בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ואהבת לרעך כמוך

כאשר קוראים את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה", ניתן להבחין בשני חלקים, החלק האחד הוא, "ואהבת לרעך כמוך", והחלק השני הוא "אני יהוה". כאשר נתבונן בפסוק מבעד לעדשת התחביר העברי נמצא כי בחלקו הראשון של הפסוק, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מופיע הרֵע, החבר, כמושא עקיף כאשר מילת היחס ל- מופיעה לפניו. כלומר תנועת האהבה היא מפנימיות האדם החוצה, אל כוון החבר.

לעומת זאת כאשר אנו קוראים בחומש דברים את פסוק הייחוד, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"  אנו רואים בפסוק המפרט את הייחוד את המילים הבאות, "וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ", ובכן מ"ה בין זה לזה, מ"ה בין אהבת השי"ת, לאהבת החבר, מדוע את השי"ת ניתן לאהוב באופן ישיר מאלף ועד תו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך..." ואילו על החבר, נאמר "ואהבת לרעך", באופן עקיף?

1. מה מצווה זו באה ללמדנו על יחסים שבין אדם לחברו?
2. מדוע הסיפא של הפסוק אני יהוה?
3. למה פסוק זה הוא כלל כל התורה כולה?

ננסה להשיב על שאלות אלו:

מצוות אהבת השי"ת המופיעה בספר דברים פרק ו' מפרטת, "וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ". ומצווה האד"ם לאהוב את השי"ת כמושא ישיר, והתורה היא תורת אמת, תורת ה' תמימה משיבת נפש, עץ חיים למחזיקים בה, ואם היא מצווה בציווי (מסביר רש"י בפשרת צו, כי צו לשון זרוז הוא) על אהבת השי"ת באופן ישיר אות הוא כי הדבר אפשרי. מ"ה גם שהשי"ת פשוט, בלי ראשית בלי תכלית לכן ניתן לאהוב אותו ב'צור"ה' ישירה כי לא יש מ"ה שמפריד בין הנשמה והשי"ת, בסוד 'ואנכי איש חלק', כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל, לכן לא שייך בה שום פירוד או חציצה.

כעת נשאלת השאלה מהו בשיעור כמוך ואיך מודדים אותו. גימטריה פשוטה מציבה את המשוואה הבאה מילת "כמוך" שווה למילת "אלהים". בבראשית פרק א' כתוב "בצלם אלהים ברא אותו" אם נחליף את תיבת 'אלהים' בתיבת 'כמוך' נקבל, "בצלם כמוך ברא אותו" או בעברית תקנית, "בצלמך ברא אותו", נמצא מי שמקיים את "מצוות ואהבת לרעך" בשיעור 'כמוך' הוא שותף פעיל בקיום מעשה הבריאה.

וכעת לעניין הסיפא, מדוע מתרץ הכתוב את המצווה ב'אני יהוה'? ואיך קוראים את הפסוק כמונח על לשון המאזניים, כשעל הכף האחת מונח הביטוי 'ואהבת לרעך כמוך', ועל הכף השנייה, 'אני יהוה'?

אומר הבורא המלובש בתורה, 'אני יהוה', 'אני הויה לא שניתי', בי אין שינוי ותמורה, בכם הנבראים המקבלים, בחינת כלים יש שינוי, אתם חושבים שאתם שונים זה מזה כי יש לכם רצונות שונים, אך זה הוא עניין חיצוני בלבד.

נמצא כי קיום הפסוק 'אני הוויה לא שניתי', מותנה במצוות 'ואהבת לרעך כמוך', כי רק על ידי קיום מצווה זו, מבין המקיים שיווי צורה מהו > רצון החבר (צורת החבר) שווה לרצונו (צורתו שלו) ובא לידי קיום הפסוק, 'אני הויה לא שניתי'. כי כל ההפרש בין 'רצון' ל'צורה' הוא מ"ה שהיא צורת אד"ם.

