שלום לכולם,

למה התכוון הנביא כשאר אמר "איך נפלת משמים הילל בן שחר?" (ישעיהו יד יב)

ויש לומר כי הלל בן שחר היא כינוי לנשמה האלוהית שנטרדה מגן עדן ובאה לשכון בארץ. הנשמה מכונה בפסוק "הלל בן שחר" בלשון זכר כדי להצביע על יכולת המשילה שלה על כוחות הגוף הרבים המכונים בשם "גויים".

שלום לכולם,

במשנה שבת ב' ז' כתוב: שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה:

עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר.

למה הכוונה? אומר האר"י הקדוש כי כל העולם כולו נכלל באדם אחד. ולפיכך יש לפרש כל אמירה או פסוק באדם אחד. נמצא כי "ביתו" של האדם אלו הם אבריו, ומה שנדרש אדם לומר בתוך ביתו הכוונה לאברי גופו אלו הם הדברים הבאים: "עשרתם?"  - כלומר האם אתם כלולים מעשר ספירות, הכוונה האם אתם שלמים? "עירבתם?" הכוונה היא האם אתם כלולים מיראה ואהבה, ימין ושמאל חכמב ובינה? והדליקו את הנר רומז שלושה ייחודים:

יחוד שם "יהוה אהיה"  = 47  (יחוד שם הויה וספירת כתר) > מח

יחוד שם "יהוה אלהים"  = 112 (יחוד שם הויה וספירת בינה) > לב

יחוד שם "יהוה אדני"  =  91  (יחוד שם הויה וספירת מלכות) > כבד

כלומר כאשר אדם ממליך שם הויה בשלושת אבריו הפנימיים שהם מח, לב וכבד הוא מדליק את אור הנר הפנימי, וזהו נר של שבת.

שלום לכולם,

בפרשת שמות אנו מוצאים תאור של שיעבוד בני ישראל במצרים וכך נאמר בה: "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס." (שמות א, יא).

האם פתום ורעמסס הן ערים עתיקות במרחב ממלכת מצרים העתיקה או שהן משל להתנהגות האנושית, כדברי הזהר שאומר כי התורה כולה היא שם קדוש עליון אחד (זהר פרשת שמיני)  נתבונן בדברים: אומר האר"י הקדוש, כי כי פתום הוא נוטריקון "פי-תהום", ורעמסס הוא נוטריקון "רע- מסס", במה דברים אמורים וכיצד הם משתקפים במראת ההתנהגות האנושית נראה בדוגמה הבאה.

לא אחת כאשר אנו מנהלים שיחה עם אנשים מסויימים ואנו מזכירים דברים טובים, כגון התפתחות, חידוש, יוזמה, רעיון, או תוכנית טובה, בן השיחה מיד מחזיר בתמורה "סיפורים רעים" שקרו לאנשים אחרים, שזו לא רק רכילות לשמה, אלא בדרך זו עושה אותו ברנש "מעשה פתום", הפה שלו שמדבר רע כל היום, בולע את הטוב שהוזכר בשיחה, "פי-תהום" ועושה "מעשה רעמסס", ע"י סיפורי הרוע והזוועה שלו ממיס את כל הטוב הקיים.

וזה עניין בנית עיר מסכנות לפר-עה אותיות פה-רע, כאשר אנו מדברים עם אנשים שכאלו,שצלא ראויים לשמוע טוב, ובונים באמצעות מילים בנין טוב אנו מתמסכנים, כי הרע שבפיהם בולע וממיס את כל הטוב שאנו מביאים עימנו ולנו נותר רק להתרחק מאנשים שכאלו.

שיהיה בהצלחה

שלום לכולם,

מה פרוש חלומו השני של יוסף עליו סיפר: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי?

דע כי השמש והירח ואחד עשר כוכבים רומזים לי"ג מידות רחמים, כיצד? השמש והירח הם כנגד ב' הוויות שאמר משה הוי"ה, הוי"ה, ואחד עשר עשר כוכבים הם כנגד א) אל, ב) רחום ג) וחנון, ד) ארך אפיים ה) ורב חסד ו) ואמת ז) נוצר חסד לאלפים, ח) נושא עוון, ט) [וגם נושא] פשע י) [וגם נושא] חטאה יא) ונקה.

והנה הוי"ה אחת היא השמש, וכיצד אנו אומרים כי הוי"ה שניה היא הירח? אלא כאשר אמר משה הוי"ה הוי"ה, הוא התכוון אל השמש ואל הלבנה לפני המיעוט, (כי לבנה נקראת לפני המיעוט) אך היות שנתמעטה משום הקטרוג, כי "אין ב' מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד", היא מעתה נקראת ירח ונוספו לה אחד עשר כוכבים אלו הן י"א מידות, המכונים "מוחין", כי כוכ"ב בגימטריה מח.

משתחווים לי, סופי תיבות מ"י, שהם גימטריה כ"ל הרומז לספירת יסוד, והנה פירוש החלום הוא כך: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים הם י"ג מידות שאמר משה בפרשת כי תשא, משתחווים לי,  לספירת יסוד המקבץ אליו ט' ספירות עליונות הנקראות א"ח, ומשפיע אותם לד' בחינות של המלכות, בסוד אח"ד.

לכן גער יעקב ביוסף: "מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?" האם כל י"ג מידות נקשרות ביסוד הנקרא ברית, והנקרא כל? אלא שלאחר שנים רבות שלא ראה את יוסף, וחשבו למת ונסתלקה ממנו נבואה וירד למצרים וראהו חי, קרא שמע בסוד הייחוד ונוכח באמיתת החלום.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

מי יעלה בהר ה'?

