בס"ד

מטרת העבודה, שמעתי ט"ז שבט תש"א

זה ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו, אבל צריך לדעת מה הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל, וידוע שההרגל מפיג את הטעם, לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינה של מילת להשפיע. והענין הוא - שברצון להשפיע של התחתון נכלל גם כן הרצון לקבל, (אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה אין קשר בין הנותן למקבל. שזה מן הנמנע שאחד יתן, והשני לא נותן שום דבר בחזרה. שרק בזמן ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר וידידות בין שניהם. אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה כזאת שום מציאות וזכות קיום.

וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עַמי אתה" (ישעיה נ"א) אל תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי (הקדמת ספר הזוהר אות ס"ז). היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא. נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון צריך לקבל מהבורא, אז נקרא שותפות שהתחתון נותן וגם העליון נותן. 23

אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו, וזה היתה מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו. אמנם ע"י השבירה שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות: א) שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות הקליפות הזו, נקרא עבודת הטהרה. ב) ע"י השבירה האדם מתרחק מתענוגים רוחניים. היינו, שהאדם מתרחק מרוחניות שאין לו שום תשוקה לרוחניות, והתיקון לזה הוא נקרא קדושה. שסדר העבודה הוא להשתוקק לרוממתו ית', אז הבורא ית' מאיר לו בכלים האלו. אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת טהרה שנקרא בחינת "שנאו רע", כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה, כמו שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע".

היוצא מזה שיש ב' בחינות, א) טהרה. ב) קדושה. שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת להטיב לנבראיו, אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב, שזהו שמרבה לעסוק ברוממותו ית', ובשפלות עצמו. מה שאם כן השפע שצריך להתגלות בכלי דקדושה, הוא בידי הבורא ית', שהוא המשפיע את השפע לתחתון. ואין בידי התחתון לעזור לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו". 24

וכיון שמחשבת הבריאה הנקראת להטיב לנבראיו, מתחלת מאין סוף ברוך הוא לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא, היינו להקשר שיש להבורא עם הנבראים. וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים. כי תחילת הקשר מתחיל באין סוף ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה. וזה סוד מה שכתוב בירושלמי : "המתפלל, יתפלל בשם". היינו כנ"ל, ששם יש בחינת "שמו". ובחינת "שמו" ואין סוף, נקרא בלשון אגדה "מגדל מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש.25

והכתר נקרא רצונו להטיב לנבראיו, וההטבה בעצמה נקראת בשם חכמה, שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם אין סוף, ובשם מאציל. אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל, כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי, לכן גם חכמה נבחנת לבחינת מאציל, מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל ההפרש בין כתר לחכמה הוא, שבחכמה מגולה יותר שורש להנאצלים.26

ה' שמעתי שמעך, הרב יהודה אשלג, מופיע גם בקודש חזיתיך עמ' תנ-תנד.

המספרים מציינים הערות ובאורים.

תמונה  Some rights reserved by Queen Roly

בס"ד

וראה בני והבן בשכלך כי המים

וראה בני והבן בשכלך כי המים צריכים יבשה לנוח ובהיות המים הנקראים אדם בלא יבשה הנקראת כ"י אין הדבר טוב זהו לא טוב היות האדם לבדו, וכשנראה היבשה אז נאמר כי טוב. וראה והבן שהארץ פירותיה מכח הצדיק הוא יסוד עולם הנקרא צדיק שנאמר וצדיק יסוד עולם והוא טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב והיא לא עשתה פירות עד יום הג' ולכן נאמר בג' כי טוב. ועוד מתי נבראת גהינם, ביום שני הוא פחד הגוזר על כל ממשלת רעים, ובמקום הרע איך יאמר כי טוב. א"ל מהו גיהנם בשני הוא גיהנם הוא אש שנאמר אש אוכלה הוא וזה האש מדליקו על ראש החייבים. וראה והבן כל מחלוקת שהיא לש"ש כהכא סופו להתקיים וכשנשלם צורך השמים אמר כי טוב:

מתוך ספר הפליאה 

תמונה Some rights reserved by Johan J.Ingles-Le Nobel

בס"ד

מהו שנאמר למשה רב לך?

"אמרה הבינה אני הבאתיך לצורך העולם להוציא על ידך את ישראל ממצרים ולהביא במצרים עשר מכות ולהעביר את ישראל בתוך הים ביבשה ולהנחותם במדבר ולתת להם את המן ולהשקיע את צריהם של ישראל בים. ולרפות מי מרה ולהשקותם. ולהביאם להר סיני לקבל תורה ולתת להם על ידך בחשבון שמך ומפני זה יהיה לך כח להצילם ממדת הגבורה שהם עתידים לעשות עונות וחטאים כמורדים באדוניהם ועל עניינים רבים לבריאה הבאתיך ואני יודע כי היית במדת חסד נקי וטהור ושלם מבלי פשע ולכן כתבתי בתורתי כי מן המים משיתיהו, ואמר משה א"כ ח"ו אחר שאני בא ביצר הרע שמא אכשל ואתגלגל ואמר לי נשמתך לא תחליף ולא תמיר ולא תגלגל עוד כל ימי עולם אלא תעלה במעלה הנקרא רב זהו שאמר למשה רב לך ולא תבא עוד בגלגול כמו שבא לך מהבל ושת וע"כ כתיב ולא ידע איש את קבורתו מפני שכל המלאכים קבלוהו והעלוהו למרום".

