יְרֻקָּה כְּגִבְעוֹל - שִׁירָה שֶׁל נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב אֶל בֵּית לֶחֶם בִּימֵי קְצִיר שְׂעוֹרִים

כִּי הַתִּקְוָה יְרֻקָּה כְּגִבְעוֹל
וְהַמָּחָר אֵין לוֹ אֶתְמוֹל
צַח וּבָהִיר מְסוֹבֵב אֶת הָעִיר
כָּל שֶׁנִּתַּן אֶפְשָׁר רַק לַשִּׁיר

בְּמִלָּה אַחַת רֵאשִׁית יִתְוֶה
בְּהֶמְיַת בַּיִת וּצְלִיל נָוֶה
בְּתוֹרוֹ בְּרִית יַתִּיר
וְאִישׁוֹ לֹא יָמִיר
בְּמִקְנַת כֶּסֶף
בְּיוֹם בָּהִיר​

לחברי הטוב שלום וברכה,

לשאלה שנשאלה בשיעור האם כתר הוא קו אמצעי?

כותב אור הבהיר בנושא ג' קווין כך: עמוד נח טור א' ואילך

חח"ן בג"ה דת"י. מתחילה יצאו הספי' בסוד קו אחד בזה אחר זה בלי הפכיות, כי קו אחד יורה שכולם בחי' אחת ואין אחת מכחישה להשניה, ואח"כ נתגלה ביניהם הפכיות. ושורשם מתחיל מכל"א, אשר הכו"ח ראש ותוך נעשו להפכים זה לזה, ו אע"פ שהתוך יצא מהראש, ואין שום דבר משהו מהתוך שלא יקבל זה מהראש, אלא בסוד מלךפורץגדר כי בהראש בטרם שנתגלה המלכות, היה שם גדר חזק, בסוד אל המיוחד, אשר בהופעת התוך נפרץ הגדר הזה, וע"כ נראו כמו הפכים ומכחישים זה לזה, וע"כ כתוב השלישי הכריע ביניהם, דכיוון דהראש כולל כל מה שבתוך, ע"כ הכריע הכל"א את הגדר שבראש והקיפו גם על התוך, באופן שהכנים את התוך לרשותו של הראש, ונתיחד גם החכמה בבחי' הכתר, שנבחן כמו שוקל במאזנים ומכריע אשר כו"ח המכחישים זל"ז נבחנים כמו ב' כפות, שה"ס כפות המאזנים.

ומתחילה היה עיקר השליטה בהחכמה, והיתה כף החכמה יורדת ומתפשטת למטה. ובעת שהבינה הסתכלה בזה אשר החכמה ירדה ועברה את הגבול אשר גבל הכתר, אז שקלה אותם והעלה כף החכמה למעלה, ואת כף הכתר המשיכה ונתפשט למטה מהחכמה. ויצאו כח"ב בסגולתא: כתר חכמה בינה

ראה זהר פנחס תרסה) ורזא דמלה אמרו וכו': וסוד הדבר. אמרו בתעניות, אין טפה יורדת מלמעלה שאין עולים כנגדה טפיים מלמטה והם בסוד זה. והרמז שלהם הוא כנגד שלשה מוחין, אחד, מוח הזכרון, השני, מוח המחשבה, השלישי מוח הדמיון. הדמיון והזכרון עולים מן הלב, המחשבות יורדות עליהם ללב, והדמיון והזכרון מקבלים אותן, כמלך. משום שאדם הזה שהוא מחשבה, הרוכבת ושולטת על חיה הג'. ויורדת עליה אל ב' חיות, הפותחות כנפיהן לקבל אותה. כמו חולם על צרי, שנעשה סגולתא. וזהו כתר עליון על חכמה ובינה. (מן ורזא דמלה עד כאן, נראה שגליון היה והמעתיקים הכניסוהו אל הספר).
חכמה שזה יורה שהבינה העלה לחכמה ויחד אותה עם הכתר, שבשביל זה הוכרחה להוריד הכתר, שתתפשם עכ"פ למטה מחכמה ותכלול אותה, והבן היטב.