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה @Doug88888

סוס לרכב עליו, תמונה Eduardo Amorim

כתוב בפרשה ''כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ'' . ומביא רש''י מאמר חז''ל ''אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו''. מי שאין לו סוס חייב לקנות סוס לחברו? מה פשר הדברים, מבח' חצונית ומבח' פנימית? פעם שמעתי כי סוס, הוא סמל לרצון לקבל, כי ס' בגימטריה 60,(ו' קצוות י' פעמים) הן קצוות עולם החומר כמספר הפאות שיש בקוביה, ושוב אות ס' כנ"ל.

סוס מסמל את הרצון לקבל בכל שלמותו, כפי שמספרות האותיות. לקנות למישהו סוס הוא ביטוי המסמל את סיפוק צרכיו של הזולת. בפעולת הקנייה, הקונה נותן "כסף" כדי לקבל תמורה, "סוס". ובאופן סימלי הקונה רוכש באמצעות הכיסוף, הגעגוע להתקרב להשם, את חומר של הרצון לקבל בדמות "סוס", הוא נותן אותו לחברו, כדי שזה יוכל לרכוב עליו, כלומר ישתמש בו על מנת להשפיע, "ועבד לרוץ לפניו", הוא כפי שכתב רבי אלעזר אזכרי במאה ה -16 בצפת, בפיוט "ידיד נפש".

ידיד נפש אב הרחמן
משוך עבדך אל רצונך
ירוץ עבדך כמו איָל
ישתחוה מול הדרך
כי יערב לו ידידותך
מנופת צוף וכל טעם.

משוך עבדך אל רצונך, מדובר במשיכת הרצון לקבל שישמש בו על מנת להשפיע,”אל רצונך", ואז לאחר שמושך את העבד, בעל מנת להשפיע אז ירוץ עבדך כמו אייל, קל רגלים, לעשות רצון בוראו בשמים.

נמצא כי במשל חז"ל יש שני אופנים.

א. סוס לרכוב עליו.
ב. עבד שירוץ לפניו.

באופן הא' הרוכב נמצא מעל הסוס, ורוכב הן אותיות ברוך, הרוכב הוא בחינת ברכה הרוכבת על גבי הסוס שהוא כאן בחזקת מרכבה.

באופן הב' עבד הרץ לפני אדונו. כאן העבד הוא בחינת פנים, והאדון הוא בחינת אחור. בחינת "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא".

לפיכך נמצאות לפנינו ארבע בחינות: עילא ותתא > רוכב וסוס.
פנים ואחור > עבד ואדון.

נמצא כי חז"ל קפלו בשני אופנים אלו תמונת עולם שלמה של עילא ותתא פנים ואחור, ד' בחינות כנגד ד' אותיות שם הויה.

כל טוב

ידיד נפש

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=wj9oNveRnaI]

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

"רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי"

וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. (שמות ל"ג)

יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי;(משה אומר אל ה', ראה, אתה (השם) אומר אלי (למשה) העלה את העם הזה (ממצרים) ואתה (השם) לא הודעת לי את מי אתה שולח עימי.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. ואתה (השם) אמרת לי (למשה) כי אני משה, יודע את שמך (אהיה אשר אהיה, שמות ג' , י"ד) וגם (אני,משה ) מצאתי ח"ן בעינך (השם).

יג וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; ועתה אם נא (באמת) מצאתי חן בעיניך, ספר לי בבקשה, מה הן דרכך (המקובלות עליך) ואדעך, ואכיר מה מה דרכי פעולותיך ואפעל בהן כדי למצוא חן בעיניך.

וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. וראה, (פונה משה לה' ואומר) כי הגוי הזה הניצב כאן, הוא עמך, ה', אלו הם בניך.

