אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

לנער הזה התפללתי, משה רבנו על אליעזר בן יהודה

בס"ד

לנער הזה התפללתי

בשער הפסוקים מובא, "כי אליעזר עבד אברהם היה עבד כנעני, הנקרא ארור, ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך וגו'... והנה אליעזר עבד אברהם, היתה נשמה קדושה, שנתערבה בקליפה של כנען הארור, ונתנה לאליעזר הנז'. ולכן נקרא דמשק אליעזר, שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. המושל בכל אשר לו, שליט ביצרו הוה, והיה חכם גדול וחסיד כנודע, ועי"כ יצא מכלל ארור ונעשה ברוך על ידי אברהם":

מדרש תנחומא פרשת חוקת ממשיך ומבאר את ענין אליעזר:

בשעה שעלה משה למרום שמע את קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, המביא הלכה בשם אומרה (וכל המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם) ומצטט את הלכתו של רבי אליעזר,

התפלא משה ואמר: "הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלְּךָ הֵן וְאַתָּה אוֹמֵר הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בָּשָֹר וָדָם?"

השיב לו הקב"ה: "צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי, וְעָתִיד לִפְתֹּחַ בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה תְּחִלָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם".

אמר לפניו משה: "יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי".

אמר לו הקב"ה: "חַיֶּיךָ, שֶׁהוּא מֵחַלָּצֶיךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר (שְׁמוֹ' יח ד). וְשֵׁם אוֹתוֹ הַמְּיֻחָד, אֱלִיעֶזֶר.

בפרשת יתרו, (שמות יח) דורשת התורה את שמותיהם של בני צפורה, "אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם... וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".

לכאורה היתה צריכה התורה לכתוב אשר שם האחד גרשם...ושם השני אליעזר. מדוע כותבת התורה אשר שם האחד גרשם? יכלה התורה לכתוב ושם האחד גרשם, אלא מילת אשר יורה על אותיות ראש וראשון להורות כי גרשם היה אחד (ראשון) להוולד [ולפני אחד מה אתה סופר? ספר יצירה] ושם האחד אליעזר, ולא השני או האחרון, כדי להורות כי מאליעזר האחד והמיוחד תצא תורה.

מדרש תנחומא קושר בין משה רבינו לתנא רבי אליעזר הגדול, ובדרוש זה אפשר לומר כי עם שיבת ישראל לארצו בחלוף אלפיים שנות גלות נתגלם אותו אליעזר באליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=2QZ4e3wajQA]

מהו סוד טבילת כלים ג' פעמים?

בס"ד

לאחר שאנו רוכשים כלים חדשים, ולפני שאנו משתמשים בהם, מצווה אותנו ההלכה לטבול את אותם כלים במים שלוש פעמים. מהו השורש הרוחני להלכה זו?

כשמו של בלוג זה, "על שלושה דברים", כל דבר חייב לכלול שלושה יסודות על מנת שיתקיים. בחומש בראשית (פרק לו) מסופר על מלכי אדום שמתו, סיבת מיתתם שלא נשאו אישה, כמובן שאין התורה מדברת כלל על נושאים גשמיים כלל, אלא על עניינים רוחנים, וכך מוסיפה התורה ואומרת באותו פרק פסוק לט "וַיָּמָת, בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב".

ברשימת המלכים המופיעה בפרק לו פס' לא-לט מופיעה רשימה של מלכי אדום, כל השבעה מתים, חוץ מן המלך השמיני ששמו הדר, ושם אשתו מיהטבאל. מדוע מתים כל שבעת מלכי אדום?

כדי לפשט את הכתוב בתורה נאמר כי מלכי אדום [או הצבע האדום] מסמלים את הדין, והרי אין העולם יכול להתקיים במידת הדין בלבד לכן מתו שבעת המלכים. מה שאם כן המלך השמיני, הדר, נישא למיהטבאל היא מדת החסד. כך נתכללה מידת הדין (הדר) במידת החסד (מיהטבאל) ונתקיים העולם במידת הרחמים.

על שלושה דברים פירושו על שלושה יסודות ח'סד ד'ין ר'חמים ראשי תיבות חדר. כאן המקום לשאול מה הקשר בין טבילת כלים ג' פעמים למידות החסד הדין והרחמים?

