אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

זה שאמר, פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ (תהלים קיח) ומטרם שנסתלק יצחק מן העולם, ברך את יעקב, ושלחו לחרן לישא אשה. וכשבא לחרן מה כתוב, וירא והנה באר בשדה. כיון שראה יעקב את כבודו של הקב"ה, (שהיא סוד חכמה הנקראת ראיה), מתוך הבאר הזו, הנקראת באר שבע (דהיינו המלכות כנ"ל) אז אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. הקטנה בדיוק (דהיינו המלכות הנקראת רחל, שהיא בבחינת למטה מחזה דז"א. ולא הגדולה, שהיא סוד לאה, דהיינו הנוקבא דז"א שלמעלה מחזה שלו).

זהר חדש הסולם, כרך י"ט, פרשת תולדות, סתרי תורה, עמ' י' אות לו

מה פרוש התנאי "ברחל בתך הקטנה?" מדוע מוכן יעקב לעבוד עבור לבן (האור) דווקא בבתו קטנה ולא בבתו הגדולה? מה מסמלת הבת הקטנה?

הבת הקטנה של לבן (האור) היא בחינת נגלה. ואם אנו מפרשים את התורה באדם אחד, הרי "ברחל בתך הקטנה" אלו הן שבע המידות התחתונות שבי שהן חג"ת נהי"מ (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) , מדוע אם כן מוכן ה"יעקב שבּי" לעבוד כנגד הנגלה שהן שבע מידות או שבע התחתונות? או בת שבע? משום ש"יעקב שבּי" לא יכול לעבוד כנגד הנסתר שהיא הכוונה, שהוא טוב ומיטיב, אלא רק כלפי הנגלה שהם כלי קבלה שלו בהם מתגלה האור, שנאמר, "הנסתרות להאלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לקיים את כל דברי התורה הזאת".

כי "הנסתרות הן ספירות כתר, חכמה, בינה והן נתונות) לה' אלוקינו, והנגלות (באר שבע, חג"ת נהי"מ) לנו ולבנינו עד עולם (עולם מלשון עלום ונעלם) לעשות (להאמין בפשטות) את כל דברי התורה (מ"בראשית ברא.... עד "לעיני כל כל ישראל) הזאת" (שהיא נסתרת).

לומר כל דברי התורה ממילת בראשית הפותחת את חומש בראשית, עד לעיני כל ישראל החותמים את החומש החמישי הוא דברים, כל דברי התורה הזאת (העליונה) מתקיימים בנו, כי תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם היה הקב"ה מתבונן בתורה ובורא את העולם, ואנו נבראנו בצלמה ובדמותה של התורה הזאת (העליונה) ומשום כך אנו מצווים לעשות (להאמין) בה, היות ואנו רואים רק את הנגלה ממנה שהם בחינת מעשים, ואנו שופטים מעשים על פי ראות ענינו, "כי אין לדיין אלא רק מה שרואות עיניו", עלינו להאמין שיש יד נעלמה המכוונת מעל, וזו כל עבודת האדם.

לכן ה"יעקב שבּי" איננו יכול לעבוד כנגד הנסתר שהוא עלום, אלא כנגד הנגלה שהוא החומר, לכן "יעקב שבּי" מתנה (מלשון תנאי) ואומר ל"לבן שבּי" (בחינת האור) "אני יכול לעבוד כנגד שבע המידות התחתנות הנגלות לי, לשבע המידות הללו יש לי כלים, לגדולה (היא לאה) אין לי כלים משום שהיא בחינות הנסתרות ממני".

בהצלחה לכולם.

ועל כן מה האדם חסר?

בס"ד

היינו שכל ערך הקשר בין האדם לבורא, היא באיכות הידיעה, שהשי"ת שורה בליבו, וזה סוד "ה' צלך".

פרי חכם, אגרת ל"ג

היא היא הברכה שמברכים בארמית, "דלו טולו", או "דלו טולה", שצלו (של ה' העובר דרכך) יהיה ארוך. ולמי שמחפש ענף גשמי לשורש רוחני זה, ימצאנו, בעודו פוסע מזרחה בשעות אחר הצהרים של ימי הקיץ.

ארבעה נכנסו לפרדס

בס"ד

תנו רבנן: ארבעה נכנסו לפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני'

בבלי חגיגה יד ע"ב

בזהר הסולם פרשת פנחס ברעיא מהימנא (עמ' רמז רמח אות תרמח ) מובא מאמר המסביר את אזהרתו של רבי עקיבא לחבריו שנכנסו עימו לפרדס : "כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים!" 

מצד ימין נקראת המלכות אבן. וכמה אבנים מפולמין יקרים. דהיינו אבנים הנובעות מים נמצאים ממנה. שמהן יוצאים מים של תורה. ובשבילן למדנו, אמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בנפשיכם. שפירושו, אל תאמרו שאלו מים של המלכות הם מים ממש, דהיינו חסדים לבד, משום דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כי אלו מים שבמלכות הם תורה, כלומר הנמשכים מז"א הנקרא תורה, שהוא כלול מחכמה וחסדים יחדיו, ועל כן היא סוד אור, ולא מים המורים על חסדים בלי חכמה, כי נאמר בה ותורה אור. ומשום שאור הזה נובע במבוע מים אשר לא יכזבו מימיו, כי ז"א מקבל אור זה מאו"א עלאין אשר זווגם לא פסיק לעלמין, ושם באו"א הוא חסדים לכן נקרא מים, שהוא חסדים. אמנם כשהחסדים באים בז"א, נכללים גם מחכמה ונקראים אור. שזה סוד ותורה אור.

