אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מקֵרֵחַ זה

בס"ד

קליפת שום

תמונה ויקפדיה

כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מקֵרֵחַ זה

מה היה יתרונו של רבי עקיבא על בני דורו? ואיך יתרון זה מתקשר לעובדה שהיה קרח? כל זאת בשער הגלגולים הקדמה ל"ד.

גם ז"ס [זה סוד] מ"ש [מה שאמר] ז"ל [זכרונו לברכה, האר"י,] שהיה אומר בן עזאי על ר' עקיבא, כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מקרח זה, ובלי ספק אין להאמין שיתגאה בן עזאי על כל חכמי ישראל בלשון הזה, וגם שאפילו לר' עקיבא יזכירנו לגנאי בשם קורח ח"ו  [חס ושלום]. אבל סוד הדברים, דע, כי כל החכמים או רובם הם בוראים נפשות לגרים, ע"י עסקם בתורה. האמנם יש חלוק ביניהם, כי יש מי שאין בהם יכולת רק להביא נפשות אל הגרים, באותה הקליפה הנקראת נוגה כנזכר, אבל ר' עקיבא ובן עזאי, אחר שהיו מביאים אותם משם, היו מכניסים אותה במקום הקדושה ונתקנת שם, ואח"כ היו ממשיכים אותם משם, ונותנים אל הגרים. ובבחי' זו היו מעולים ר' עקיבא ובן עזאי על כל חכמי הדור, וז"ש כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה [רבי עקיבא]. וסוד הדבר, במה שידעת כי באבר אות ברית קדש שבאדם יש שתי נקבים הימני מוציא טפת זרע קדוש, והשמאלי מוציא מי רגלים עכורים, מזון אל הקליפות. וביניהם קליפה דקה כקליפת השום, וקליפה זו היא הנקראת אצלינו קליפת נוגה. והנה כל חכמי הדור ההוא, היו מוציאים נפשות הגרים מקליפת השום הנזכר בלבד. אבל הם, היו מכניסים אותם אל נקב הקדושה הימיני, ומחזירין אותה לקדושה ממש. ואח"כ היו ממשיכים אותם משם לחוץ בגופות הגרים. ורצה לתת טעם, למה גם ר' עקיבא היה בו כח זה כמוהו, ולכן הזכירו בשם קֵרֵחַ, והענין הוא במה שהודעתיך, כי קֹרח בן יצחק גם הוא נמשך משרש קין, והנה אמרו בזוהר כי למה נקרא שמו קרח, לפי שהיה לוי, והלוי צריך שיגלח כל שערו ולהיות קרח, מפני חוזק הדין והגבורה שבו, והנה גם ר' עקיבא היה משרש קין שהוא עיטרא דגבורה, וע"י חסידותו גלח כל שערות וכחות הדין והמתיקם, ולכן היה קרח, ועי"כ היה בו כח להביא נפשות הגרים ממקום הקדושה עצמה, כדוגמת בן עזאי מצד החסד, שמשם אתערו דנפשין דגיורי. וז"ס [וזה סוד] מה שנקרא ר' עקיבא חסיד, עם היותו מעיטרא דגבורה. וכמ"ש בגמרא שבקוהו ר' עקיבא לחסידותיה. וכן בספר הזוהר בפרשת פקודי, קראוהו סבא חסידא:

הננו חסידים

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל

הננו חסידים

הננו חסידים

את השיר הננו חסידים שמעתי בפעם הראשונה מעל גבי התקליט הגשש החיוור במועדון הסנטר הכפול - שמחת זקנתי. הניגון החסידי והפזמון נחקקו בי, ומידי פעם הייתי שרה אותו בדרך.