כפי שקב"ה מעמיד את העולם על שלושה דברים [שלושה קווים] על התורה (קו ימין), על העבודה שבלב, התפילה (קו שמאל), ועל גמילות חסדים (קו האמצע), כך גם צריכה להמשך הנהגתנו שתהיה כלולה משלושה קווים, או שלוש מידות, ואת הכלים אנו טובלים ג' פעמים כדי לקשר ענף גשמי לשורש רוחני: הטבילה הא' היא לחבר לשורש החסד, הטבילה הב' היא לחבר לשורש הדין, וטבילה הג' היא לחבר לשורש הרחמים.

כל טוב והצלחה במעשה ידיכם.

...

תמונה Some rights reserved by nickwheeleroz

מאמר קן לציפור

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

זהר חדש קן לציפור

זהר חדש קן לציפור

מהו שאמרה התורה "לא תקח האם על הבנים", מהי עוצמתה של האם אשר מרחיקים ממנה את הבנים, מה שורשה הרוחני של האם, מה שורשם הרוחני של הבנים, ולמה מסוגלת אם שהרחיקו אותה מבניה, מהי עבודתה בקודש, כל זאת ועוד בזהר חדש, מדרש רות.

צז) ויהי בימי רבי בון, כל ימיו היה בקיסרין, יום אחד ראה את העם חוטאים, שעניים היו הולכים, ולא השגיחו עליהם. אמר, ודאי נראה שיש כאן דין. קם והלך לו.

                                               מאמר קן לציפור

צח) יום אחד חלשה דעתו, פגע בכפר סכנין ברימון ונרדם. שמע קול אחד לתנא אחד, שהיה עוסק ברינה של תורה, שאמר "כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.   שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".(דברים כב ו-ז). קן, זו תשובה, דהיינו בינה, בדרך זה רחל, היא מלכות. שנאמר, "וְאֹרַח צַדִּיקִים, כְּאוֹר נֹגַהּ: הוֹלֵךְ וָאוֹר, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי ד יח) ואורח זו מלכות, צַדִּיקִים, הם שני בנים, יוסף ובנימין והיא, המלכות שנקראת לבנה, הולכת כל הלילה ומאיר להם, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם שהוא יעקב. דהיינו זעיר אנפין הנקרא יום.

צט) בכל עץ, כל זה צדיק חי העולמים, דהיינו יסוד דזעיר אנפין שנקרא כל. עץ זו השכינה, שנאמר עץ חיים למחזיקים בה. על הארץ זו ארץ התחתונה. אפרוחים אלו הם שנים עשר שבטים שלמעלה. הָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים וגו' שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם. שנאמר וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם (ישעיה נ א) דהיינו שהשכינה תשלח לגלות.

ק) וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ: הטה רבי בון את אזנו, ושמע אותו הקול שאומר, חלילה על זה. [דהיינו חס ושלום שיתקיים הכתוב הזה, ואת הבנים תקח לך] ולא אמר כלום, [שלא פרש את הכתוב, ואח"כ אמר]  מי שמרחם [על קן לציפור] עוזב את האם עם הבנים, והולך לו [ואינו משלח את האם מעל הבנים] ומה שהאם מגורשת מן הקן, מה היא אומרת, אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין האומות. ועל זה ירחם הקב"ה, כי אינו נמצא רחמן אלא בכך.

קא) ועל זה צועקת השכינה על בניה, כי כתוב שלח תשלח, שני שילוחים, שהם בית ראשון ובית שני. שלח תשלח, אפילו מאה פעמים, שאם חזרה האם על גוזליה, מתוך אהבת הבנים, שלח אפילו הרבה פעמים, עד שהולך לו וסותר את הקן שלה, ויקח את הבנים הנסתרים בקן, להטילם על הגג [שיהיו גלויים לכל המזיקים]. הנה הרחמן אינו נמצא אלא בכך. [שירחם עליהם] והארכת ימים, שיאריך אפו מששת ימים [חג"ת נה"י], הנקראים ארך אפיים [שכתוב],  ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן - אֶרֶךְ אַפַּיִם.

קב) אמר רבי חזקיה אמר רבי יוסי בן קסמא אמר רבי שמואל, כשברא הקב"ה את העולם, בראו בג' קשרים, שהם חכמה ותבונה ודעת, שכתוב "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה.
בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ" (משלי ג י"ט כ).

