וּבַחֲלוֹף הָעִתִּים
נִבְנוּ הַבָּתִּים
נוֹלְדוּ הַשְּׂדֵרוֹת
וְנִפְתְּחוּ אֳפָקִים

וְתוֹר וְגוֹזָל
וְסָגֹל שֶׁל צוֹצֶלֶת
וְקוֹל שֶׁל שׁוֹפָר
שֶׁעוֹמֵד לוֹ בַּדֶּלֶת

שָׁלְמוּ הַיָּמִים
וְנִמְצָא הַפֻּרְקָן
הַשֶּׁקֶט הַנָּחַת
יוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן

וּפַס אֱלֵי פַּס
וּמִלָּה וְגַם אוֹת
לַפַּרְדֵּס נִכְנַס
אֶחָא
וְנִגְלָה לוֹ הַסּוֹד

 Photo by Juan Emilio

בַּחֲלוֹף הַבָּצִיר
הִגִּיעַ הַסְּתָו
סְגֻלָּתוֹ, חֶלְזוֹנוֹ
וְכָל מָה שֶׁנִּכְתַּב

אַט נִכְנַס לוֹ הַדְּיוֹ
וְנָח לוֹ בְּקֶסֶת
הִסְתַּיְּמָה לָהּ שִׂיחָה
וְהֻנְּחָה אֲפַרְכֶּסֶת

בַּשָּׂדֶה הַקָּרוֹב
נִזְרְעָה הַחִטָּה
יְהִי אוֹר
נֶאֱמַר
לֹא אֲנִי וְאַתָּה

"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד", (אסתר ג' ח').

ודרשו חכמינו "ישנו" ישן+ו', כלומר האות ו', זעיר אנפין, ישן ואינו נוכח לכאורה, וזוהי שעת כושר לעץ הדעת, הסופי, "המן", (הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ) לפעול זממו.

והוא כנראה היסוד הנסתר לשורות אלו שנכתבו היום אחר הצהרים.

הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן
לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת
וְחִשֵּׁב רַב-כַּלְכַּל
בְּמָה לְהַכּוֹת

הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן
לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת
וְאֵין לוֹ בְּמִי
אוֹ בְּמָה לִהְיוֹת

הַמֶּלֶךְ יָשֵׁן
לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת
וְאוֹתוֹ אֶחָד
כָּתַב אֶת הָאוֹת

בְּמִרְפְּסוֹת אֲהָלֵינוּ
הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת
פַּלְמַחְנִיק בְּחָאקִי
וְיָד שֶׁנִּמְתַּחַת

כְּבָר בֹּקֶר וְאוֹר
מְשַׁרְבֵּט עַל חוֹלוֹת
דְּיוּנוֹת וְהַר
מִפְרָצִים וְשָׂדוֹת

הָאוֹר מַחֲוִיר
מִתְבַּהֵר וְהוֹלֵךְ
יָרֵחַ וְסַהַר
עוֹמְדִים פֹּה מוּלֵךְ

מְעַבְּרִים מְדַבְּרִים
לָעַצְמוּת מִתְחַבְּרִים
שׁוֹאֲלִים וְזוֹרְחִים
וּלְרֶגַע פּוֹרְחִים

חטיבת יפתח הגדוד השני גדוד הנגב - אוהלי פלמח - בנען - יום לפני הירידה לנגב, ליד אוהל המגורים (1947) מוזיאון פלמ"ח

שָׁאַלְתִּי בַּקָּשָׁתִי כָּל מָה שֶׁחָפֵץ
לְאָן, לְאָן הוֹלֶכֶת הָאֵשׁ?

הִקְשַׁבְתִּי לַקּוֹל וְגַם לַתְּמוּרָה
לַשֶּׁמֶשׁ לַקֶּצֶב וְכָל מָה שֶׁנּוֹרָא

הִתְכַּנַּסְתִּי אָז פְּנִימָה
שָׁמַעְתִּי תְּשׁוּבָה

הָאֵשׁ הִיא בִּפְנִים
הַטֵּה אֹזֶן וּשְׁמַע

עַל הָאִישׁ אֱלִישָׁע
בְּלֵילוֹ שֶׁל יָרֵחַ
שֶׁרִפֵּא אֶת הָעִיר
בִּצְלוֹחִית וּבְמֶלַח

עַל הָאִישׁ אֱלִישָׁע
הַתַּלְמִיד הַקֶּרַח
שֶׁלֻּקֵּחַ לוֹ מוֹרוֹ
בַּמֶּרְכָּב הַזּוֹרֵחַ

בְּמֶרְכֶּבֶת אַפּוֹלוֹ
נִלְקַח הַמּוֹרֶה
שֶׁעַל פִּיו
טַל יְטֻלַּל
וַיִּשְׁמַע הַיּוֹרֶה

הַנָּבִיא הַנִּפְלָא
מִדֶּרֶךְ צָרְפַת
שֶׁהֶחְיָה אֶת הַבֵּן
וּבְרַךְ עַל הַפַּת

שֶׁהִשְׁלִיךְ אַדַּרְתּוֹ
בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר
וְעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ
לָחֶם וּבָשָׂר

כֹּה הִרְהֵר אֱלִישָׁע
בְּמוֹרוֹ הֶאָהוּב
שֶׁכְּאַב אֲהֵבוֹ
וְשָׁפַע בּוֹ כָּל טוּב

וְכָךְ עִם פִּי שְׁנַיִם
עָבַר אֶל שׁוּנֵם
לְחוֹלֵל אֶת הַנֵּס
לְחַבֵּק אֶת הַבֵּן

וְכָךְ לָעוֹלָם
הוּשַׁב חֲבַקּוּק
מֵעַלְמָא דְּדְכוּרָא
מִשְּׁמוֹ שֵׁם יקוק

וּבָזֶה הָעוֹלָם
חָבְלוּ נְבִיאִים
בִּסְפִינָה בְּיוֹנָה
וְשָׁבוּ לִפְנִים

וְלִפְנַי וְלִפְנִים
מֻנָּח לוֹ הָאוֹר
וּבָנָיו שׁוֹבָבִים
רוֹחֲפִים כְּצִפּוֹר

מרכבת אליהו, סלבאדור דאלי 1975