בס"ד

וראה בני והבן בשכלך כי המים

וראה בני והבן בשכלך כי המים צריכים יבשה לנוח ובהיות המים הנקראים אדם בלא יבשה הנקראת כ"י אין הדבר טוב זהו לא טוב היות האדם לבדו, וכשנראה היבשה אז נאמר כי טוב. וראה והבן שהארץ פירותיה מכח הצדיק הוא יסוד עולם הנקרא צדיק שנאמר וצדיק יסוד עולם והוא טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב והיא לא עשתה פירות עד יום הג' ולכן נאמר בג' כי טוב. ועוד מתי נבראת גהינם, ביום שני הוא פחד הגוזר על כל ממשלת רעים, ובמקום הרע איך יאמר כי טוב. א"ל מהו גיהנם בשני הוא גיהנם הוא אש שנאמר אש אוכלה הוא וזה האש מדליקו על ראש החייבים. וראה והבן כל מחלוקת שהיא לש"ש כהכא סופו להתקיים וכשנשלם צורך השמים אמר כי טוב:

מתוך ספר הפליאה 

תמונה Some rights reserved by Johan J.Ingles-Le Nobel

בס"ד

מהו שנאמר למשה רב לך?

"אמרה הבינה אני הבאתיך לצורך העולם להוציא על ידך את ישראל ממצרים ולהביא במצרים עשר מכות ולהעביר את ישראל בתוך הים ביבשה ולהנחותם במדבר ולתת להם את המן ולהשקיע את צריהם של ישראל בים. ולרפות מי מרה ולהשקותם. ולהביאם להר סיני לקבל תורה ולתת להם על ידך בחשבון שמך ומפני זה יהיה לך כח להצילם ממדת הגבורה שהם עתידים לעשות עונות וחטאים כמורדים באדוניהם ועל עניינים רבים לבריאה הבאתיך ואני יודע כי היית במדת חסד נקי וטהור ושלם מבלי פשע ולכן כתבתי בתורתי כי מן המים משיתיהו, ואמר משה א"כ ח"ו אחר שאני בא ביצר הרע שמא אכשל ואתגלגל ואמר לי נשמתך לא תחליף ולא תמיר ולא תגלגל עוד כל ימי עולם אלא תעלה במעלה הנקרא רב זהו שאמר למשה רב לך ולא תבא עוד בגלגול כמו שבא לך מהבל ושת וע"כ כתיב ולא ידע איש את קבורתו מפני שכל המלאכים קבלוהו והעלוהו למרום".

מקור : ספר הפליאה

תמונה : Some rights reserved by Vicki's Nature

כותבת התורה בבראשית כא פסוק י':"וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק". ויש להבין מהי אמה ומהי זאת?

אמה הוא אבר הזכרות. כאשר אומרת שרה, "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק", היא מכוונת לומר כי ישמעאל נולד מאיבר שאינו מהול, ולכן נקרא בן האמה הזאת, להבדיל מיצחק, בנה, שנולד לאחר מילתו של אביו אברהם. בנוסף, יצחק הוא הבן הראשון שנימול בן שמונת ימים והוא בן בינה ממש, שנאמר בן בינה ימי שמונה. לכן לא יירש בן האמה הזאת, קריא ישמעאל, שהוא בן איבר שאינו מהול עם בן שנולד מאיבר מהול והראשון שנימול בן שמונת ימים.

לומר מי שיורש את העולם הזה והעולם הבא יירש בכפל יוד, פירוש. אות י' מעידה על קשר, להיות הקב"ה י' ספירות, הרי כל מה שהוא שלם הוא כלול מעשר. לכן כל פעם שמופיעה אות י', היא מסמלת שלמות וקשר אל השלמות.

ונחזור לענין ברית המילה, ברית המילה כולל שני חלקים עיקרים: האחד הסרת העורלה, שתהליך זה נבחן לסור מרע, והשני הוא פריעה, מלשון ופרע את ראש האישה, שהוא הפשלת העור כלפי חוץ וגילוי אות י' ברית קודש, והוא נבחן לעשה טוב. נמצא לפיכך כי במעשה המילה, בעת גילוי האות י' ברית קודש נשלם מעשה בראשית, וכפי שהקב"ה שלם בעשר ספירותיו, כך הנימול שלם בעשר ספירותיו, כי נגלתה בו אות י' ברית קודש. והברית, כלומר הקשר שבין הבורא לנברא הוא באמצעות האות י' והשלמות. כי כאשר לאדם יש קשר עם ה' לא חסר לו דבר.

וכפי ששם הויה נכתב י', ה', ו', ה', כלומר, כפי ששמו הגדול פותח באות י', כך הברית הכרותה בין אדם לבורא מסתיימת ונחתמת באות י'. לכן אמרה שרה לא יירש בן האמה הזאת, ומדוע נכפלה האות י' בפועל יירש? כי אות י' הראשונה בפועל יירש היא אות י' ראשונה משם הויה, ואות י' שניה בפועל יירש היא אות י' ברית קודש שנחתמה בבשר בנה יצחק. לכן אמרה לא יירש בן האמה הזאת (ומילת אמה נסובה אל אבר ההולדה של אברם שהיה ערל בשעת הזיווג עם הגר בת מלך מצרים) עם בני עם יצחק. כי לאמה הזאת (לאבר ההולדה של אברם) לא היה ברית וקשר עם ה' טרם מילתו, כלומר לא היה תמים ושלם, לכן בן האמה הזאת (ישמעאל) לא יכול לרשת, מטעם חוסר קשר.