לימים מסרתי את הפטיפון ואת התקליטים שהיו ברשותי. החומר נמסר אך המנגינה נשארת. היות וזכרתי את הפזמון, ופה ושם מילים, חיפשתי את המקור לשיר ימים רבים. באחד הימים חברתי לקבוצת אוהדי הגשש החיוור בפייס-בוק, קבוצה שמחה, כל אחד ואחד יודע בעל פה מערכונים, פזמונים, תוכניות רדיו ופסטיבלים שהשתתפו בהם חברי שלישיית הגשש החיוור (רוח אנושית במיטבה). באותה קבוצה העלתי שאלה בנוגע לשיר המבוקש, וכדי לעזור באתור השיר צרפתי את צילום עטיפת התקליט. כעבור מספָּר שעות מספֵּר אחד החברים, באדיבות ובשמחה רבה, כי שם השיר המבוקש הוא "הננו חסידים". ומוסיף החבר וכותב, כי את השיר "הננו חסידים" נהגו לשיר חברי קיבוץ עין כרמל. שייקה לוי שגדל כילד חוץ בקיבוץ עין כרמל הביא את השיר עימו ללהקת הגשש החייור שאספה חומר למופע.

את המילים לשיר מצאנו באתר זמר רשת

הננו חסידים

הִנֵּנוּ חֲסִידִים יְרֵאִים
וַאֲדוּקוֹת נָשֵׁינוּ
הַחֲסִידִים וְהַחֲסִידִיּוֹת
בְּחַסְדּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ

יָבוֹא נָא הֵנָּה כָּל בַּרְנָשׁ
אלינו לַחֶבְרַיָּה
נקרא איתו קריאת שמע
שֶׁיִּזְעַק לִשְׁמֵי שָׁמַיָּא

אֵצֶל גּוֹיִים אַפִּיקוֹרְסִים
יַיִן, זֶמֶר ואישה
אַךְ אֶצְלֵנוּ אַנְשֵׁי קוֹרְצֶ'ב
אַחֶרֶת הִיא הַבַּקָּשָׁה

כּוֹס גְּדוּשָׁה בְּמַשְׁקֶה,
אישָּׁה חֲסִידִית צְנוּעָה,
נִגּוּן עַלִּיז וָזֶמֶר
וְהָרַבִּי יָבִיא יְשׁוּעָה,

כּוֹס שֶׁל שֶׁרִי בְּרַנְדִּי
וְזֶמֶר בְּקוֹל רָם –
אֵי שָׁם כָּתוּב בַּתּוֹרָה
"וְדִבַּרְתָּ בָּם".

יָם בָּם בִּים בָּם
הַי דִּי דִּי דַי דַּי
מַה טּוֹב מַה בּוֹם...

הוֹי חְסִידִים'לָךְ
הוֹי חְסִידִים'לָךְ
חֵטְא הוּא וַעֲבֵרָה
אַל תִּשְׁכְּחוּ לַחְסִידִיּוֹת
גַּם נְשָׁמָה יְתֵרָה

אַל נָא פַּחַד חְסִידִיּוֹת
עֵצוֹת יֶשְׁנָן דַּיֵּנוּ
חַי אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
וְשֶׁיִּחְיֶה רַבֵּנוּ!

אֵצֶל גּוֹיִים אַפִּיקוֹרְסִים...

נִסַּע נָא אֶל הָרֶבֶּנְיוּ,
נַסְבִּיר לוֹ מִשְׁאַלְתֵּנוּ:
לְהִתְרַבּוֹת כְּחוֹל-הַיָּם
כַּבִּיר הוּא רְצוֹנֵנוּ

בְּלִי הִסּוּס הָרֶבֶּנְיוּ
יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ
בְּלִי סָפֵק יֵצְאוּ מִזֶּה...
חֲסִידִים מִשֶּׁלָּנוּ

אֵצֶל גּוֹיִים אַפִּיקוֹרְסִים...
האזינו לשיר

שעור המרחק בין אור לכלי

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

לאנה, שמשפחתה עשתה שנים בדובאי, היתה סבתא בסלובקיה. בחופשת הקיץ התכוננה אנה לבקר את סבתה וקנתה לה מתנה, תכשיט כסף. וכך ספרה אנה לחברתה, "מכיוון שסבתא אוהבת רק שני צבעים שחור ולבן, קניתי לה תכשיט כסף". "כי צבע הכסף", הוסיפה אנה, "הוא הצבע שנמצא באמצע, בין השחור ללבן".

