בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

שכר שכרתיך בדודאי בני

ולכן נבאר עתה ענין יששכר וקשה דהיה לו לומר קרא וישכב עמה בלילה ההוא אבל הענין הוא, כמ"ש ז"ל במדרש הנעלם של רות דף כ"ט ע"ב, בענין ר' עקיבא שהוא יששכר. כי יששכר נתלבש ונתעבר בר' עקיבא עצמו, כנודע שעשרת השבטים כלם, נתעברו בעשרה הרוגי מלכות, לכפר עון מכירת יוסף עצמו. וז"ש שם במאמר הנזכר, יש השתא, שכר לאחר זמן. פי', כי יששכר נתלבש לאחר זמן בר' עקיבא עצמו, ואז זכה לעלות בחכמה, הנקראת מחשבה, ונקראת יש (כי ספירת חכמה הנקראת יש מאַיִן. ואַיִן הוא ספירת כתר, עליו נאמר לית מחשבה תפיסא בך כלל) בסוד כך עלה במחשבה. ודע, כי כל נשמות של השבטים, הם ענפים של יעקב. משא"כ ביששכר, כי הוא הוא כמעט בחי' עצמותו של יעקב אביו, ואינו מן הענפים הנאחזים בו. ולכן עקיבא ויעקב, אותיותיהם שוות, כי כמעט הוא הוא יעקב, ובו נתלבש ונתעבר. וז"ס שאמר, וישכב עמה בלילה הוא ולא אמר בלילה ההוא (כי ההוא מרמז לאותו הלילה, אלא) לומר, כי מלת הוא, חוזר אל מלת וישכב, כי יעקב השוכב עמה, הוא הוא עצמו בחי' הולדותיו ההיא, ונתנו בה בבחי' שכיבה וזווג:

באור הדברים : מילת וישכב מורכבת מאותיות יש כ"ב. מילת וישכב רומזת על כך כי באותו זווג הלביש יעקב את ספירת החכמה המכונה יש, ואת ספירת הכתר הנקראת אַיִן, עליה נאמר לית מחשבה תפיסא בך כלל, ומילת בך אותיות כב.

וז"ס ענין יששכר, שהיה עוסק בתורה יותר מכל השבטים, כי הוא בחי' יעקב עצמו, הנקרא תורה שבכתב, גופא דאמצעיתא (אות ואו של מילת וישכב, היא ספירת תפארת), שממנו מתפשטים י"ב אלכסונות כנודע (ספר יצירה, פרק ה' פרק ו') וכבר נתבאר במקומו, טעם היות ר' עקיבא עם הארץ מ' שנה, לפי שהיה בחי' טפת זרע של קרי, שיצאה מבין צפורניו של יוסף, כנזכר בתיקונין תיקון ע'. והיה אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור שהוא הפך שרשו שהוא מבחי' תורה שבכתב:

וז"ס יששכר חמור גרם (היא עצם ויששכר הוא עצמות יעקב) כי יששכר נתלבש ונתעבר בר' עקיבא, שהיה אומר ואנשכנו כחמור. וא"ל תלמידיו אמור ככלב. א"ל, חמור נושך ושובר העצם, וזהו גרם, לשון גרמא בלשון תרגום עצם. וטרם שנתלבש בר' עקיבא, נתלבש בר' יוחנן ן' זכאי, וגם היה עם הארץ ארבעים שנה כנודע לפי שעסק בפרקמטיא ארבעים שנה:

והנה כמו שלידת יששכר היתה בסבת האשה שע"י לאה אמו, כמש"ה כי שכר שכרתיך בדודאי בני. גם כל עושר וטובת ר' עקיבא ע"ה, באה לו ע"י אשה, הלא היא אשת טורנסרופוס הרשע. והענין יובן, במה שהודעתיך בענין אדם הראשון, שהיה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם. והיו לאדם שתי נשים, חוה א', שהיה לילית, וחוה ב', שעליה אמר זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. גם יעקב היו לו לאה ורחל, ולאה כלה דינים, ומהסיגים שלה יצאה חוה א' שהיא לילית. ולכן ארז"ל על ועיני לאה רכות, שהיתה עתידה ליפול בגורלו של עשו, כי הוא סמא"ל שרו של עשו בעלה דלילית, וע"י דמעותיה נתקנה, ונתנה ליעקב, ועכ"ז לא היה אוהב אותה כנז"ל, ובאותם הסיגים היתה מעורבת נשמה קדושה, משרש לאה אשת יעקב, ולקחה טורנסרופוס הרשע, שהיה מזרעו של עשו הרשע, וצפה ר' עקיבא ברוח הקדש, שעתידה להתגייר, וליקחנה הוא, כי כמו שר' עקיבא הוא יששכר , שהוא עצמותו של יעקב אביו. כך אשת טורנסרופוס הרשע, כשנתגיירה, נתלבש בה נשמת לאה אשת יעקב, אמו של יששכר , ועל ידה זכה לכל הכבוד הזה כנז"ל. נמצאו כי יעקב ולאה, נתלבשו בר' עקיבא ואשתו, שהיתה אשת טורנסרופוס הרשע:

