"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא"

בפרשת ניצבים מסכם משה את התורה ואומר:

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ"                                                                                                 (דברים ל יא-יד).

התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ואין היא מדברת בעניינים גשמיים כלל ועקר. אם כן, מה היא כוונת משה בדבריו, "כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד":

במדרש חז"ל מובא כי תתקע"ד דורות לפני שברא הקב"ה את העולם היתה מונחת תורה בחיקו, והיה הקב"ה מתבונן בתורה ובורא את עולמו. חמדה גנוזה. כאשר יצאו ישראל ממצרים, מבית עבדים, ועמדו למרגלות הר סיני, פחדו ישראל מהקשר הבלתי אמצעי עם הבורא, "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (שמות כ טו).

מעמד סיני היה בתום שבע שבתות לצאתם ממצרים, והם מנין הימים שנדרשו ישראל לזכך עצמם כנגד מ"ט שערי טומאה שהיו שרויים בהם במצרים. לפיכך ניתנה התורה לישראל במצב של טהר ושוויון, אך עם כל זאת בני ישראל עדיין זקוקים לתווכו של משה, מובחר הנבראים, בקשר שלהם עם בורא עולם.

כעבור ארבעים שנות נדודים במדבר, לקראת סיום תפקידו, מוסר משה את דברי התורה לעם ישראל בהפרדו מעליהם, ואומר, כי כדי להיות בקשר ישיר עם הבורא (משה עומד לצאת מן התמונה כמתווך) על האדם לקיים את התורה, כי התורה היא בבואת האל עצמו.

קיום התורה, אומר משה, תלוי ועומד בסדרי העדיפויות שהאדם קובע לעצמו.

איך יכול ילוד אישה להיות בקשר עם האל, שאין לו גוף או דמות הגוף, ואינו תופס כלל מרחב של מקום או זמן? ואם כן, כיצד להדבק בו? כלומר כיצד להיות בקשר עימו? אומרים חז"ל, התדבק במידותיו, מה הוא חנון, אף אתה חנון; מה הוא רחום, אף אתה רחום; נמצא כדי להתקרב אליו ולהיות דבוק בו עלינו להשוות עימו צורה, כלומר להשתוות אליו בתכונותיו, ונמצאנו דבקים בו.

מה אומר משה במילים "כי קרוב אליך הדבר?" כל רגע נתון יכול הפרט להחליט אם הוא רוצה להיות בשווי צורה עם תכונת הבורא, שנאמר, "שוויתי השם לנגדי תמיד", כלומר במי אנו מתבוננים, אם אנו מתבונוננים בבורא כפי שהוא מתבונן בתורה, יהיו מעשינו לשם שמים.

אם כן, מדוע חותם משה את הפסוק, במילה מאד? מדוע קרוב אליך הדבר מאד? מאד הוא אותיות אדם, מה ההפרש בין מלת אדם למלת מאד? מילת אדם כתובה בסדר אותיות אבג"ד שהוא ביושר (פנים) והוא זכר הנחשב למשפיע, בעוד מלת מאד כתובה בסדר אותיות תשר"ק שהוא למפרע (אחור) והוא נחשב לנקבה בחינת מקבל.

במלת מאד מעריך משה את המרחק שבין השפעה לקבלה.

מה אומר למעשה משה? כל עוד אנו חושבים כי מרכז הכובד הוא מחוצה לנו, בשמים או מעבר לים, ואנו מחפשים מתווכים שיעשו לנו את העבודה, אנו רחוקים מהקב"ה ומתכונתו. ברגע בו אנו מבינים כי מרכז החיים נמצא אצלנו פנימה, ומתוך מרכז החיים הזה אנו אמורים לפעול, הרי לנו נוסחת החוט המשולש.

וכדי להבין את דברי משה יש לקרוא את הפסוק הפוך, כלומר משמאל לימין. לעשות (מלחמה) בין שני היצרים הקיימים בלב, בין היצר הטוב לבין יצר הרע שנאמר בלבבך (המורה על שני לבבות, לב בשר ולב אבן), ואז בהיות המלחמה יוכל הפה האחד להכריע לכף זכות את היצר הטוב. הוא שאמר משה בפיך, אתה. אתה יכול להכריע את עצמך ואת העולם לכף זכות.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה  Gatis Gribusts

בס"ד

לנער הזה התפללתי

בשער הפסוקים מובא, "כי אליעזר עבד אברהם היה עבד כנעני, הנקרא ארור, ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך וגו'... והנה אליעזר עבד אברהם, היתה נשמה קדושה, שנתערבה בקליפה של כנען הארור, ונתנה לאליעזר הנז'. ולכן נקרא דמשק אליעזר, שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. המושל בכל אשר לו, שליט ביצרו הוה, והיה חכם גדול וחסיד כנודע, ועי"כ יצא מכלל ארור ונעשה ברוך על ידי אברהם":

מדרש תנחומא פרשת חוקת ממשיך ומבאר את ענין אליעזר:

בשעה שעלה משה למרום שמע את קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, המביא הלכה בשם אומרה (וכל המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם) ומצטט את הלכתו של רבי אליעזר,

התפלא משה ואמר: "הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלְּךָ הֵן וְאַתָּה אוֹמֵר הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בָּשָֹר וָדָם?"