קג) וכל הקשרים הם באדם, וקשר התבונה שנמשך מהם, נתפשט בשאר הבריות, כי בכולם יש תבונה [כל אחת] לפי דרכה.

קד) העוף הזה כשפורח מעל גוזליו, מעל בניו, מצפצף והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך, הוא נודר לאבד את עצמו. הקב"ה שכתוב בו רחמיו על מעשיו, ואפילו על יתוש קטן שבעולם, שרחמיו על הכל, אותו הממונה [שלמעלה], שעל העוף, מתעורר להקב"ה, [שירחם על העוף].

קה) והקב"ה מתעורר על בניו. אז יוצא קול לפניו ואומר, "כְּצִפּוֹר, נוֹדֶדֶת מִן-קִנָּהּ--כֵּן-אִישׁ, נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ"(משלי כז ח). אז הוא מתעורר ברחמים על כל אלו ההולכים נע ונד, ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכח. והרחמים מתעוררים על כל העולמות, ומרחם עליהם, וסולח עונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.

קו) וע"כ אמר הקב"ה השרה את הצפור בחוץ, והיא תעורר רחמים על כל העולם. מי גרם לרחם על כל העולם, ולעורר רחמים עליהם, הוא אותו האדם ששלח את הצפור לצערה בב' אופנים [שאבדה בניה, ואין לה מקום לנוח בו] כך נתעורר הקב"ה ונתמלא רחמים על כל בעלי צער, ועל כל הנודדים ממקומם, ומשום זה שכרו של האדם הזה, מה כתוב בו, למען ייטב לך והארכת ימים.

קז) קם רבי בון על רגליו, ושמח, ואמר, ברוך הרחמן ששמעתי את הקול הזה, ואם לא באתי לעולם אלא לשמוע זה די לי.

קח) חזר הקול ההוא כמקודם, ופתח ואמר, מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ (תהלים קד כד) כל העולם אינו בא אלא בחכמה, והאדם נתמלא מכל [החכמה] ובריות אחרות, מתוספת החכמה שנשארה מן האדם.

קט) ואע"פ שכל הבריות הן כך [שנמשכת להן חכמה מן האדם] אין בריה שתהיה קלה ביותר לרדוף [ולהשתוות] למעשי האדם, כמו העוף. אדם בונה בנין למשכנו, גם העוף בונה בנין למשכנו. האדם מביא מזון לבניו, והעוף מביא מזון לבניו. האדם מרפא מחלות בעשב, והעוף מרפא מחלות בעשב. אדם אומן עושה אניות בים, והעוף לוקח גוזליו ומתקן אותם על חוף הים.

קי) האדם משבח ומרומם למלך העליון, והעוף מצפצף ומשבח את אדונו, שהוא אל עליון, ומשום זה [כתוב] למען ייטב לך. אטיב לא כתוב, אלא ייטב לך כי [סובב] על שלוח הקן ששולח, שמעורר [רחמים] על המקום להטיב לך. [עניין כפל הי' י' ראשונה מעורר רחמים על המקום י' שנייה להיטב לך].

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=8ORMnuybVz4]
...

מאמר קן לציפור זהר חדש כרך כא מדרש רות עמוד כו-כח

מעשה בישראלים שהלכו לישון

בס"ד

מעשה בישראלים שהלכו לישון בשנת 1981 בשעה שהביאו טלויזיות צבעוניות לארץ, נרדמו ליד המסך המרצד, וחלמו שהם מוסרים את סיני למען הסכם שלום עם מצרים (אפריל 1982). ביוני אותה שנה הם המשיכו לחלום וגילו שהם עולים למלחמה בלבנון שנמשכה שמונה עשרה שנים. החלום היה ארוך אז באמצע הם חלמו חלום קטן על אנתיפאדה ומשדעך החלום זה החל חלום חדש, בחלום החדש הופיעו טילי סקאד מעיראק, אבל איש איש לא התעורר מהחלום כי קולות נפילת הסקאד היו עמומים ובחדר הפרטי של כל אחד כבר היה מכשיר וידאו ואנשים החליפו קלטות וידאו מתוך חלום והמשיכו לישון.

הם המשיכו לחלום חלומות מוסיקליים אל תוך נגני הדיסקים שהם קנו ובין לבין התפארו בכך שהם קונים דיסקים מקוריים ולא צורבים אותם כמעשה גנב. את החופשה השנתית בארץ הם החליפו בחופשה ארבע שנתית בחו"ל כי שם יש עונות, ולחברים בארץ ספרו שהחלומות בחו"ל הרבה יותר וורודים.