מקור : ספר הפליאה

תמונה : Some rights reserved by Vicki's Nature

כותבת התורה בבראשית כא פסוק י':"וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק". ויש להבין מהי אמה ומהי זאת?

אמה הוא אבר הזכרות. כאשר אומרת שרה, "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק", היא מכוונת לומר כי ישמעאל נולד מאיבר שאינו מהול, ולכן נקרא בן האמה הזאת, להבדיל מיצחק, בנה, שנולד לאחר מילתו של אביו אברהם. בנוסף, יצחק הוא הבן הראשון שנימול בן שמונת ימים והוא בן בינה ממש, שנאמר בן בינה ימי שמונה. לכן לא יירש בן האמה הזאת, קריא ישמעאל, שהוא בן איבר שאינו מהול עם בן שנולד מאיבר מהול והראשון שנימול בן שמונת ימים.

לומר מי שיורש את העולם הזה והעולם הבא יירש בכפל יוד, פירוש. אות י' מעידה על קשר, להיות הקב"ה י' ספירות, הרי כל מה שהוא שלם הוא כלול מעשר. לכן כל פעם שמופיעה אות י', היא מסמלת שלמות וקשר אל השלמות.

ונחזור לענין ברית המילה, ברית המילה כולל שני חלקים עיקרים: האחד הסרת העורלה, שתהליך זה נבחן לסור מרע, והשני הוא פריעה, מלשון ופרע את ראש האישה, שהוא הפשלת העור כלפי חוץ וגילוי אות י' ברית קודש, והוא נבחן לעשה טוב. נמצא לפיכך כי במעשה המילה, בעת גילוי האות י' ברית קודש נשלם מעשה בראשית, וכפי שהקב"ה שלם בעשר ספירותיו, כך הנימול שלם בעשר ספירותיו, כי נגלתה בו אות י' ברית קודש. והברית, כלומר הקשר שבין הבורא לנברא הוא באמצעות האות י' והשלמות. כי כאשר לאדם יש קשר עם ה' לא חסר לו דבר.

וכפי ששם הויה נכתב י', ה', ו', ה', כלומר, כפי ששמו הגדול פותח באות י', כך הברית הכרותה בין אדם לבורא מסתיימת ונחתמת באות י'. לכן אמרה שרה לא יירש בן האמה הזאת, ומדוע נכפלה האות י' בפועל יירש? כי אות י' הראשונה בפועל יירש היא אות י' ראשונה משם הויה, ואות י' שניה בפועל יירש היא אות י' ברית קודש שנחתמה בבשר בנה יצחק. לכן אמרה לא יירש בן האמה הזאת (ומילת אמה נסובה אל אבר ההולדה של אברם שהיה ערל בשעת הזיווג עם הגר בת מלך מצרים) עם בני עם יצחק. כי לאמה הזאת (לאבר ההולדה של אברם) לא היה ברית וקשר עם ה' טרם מילתו, כלומר לא היה תמים ושלם, לכן בן האמה הזאת (ישמעאל) לא יכול לרשת, מטעם חוסר קשר.

כי פועל ירש אותיות יושר וישמעאל נולד מאבר שאין לו יושר (מטעם שלא היתה בו ברית) ומבתו של מלך מצרים (הגר), נמצא ישמעאל הוא נכדו של פרעה, של פה המדבר רע כי אין לו מילה. ואילו יצחק נולד מאברהם, המהול, בעל הברית, ומשרה, שלכתחילה היתה שרי אותיות ישר. לכן שייכת ביצחק ירושת היושר.

בס"ד

שלוש מאות הלכות פסוקות

בזהר פרשת וירא, במאמר כשחלה רבי אליעזר, באות ל"ו כתוב : ואוליף בבהרת עזה וכו': ולימד, בסוד, בהרת עזה כשלג, שלוש מאה הלכות פסוקות.

כותב תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו עמוד ב': שלש מאות הלכות במגדל העומד [באויר];

ומשנה אחת באהלות (פ"ד משנה א) דמשתעי בהכי: 'מגדל העומד באויר וטומאה בתוכה - כלים שבתוכו טמאים: שלוש מאות הלכות פסוקות, אלו הם כלי קבלה שאי אפשר להשתמש בהם, על מנת להשפיע.

בית המדרש ברכת שלום