השיב לו הקב"ה: "צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי, וְעָתִיד לִפְתֹּחַ בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה תְּחִלָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם".

אמר לפניו משה: "יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי".

אמר לו הקב"ה: "חַיֶּיךָ, שֶׁהוּא מֵחַלָּצֶיךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר (שְׁמוֹ' יח ד). וְשֵׁם אוֹתוֹ הַמְּיֻחָד, אֱלִיעֶזֶר.

בפרשת יתרו, (שמות יח) דורשת התורה את שמותיהם של בני צפורה, "אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם... וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".

לכאורה היתה צריכה התורה לכתוב אשר שם האחד גרשם...ושם השני אליעזר. מדוע כותבת התורה אשר שם האחד גרשם? יכלה התורה לכתוב ושם האחד גרשם, אלא מילת אשר יורה על אותיות ראש וראשון להורות כי גרשם היה אחד (ראשון) להוולד [ולפני אחד מה אתה סופר? ספר יצירה] ושם האחד אליעזר, ולא השני או האחרון, כדי להורות כי מאליעזר האחד והמיוחד תצא תורה.

מדרש תנחומא קושר בין משה רבינו לתנא רבי אליעזר הגדול, ובדרוש זה אפשר לומר כי עם שיבת ישראל לארצו בחלוף אלפיים שנות גלות נתגלם אותו אליעזר באליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=2QZ4e3wajQA]

בס"ד

לאחר שאנו רוכשים כלים חדשים, ולפני שאנו משתמשים בהם, מצווה אותנו ההלכה לטבול את אותם כלים במים שלוש פעמים. מהו השורש הרוחני להלכה זו?

כשמו של בלוג זה, "על שלושה דברים", כל דבר חייב לכלול שלושה יסודות על מנת שיתקיים. בחומש בראשית (פרק לו) מסופר על מלכי אדום שמתו, סיבת מיתתם שלא נשאו אישה, כמובן שאין התורה מדברת כלל על נושאים גשמיים כלל, אלא על עניינים רוחנים, וכך מוסיפה התורה ואומרת באותו פרק פסוק לט "וַיָּמָת, בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב".

ברשימת המלכים המופיעה בפרק לו פס' לא-לט מופיעה רשימה של מלכי אדום, כל השבעה מתים, חוץ מן המלך השמיני ששמו הדר, ושם אשתו מיהטבאל. מדוע מתים כל שבעת מלכי אדום?

כדי לפשט את הכתוב בתורה נאמר כי מלכי אדום [או הצבע האדום] מסמלים את הדין, והרי אין העולם יכול להתקיים במידת הדין בלבד לכן מתו שבעת המלכים. מה שאם כן המלך השמיני, הדר, נישא למיהטבאל היא מדת החסד. כך נתכללה מידת הדין (הדר) במידת החסד (מיהטבאל) ונתקיים העולם במידת הרחמים.

על שלושה דברים פירושו על שלושה יסודות ח'סד ד'ין ר'חמים ראשי תיבות חדר. כאן המקום לשאול מה הקשר בין טבילת כלים ג' פעמים למידות החסד הדין והרחמים?

כפי שקב"ה מעמיד את העולם על שלושה דברים [שלושה קווים] על התורה (קו ימין), על העבודה שבלב, התפילה (קו שמאל), ועל גמילות חסדים (קו האמצע), כך גם צריכה להמשך הנהגתנו שתהיה כלולה משלושה קווים, או שלוש מידות, ואת הכלים אנו טובלים ג' פעמים כדי לקשר ענף גשמי לשורש רוחני: הטבילה הא' היא לחבר לשורש החסד, הטבילה הב' היא לחבר לשורש הדין, וטבילה הג' היא לחבר לשורש הרחמים.

כל טוב והצלחה במעשה ידיכם.

...

תמונה Some rights reserved by nickwheeleroz

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

זהר חדש קן לציפור

מהו שאמרה התורה "לא תקח האם על הבנים", מהי עוצמתה של האם אשר מרחיקים ממנה את הבנים, מה שורשה הרוחני של האם, מה שורשם הרוחני של הבנים, ולמה מסוגלת אם שהרחיקו אותה מבניה, מהי עבודתה בקודש, כל זאת ועוד בזהר חדש, מדרש רות.

