בס"ד

רבי שמעון פתח, ואשים דברי בפיך (ישעיה נא) כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, ובכל מילה המתחדשת בתורה, על ידי האדם ההוא העמל בתורה, עושה רקיע אחד.

פירוש. השי"ת נתן את כח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמו שמסיק עמי אתה, למהוי שותפא עמי. מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ כד"א בדבר ה' שמים נעשו, אוף הכי את. (להיות שותף עימי, מה אני במילותי שלי עשיתי שמים וארץ כפי שאתה אומר בדבר ה' שמים נעשו, אף אתה כך).

כן הצדיקים יבראו שמים בכח הדיבור שלהם. ובזה פתח רבי שמעון את המקרא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וברא לשון סתימא הוא לישנא דסגיר ולא פתח. כנ"ל. ויש להבין למה עשה אותם בסתימו, ואומר שעשה כן בכדי לשים גמר תיקונם של שמים וארץ בדיבור הצדיקים, ולעשותם שותפים עמו ית' בבריאת שמים וארץ, וזה שמביא הכתוב ואשים דברי בפיך.

ומבאר לפנינו, שיש בזה ב' בחינות של חידוש שמים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים : א) לתקן חטאו של אדם הראשון, כי המאציל עשה תיקון שמים וארץ באופן הנעלה קודם חטאו של אדם הראשון, כמו שהכתובים מבארים לנו במעשה בראשית... ב) כי גם אדה"ר קודם החטא לא היתה לו כל השלמות שרצה המאציל להעניק וע"כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה"ד וישיגו השלמות דנר"ן דאצילות שהיתה לו לאדה"ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, דהיינו להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, שה"ס עין לא ראתה אלהים זולתך. ואלו העולמות דעין לא ראתה שישלימו הצדיקים, נק' שמים חדשים וארץ חדשה כי הם חדשים ממש שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא"כ אלו שמים וארץ שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה"ר, אינם נקראים שמים וארץ חדשים ממש, שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תקן אותם מעצמו קודם החטא, אלא שהם מחודשים כי לאחר שנפגמו ונתבטלו חזרו ונתחדשו. וע"כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עמו ית'. הרי שהמקרא ואשים דברי בפיך שמביא ר"ש, כוונתו היא על המוחין העלאין שגם אדה"ר היה חסר מהם, שאלו נתחדשו ממש ע"י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש.

הקדמת ספר הזוהר עמ' עג עד כרך א'

תמונה  Some rights reserved by naama

בס"ד

סיפא מאמר כ"ז

והעיקר צריך למצוא בעצמו דרך לעבודה. ובזה לא לסמוך על מי שהקדימוך אפילו רבי מובהק שלך, אלא אתה בעצמך תמצא אופן ודרך איך לעבוד אותו יתברך. בלשונו הוא: (כדי) לעבוד ביהדות - צריכים בכל יום למצוא אמצעים חדשים ורעננים איך לעבוד ביהדות. לא לחקות את השני ולא להתעקם אחר השני, רק לחפש דרכים חדשות, לא ללכת אחר עקבותיו של אדם אחר. השי"ת אוהב חידושים, תמיד חידושים וכך השי"ת עוזר וזוכים להשגה, לדביקות ולמטרה האמיתית. אכי"ר.

מתוך ספר ימין ה' עושה חיל, יד בנימין מאמר כ"ז עמוד קנז טור ב'.

...

תמונה  Some rights reserved by vad_levin

בס"ד

תנו רבנן, כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה (חולין קכז א).

וכדי להבין זאת יש להבין במה נבדלים המים מן היבשה. המים הם יסוד כפול. שם העצם מים, נכתב לשון זכר רבים. למים יש תכונה של חִבְרוּת, הם הולכים ומלווים. אם למשל נמהל חומר במים, מספר מהילות בזו אחר זו, נמצא שהמים ישאו בתוכם את תכונת החומר, ללא החומר עצמו.

להבין מדוע נבחרה החולדה להבדיל את היבשה מן הים, נראה בדיבור הסמוך את דבריו של ר' זירא (הוא רבי זעירא, ע"פ בית המדרש ברכת שלום).

אמר ר' זירא מאי קראה (תהלים מט, ב) "האזינו כל יושבי חלד". מה רוצה ללמד רבי זירא באמירתו, שכן שימוש בפועל אמר מצביע על רצון. ובאומרו פסוק מתהלים, "האזינו כל יושבי חלד", מתכוון ר' זירא ללמדנו דבר. חלד היא מילה נרדפת למילה עולם, קורא ר' זירא את הפסוק, "האזינו כל יושבי חלד", או 'האזינו כל יושבי עולם'. יכול היה ר' זירא להשתמש בכל פסוק שיש בו המילה עולם, משום מה, אם כן, בחר להשתמש רבי זירא בפסוק שיש בו המילה חלד? ומה הקשר של הפסוק לשם העצם חולדה?

ובכן חלד, וחולדה חולקים את אותו שורש. חלד הוא מילה נרדפת למילה עולם, אך בעוד המילה עולם מציינת שם עצם נסתר ועלום, הרי שהמילה חלד מציינת, שם עצם נפרד, כי אותיות חלד, הם אותיות חדל, פועל המצביע על הפסק וסיום, כמו שאתה אומר בשעת קרב, "חדל אש!" הכוונה היא, 'הפסק לירות'. גם מילת חלד יורה על יסוד חלודה, כי ברזל בתנאי לחות מעלה חלודה.