הם המשיכו לישון כשאהוד ברק נער את אדרתו בשעת לילה מאוחרת וקפל את צה"ל מלבנון, וגם כאשר עלה שרון להר הבית בערב ראש השנה התשס"א. גם האינתיפאדה החדשה בת למילניום הנאור לא טלטלה אותם משום חלום ולא הקיצה אותם משנתם, מה עשו הישראלים החולמים? החליפו את המכונית בג'יפ ואת הסירה ביאכטה ויצאו לתור בעולם, הרי מישהו חייב לעשות טיול סובב עולם בנוסח ז'ול וורן או בנימין מטודלה.

בשעה שחלמו הישראלים ונחה להם נפשם, התעוררו גלי מחאה בעולם, הם ישנים צעדו ברחובות ולא ידעו למה, יש האומרים כי העלו את מחירי הקוטג', ויש האומרים כי העלו את מחירי שכר הדירה,  יש האומרים כי העלו את מחירי הדלק, אבל איש אינו זוכר מדוע הם צועדים, כי למעשה הם הולכים ישנים וחולמים. גם רעידת האדמה ששלחו להם הספיקה רק לציוץ אחד בטוייטר, ומשזו נרגעה הם החליפו צד במיטה משכו כרית התעטפו בשמיכה והמשיכו לישון.

בשמים התיישבו חכמים לטקס עצה, איך להעיר ולעורר את הישראלים משנתם, הרי אומרת מגילת שירים השירים בפרוש,  "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב,ז) ופסוק ממגילת שיר השירים לא ניתן לעקוף.

או אז עלה במחשבה כי מחלוקת לשם שמים בברכה יסודה וחתמו את הפוסט בפסוק, "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. (שיר השירים א ה').

וכאשר יתעוררו הישראלים משנתם ויגלו בבוקר כי דמותם המשתקפת אליהם במראה היא שחרחורת ושזופה מה יגידו?  אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי?" (שיר השירים א ו).

חבורת לול מציגה "בעלי בתים שפג תוקפם"

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

בפרק מתוך הסרט "לול" אנו רואים גלי עליה שונים, כאשר אדוני הארץ הם הערביים עטויי הכפיות. הראשונים לעלות הם העולים מרוסיה. בשעה שרואים אותם הערבים הם מקללים אותם ומקללים את מי שהביא אותם. גל העלייה השני מביא עימו עולים מפולין. העולים מרוסיה לשעבר, המכהנים בפועל כאדוני הארץ ששורשי יניקתם מגיעים עד ארור כנען, מלגלגים על על המאכלים הפולניים שלהם, ומקללים אותם ואת מי שהביא אותם.

הזוג הבא מגיע מעוּבר מתימן. הפעם אדוני הארץ המכהנים הם עולי פולין. הם מגחכים לשמע שמות המאכלים התימנים שמעלים עימם עולי תימן, ומתלוננים על כך שעם ריחות הסחוג והפלאפל לא ניתן לגמור יום עבודה.

עם השמע קול הצפירה מגיעים לחוף יפו אב ובנו שזה שזה עתה עלו מגרמניה, ומעלים עימם מקלט רדיו [פלא טכנולוגי]. למרות הסתייגות הבן מהחול שיש בפלשתינה, האב מבטיח לבן שהם יפריחו את השממה. הפעם בעלי הבית התורניים בארץ הם עולי תימן הלועגים להם על נימוסיהם ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה.

עולי מרוקו מגיעים לחוף יפו, וקוראים לבני המשפחה לעלות עימם, עולי גרמניה "היקים", צופים בהם ומבינים כי מעתה ואילך סקנדלים יהיו מנת חלקם, ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה.

עולי גרוזיה מגיעים ארצה חבושי כובעי פרווה, שמחים על כך שאין כאן ק.ג.ב (המשטרה החשאית של ברה"מ לשעבר) הם נושקים לעפר הארץ ושרים, "פה בארץ חמדת אבות", כשלפתע נשמע קול, "תפסיקו עם השירה הזאת, אתם חושבים שאם תשירו תקבלו טלויזיה בלי מכס?"