עוד היתה לו אשה אחרת, כנגד רחל אשת יעקב, והיא בת כלבא שבוע, וגם היא היתה נקראת רחל, כנזכר באבות דר' נתן. וגם בתה אשת בן עזאי, נקראת רחל, כמו אמה. וז"ש רז"ל, והיינו דאמרי אינשי, רחילא בתר רחילא אזלה, והבן זה:

וכבר הודעתיך, כי יששכר משרש נפש קין בנו של אדם הראשון. וזהו שרמזה חוה, באמרה קניתי איש את ה', כי התחלת תיקונו של קין בנה, בבחי' חלק הנפש שלו הטובה, היה ביששכר, אשר קנאתו מרחל אחותה, ע"י הדודאים. ונודע, כי חוה היא אימא עילאה. ולאה, היא מלכות דאימא, וזהו קניתי איש את ה', קנין גמור, ע"י הדודאים, כמש"ה כי שכר שכרתיך בדודאי בני:

שער הפסוקים, סימן ל'

שבת שלום

...

תמונה : ויקפדיה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה יחיאל אופנר

מספרים על אחד מחלמנו (חלם) העיר שמאס באשתו, ילדיו וחייו העגומים והחליט לעשות מעשה, לנסוע לוורשה, בירת פולין, כדי לחיות שם חיים טובים יותר. מה עשה? רתם את סוסו לעגלה ברך ברכת הדרך ושם פני עגלתו לוורשה העיר. לאחר מספר שעות בדרך, שקעה החמה, והלילה ירד. החליט אותו אחד לעצור את העגלה, וללון את הלילה לצידה.

מה עשה? חלץ נעליו והניח אותן באופן כזה שחרטומן הצביע לכוון וורשה. שמח וטוב לב קרא קריאת שמע ועצם את עיניו. באישון לילה הופיעו שודדים. מפני שהיה הלילה חשוך לא הבחינו באותו אחד, ורק גלגלי מרכבותם שייפו מעט את נעליו, והטו את חרטומן לכוון חלמנו.

בבוקר קם האחד ברך ברכות השחר ועלה על עגלתו לכוון ורשה העיר. רכב שעות והנה עיירה. כמו העיירה שלו, התפלא האחד ואמר וורשה נראית כמו העיירה שלי, המשיך עוד קצת ואמר, מעניין מאוד, הבית הזה נראה כמו הבית שלי, נכנס הביתה וראה אישה וילדים ואמר, האישה נראית כמו אישתי והילדים נראים כמו ילדי, אם וורשה נראית כמו חלמנו, אז נשאר בוורשה 🙂

בס"ד

תמונה -Reji

שבח מאד את הכרך הזה הי"ד [כנראה ספר הזהר כרך י"ד פירוש הסולם, הכולל פרשות : אחרי מות, קדושים, אמור, בהר חקותי] באמרו : כי חשוב מאד הספר הזה. ואמר כי חלק הזה יש בו הרבה מדרגות וקשה מאד. ואגב סיפר בעניין השגת הזהר, ואמר - כי הכל תלוי במידת השמחה. כי כן שאלו להאר"י ז"ל : למה הוא זכה להשיג כל כך הרבה את הזהר הקדוש, ולא הרמ"ק (רבי משה קורדבירו) שהיה צדיק הדור? וענה : מפני שהיתה לו שמחה עצומה עד לאין שיעור, יותר גדולה ממנו (משל הרמ"ק), בשעת הלימוד והשגת הזהר, היינו שמחה מהשגה, ולפיכך זכה להשגה כה גדולה בזהר, מה שאין אצל אחרים קודמין. ומי שיש לו יתר שמחה בזמן לימוד הזהר והשגתו, שהשמחה מפאת השגה שיש לו בהבנת הזהר הסתום, היינו השמחה של פתיחת הסתום, זוכה למדרגה גדולה של השגה ופתיחת הסתומין. וענין שמחה היא השכינה הקדושה. יוצא איפא כי לפי השמחה שיש, כה מתלבש בשכינה הקדושה.

ימין השם עושה חיל, ה' שמעתי שמעך, יד בנימין, מאמר כ"ב עמ' קנד-קנה.