כי פועל ירש אותיות יושר וישמעאל נולד מאבר שאין לו יושר (מטעם שלא היתה בו ברית) ומבתו של מלך מצרים (הגר), נמצא ישמעאל הוא נכדו של פרעה, של פה המדבר רע כי אין לו מילה. ואילו יצחק נולד מאברהם, המהול, בעל הברית, ומשרה, שלכתחילה היתה שרי אותיות ישר. לכן שייכת ביצחק ירושת היושר.

בס"ד

שלוש מאות הלכות פסוקות

בזהר פרשת וירא, במאמר כשחלה רבי אליעזר, באות ל"ו כתוב : ואוליף בבהרת עזה וכו': ולימד, בסוד, בהרת עזה כשלג, שלוש מאה הלכות פסוקות.

כותב תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו עמוד ב': שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר];

ומשנה אחת באהלות (פ"ד משנה א) דמשתעי בהכי: 'מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה - כלים שבתוכו טמאים: שלוש מאות הלכות פסוקות, אלו הם כלי קבלה שאי אפשר להשתמש בהם, על מנת להשפיע.

בית המדרש ברכת שלום

בס"ד

מהו שש מאות אלף? כותבת התורה בחומש במדבר יא כא, "וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ". מה פירוש הביטוי שש מאות אלף, מלבד המקבילה הידועה לנו כס' ריבוא או שישים ריבוא?

את הביטוי שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף ניתן לקרוא גם כשם עצם, כּלומר, שש (אותיות הבאות בזו אחר זו) מ(ה)אות אָלֶף. שש אותיות הבאות מהאות אלף כסדרן הן א,ב,ג,ד,ה,ו. כאשר נשבץ אותן בצמד מילים נקבל את הביטוי "אוהב גד".

אוהב פירושו נותן.

מהו אם כן גד? על כך משיב תיקוני זהר, ורזא דמלה [וסוד המילה] והמן כזרע גד הוא,(במדבר יא ז) בההוא יו"ד אתעבידת גיד [באותו יו"ד נעשה גיד], ואמאי אתקריאת גד,[ ומדוע נקרא גד?] בגין דאיהי כלילא משבע ספיראן דסלקין לחושבן גד,[מפני שהוא כלול משבע ספירות העולות לחשבון גד, גד עולה בגימטריה שבע] ואמאי אתקריאת מן [ומדוע נקרא מן?] בגין דכלא לא ידעו מה הוא [מפני שהכל לא ידעו מה הוא] דנחית לון קודשא בריך הוא מן דאיהו כזרע גד חוור [שהוריד להם הקב"ה מן שהוא כזרע גד לבן] ועינו כעין הבדלח, דאיהו חוור מסטרא דימינא [שהוא לבן מצד ימין] וטעמו כצפיחית בדבש מסטרא דשמאלא [וטעמו כצפיחית בדבש מצד שמאל], מה הוא, כליל מעשר אתוון דאינון:[כלול מעשר אותיות שהן]:יו"ד ק"א וא"ו ק"א,[שם הויה במילוי אלפין] ודא מנא דאורייתא,[וזה כלי התורה] וסליק לחשבן מ"ה [ועולה לחשבון מ"ה] ולא ידעו מ"ה הוא:

מה, אם כן, מסתתר באמירה הטמירה של משה,"שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ"? שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף הן שש (אותיות) המתפשטות מ(ה)אות אלף, שהן כסדרן א,ב,ג,ד,ה,ו. היוצרות את הביטוי אוהב גד. גד מסביר בעל התיקוני זהר הוא המן, וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח שאכלו ישראל במדבר, ולא ידעו מ"ה הוא, שחושבן מ"ה עולה אדם ועולה שם הויה במילוי אלפין.

אם כך מה פירוש הביטוי אוהב גד? לפי המשוואה שיצר בעל הזהר אוהב גד הוא אוהב ה', ואוהב אדם, ששניהם עולים בחושבן מ"ה.

פירוש נוסף: אנכי, משה, נושא בתוכי פוטנציאל של שש מאות אלף רגלי, כלומר ס' רבוא אוהבי גד: אוהבי ה' ואוהבי אדם. כי רגלי עולה גרם שהוא עצם בעברית. בי, משה, יש פוטנציאל של שישים ריבוא ניצוצות מהארת עצמותו שהיא כלולה מאהבת אדם.

בברכת פסח כשר ושמח לכל בית ישראל.

_

מקור תיקוני זהר דף מא/א דף מא/ב

עיין פרי עץ חיים, שער התפילה פרק ו' [...ובהגיעך לברוך שאמר, עד שתגיע ליוצר, אז תכוין בשם הויה במילוי אלפין הנקרא מ"ה, והוא נשמת עולם היצירה...]