~

ותמצא כי שעור המרחק בין רצוי למצוי הוא כסף, כי רצוי גימטריה 316, מצוי גימטריה 156 וההפרש בניהם הוא 160 גימטריה כסף.

מעשה בְּסָדָּר

בס"ד

מעשה בסדָּר דפוס אחד שכל יום היה מסדר אותיות בספרי קודש. את מלאכתו עשה נאמנה באהבה רבה.

האותיות היו אהבת חייו, כלי קודשו.

מידי בוקר היה מנקה אותן משאריות הדיו של היום הקודם, ומזריח אותן כנגד השמש.

בשעה שבא השמש היה מחזירן לתבנית שחרותן.

כל היום נתונה היתה דעתו של רבי שרגא לסידור האותיות. הוא היה מסדרן בכתב מראה, באופן שמילת בראשית נראתה כך

לאחר מריחת הדיו, והשימוש בגלילה, נראתה מילת בראשית כך

סידור האותיות משמאל לימין הביא את ר' שרגא לחשוב על מלאכת הבריאה, ועל היחס ההפוך שבין אורות לכלים.

את ההפסקות שניתנו לו בעבודה הוא צמצם, ובזמן שנותר לו היה תר אחר אותיות שלא צלחו את מלאכת הסידור. האותיות הבלות מצאו עדנה בקופסת העץ שהכין להן ר' שרגאאלף שדבק בה חולם, בית אחת רפה, גימל גמלונית ודלת דקה אחת. ר' שרגא היה מניחן בקופסת העץ, מנגב מהן בעדינות את הדיו ומביט בהן לאור הלבנה.

מידי ערב בשעה שהיו עובדי הדפוס שבים אל בתיהם בפאתי העיר, היה יושב ר' שרגא עם חמדתו הגנוזה, קופסת העץ, ומוציא ממנה אותיות שהיו טוות סיפור של יום.

את האותיות היה מניח בתבנית קטנה.

לאחר שבדק את סדורן והגהתן, היה מורח עליהן דיו (שקנה מדמי הכיס שהפרישה לו אשתו) ומניח עליהן נייר שאותו שמר מכל משמר

לאחר מכן היה לוקח בידו את גלילת האבן וגולל אותה ג"פ ע"ג הנייר. את הנייר היה מרים, מניחו לייבוש, ומתפלל ערבית.

בברכת "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר בִּדְבָרו מַעֲרִיב עֲרָבִים", היה מכוון אל שחרות האותיות.

את הדף שיבש זה מכבר היה מניח ר' שרגא בין דפי ההגדה שהיתה עימו, ושם פעמיו אל ביתו.

בבואו היה מברך באושר את הנמצאים וממהר לטול ידיו.

השולחן היה ערוך ומוכן מלפניו.

לאחר שברך "המוציא", היה פותח ר' שרגא את ההגדה, מוציא ממנה את סיפורו היקר, מזהיר פניו אל אשתו, וקורא ממנו באהבה.

מי מגיע הביתה בלילה מעמק דותן?

בס"ד

בהיותנו בשירות סדיר בהאחזות נח"ל למרגלות המירון, קבלנו באחד הימים קריאה בקשר שתוכנה דרש מחמישה חיילים להתייצב במפקדת הגדוד בפלס שבבקעת הירדן. יצאנו לדרך חמישה חיילים כאשר הנחת העבודה היתה שלאחר סיום ההתיצבות במפקדת הגדוד, נשאר ללון את הלילה בבקעה.