מדוע קורא ר' זירא את הפסוק מתהלים, "האזינו כל יושבי חלד", שכן יכול אתה לקרוא את הפסוק, "האזינו כל יושבי חדל", וזה וזה שווים, לומר האזינו כל יושבי עולם החדלים (מאמונתם) והמחלידים כמו ברזל שיש בו כוח מחתך ומפריד משאר היסודות, האזינו קורא הפסוק מתהלים ומורה על האוזן שהיא אחד הפתחים בראשו של אדם והיא נכתבת באות אלף, כאלופו של עולם, ומחברת אותנו אל האחד, וכך עושה ר' זירא ייחוד בן יושבי העולם הנפרדים לבורא עולם במילת האזינו, ומגלה לנו סוד.

מה רוצה לומר ר' זירא בקוראו פסוק מתהלים על האמירה של רבנן, כי תנו רבנן "כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה"? רבי זירא משתמש בפסוק זה מתהלים כדי להצביע על היסוד הנפרד באדם שהוא בא מבחינת עפר שבו, יושבי חלד, אותם מייצגת החול-דה, או חול-דע שאות ה' ואות ע' מתחלפות הרי לך חול-דע, שהחולדה יודעת חול היא, וחול הוא יסוד נפרד.

כי החולדה חופרת בעפר, ועפר הוא יסוד נפרד שלהבדיל מן האדמה שאם נותנים בה זרע, הוא מפרה אותה, והיא מעלה פירות, הרי שיסוד עפר אינו כך, אינו יכול להיות מופרה ולהעלות פרי. לכן החול-דה היא סמל לעפר שאינו מופרה ואינו מפרה, ולכן לא תמצא חולדה במים מבחינה סמלית, שכן למים יש תכונה של כוח מאחד ומלכד שהוא כוח של פרייה ורבייה.

שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל, פרייה ורבייה ברוחניות ובגשמיות.

...

תמונה  Some rights reserved by tashland

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים: שזעיר אנפין מתגדל ונעשה מי' ספירות:

ו) עיבור יניקה וגדלות של פרצוף זעיר אנפין: (כללי מלחמות משה, רמח"ל)

במילים של חכמי האמת, ראשית הענין הוא, שכל זה נרמז בסוד דמות אדם וכל מקריו, על כן נדבר הכל לפי זה הדרך. יש באדם מציאות שאינו נולד משוכלל מתחילה, כמו שנעשה אדה"ר, אלא הולך וגדל מעט מעט; והוא יסוד ההדרגה שנמצאת בהנהגה העליונה, כוללת חוקות שמים וארץ, הם הם סוד אברי האדם בכל תכונותיהם:

והנה נמצא האדם בתחילה טיפה קטנה שהולכת ומשתכללת באבריה, אך עדיין הוא סגור במעי אמו, ובמצב בלתי שלם. זה סוד המצב הראשון אשר לחוקים אלה, והוא ההכנה הפחותה שיכול להיות, שהרי אחר כך יש שיוצא ויונק משדי אמו, שעדיין צריך לאמו, וזה מראה מצב אחר של החוקים. ויש שהוא גדול ועומד על פרקו, וזה מראה המצב השלם של החוקים. על כן קראנו למצב הראשון - עיבור של ז"א, ולשני - יניקה, ולשלישי - גדלות שלו. וזה כלל גדול, שכל פעולה משוערת בעשר חלקים שהם עשר ספירות. והנה שלימות החוקים האלה הוא בעשר מדרגות, שהם עשר ספירות. במצב הראשון לא נשלמה הפעולה ואין בה אלא המדרגה התחתונה והוא בספירות נה"י;(נצח, הוד יסוד) ביניקה נשלמת יותר, והספירות - תג"ת; (חסד, גבורה, תפארת) בגדלות - חב"ד: (חכמה, בינה, דעת) בסוד "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ". (דברים ד לה)

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל

...

תמונה License Some rights reserved by [phil h]

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי:

הנה ביום האור מאיר ביושר מע"ב לס"ג שהוא צורת יודי"ן וזהו מעביר שינה מעיני כי העינים צורת יודין גם תאמר מעביר תנומה מעפעפי שהוא הארת מ"ה רומז לעפעפי ביושר לשם ב"ן וזהו היפך הלילה שהיה נמשך מע"ב לב"ן גם חזרו להסתכל עיני אריך אנפין ועיני ז"א בנוקביה:

סידור האר"י, ברכות השחר

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:  שמות י"ד, יט-כא

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי.

תכוין אלף הה יוד הה גי' נעל והוא סוד החשמ"ל דבינה בבחינת ג' אחרונות שבה גם תכוין כי הקליפות הם מנעלי השכינה בסוד,"עַל-אֱדוֹם, אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" (תהלים ס י) והיא צורך גבוה וכוונה זו היא בחול, ובשבת כוונה אחרת והיינו מטטרו"ן וסנדלפון בסוד, "מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז ב).

וזה סוד,"שַׁל-נְעָלֶיךָ, (שמות ג ה) בשיח שבין משה להשם ותשובת השם, "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. (שמות ג יד).

מקור, סידור האר"י ברכות השחר

תמונה Some rights reserved by Funky Shapes