צז) ויהי בימי רבי בון, כל ימיו היה בקיסרין, יום אחד ראה את העם חוטאים, שעניים היו הולכים, ולא השגיחו עליהם. אמר, ודאי נראה שיש כאן דין. קם והלך לו.

                                               מאמר קן לציפור

צח) יום אחד חלשה דעתו, פגע בכפר סכנין ברימון ונרדם. שמע קול אחד לתנא אחד, שהיה עוסק ברינה של תורה, שאמר "כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.   שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".(דברים כב ו-ז). קן, זו תשובה, דהיינו בינה, בדרך זה רחל, היא מלכות. שנאמר, "וְאֹרַח צַדִּיקִים, כְּאוֹר נֹגַהּ: הוֹלֵךְ וָאוֹר, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד יח) ואורח זו מלכות, צַדִּיקִים, הם שני בנים, יוסף ובנימין והיא, המלכות שנקראת לבנה, הולכת כל הלילה ומאיר להם, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם שהוא יעקב. דהיינו זעיר אנפין הנקרא יום.

צט) בכל עץ, כל זה צדיק חי העולמים, דהיינו יסוד דזעיר אנפין שנקרא כל. עץ זו השכינה, שנאמר עץ חיים למחזיקים בה. על הארץ זו ארץ התחתונה. אפרוחים אלו הם שנים עשר שבטים שלמעלה. הָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים וגו' שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם. שנאמר וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם (ישעיה נ א) דהיינו שהשכינה תשלח לגלות.

ק) וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ: הטה רבי בון את אזנו, ושמע אותו הקול שאומר, חלילה על זה. [דהיינו חס ושלום שיתקיים הכתוב הזה, ואת הבנים תקח לך] ולא אמר כלום, [שלא פרש את הכתוב, ואח"כ אמר]  מי שמרחם [על קן לציפור] עוזב את האם עם הבנים, והולך לו [ואינו משלח את האם מעל הבנים] ומה שהאם מגורשת מן הקן, מה היא אומרת, אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין האומות. ועל זה ירחם הקב"ה, כי אינו נמצא רחמן אלא בכך.

קא) ועל זה צועקת השכינה על בניה, כי כתוב שלח תשלח, שני שילוחים, שהם בית ראשון ובית שני. שלח תשלח, אפילו מאה פעמים, שאם חזרה האם על גוזליה, מתוך אהבת הבנים, שלח אפילו הרבה פעמים, עד שהולך לו וסותר את הקן שלה, ויקח את הבנים הנסתרים בקן, להטילם על הגג [שיהיו גלויים לכל המזיקים]. הנה הרחמן אינו נמצא אלא בכך. [שירחם עליהם] והארכת ימים, שיאריך אפו מששת ימים [חג"ת נה"י], הנקראים ארך אפיים [שכתוב],  ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן - אֶרֶךְ אַפַּיִם.

קב) אמר רבי חזקיה אמר רבי יוסי בן קסמא אמר רבי שמואל, כשברא הקב"ה את העולם, בראו בג' קשרים, שהם חכמה ותבונה ודעת, שכתוב "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה.
בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ" (משלי ג י"ט כ).

קג) וכל הקשרים הם באדם, וקשר התבונה שנמשך מהם, נתפשט בשאר הבריות, כי בכולם יש תבונה [כל אחת] לפי דרכה.

קד) העוף הזה כשפורח מעל גוזליו, מעל בניו, מצפצף והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך, הוא נודר לאבד את עצמו. הקב"ה שכתוב בו רחמיו על מעשיו, ואפילו על יתוש קטן שבעולם, שרחמיו על הכל, אותו הממונה [שלמעלה], שעל העוף, מתעורר להקב"ה, [שירחם על העוף].

קה) והקב"ה מתעורר על בניו. אז יוצא קול לפניו ואומר, "כְּצִפּוֹר, נוֹדֶדֶת מִן-קִנָּהּ--כֵּן-אִישׁ, נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ"(משלי כז ח). אז הוא מתעורר ברחמים על כל אלו ההולכים נע ונד, ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכח. והרחמים מתעוררים על כל העולמות, ומרחם עליהם, וסולח עונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.

קו) וע"כ אמר הקב"ה השרה את הצפור בחוץ, והיא תעורר רחמים על כל העולם. מי גרם לרחם על כל העולם, ולעורר רחמים עליהם, הוא אותו האדם ששלח את הצפור לצערה בב' אופנים [שאבדה בניה, ואין לה מקום לנוח בו] כך נתעורר הקב"ה ונתמלא רחמים על כל בעלי צער, ועל כל הנודדים ממקומם, ומשום זה שכרו של האדם הזה, מה כתוב בו, למען ייטב לך והארכת ימים.

