אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

בְּרֵאשִׁית

בס"ד

מדוע נאמר על ניסן, "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"? ואם כך הוא, מדוע חוגגים אנו, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ את ראש השנה, הוא זכרון תרועה?

נתבונן מעט בדברים. התורה פותחת במאמר בְּרֵאשִׁית, יש הדורשים כי מאמר בראשית נקרא ב' ראשית, (לומר שתי התחלות) ראשית האחת מכוונת לניסן, "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב), והראשית האחד מכוון לבריאת העולם הוא חודש תשרי, השביעי ממנין ניסן. 

אומר הרמב"ן כי המנין מניסן נאמר לעם ישראל ואילו המנין מתשרי נאמר לכלל האנושות. ואפשר להבין זאת גם בדרך נוספת, ראשון הוא לכם, נאמר לרשות הרבים, הם הנבראים. שהנברא אוהב את אור השמש, כי באביב יום ולילה שווים, ושעות האור הולכות ומתגברות ושעות החשכה מתמעטות, האויר מתחמם והתבואה מבשילה ושעה זו יפה לאדם, שכן הכל נגלה לו והוא נהנה מהבריאה.

ואילו זכרון תרועה הנאמר בתשרי הוא כלפי רשות היחיד, הוא הבורא הנסתר והנעלם, שברוב חכמתו הסתיר את עצמו. רמז לכך אנו מוצאים בביטוי בחדש השביעי, שכן שביעי הוא נוטריקון שבי היא, הנאמר על הנשמה שהיא טבועה בנברא. מצב בו הנשמה נסתרת ופועלת בו, אינו נוח לשכלו ולבו של האדם, שכן זהו מצב פנימי שאין לו כלי מידה ושיעור, שכן הנתונים בהם הוא יכול לשפוט את העולם נעלמים ממנו ומתכנסים לתרדמת חורף (סמלית) המתבטאת בהחשכת נתונים שכליים, שכן דעתו אינה יכולה להכיל ולתפוס עוד את הנעשה סביבו, והחשכת רגשות, שכן הוא חש שאינו יכול להרגיש, וזו שעה יפה לאלוהות כי בשעה שהאנשים ישנים ועפעף אחד מכסה את הלב ועפעף שני מכסה את המחשבות, או אז יכול להופיע חלום. וחלומות שוא ידברו, שוא מלשון חנם. מגיח הבורא מעמקי אינסופיותו ומעניק מתנות חינם בלבוש חלומות.

נמצא כי האות ב' במילה בראשית מצביעה על שני מחוגים: מחוג אחד נחוג בניסן הוא ראש חדשים לגלוי, לנברא,לרשות הרבים, לנגלה לעַיִן. והמחוג האחר, הנחוג בתשרי, והנקרא זכרון תרועה, הוא ראש השנה לנסתר, לבורא, ליחיד, לאַיִן. לכן נחגג הפסח בשעה שמתמלאת הלבנה והכל גלוי. ואילו ראש השנה נחגג בכסוי מוחלט של הלבנה, כאשר הכל נסתר ונעלם. כי הבריאה נבראה יש מאין (מהנעלם) ומעשי האדם הם יש מיש, כלומר נשנים או משניים, בסוד שנה, והבריאה היא עלומה ונעלמה.

האור הבהיר, אות ב' סימן בראשית: ה"ס חדש ניסן ראש חדשים אלא זה בסוד שנה וזה בסוד עולם.