ובזה תבין סוד תיקון קוין בג"ר דנקודים ולא בז"ת דנקודים, כי אחר שהבינה המשיכה הכתר בהתפשטות למטה מהחכמה, שבזה נתיחדו שניהם לבחי' אחת, נעשה בזה יחוד גדול לכל ז"ת היוצאים מהבינה ולמטה, שלא יצאו עוד בהפכיות שיהיו צריכים להכרעה, אמנם התחתונה אינה יכולה לשנות העליונים וע"כ נשארו העליונים בבחי' ג' קוין. כלומר, שעדיין ניכר בהם ההפכיות שמתחילה גם את ההכרעה שעשתה הבינה, משא"כ כל הנאצל ממנה ולמטה, כח הבינה רוכב עליהם ואין ביניהם הפכיות כלל, וע"כ יצאו ז"ת דנקודים בקו אחד זה למטה מזה בלי שום הפכיות מראש לתוך, שהאומ"צ לא היה הפכי לכל"א ומקוה"נ לא היה הפכי לאומ"צ, והבן.

כח"ב לחב"ד: ולפי הנ"ל היה הכתר צריך לעמוד בקו ימין והחכמה לקו שמאל והבינה בסוד קו אמצעי. אכן נודע שהכתר ה"ס קו אמצעי והחכמה ימין והבינה שמאל, אכן תבחין אשר סוד ג' קוין כח"ב הם בקטנות בינה. שאז כאשר הבינה היתה בצלע דהיולי דחוכמתא, הוכרחה ליחד הכתר וחכמה, ולהכריע את הכתר על החכמה כנ"ל, כדי לסגור את הפרץ הנעשה בסיבת החכמה כנ"ל. גם מסיבה זו הי' חכמה בשמאל, שה"ס יד כהה, דהיינו בסיבת הפרץ שראתה הבינה לסגרו, אמנם אח"ז בגדלות בינה שנפתרה באומ"צ, שאז לא פחדה עוד משום פרץ שבעולם, וע"כ חזרו כתר וחכמה בקו אחד זה למטה מזה, כמו בראש דא"א גם הבינה למטה מחכמה בקו א', ונמשך זה עד שנגלה הדעת (מקוה"נ), שה"ס נקב החזה שבאמצע הת"ת, אשר אז נחלשה הבינה מהעלמתה דאומ"צ וחזרה לקטנות והכחישה גם את החכמה, ואז נשקלו בכח הדעת שמשך את החכמה לימין ובינה לשמאל.

באופן, כשהחכמה בשמאל נמצאת הבינה באמצע לבחי' מכריע בין כו"ח, וכשהחכמה בימין נמצא הדעת למכריע בין חו"ב, וכן הת"ת בין חסד לגבורה, כי חב"ד וחג"ת בחי' אחת הם, דהיינו רת"ס דמקוה.

ויש לפרש באופן הפוך, (ע"ע אורך לעובי) שנתבאר שם סוד זה למטה מזה בעת שיש הפכיות בין הספירות, שעיקרו מתחיל מכתר לחכמה ואח"כ מחכמה לבינה ואח"כ מבינה לז"א ואח"כ מז"א למלכות. אשר הכתר והבינה והמלכות, הם נוטים ביותר לאור דחסדים. והחכמה והז"א נוטים ביותר לאור החכמה, ומסתימים לאור דחסדים, עש"ה.

ובזה תבין סוד תיקון קוין שה"ס התלבשות הספירות זה בתוך זה כמ"ש שם, שזה הגיע מכח התפשטות הכתר עד סיום כל הע"ס בסוד נקודה דעוה"ב, שאז נמצא אשר ספירת הכתר הוא נושא עליו כל שאר הספירות, ובמקום שנסתיים שליטת הכתר מסתיים כל הארתם של הספירות, ואז נבחן אשר חו"ב מלבישים יו"ש דכתר, כי אור הכתר יורד ביניהם ומקיים אותם שזהו סוד ג' קוין, שכן אור חג"ת במשכים בג' קוין, אשר חו"ג מלבישים יו"ש דת"ת להיותם בחי' כח"ב במהדורא ב', שאז אור הכתר מתגבר ושולם בכל תוקפו, בסוד הבינה כל"א שבמהדורא ב' ה"ס הת"ת. ואור חסד ה"ס חכמה במהדורא ב' להיותו מקבל מהלבשת מין דג"ר, ואור גבורה ה"ס ביבה במהדורא ב' להיותה מקבלת מסוד הלבשת השמאל בג"ר.