יד וַיֹּאמַר:  פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ. ויאמר השם, פני ילכו (פנים ההולכים מצביעים על מחילה, על המשכיות) עובר על מידותיו, מאריך פניו בהליכה, ומניח לאשר היה. עמידה מעידה על התעקשות, כגון עמד על דעתו. ואילו הליכה, מעידה על אמונה. ההליכה מצביעה על פנים, בחינת אנה הלך דודך (שיר השירים ו' א') [אנה = א'הבה, נ'תינה, ה'שפעה]

טו וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. משיב משה, אם פניך (השם) לא ממשיכים ללכת וסולחים לבני ישראל, אל תעלינו, אל תמשוך ותעלה אותנו ממקומינו (הנמוך הזה).

טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, ומהו הסימן בו נדע  כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ: כלומר, מצאתי חן בעינך אני (משה)  ועמך (ישראל).

--הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; הלא כאשר אתה (השם) הולך עמנו (איתי ועם עם ישראל),

וְנִפְלִינוּ [אל תקרי נפלינו אלא נפלאנו, כלומר כאשר אתה (השם) הולך עמנו, יש לנו יתרון פלאים, או אלפים על שאר העמים אשר על פני האדמה] ויש להבין מדוע כותבת התורה נפלינו, ולא נפלאנו, כלומר מדוע כותבת התורה אות י' ולא אות א'. ומה ההפרש שיש בין א' לי' ומה תפקידו ?

אות אלף מורכבת מאות ו' המונחת באלכסון, כאשר לאות ו' מוסיפים שתי אותיות יוד, אחת לימינה למעלה, ואחת לשמאלה למטה. אם נבחר לתת ערך מספרי לאות אלף בהרכבה זה, הרי שיש: יוי וגימטריה שלו הוא כ"ו. י' עשר ו' שש י' עשר, הרי עשרים ושש או כ"ו. ומה ההפרש בין גימטריה של האות א' (יוי) לאות י' המופיעה בנפלינו ?כ"ו פחות י' הוא ט"ז. כלומר ששה עשר. ועל מה רומז המספר ששה עשר? נתבונן תחילה בפרשת פנחס ונראה כי את מנחת התמיד הקריבו פעמיים בכל יום, בכל פעם כבש אחד; שבעה כבשים ב' פעמים בכל יום הרי י"ד כבשים, ובשבת הקריבו שני כבשים נוספים הרי ט"ז כבשים, כלומר ששה עשר, לכן כאשר אמר משה הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, התכוון לשורש חטא העגל, בו שאע"פ שנפלו ישראל מדרגת האלף, מדרגת האחד, כאשר ה' הולך עימם ומכפר להם על מעשה עגל הזהב, כאילו לא היה כלל, אנו מופלים לטובה מכל העם אשר על פני האדמה, ובמה? בי' של נפלינו, היא חכמת הקבלה. כלומר כאשר ה' הולך עימם, אין משמעות כלל לחטא עגל הזהב, ואדרבא מתגלית האהבה ביתר עז.

שנה טובה לכולם כתיבה וחתימה טובה.

הכבש השישה עשר

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=j89Czm-N9gQ]

עץ חיים גוסטאב קלימט 1909

וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע (בראשית ט' ב')

עץ אחד יש בתוך הגן, הוא עץ החיים. מי שאינו יכול להבחין באחדותו, מפריד ומקצץ בנטיעות ורואה בו עץ הדעת טוב ורע. כלומר, מי שרואה בו עץ חיים רואה בו את התוך את המהות את הפנימיות, ומי שרואה בו רק חיצוניות רואה בו עץ הדעת שהוא כלול מטוב ורע. חוסר היכולת לראות אחד, יוצרת שניים, במקרה שלנו (עיניים).

יכול לטעון הקורא כי ו' החיבור, המופיעה לפני עץ החיים ולפני עץ הדעת, היא ההוכחה החותכת לקיום שני עצים. לטענה זו ניתן להציע את הקריאה הבאה: לרואה בעץ החיים אחדות הכל, האות ו' לפני הביטוי "עֵץ הַחַיִּים", נחשבת לו' החיבור ואז הביטוי "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן", מופיע כתיאור עץ החיים כיהלום שבכתר. כלומר, עץ החיים הוא מרכזו של גן העדן והאות ו' מצביעה על ייחודו של העץ ותפארתו.