מתבוננים בהם עולי מרוקו בחשש שמא יקבלו הטבות כמו שיכון לזוגות צעירים בעוד שהם (עולי מרוקו) היו כאן קודם, ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה. בזה אחר זה מופיעים עולי פולין ומודיעים שהם יבשו את הביצות, ועולי גרמניה מצהירים שאכלו כאן דרעק וקלבר (דבק).

עולי גרוזיה הסופגים מטחי תגובות והסברים הסטוריים מכל גלי העליות השונים מבינים שכדי להיות חלק מהציבור בארץ עליהם לאמץ את השיטה הנהוגה כאן הלא היא האשמה ותוקפנות כלפי הבאים ארצה, שכן רק תוקפנות מעידה על בעלי תוקף שפג תוקפם.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=alp9scMfmjA]

על מהות השחר בתפילת שחרית

בס"ד

יום אחד כאשר קראתי את פרשת העקדה, נהדפתי, לא הבנתי מדוע נכלל הסיפור בחומש הרי מנהג אנשי המקום היה להקריב בנים למולך, וכך גם נהגו תרבויות האזור. מה ראתה התורה לייחד פרשה לעקדה, ולא עוד אלא שבסידורים שלנו נקראת הפרשה כל בוקר בתפילת שחרית.

באותו יום נסענו לחיפה ללמוד, ובין לבין סיפרתי לאחת התלמידות על שאלתי, והוספתי כי בגיא בן הנום תמיד הקריבו בנים למולך, אם כך, במה שונה התנהגותו של אברהם משאר בני המקום, שעלה בהר ולא ירד בגיא?

וכך השיבה אותה תלמידה: "גדולתו של אברהם היא בכך שלא נהג כפי שנהגו בני המקום, הוא היה מוכן להעלות את הבן לעולה, כלומר היתה קיימת בו הנכונות להקריב את היקר ביותר, ויחד עם זאת הוא משיב ליצחק "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". כלומר יש בו תקווה שהקירבה המתבקשת ממנו היא נעלה יותר מזו של הקרבת קרבן אדם. וכך קורה, לאחר שהוא בונה את המזבח, עורך את העצים, עוקד את יצחק בנו, שם אותו על המזבח ממעל העצים, ונוטל בידו את המאכלת לשחוט את בנו, פונה אליו מלאך ה' מן השמים. כאן יש לבאר כי מלאך הוא כינוי לאחד הכוחות שבנפש האדם.

ויש להבין כי שמים היא בחינת אמונה שבאדם, ואותו מלאך מן השמים הוא אחד מכוחות הנפש של אברהם הדובר אליו מתוך בחינת האמונה שבו ואומר לו: " אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה:  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי" (בראשית כב יב)

או אז "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כב יג)

מדוע מנקדת התורה את המילה אַחַר, בפתח כפול?  מה רוצה התורה לספר במילת אַחַר? התורה מספרת לנו על סיבה ומסובב. הסיבה שהביאה למציאות אותו איל, היא ההבנה של אברהם כי לא צריך לשחוט את הבן, כי לאל אין צורך בקורבן אדם. מה לאל שאין לו גוף ולא דמות הגוף ושאינו תופס מרחב של חלל וזמן לקורבן אדם? לכן נוקטת התורה בלשון אַחַר, לומר, לאחר שהבין אברהם שאין צורך בקורבן אדם נגלה לו איל שאותו ניתן היה להקריב תחת בנו.

נכון שעמי האזור הקריבו ילדים בצלם ובדמות, אך מפני שלא היתה להם אחיזה בכך שילד בשר ודם הוא סמל לרעיון גבוה יותר, ומשום שחיו בגבולות החומר פעלו בתחום החומר המוכר להם. מה שאם כן אברהם שעלה ונתעלה מעל החומר, הצויי האלוהי פונה אליו בלשון, "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ..וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". (בראשית כב ב).

וכך נושא פניו אברהם אל מקום גבוה, הר המוריה, ושם דווקא בתנועת הנפת המאכלת הוא נעצר. אותה להט החרב המתהפכת משמשת בידו עכשיו לשמור את דרך עץ החיים.

אותה העצירה היא ההבנה שלא מנחת בשר ודם מבקש האל, אלא את עדן המחשבה וזיכוך הרצון. באותו מקום בו נעצרה השחיטה נבנָה נבנֵה ויבנֵה המקדש כקורבן תמיד.

...

תמונה Deror avi