ותבין ההפרש בין מת"ת כלפי בינה כי אע"פ שאור הת"ת הוא משורשו בחי' בינה במהדורא ב', אמנם בסוד תיקון קוין, נחלקה הבינה לכתר ובינה, כי הכל"א המשיך למקומו סוד הגבול שבכתר, כי ע"כ היה כח הכתר יפה להתפשטות עד סיום הג"ר. והנה זה הכח של הכתר שבתוך הבינה, נטל הת"ת והיה לקו אמצעי אמנם בינה עצמה בהכרח שמלבשת את כח הכתר שבקרבה בסוד השמאל. והנה עד"ז ממש במהדורא ב', נמצא חלק הכתר שבבינה ה"ס ת"ת וקו אמצעי, וחלק הבינה שירדה לבחי' גבורה נעשה לקו שמאל המלביש על הת"ת.

והנה נתבאר, שבמקור אצילות הבינה ירד הכתר ונתלבש בתוכה, וע"כ אמרנו אשר בינה ממשכת חסדים מהכתר. ולכאורה יש לשאול איך אפשר שהבינה תקבל שפע מעלי עליונה, וגמירי דאין שום מדרגה יכולה לקבל למעלה מעליונה עצמה, אלא הוא שאמרנו אשר הכתר בעצמו נמשך וירד אל מקום הבינה, והשפיעה בה החסדים אשר לא יכלה לקבל מהחכמה ופנתה לה עורף. ועל ד"ז במהדורה ב' דג"ר, קיבלה הת"ת את התפשטות הכתר.

ועם וה תבין סוד נה"י, כי ז"א משורשו ה"ס נה"י בלבד, דע"כ הוא מלביש למטח מטבור דא"א בכח עצמו, אלא במה שמרויח מסוד שביה"כ שה"ס קילקול ע"מ לתקן. כלומר, כדי שיוכל לקבל מאחסנתיהו דאו"א, שה"ס קבלת חג"ת להשגת ג"ר, כי ע"י שיורש התוספות מאו"א בסוד קטנות דהיינו חג"ת, הנה בגדלות חג"ת עשוים לחב"ד, דהיינו אחר הבירור דהקלקול שנעשה בשביה"כ לא הוי קלקול כלל, ונמצאים החג"ת שירש שבים לבח"י ג"ר, כמו שהיו מתילה.

אמנם ז"א משורשו עצמו ה"ס נה"י: ועיקרו הוא סוד הנצח, שבעת אצילותו בסוד הנצח תיכף הנצח החזיר חג"ת לחב"ד, אלא משום שהנצח משורשו אין לו רק אור החכמה בלבד, דע"כ כחו יפה להשיב החג"ת לחב"ד, הנה משום זה נחסר ונסתם מאור החסדים, וכדי לתקן את זה נאצל ספי' הוד הדומה לבינה הפונה עורף אל אור החכמה שבנצח, שההוד יונק חסדים מהבינה כמו הבינה מהכתר כנ"ל. ונמצא אשר אור הכתר נמשך עד הוד דרך הבינה כאמור. אמנם כמו שהבינה נתחלקה לב', לאור הכתר ולאור דחסדים כנ"ל, הנה גם כן ההוד נתחלק לאור הכתר ולאור דחסדים, אשר אור הכתר בא תמיד רק בקו אמצעי, וע"כ יסוד ה"ס אור הכתר שבהוד, כמו הת"ת שהוא אור הכתר דבינה. ונמצא אשר קו אמצעי שהוא תמיד התפשטות הכתר נמשך עד היסוד, מתחילה עד הבינה ומשם לת"ת ומשם ליסוד. אכן דעת הוא ת"ת דגדלות, דהיינו בשעה שהנצח החזיר חג"ת לג"ר, נק' ת"ת בשם דעת. וכן אח"כ שהז"א קונה מחמת תיקון הקלקול את הגדלות שנברר, חוזר הת"ת שבו להיות דעת, דהיינו ג"כ התפשטות הכתר. ובזה תבין אשר ג"ר דנקודים היה תיקון קוים במקצת ולא ז"ת, כי הז"ת היו זה למטה מזה, שפירושו שהספירות דחג"ת נהי"מ היו בהפכיות, שחסד הפכי לגבורה וגבורה לת"ת וכו', משא"כ הג"ר במקום יציאתם כבר היו מתוקנים בסוד זה בתוך זה, שהכתר נמשך עד גבול הבינה והיה נושא לחו"ב בימין ושמאל, שזה נתקן בסוד פרצוף ס"ג הקודם לב"ן.