ג' שותפין הקב"ה ואביו ואמו

בס"ד

רעיא מהימנא פנחס

קכו) אמר הקב"ה, אני ושכינתי הננו שותפים של הנשמה, ואביו ואמו הם שותפים של הגוף, שאביו מזריע הלובן שבולד, שהם הלובן שבעיניים ושל העצמות והגידים והמוח. והאשה נותנת השחור שבעין (בת-עין, אישון) והשערות והבשר והעור. השמים והארץ וכל צבאם השתתפו גם כן ביצירתן של האדם, המלאכים נשתתפו בו, כי מהם באים יצר הטוב ויצר הרע, שהאדם יהיה מצוייר משניהם, השמש והלבנה, נשתתפו בו, להאיר לו ביום ובלילה. חיות ובהמות ועופות ודגים, השתתפו בו להתפרנס מהם, כל אילנות וזרע הארץ, השתתפו בו, היינו לפרנס אותו.

קכז) מה עושה הקב"ה? הוא עוקר את אביו ואמו מגן עדן ומביאם עמו שיהיו עמו בשמחת בניהם. וכן בזמן הגאולה, שאין שמחה כשמחת הגאולה, שאין שמחה כשמחת הגאולה שכתוב בה ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגויים ה' מלך, אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט הארץ שמביא אז הקב"ה את האבות ואמהות של ישראל להיות בשמחתם.

זהר הסולם כרך יז, פנחס עמ מג - מד.

עצם השכל הוא נפש אדם

בס"ד

עצם השכל הוא נפש האדם

והטעם לכך שהנפש היא עצמו של האדם - שאין הרגש בלי תנועה, פירוש : כל הרגש הוא חידוש צורה, וכל חידוש צורה נבחן לתנועה בנפש האדם, רוצה לומר שלפעמים יפסק ההרגש, וזו הוכחה שהרגש הוא בן תנועה, כי לפעמים נמצא ולפעמים אינו נמצא, ובעצמותו לא שייך תנועה, כלומר בעצמותו יתברך אין עניין שלפעמים נמצא לפעמים לא נמצא, אלא הוא תמיד נמצא, וכמו כן הנפש שהיא "עצמו של אדם", שהיא דומה לעצמותו יתברך, כי עצמותו יתברך היא מהות המציאות, ואילו הנפש היא מהות האדם, אין מצב שלפעמים אינה נמצאת, היינו שאינה מרגשת את עצמה, אפילו לאחר פטירת האדם מרגשת את עצמה.

פרי חכם, אגרת ה' עמ' נח-נט.

...

תמונה : Danny Perez Photography

הוא ישופך ראש

הוא ישופך ראש

הוא ישופך ראש

זהר חדש מספר לנו על מהלך ראש השנה ברוחניות,

א) ורבי חזקיה אמר, אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם להם התורה הקדושה, והזהיר אותם, ונתן להם עצה להשמר מהמקטרגים שמלמעלה והמזיקים שמלמטה, כדי שלא ישלוט בהם רק הקב"ה בלבדו. והם יודעים לדחות כח המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו. כמו שאמר, "כי חלק ה' עמו יעקב חלק נחלתו" [דברים לב].

הוא ישופך ראש

ב) בא וראה, ביום ראש השנה, הקב"ה יושב בדין על העולם. וכל בני האדם נכנסים לחשבון, ואין מי שלא יכנס בחשבון וספרי חיים ומתים פתוחים ביום ההוא.

ג) והקב"ה משום שרצה בהם, נתן להם עצה להנצל מכל המקטרגים שלמעלה, שהם מתמנים בכל פעם שהדין שורה בעולם. ביום ההוא, נועדים ישראל לעורר רחמים על עצמם. ובמה. היינו בשופר.

ד) כי הקול היוצא מן השופר, עולה למעלה ומעורר את השופר שלמעלה, שהוא הבינה, אז מתעוררים הרחמים ממקומם, והקב"ה קם מכסא הדין, ויושב בכסא הרחמים, ומרחם על ישראל, ולא נתנה רשות למקטרג לקטרג עליהם.

ה)  וישראל שבים בתשובה לפני הקב"ה, ותוקעים בשופר, ומתעוררים הרחמים, כי קול הזה היוצא מן השופר הוא התעוררות הרחמים. ואז לא יכול המשטין לעמוד לפני כסא הרחמים, כי אינו בא מאותו צד, כלומר שאין לו אחיזה אלא בצד שמאל, ולא בקו האמצעי שהוא רחמים. וע"כ לא נמצא קטרוג.

ו) ביום הכיפורים שהוא חתימת הדין, וישראל עומדים בקדושת אדונם, ביום ההוא נותנים לו שעיר, כדי שלא יקרב המשטין אל המקדש, דהיינו השעיר לעזאזל, שהשעיר בא מצד רוח הטומאה. והוא טמא, ורוח הטומאה נהנה ממנו, והוא המשטין, מתעסק בו, ואינו קרב אל המקדש לטמא. ואז הפנים מאירים, וישראל נצולים ממנו. (באור המאמר הזה, תמצא בהסולם פרשת ויצא, מאות שפ"א עד אות שפ"ז. ובפרשת נח אות ק"ד וק"ה).

ז) בזמן אחר, דהיינו בזמן המבול, כשנתרבו עוונות בני אדם, משטין הזה בא, בשעה שהדין מתעורר על עוונות העולם שאז הוא בא והמקטרג נמצא לפני הקב"ה, ונטמא המקדש, דהיינו שהמלכות נפרדה מז"א. וכל הפנים עצבים, והדין נמצא, ועל זה כתוב, קץ כל בשר בא לפני. כי קץ כל בשר שהוא המשטין הנקרא כן, בא לפני ודאי לבקש דין, על עוונות בני אדם, שהם גרמו דין.

                                                                                                  זהר חדש, כרך י"ט, נח

שנה טובה

תמונה myfirsthomepage