תמונה Frits Ahlefeldt - HikingArtist.com

אגרת הרמב"ן

בס"ד

"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם, וכן אמרו רבותינו ז"ל: כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו, שנאמר- הסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנום, שנאמר: וגם רשע ליום רעה. וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענוה שהיא מידה טובה מכל המידות טובות, שנאמר עקב ענוה יראת ה'. ובעבור הענווה תעלה על ליבך מידת הייראה כי תיתן אל ליבך תמיד מאין באת ולאן אתה הולך ושאתה רימה ותולעה בחייך ואף כי במותך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך הכבוד, שנאמר: הנה השמים ושמי השמיים לא יכלכלוך אף כי ליבות בני אדם, ונאמר הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה' וכאשר תחשוב את כל אלה תירא מבוראך ותשמור מן החטא, ובמידות האלה תהיה שמח בחלקך וכאשר תתנהג במידת הענווה להתבושש מכל אדם ולהתפחד ממנו ומן החטא אז תשרה עליך רוח השכינה וזיו כבודה וחיי עולם הבא, ועתה בני דע וראה כי המתגאה בליבו על הבריות מורד הוא במלכות שמים כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמיים שנאמר ה' מלך גאות לבש וגו' ובמה יתגאה לב האדם, אם בעושר ה' מוריש ומעשיר ואם בכבוד הלוא לאלוקים הוא שנאמר והעושר והכבוד מלפניך ואיך מתפאר בכבוד קונו ואם מתפאר בחכמה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. נמצא הכל שווה לפני המקום כי באפו משפיל גאים וברצונו מגביה שפלים, לכן השפיל עצמך וינשאך המקום, על כן אפרש לך איך תתנהג במידת הענווה ללכת בה תמיד: כל דבריך יהיו בנחת וראשך כפוף ועיניך יביטו למטה לארץ וליבך למעלה ואל תביט בפני אדם בדברך עימו וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך ואם חכם או עשיר הוא עליך לכבדו ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו חשוב בליבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד, בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת חשוב בליבך כאילו אתה עומד לפני קב"ה ושכינתו עליך, כי כבודו מלא העולם, ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני רבו, ותתבייש מכל אדם ואם יקראך איש אל תעננו בקול רם, רק בנחת כעומד לפני רבו, והווי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו, ותפשפש במעשייך בבוקר ובערב, ובזה יהיו כל ימייך בתשובה והסר כל דברי העולם מליבך בעת התפילה והכן ליבך לפני המקום ב"ה וטהר רעייוניך וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך וכן תעשה כל ימי חיי הבלך בכל דבר ודבר ולא תחטא, ובזה יהיו דבריך ומעשיך ומחשבותיך ישרים ותפילתך תהיה זכה וברה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום ברוך הוא, שנאמר תכין ליבם תקשיב אזניך. תקרא האיגרת הזאת פעם אחת בשבוע ולא תפחות לקיימה וללכת בה תמיד אחר השם יתברך למען תצליח בכל דרכיך ותזכה לעולם הבא הצפון לצדיקים ובכל יום שתקראנה יענוך מן השמיים כאשר יעלה על ליבך לשאול עד עולם אמן סלה".

אגרת הרמב"ן שכתב לבנו.

תמונה AttributionNoncommercialNo Derivative Works Some rights reserved by John&Fish 新書<飛羽台灣>發表中

מאמר לסיום הזוהר

בס"ד

כי האדם שבוי בידי הסביבה. וסביבה אין משמעותה, דווקא האנשים שגרים בשכנות, אלא סביבה משמעותה כל המדיות השונות של התקשורת. וכיוון שהסביבה אינה מחשיבה את האלוקות, בתור גורם שצריך להתחשב בו, ממילא כשהאדם נכלל מן האטמוספירה הסביבתית, הבלתי מתייחסת לבורא, לכן הגם שבאופן אינפורמטיבי הוא יכול לדקלם יפה מאד את גדלותו של הבורא, אבל באופן מעשי, אין זה משנה כלום את חייו.

פירוש : א) העולם כולו אינו מחשיב את הגורם האלוקי כגורם משמעותי בחיים, וממילא האדם הפרטי נושם את האטמוספירה הזו. וכל התקשורת למיניה, שהיא בעצם זו שמעבירה לאדם אינפורמציה, אידאולוגיה, וכו', אינה מתייחסת לבורא בורא כלל ועיקר. לדוגמא : כאשר שומעים חדשות ברדיו, הקריין מעביר אינפורמציה : מה אמר ראש הממשלה, מה אמר שר החוץ, מה אמר ראש ממשלת גרמניה, וכו' וכו'. אבל מה אומר הבורא, זה לא מעניין אף אחד. נמצא עם שלם מוזן מידי יום ביומו בחדשות שקריות, שנקבעות על ידי אנשים, שכל עולמם הוא נטול אלוקות, והם הקובעים את סדרי החשיבות השקריים לעם שלם. הפתרון התנתקות גמורה מכל הסביבה השקרית הזו.