מי שמסתכל בעיני השכל ורואה בו שני אופנים טוב ורע, כלפיו  האות ו' מופיעה כ-ו' המהפכת. או להט החרב המתהפכת לשמור על עץ החיים.

למה הדבר הדומה ? לאדם המגיע לחנות ורוצה לקנות אבן טובה, מראה לו החנווני מיני סחורות שונות ומשונות, והאדם מסתכל בהם באדישות. או אז פותח החווני קופסא קטנה ובה אבן טובה ויקרה לבעליה ושואל את האיש: "ואת זאת ראית ?"

או לאדם הרוצה לשכור דירת מגורים. הוא מגיע לפגישה בה מראים לו דירה סבירה על סגולותיה ומעלותיה היחסיים, פותחים לו דלת מצהיבה אחת הנפתחת אל חדר קטן שעליו מצביעים בביטול ואומרים: "וזה המחסן".

העץ הוא גבוה

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=CyMR631S-0c&w=425&h=349]

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תהלים פרק ל"ז פסוק ג', כותב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה".

מהו "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" ?

ארץ מלשון רצון, מהו שְׁכָן אֶרֶץ ?

היה מודע לרצון שלך.

"וּרְעֵה אֱמוּנָה" מה פירוש ? כשם שהרועה מנהיג את עדרו אחר המדבר, בחפשו עבורו שטחי מרעה ומים, כך אנו תרים ומחפשים את האמונה. מודעים לרצונות ולצרכים שלנו, ויחד עם זאת מחפשים בנתיבי המחשבה מקום מרעה ומים רוחניים.

הדלק הרוחני ששימש את אבותינו היה האמונה, ככתוב, "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.הֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה".(בראשית ט"ו ה').

מחסור באמונה גורם ליעקב ובניו לרדת מצריימה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (בראשית מ"ז ד').

כאן המקום לשאול, מדוע קשור הרעב בארץ כנען, ארץ אמרנו מלשון רצון, מהו כנען, לשון כניעה. הביטוי ארץ כנען סובב על כניעה והתרפסות לרצונות ארציים, לכן במקום שיש כניעה לרצונות פיסיים, אין שאיפה לרוחניות, שמקורה בהתגברות על רצונות פיסיים.

גם במגילת רות מופיע הרעב, ידידנו, הפעם בהקשר הבא: וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; (רות א', א'). כאן מופיע הרעב בהקשר לתקופת שפוט השופטים. הופעת שם העצם שופט ברבים, סותרת את דברי אברהם אבינו ע"ה, בעניין סדום ועמורה, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" ? ואת דברי דוד ע"ה, אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ (דברי הימים א' ט"ז).

ריבוי שופטים מצביע על הסתעפות ומורכבות מערכת המשפט, על ריבוי בעלי דין, וריבוי רצונות שאין להם כיסוי. והריב, כמו הרעב לא מאחרים לבוא. וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב--הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו. (רות א', א') ריב, רהב ורעב רוחני גורמים לאלימלך ואשתו נעמי, ושני בניו ללכת מבית לחם (לחם מסמל אמונה, לכן אנו אוהבים לאכול לחם טרי, ענף גשמי לשורש רוחני, כי את האמונה מחדשים כל הזמן) יהודה, (לשון הודיה המובעת בברכה שאנו מברכים על הלחם, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ) ממקום האמונה וההודיה, אל שדה מואב.

וממש מאותו אזור ממזרח לירדן, מספר משה רבינו ע"ה, הרועה הנאמן, על ארץ ישראל ,"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". דברים ח' ז' - י'.

פסוקים אלו היוו מקור השראה לירון לונדון שכתב את "מרדף" נחום היימן (אמונה) הלחין, וחווה אלברשטיין שרה.

מרדף

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=YC0gF0jZgxs&w=425&h=349]