מהו שאמר בעל התהלים מי יעלה בהר ה'? האם מדובר בהר גשמי או במצב רוחני, נתבונן בתשובה לשאלה שמעלה בעל התהלים ונראה במה דברים אמורים.

אומר הכתוב מי יעלה בהר ה' ומי יקום בהר קודשו (תהלים כ"ד ג') והתשובה היא בפסוק הבא "נקי ידיים ובר לבב..." נשאלת השאלה האם הר ה' הוא מקום גשמי, או מצב פנימי של מודעות רוחנית?

ראשית עלינו לברר מהו הר מבחינה רוחנית - פנימית, אומרים רבותינו הר מלשון הרהור ומחשבה. לפיכך נראה הפסוק של בעל התהלים כך: מי יכול לעלות ולטפס במחשבתו האנושית המצומצת והמוגבלת ולהגיע להרהורי ה', כלומר למחשבת הבריאה שתכליתה להיטיב לנבראיו, והתשובה היא נקי ידיים, כלומר אדם שלא מחזיק בשום תיאוריה, בשום אג'נדה, בשום אידאולגיה, מדוע? היות שהידיים תופסות בפועל מה שמוח תופס במחשבה, הרי כאשר הידיים נקיות כלומר לא אוחזות בשום דבר, גם המוח האנושי לא תפוס בשום אג'נדה או תיאוריה, וכאשר המוח פנוי מכל אחיזה הוא שורה על הלב ושני חדרי הלב נקיים וטהורים, אז אור חדש יכול לשרות במקום פנוי ממחשבה עצמית, ויכול לקבל השראת העליון עליו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

עקדת יצחק, Augustin, שבועון וינאי, צייר - מ. שטיינר גליון מס' 465

נשאלת השאלה האם עקדת יצחק היא ענין מוכרח במציאות, ואם כן איזה שורש רוחני פועל בה. הרי אומר רש"י (בראשית כב י"ג) כי האיל שנעקד תחת יצחק היה מוכן מששת ימי בראשית. איך מיישבים את כל הטיעונים הללו יחדיו?

האם אברהם ויצחק, הדמויות הדומיננטיות בעקדה, הן דמויות הסטוריות בלבד, או  שהן באות ללמד אותנו דבר מה על השורשים הרוחניים הפועלים בעולם הזה? נתבונן בדברים.

מספר לנו ספר הזהר (לך לך אות לט) כי בעוד שאברהם אבינו נמשל לחסד המופלא (אור בהיר בשחקים), שברא ומקיים את העולם המתפשט באין תכלית וללא סוף, הרי שיצחק בנו נמשל למידת הגבורה המקיימת את העולם באמצעות חוקי הטבע, ככתוב שמים בזרת תכן, הכל קבוע ומדוד, מים מתאדים במאה מעלות, או קופאים באפס מעלות, הזווית בה נוטה כדור הארץ על צירו ולפיכך מקבל בדיוק את אור קרני השמש המתאימות לקיים בו חיים וכו' וכו'.

אך האם מכלול חוקי הטבע קיימים ופועלים בפני עצמם, או שהם נכפפים לגורם סמוי ונסתר? על שאלה זו משיבה לנו עקדת יצחק. כיצד? אברהם הנמשל לחסד המופלא עוקד (קושר) את יצחק, הנמשל לחוקי הטבע, לומר כי חוקי הטבע וההבנות האנושויות שלנו הנלמדות מהן אינן קיימות בפני עצמן, אלא כפופות לגורם אחד, נסתר.

כלומר העולם, למרות היותו נתון לחוקים ולמידות, לכימות ולנוסחאות הרי שהוא מותנה בחסד האלוהי המופלא המקיים אותו. לכן יצחק (לשון יש חק) There is a low) לא מתנגד לעקדה, כי ידוע שהחוקים  בסך הכל מוציאים לפועל את רצון האל ומקיימים אותו ואינם ישות בפני עצמם. והיות שהם משרתיו עושי דברו, הרי שהם כפופים למרותו.

ולכן ניתן לומר, כי אברהם מתיחס אל בנו יצחק, כפי שהאל מתייחס לעולם שברא. אוהב אותו, אך יחד עם זאת מעמיד אותו על ידי חוקים ומגבלות. לכן מספר המדרש כי בשעת העקדה פרחה נשמתו של יצחק וכהו עיניו, לומר כי עיני חכמת המדעים כהות (אינן מסוגלות לראות ולהסביר) תופעות שהן מעבר למושכל האנושי, כי נר ה' נשמת אדם, כלומר האדם אינו רואה באמצעות העיניים, אלא באמצעות הנשמה, ובזמן שהיא עולה ונעלמת ומתאלמת באור אינסוף, כפי שקרה בעקדה, העיניים נותרות כארובות חשכות.

אך האל הטוב אינו זקוק למתנות אדם ובוודאי שלא לקורבן אדם, רק למוכנות הנפשית שלו, להתקרב יותר ולראות רחוק יותר ושקוף יותר. לכן כאשר אברהם מוכן לתפוס כי חוקי הבריאה נתונים תחת מרות אחת, באותו הרגע ממש, שמע את הקול, אל תשלח ידך, ר"ת את"י ובצופן א"ת ב"ש אמת, והוא רואה אי"ל, כאשר אותו איל נאחז בקרניו בסבך, והנה לאיל ב' קרנים וגימטריה של ב' פעמים קרן הרי ש"ת, או 700, להורות כי חוקי הטבע (שבע) הם הנרצים לעקדה ולקשירה תחת מהות אחת.

שנה טובה ומתוקה