ב) גם בקרב שומרי תו"מ, יש רבים שמקיימים מצוות, אבל מצד חיוב של חינוך וסביבה בלבד, ללא מודעות, ללא חיות, ללא התחשבות עם האלוקות, וללא רצון לזה. גם מן הסביבה הזו צריך להזהר מאד. אבל כאן הזהירות עוד יותר קשה, כי כאן המראה החיצוני מטעה. הפתרון : התנתקות ויצירת סביבה הולמת באופן יזום על ידי האדם. האיש הישראלי, שלבו פועם בקרבו, ומבין שחבל לבזבז את החיים הקצרים, על לא כלום, כדאי לו באופן יזום, להתקשר אך ורק עם אנשים שנמצאים באותה דרך שהוא הולך בה, הדרך לתקשורת עם הבורא, הדרך לאכפתיות מהבורא.

ומביא בהמשך תימה על כך שאדם נועל רכושו הגשמי, ואינו נזהר לשמור את נפשו, אלא נפשו שהיא רכושו האמיתי הוא פרוצה לד' רוחות עולם, וכל אחד יכול להתפרץ ולהשאיר את טביעות אצבעותיו המזוהמות. אלא האדם אינו צריך לקבל מידע ודעות מכל אחד, וישמור עצמו מכך, אלא יקבל מידע ודעות מן התורה, ומבעלי התורה. ועיקר החדשות צריכות להיות אצל האדם עצמו : כוחותינו נלחמים בכוחות האויב. היצר הטוב נלחם ביצר הרע. כוחותינו השיגו השגים משמעותיים בענין אהבת חברים, וויתור ומעשים למען הזולת, והתגברות על התאוות. או ח"ס להפך : כוחותינו נחלו מפלה, כוחות היצר הרע התגברו, והתאוות השתלטו על האדם. מצב חירום מוכרז בזאת ע"י ממשלתי וכו' וכו'.

מאמר לסיום הזהר, הרב יהודה הלוי אשלג, הערות ובאורים עמ' קצז- קצח ספר בקודש חזיתיך.

תמונה Some rights reserved by Jason A. Samfield

וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן

בס"ד

וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן

ריח

הוא מלשון ראיה הך, (ע"ע בי"ע) ותבינהו מסו"ה "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", הרי מפורש ששורש הנפש ה"ס הריח, שכן נקרא השפע הסוב המקובל לתוך אפו של האדם, והחשוב שבסימנים המעלים ריח הטוב הוא המור בסו"ה "צרור המור דודי לי בין שדי ילין", וע"כ מכונה השי"ת בשם מורה כמ"ש "ולא יכנף עוד מוריך", "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל כ), כי כן עשה האדם לנפש חיה בסוד הריח שנפח לתוך אפיו, שה"ס צרור המור דודי לי.

וזסו"ה "והריחו ביראת ה'", שאמרו ז"ל לא כמשה שדן ע"פ הראיה שנאמר, "ואתה תחזה" (פרשת יתרו) ולא כשלמה שהיה דן ע"פ השמיעה שהחיות שבכסא המלוכה היו מכריזין פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב והוא שמע וידע, אלא ע"פ הריח דמורח ודאין, (סנהדרין, צג ב).

שה"ס נייחא דרוחא: שיש רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים, ועליו נאמר לא ברוח ה' שאחריו יש רעש גדול, ולא ברעש ה' אלא קול דממה דקה אשר הרוח הזה הוא ריח טוב המביא נייחא דרוחא כשמגיע לתוך אפו של האדם, והוא משיב את הנפש: כלומר שבטרם יציאת השבת נאמר כי בו שבת וינפש, וכדחז"ל "וי אבדה נפש", כי בהגלות סוד השביתה על סופו כי נגמר כל מלאכתו נמצא שנאבדה הנפש היתירה.