קז) קם רבי בון על רגליו, ושמח, ואמר, ברוך הרחמן ששמעתי את הקול הזה, ואם לא באתי לעולם אלא לשמוע זה די לי.

קח) חזר הקול ההוא כמקודם, ופתח ואמר, מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ (תהלים קד כד) כל העולם אינו בא אלא בחכמה, והאדם נתמלא מכל [החכמה] ובריות אחרות, מתוספת החכמה שנשארה מן האדם.

קט) ואע"פ שכל הבריות הן כך [שנמשכת להן חכמה מן האדם] אין בריה שתהיה קלה ביותר לרדוף [ולהשתוות] למעשי האדם, כמו העוף. אדם בונה בנין למשכנו, גם העוף בונה בנין למשכנו. האדם מביא מזון לבניו, והעוף מביא מזון לבניו. האדם מרפא מחלות בעשב, והעוף מרפא מחלות בעשב. אדם אומן עושה אניות בים, והעוף לוקח גוזליו ומתקן אותם על חוף הים.

קי) האדם משבח ומרומם למלך העליון, והעוף מצפצף ומשבח את אדונו, שהוא אל עליון, ומשום זה [כתוב] למען ייטב לך. אטיב לא כתוב, אלא ייטב לך כי [סובב] על שלוח הקן ששולח, שמעורר [רחמים] על המקום להטיב לך. [עניין כפל הי' י' ראשונה מעורר רחמים על המקום י' שנייה להיטב לך].

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=8ORMnuybVz4]
...

מאמר קן לציפור זהר חדש כרך כא מדרש רות עמוד כו-כח

בס"ד

מעשה בישראלים שהלכו לישון בשנת 1981 בשעה שהביאו טלויזיות צבעוניות לארץ, נרדמו ליד המסך המרצד, וחלמו שהם מוסרים את סיני למען הסכם שלום עם מצרים (אפריל 1982). ביוני אותה שנה הם המשיכו לחלום וגילו שהם עולים למלחמה בלבנון שנמשכה שמונה עשרה שנים. החלום היה ארוך אז באמצע הם חלמו חלום קטן על אנתיפאדה ומשדעך החלום זה החל חלום חדש, בחלום החדש הופיעו טילי סקאד מעיראק, אבל איש איש לא התעורר מהחלום כי קולות נפילת הסקאד היו עמומים ובחדר הפרטי של כל אחד כבר היה מכשיר וידאו ואנשים החליפו קלטות וידאו מתוך חלום והמשיכו לישון.

הם המשיכו לחלום חלומות מוסיקליים אל תוך נגני הדיסקים שהם קנו ובין לבין התפארו בכך שהם קונים דיסקים מקוריים ולא צורבים אותם כמעשה גנב. את החופשה השנתית בארץ הם החליפו בחופשה ארבע שנתית בחו"ל כי שם יש עונות, ולחברים בארץ ספרו שהחלומות בחו"ל הרבה יותר וורודים.

הם המשיכו לישון כשאהוד ברק נער את אדרתו בשעת לילה מאוחרת וקפל את צה"ל מלבנון, וגם כאשר עלה שרון להר הבית בערב ראש השנה התשס"א. גם האינתיפאדה החדשה בת למילניום הנאור לא טלטלה אותם משום חלום ולא הקיצה אותם משנתם, מה עשו הישראלים החולמים? החליפו את המכונית בג'יפ ואת הסירה ביאכטה ויצאו לתור בעולם, הרי מישהו חייב לעשות טיול סובב עולם בנוסח ז'ול וורן או בנימין מטודלה.

בשעה שחלמו הישראלים ונחה להם נפשם, התעוררו גלי מחאה בעולם, הם ישנים צעדו ברחובות ולא ידעו למה, יש האומרים כי העלו את מחירי הקוטג', ויש האומרים כי העלו את מחירי שכר הדירה,  יש האומרים כי העלו את מחירי הדלק, אבל איש אינו זוכר מדוע הם צועדים, כי למעשה הם הולכים ישנים וחולמים. גם רעידת האדמה ששלחו להם הספיקה רק לציוץ אחד בטוייטר, ומשזו נרגעה הם החליפו צד במיטה משכו כרית התעטפו בשמיכה והמשיכו לישון.

בשמים התיישבו חכמים לטקס עצה, איך להעיר ולעורר את הישראלים משנתם, הרי אומרת מגילת שירים השירים בפרוש,  "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב,ז) ופסוק ממגילת שיר השירים לא ניתן לעקוף.

או אז עלה במחשבה כי מחלוקת לשם שמים בברכה יסודה וחתמו את הפוסט בפסוק, "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. (שיר השירים א ה').

וכאשר יתעוררו הישראלים משנתם ויגלו בבוקר כי דמותם המשתקפת אליהם במראה היא שחרחורת ושזופה מה יגידו?  אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי?" (שיר השירים א ו).