כל טוב הצלחה וברכה

אתי

חודש טוב חבר יקר,

בענין זהר בראשית ב' אות שפח, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו

עד שהמלך ר"ת ש"ע יורה על ספירת יסוד, במסבו לשון ידיעה וזווג, מדוע?
כי בצרפתית savoir פירושו יודע ובאנגלית sober פירושו פִּכֵּחַ, מְפֻכָּח, צָלוּל; רָגוּעַ, שָׁלֵו, שדעתו מיושבת. והיסוד נקרא שלום.

נרדי לשון ירידה, בשעה שיורד להשפיע, כמו חתן הנקרא ע"ש הפעולה נחיתה.

נרדי אותיות ירדן, כפי שהירדן נקרא ע"ש הפעולה, נקרא ירדן כי יורד מדן (בכורות נ"ה), כי בשעת הזיווג נחשב לעליון כאילו הוא יורד על מנת להשפיע, ולמרות שהירדן (הגשמי) יורד בקו אנכי מצפון לדרום, הרי שלפני ים המלח הוא מתחיל להתעקל ולהתעגל לקראת הנתינה לתחתון (ים המלח) לכן מופיע הצרוף במסבו נרדי, (ר"ת ב"ן) שהירידה להשפיע לתחתון, באה בסיבוב, לשון חסד, כדי שתוכל להתאים לכלי של התחתון.

פירוש אחר: במסבו הוא לשון סיבוב, כמו הפסוק, "סב ודמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים" (שיר השירים ב' י"ז), עליו אומר האר"י הקדוש, כי התנהלותינו בעולם הזה צריכה להיות כמו של הצבי, שהוא רץ במהירות (לפנים), ולפעמים ראשו לאחור, כך (צריך) האדם (להיות) בענייני העולם הזה, צריך שלא יעכב עצמו, רק שיהיה רץ לעולם הבא, ולפעמים יסוב ראשו לענייני העולם הזה, אבל יהיה מעט. (כתבי האר"י, ספר הליקוטים, סדר שיר השירים אות כד).

כך לשון במסבו, שהוא סובב (מהפנים, כי לא יראני האדם וחי) להשפיע לתחתון בזריזות, וזה לשון עד שהמלך, כי "עד" אשר "מסתובב" המלך להשפיע לתחתון, זה נחשב אצל התחתון כנצח, וזה לשון "עד", אבל כלפי העליון אין בו שום עכוב אלא אדרבא, הוא עושה הכל תוך כדי סיבוב, תוך כדי אורחא למעברא ביה.

כל טוב ברכה והצלחה

שלום לכולם,

אנו שמחים לבשר לקהל קוראנו על קיומו של ערוץ YouTube באנגלית הנושא את השם:
Bible Stories As Blueprints of The soul
הנכם מוזמנים להצטרף אליו להקשיב לשיעורים ושיחות, לכתוב תגובות ולשאול שאלות.

הנה דוגמה לשיעור:

והנה דוגמה לשיחה:

מקווים שתהנו,

נשמח לשמוע מכם,

בברכה,

א.קליין

שלום וברכה לכל,

שמחה לכתוב אליכם ולצרף קישור אל עשרים ושניים מאמרים שנכתבו לפרשת לך לך. תוכלו לקרוא בהם ולשלוח אלינו שאלות.

תוך כדי עיון ברשימה מצאתי הקלטה של שידור ישיר לזהר פרשת לך לך שערכנו כאן לפני מספר חודשים הנכם מוזמנים להאזין לה.

בשיחה זו נשמע מדוע פונה התורה בלשון יחיד לאברם ואומרת "לך-לך", ולא פונה אל כלל האנשים שיצאו מאור כשדים ואומרת," לכו לכם". גם נשמע כיצד דורש רשב"י את הפסוק מספר איוב, "וימנע מרשעים אורם", בהקשר זה, ומדוע מכנה רשב"י את אברהם אבינו בכינוי "אור בהיר בשחקים".

האזנה נעימה לכל 🙂

נשמח לשמוע מכם האם תרצו לשמוע שיחות נוספות העוסקות בתכנים של ספר הזהר ופענוח של כתבי הקודש מעבר לזמן ומקום.

כל טוב והצלחה בכל,

אתי