ונק' נפש יתירה: מלשון למותר כי דבר הנפש ה"ס כח התנועה והעבודה שאותיותיה נף אש: תנופת אש, וזהו נצרך כל זמן שצריך למלאכה, משא"כ אחר גמר הכל על תכליתו בסו"ה וישבות אלקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, נמצאת הנפש הזאת לא נחוצה כלל והיא אך למותר תחשב וע"כ נק' נפש יתירה, כלומר שאיננה נצרכת שע"כ נתבטלה ממלאכתה, וז"ש "וי אבדה נפש", כי אין ענין של מותרות יכול להתקיים ברוחניות, וע"כ מריחים אז בשמים כדי להשיב את הנפש ולהכשירה למלאכה, אכן בנייחא דרוחא כנ"ל בסוד קול דממה דקה, כי כן מתגלה החכמה בסו"ה דברי חכמים בנחת נשמעים, נחת רוח שפירושו נייחא דרוחא, כי כן מתגלה התורה הנמשכת ממורה כנ"ל.

אור הבהיר, רבי יהודה הלוי אשלג, אות ריש סימן ריח.

תמונה AttributionNoncommercialNo Derivative Works Some rights reserved by pen3ya


רבי משה חיים לוצאטו, משכני עליון

בס"ד

בית השלישי נבנה למעלה בעת חורבן בית הראשון

ועתה אודיע לך סוד אחד עצום ורב מאד, ועל כן תתגבר בשכלך לרדת אל עומק הדברים. דע, כי זה הבית העתיד הוא שראה אותו יחזקאל הנביא מיד אחר חורבן הראשון. ואתה כבר שמעת, כי לא פסק הבית למעלה, גם כי חרב למטה. כי הלא לא נבנה הבית למטה רק ברוב חוזק המאורות, והתגברם להאיר ממדרגה למדרגה, ויגיעו אל העולם הזה, וגם עשו הבית אשר עשו. (כבר) [וכאשר] חסר הכוח הזה, לא היה עוד זה הבית למטה; אך לא מפני זה חרב למעלה, רק הוחשך ולא האיר כבראשונה. אבל הסוד הגדול הנודע בזה הענין למי שהוא מורגל ללכת בדרכי החכמה, והעומד בסוד ה' ויודע אורחותיו, הוא כי כאשר בנה שלמה את הבית הראשון, לולי חטאו, אלא היו מחזיקים בתורתם, היו מתעלים במדרגותיהם, ומגיעים הדברים אל התיקון השלם. ואז היה העולם פושט צורה ולובש צורה, והיה מתגלה מה שלא נתגלה. אך כאשר גברה הרשעה ורבו החטאים, הנה הבית הראשון שנתקן בוגקונים הראשונים חרב. ואז אותו הבנין לא עמד עוד למעלה, רק ברגע אחד עבר ונבנה בצורה אחרת, היא הצורה והיא התכנית שעתיד להיות. ונמצאו, שני הבנינים, זה נכנס וזה יוצא ואין ביניהם כמלוא נימא. והבנין הזה לא נגלה למטה, כי רק לעתיד יגלה. אך למעלה, מהיום ההוא והלאה כן היה, וכן הוא. ועל כן ראה אותו יחזקאל, שכבר בנוי ועומד היה, וישראל לולי זכו במעשיהם, היתה ראויה להיות גאולת עזרא כגאולת מצרים, וביאתם כביאת יהושע. ואז היו בונים את הבית בתבנית הזה אשר ראה יחזקאל, והיו שתי המקדשים שלמעלה ושלמטה מכוונים זה לזה:

הבדלי דרגת השראת השכינה בבית ראשון ושני

וכאשר לא הטיבו דרכיהם, היתה הגאולה בחשאי, ולא עצרו כח לעשות כבית ההוא. ואז עשו אותו על פי הנביאים שביניהם, קצת דומה אל הראשון, וקצת דומה אל האחרון, שכבר נתחדש למעלה; אפס קצהו לקחו וכולו לא לקחו, כי לא היתה השעה הראויה לכך. ונמצא, שבזמן שלמה היו שני הבתים - העליון והתחתון מכוונים; על כן מצאה השכינה בו מנוח ושרתה בו. אבל השני, שלא היו דומים זה לזה לא שרתה בו שכינה:

דרגת השראת השכינה בבית העתיד

אבל לעתיד, לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז"ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה. והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור, והוא הענין שנאמר עליו, "ונגלה כבוד ה' וראו" וכו'; ואז תהיה השלוה גמורה בלא הפסק כלל. והנה על פי הסוד הזה כתוב, "מקדש ה' כוננו ידיך", כי השכינה כפי קבלתה, כן נראו בה תיקוני איברים וקישוטים נאים ונכבדים; וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאד. ונמצא שיהיה המקדש נבנה בסוד הכתר, ומנין כננ"ו הוא קכ"ו והוא מנין, א' א"ד אד"נ אדנ"י המאיר בכתר הזה. וכל אלה הדברים הם עמוקים מאד, ונשרשים בחכמה יותר ממה שהם נראים הרבה:

משכני עליוןרמח"ל

תמונה Some rights reserved by lovestruck.

מטרת העבודה, שמעתי ט"ז שבט תש"א

בס"ד

מטרת העבודה, שמעתי ט"ז שבט תש"א

זה ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו, אבל צריך לדעת מה הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל, וידוע שההרגל מפיג את הטעם, לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינה של מילת להשפיע. והענין הוא - שברצון להשפיע של התחתון נכלל גם כן הרצון לקבל, (אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה אין קשר בין הנותן למקבל. שזה מן הנמנע שאחד יתן, והשני לא נותן שום דבר בחזרה. שרק בזמן ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר וידידות בין שניהם. אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה כזאת שום מציאות וזכות קיום.

וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עַמי אתה" (ישעיה נ"א) אל תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי (הקדמת ספר הזוהר אות ס"ז). היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא. נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון צריך לקבל מהבורא, אז נקרא שותפות שהתחתון נותן וגם העליון נותן. 23

אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו, וזה היתה מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו. אמנם ע"י השבירה שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות: א) שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות הקליפות הזו, נקרא עבודת הטהרהב) ע"י השבירה האדם מתרחק מתענוגים רוחניים. היינו, שהאדם מתרחק מרוחניות שאין לו שום תשוקה לרוחניות, והתיקון לזה הוא נקרא קדושה. שסדר העבודה הוא להשתוקק לרוממתו ית', אז הבורא ית' מאיר לו בכלים האלו. אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת טהרה שנקרא בחינת "שנאו רע", כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה, כמו שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע".

היוצא מזה שיש ב' בחינות, א) טהרה. ב) קדושה. שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת להטיב לנבראיו, אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב, שזהו שמרבה לעסוק ברוממותו ית', ובשפלות עצמו. מה שאם כן השפע שצריך להתגלות בכלי דקדושה, הוא בידי הבורא ית', שהוא המשפיע את השפע לתחתון. ואין בידי התחתון לעזור לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו". 24

וכיון שמחשבת הבריאה הנקראת להטיב לנבראיו, מתחלת מאין סוף ברוך הוא לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא, היינו להקשר שיש להבורא עם הנבראים. וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים. כי תחילת הקשר מתחיל באין סוף ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה. וזה סוד מה שכתוב בירושלמי : "המתפלל, יתפלל בשם". היינו כנ"ל, ששם יש בחינת "שמו". ובחינת "שמו" ואין סוף, נקרא בלשון אגדה "מגדל מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש.25

והכתר נקרא רצונו להטיב לנבראיו, וההטבה בעצמה נקראת בשם חכמה, שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם אין סוף, ובשם מאציל. אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל, כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי, לכן גם חכמה נבחנת לבחינת מאציל, מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל ההפרש בין כתר לחכמה הוא, שבחכמה מגולה יותר שורש להנאצלים.26

ה' שמעתי שמעך, הרב יהודה אשלג, מופיע גם בקודש חזיתיך עמ' תנ-תנד.

המספרים מציינים הערות ובאורים.

תמונה AttributionNoncommercialNo Derivative Works Some rights reserved by Queen Roly