פלס הייתה אימת גרעיני הנח"ל, שמענו סיפורים רבים על המחנה בפלס, לא רצינו להיות שם, אך פקודה היא פקודה.

הגענו בדרך לא דרך לגדוד בפלס, עשינו מה שנדרש, ובפיקוד נאמר לנו כי סיימנו את מחוייבותינו ואנו חופשיים. השמש שקעה ועטפה את העמק באויר אדמדם, ומבלי שנדברנו ביננו החלטנו בשתיקה שבלב לצאת מפלס ויהי מה.

כלי רכב לא עברו שם לעיתים קרובות, אך החלטתינו היתה נחושה. החלטנו לעלות על כל כלי שיוצא מפלס ובלבד שיקדם אותנו הלאה. בראש היו מחשבות שאם יבוא צפונה מה טוב נוכל לנסוע לכוון חיפה, וגם אם יסע מערבה, יש לנו דודה בחדרה.

היינו חרדים, ולא דברנו על כך. לפתע הופיע נהג ברכב צבאי והודיע לנו שהוא יכול לקחת אותנו מהמפקדה בפלס עד לכביש הבקעה. עלינו כולנו. ידענו שאנו נוסעים יחד, ומשום מה התנחמנו. לאחר זמן מה הוריד אותנו הנהג בדרך ואנו נמצאנו צופים בעמק דותן לאחר שקיעת החמה.

ריח מכירת יוסף עדיין עומד באויר, ועצב עמוק עטף אותנו, בלבנו פנימה אנו מבקשים לצאת משם ולהפליג הלאה בדרכינו. ה' אשר שומע תפילת כל פה מזמן לנו נהגים שמסכימים להעלות לרכבם חיילים חמושים, וכך לאחר חצות אנו מגיעים לצומת הצ'ק פוסט הסמוך לחיפה.

ראינו את ההר הירוק תמיד, שבאישון לילה לובש את בגדי מלכותו המשובצים יהלומים, המנצנצים באור יקרות, ונשמנו לרווחה. א' וד' עלו על טרמפ לנווה שאנן. כאשר ח' ,ע' ואנכי המשכנו לכוון דרך חיפה עכו. בצומת הצריף נפרדתי מח' וע', אחלתי להם הצלחה וכל טוב, וחציתי את הכביש הראשי לכוון קרית חיים. השעה אחת וקצת לאחר חצות.

שום אוטובוס או מונית לא עוברים בתחנה, רק אור הצומת הכתום מבליח אור מדי פעם לכוון התחנה, הלוואי תבוא מונית ואשלם על נסיעה פרטית, כולי תפילה. סמוך לאחת ושלושים מגיע רכב עם מספר צבאי, "לאן הוא שואל", "לשד' ר.ס", אני משיבה, "תודה".

הנהג עוצר בככר ליד הבית, אני מודה לו וממשיכה בצעדים מהירים לבנין המגורים, ריח ורכות הלחות מספרים כי הים קרוב ואיתו הבית. החלטתי לצלצל באינטרקום, כדי להכין את ההורים (בימים שלפני הטלפון הנייד).

אמא משיבה באינטרקום, "כן?", "אמא, זו אני", אמרתי, "את יכולה לפתוח?" צלצול של דלת האינטרקום לפתיחה, מספר צעדים ואני במעלית בדרך הביתה. המעלית מגיעה לקומה החמישית, אני פותחת את דלתה, ויוצאת לרחבת הקומה נרגשת לפני הכניסה לבית.

אמא פותחת את הדלת, ואבא עומד מאחריה. "מה את עושה כאן?", היא שואלת, "מי מגיע הביתה בלילה מעמק דותן?"

מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ

בס"ד

מעשה במעוברת אחת, שבא אליה אחיה ז"ל (שנפטר במצרים) בחלום (בהיותה בארץ ישראל) ואמרה לו, "מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" (מל' א יט יג), "בא הכנס פנימה". וכאשר נולד בנה, קראתהו אֵלִיָּהוּ.