשלימות.

פרי חכם אגרת נ"ה, עמ' תה

כל טוב ברכה והצלחה

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, תמונה OliBac

מדוע התורה מסמיכה את הפסוק, "וימת תרח בחרן" לפסוק, "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך", ומדוע מוזכר בהגדה תרח בהקשר של קרבנו המקום לעבודתו?

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

ויש לומר כי אצל הצדיקים אין הפרש בין הרע לטוב, אלא הגם שמתגלה אצלם הרע, והעבודה הזרה, דהיינו שמרגישים שהבורא אצלם הוא זר, מכל מקום, מאמינים בהחלט בטוב, ולכן אין הפסק בתורה בין הרע לטוב, אלא נסמכים זה לזה, ולפי שיעור האמונה אין טרחה, ולכן וימת תרח, ומיד ויאמר ה' אל אברם לך לך.

פרי חכם, אגרת נ"ה, עמוד תט, טור ב'

כל טוב הצלחה וברכה

כבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר'טרפון, ורבי יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. תמונה Fadzly Mubin

במכילתא דרבי ישמעאל מופיע סיפור אודות מחלתו של רבי אליעזר וחכמים (זקנים) הבאים לבקרו ומנחמים אותו בדברים  כך נראית המכילתא דרבי ישמעאל במהדורת פרנקפורט תרצ"א 1931 עמ' 240 בקובץ ה-pdf: והיא מופיעה גם בויקיטקסט כמכילתא לספר שמות פרק כ' פסוק כ':

לשון המכילתא: כבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר'טרפון, ורבי יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר : "רבי טוב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה, ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא". נענה ר' יהושע ואמר : "רבי טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שכן טיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הבא". נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: "טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא". נענה ר'עקיבא ואמר : "חביבין הייסורין".

עד כאן לשון המכילתא, מה מנסה המכילתא להלביש, ניתן לראות במשפטים הבאים. ניתן לומר כי הסיפור במכילתא הוא מלביש לשם הויה.

כאשר רבי אליעזר הוא בחינת כתר או קוצו של י'. רבי טרפון הוא בחינת ספירת חכמה או אות י' כי אומר על רבי אליעזר טוב אתה מגלגל של חמה, עליה אומר שיר השירים ברה כחמה אותיות חכמה. רבי אלעזר בן עזריה הוא בינה או אות ה' ראשונה בשם הויה, כי אמר טוב אתה מאב ואֵם.

רבי יהושע הוא תפארת או אות ו', כי אמר טוב אתה מטיפה של גשמים, שעליו נאמר באור בהיר ( אשר ענני שמיא ירדו לתוך מים התחתונים והעלו אותם למעלה, שנתקנו בזה כמו דוגמא למים עליונים, ואז ירדו למטה בברכה גדולה, ולפיכך נק' גש - שם, כי השי"ת אמר אל ענן כבד: גש שם למים התחתונים, ויגש שם (למקוה"נ),

ורבי עקיבא הוא מלכות או אות ה' אחרונה בשם הויה, שאמר חביבין ייסורין, שהם מבדילים את הנברא מהבורא וחביבין יסורין הוא ראשי תיבות ח"י, שנאמר וחי בהם.

כל טוב ברכה ואושר